פסקי דין בית המשפט העליון

כל כרטיס מציג בקצרה את עיקרי פסק הדין. הנה דוגמה מהפסיקה הראשונה בעמוד — ריחוף/לחיצה על תווית הסבר מדגיש את האזור המתאים בכרטיס.

ע"א 5856/01

מחמוד אלחממדה נ. מינהל מקרקעי ישראל

העותרים ביקשו למנוע את פינויים ממקרקעין בטענה כי הם מחזיקים בהם שנים רבות וכי פעולת הפינוי של המשיבים אינה עומדת בתנאי סעיף 18(ב) לחוק המקרקעין.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?
תאריך פרסום 23/12/2001 — תאריך פרסום פסק הדין על ידי בית המשפט.
סוג התיק ע"א — ערעור אזרחי.
מספר התיק 5856/01 — פורמט ישן: מספר סידורי / שנה.
נושא/קטגוריה מקרקעין — לחיצה על התווית מציגה את כל פסקי הדין באותה קטגוריה.
שם התיק (הצדדים) שם התיק כולל את שמות הצדדים. הקיצור "נ׳" שביניהם = "נגד".
תמצית הטענה / עתירה / ערעור העותרים ביקשו למנוע את פינויים ממקרקעין בטענה כי הם מחזיקים בהם שנים רבות וכי פעולת הפינוי של המשיבים אינה עומדת בתנאי סעיף 18(ב) לחוק המקרקעין.
החלטת בית המשפט נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) — בית המשפט דחה את ההליך לטובת הצד שכנגד (הנתבע/המשיב).

הסבר זה לא ייפתח אוטומטית בביקורים הבאים. תמיד אפשר לפתוח אותו שוב מהפס בראש הרשימה.

ע"א 5856/01

מחמוד אלחממדה נ. מינהל מקרקעי ישראל

העותרים ביקשו למנוע את פינויים ממקרקעין בטענה כי הם מחזיקים בהם שנים רבות וכי פעולת הפינוי של המשיבים אינה עומדת בתנאי סעיף 18(ב) לחוק המקרקעין.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?

סיכום פסק הדין

העותרים פנו לבג"ץ בבקשה למנוע את פינויים ממקרקעין על ידי מינהל מקרקעי ישראל ומשטרת ישראל. העותרים טענו כי הם מחזיקים בקרקע משנות ה-50 וכי הפינוי אינו חוקי שכן נעשה בחלוף 30 ימים ממועד הפלישה הנטען. המשיבים טענו כי הפינוי נעשה כדין וכי העתירה אינה מתאימה לדיון בבג"ץ בשל קיומו של סעד חלופי בבית משפט השלום. בית המשפט העליון דחה את העתירה על הסף בקובעו כי מדובר במחלוקת עובדתית הדורשת בירור בערכאה הדיונית המוסמכת (בית משפט השלום), ולא בבג"ץ. עם זאת, בית המשפט הורה על עיכוב הפינוי למשך שבועיים כדי לאפשר לעותרים לפנות לערכאה המתאימה.

סוג הליך ערעור אזרחי (ע"א)
הרכב השופטים מ' חשין, ד' ביניש, מ' נאור
בדעת רוב 3/3

ניתוח פסק הדין

תובעים

  • מחמוד אלחממדה
  • מסלם אלחממדה

נתבעים

  • מינהל מקרקעי ישראל
  • מפכ"ל משטרת ישראל

טענות הצדדים

טיעוני התביעה
  • העותרים מחזיקים במקרקעין ברציפות משנות החמישים.
  • פעולת הפינוי מכוח סעיף 18(ב) לחוק המקרקעין נעשתה בחלוף תקופת 30 הימים הקבועה בחוק.
טיעוני ההגנה
  • הפלישה למקרקעין התרחשה במועד המאפשר פינוי כדין לפי סעיף 18(ב) לחוק המקרקעין.
  • העותרים לא הציגו ראיות להחזקה רצופה במקרקעין.
  • קיומו של סעד חלופי בבית משפט השלום מחייב את דחיית העתירה על הסף.
מחלוקות עובדתיות
  • מועד הפלישה למקרקעין.
  • משך תקופת החזקה של העותרים במקרקעין.

ראיות משפטיות

ראיות מרכזיות שנדחו
  • טענות העותרים בדבר החזקה רצופה משנות החמישים בהיעדר ראיות.

שלב ההליך

עתירה

סכום הוצאות משפט

0

הוראות וסעדים אופרטיביים

  • ביטול צו הביניים
  • מתן ארכה של שבועיים לעותרים לפנות לבית המשפט המוסמך

סכום הפיצוי

0
שאל עם ChatGPT

פסק הדין המלא

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5856/01 בפני: כבוד השופט מ' חשין כבוד השופטת ד' ביניש כבוד השופטת מ' נאור העותרים: 1. מחמוד אלחממדה 2. מסלם אלחממדה נגד המשיבים: 1. מינהל מקרקעי ישראל 2. מפכ"ל משטרת ישראל עתירה למתן צו על-תנאי וצו-ביניים פסק-דין בעתירה זו מבקשים העותרים כי נורה למשיב 1 לנמק מדוע הוא מבקש לפנותם מן המקרקעין שבחזקתם על יסוד הוראת סעיף 18(ב) לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 (להלן: החוק), וכן שיורה למשיב 2 לנמק מדוע החליט לסייע למשיב 1 בפעולתו זו. לפי הנטען בעתירה, אין למשיב כל עילה לפנות את העותרים מן המקרקעין הנידונים שכן מקרקעין אלה עובדו על ידי העותרים ובני משפחתם החל משנות החמישים ברציפות עד עצם היום הזה. עוד טענו, כי גם אם נטיעות עצי הזית במקרקעין שנעשו לטענתם בפברואר 2001, מהוות הסגת גבול ופלישה למקרקעין, אין למשיבים סמכות לסלקם מן המקרקעין מכוח סעיף 18(ב) לחוק, שכן הוראת הפינוי נמסרה להם זמן רב לאחר תום תקופת 30 הימים הקבועה בסעיף. בתגובתם מעלים המשיבים טענות שונות לגוף העתירה. לפי הטענה פעולת המשיבים נעשית במסגרת הסמכות המוקנית להם בגדרי סעיף 18(ב) לחוק. לטענתם, פלישת העותרים - נטיעת עצי הזית והקמת צריף לציוד חקלאי - נעשתה במועד כלשהו בין 23.4.01 ל- 3.5.01, ועל כן, פנייתו של המשיב 1 למשטרת ישראל ביום 10.5.01 בבקשה לקבלת סיוע בפינוי הפלישה נעשתה בתוך תקופת 30 הימים הקבועה בסעיף. בין היתר, טוענים המשיבים כי העותרים לא סיפקו כל ראייה המבססת את טענתם להחזקה רצופה במקרקעין האמורים. מכל מקום, טענו הם כי דין העתירה להידחות על הסף בשל קיומו של סעד חלופי: פנייה לערכאה המוסמכת - בית משפט השלום. לטענתם, לנוכח העובדה שהמחלוקת בין העותרים למשיבים נוגעת לשאלת החזקה במקרקעין, היה ראוי כי העותרים יפנו לבית משפט השלום בדרישה לצו הצהרתי המכיר בחזקתם בקרקע, ובצדו דרישה לצו מניעה המורה למשיבים להימנע מסילוקם של הנטיעות והצריף עד להכרעה בתובענה. דין העתירה להידחות על הסף. בלב העתירה עומדות שאלות עובדתיות, הנוגעות למעמדם של העותרים במקרקעין נשוא המחלוקת, ולפעולת המשיבים לסילוקם מהקרקע. מקומו של בירור זה בערכאה המוסמכת שם ניתן לברר את המועדים הרלוונטים לעניין פעולת המשיבים ואף להציג כל ראייה הנוגעת לשאלת משך החזקה במקרקעין. בנסיבות אלה, בית המשפט הגבוה לצדק אינו הערכאה המתאימה לדיון במחלוקת נשוא העתירה. עם דחיית העתירה וביטול צו הביניים, אנו יוצאים מן ההנחה כי המשיבים ימנעו מלפנות את העותרים משך תקופה של שבועיים נוספים, כדי לאפשר להם בפרק הזמן האמור לפנות לבית המשפט המוסמך. אשר על כן, העתירה נדחית. ניתן היום, יב' בטבת תשס"ב (27.12.01). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן-מזכיר ראשי חכ/ בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444 בית המשפט פתוח להערות והצעות: [email protected]