מדינת ישראל נ. אביב אעידן

4 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 5851/22 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופטת ע' ברון המערערת: מדינת ישראל נ ג ד המשיב: אביב אעידן ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת בת"פ 38717-08-21 מיום 29.6.2022 שניתן על ידי כב' השופט ג'ורג' אזולאי תאריך הישיבה: ו' באדר התשפ"ג (27.2.2023) בשם המערערת: עו"ד עינת גדעוני בשם המשיב: עו"ד עידית שינו-אמיתי פסק-דין השופט י' עמית: ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט ג' אזולאי) בת"פ 38717-08-21 מיום 29.6.2022. 1. ביום 2.5.2022 הורשע המשיב על סמך הודאתו במסגרת הסדר טיעון בעבירות של תקיפת בת זוג הגורמת חבלה של ממש (מספר מקרים), לפי סעיף 382(ג) בשילוב עם סעיף 380 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 333 בשילוב עם 335(א)(1) לחוק; איומים, לפי סעיף 192 לחוק; והפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק. 2. על פי עובדות כתב האישום המתוקן, המשיב והמתלוננת ניהלו מערכת יחסים זוגית שנמשכה כארבעה חודשים, שבמהלכם נקט המשיב כלפי המתלוננת באלימות פיזית ומילולית במספר אירועים שונים. בתמצית, לפי עובדות האישום הראשון, במהלך ויכוח שפרץ בין השניים חיטט המשיב במכשיר הטלפון הנייד של המתלוננת, צעק וקילל אותה ונצמד אל פניה באופן מאיים, ולאחר שהמתלוננת סטרה לו משחשה מותקפת – הכה אותה באגרוף בפניה בעוצמה, באופן שגרם לה לערפול הכרה ולשטף דם מסביב לעינה. בחלוף כמה ימים, המשיב סטר למתלוננת פעמיים בראשה, באופן שגרם לה לנקבים בעור התוף בשתי אוזניה; ובאירוע מאוחר יותר, שהתרחש בעת שנתקעו במעלית ופרץ ריב ביניהם, המשיב הכה את המתלוננת בראשה באופן שגרם לה לערפול הכרה. על פי עובדות האישום השני, לאחר שהמתלוננת סיימה את מערכת היחסים ביניהם, התקשר אליה המשיב בשעת לילה וביקש להיפגש עמה. השניים נפגשו מתחת לביתה של המתלוננת, בשל רצונה שבני משפחתה המתגוררים בדירה הסמוכה לא יראו את המשיב. במהלך המפגש ביניהם, אחיה של המתלוננת (להלן: המתלונן) התקשר אליה, ובתוך כך ניסה להסביר למשיב בטלפון כי המתלוננת סיימה את הקשר עמו, אולם המשיב מצדו צעק וקילל את המתלונן. לאחר השיחה המתלונן יצא את בית המשפחה וירד למטה לחפש את המתלוננת והמשיב, ובעקבותיו ירדה גם אמה של המתלוננת. שם, לאחר דין ודברים בין המתלונן למשיב ובעודם עומדים במרחק קצר זה מזה, זרק המשיב אבן גדולה לעבר ראשו של המתלונן ופגע בו. מיד לאחר מכן הרים המשיב אבן נוספת ואיים על המתלונן, אולם המתלוננת תפסה את המשיב, הרחיקה אותו מהמקום ונסעה עמו לביתו. בהמשך לכך, כשהגיעו שוטרים לביתו של המשיב על מנת לעוצרו, הלה סירב לפתוח עבורם את הדלת במשך כחצי שעה. כתוצאה ממעשיו של המשיב נגרמו למתלונן שבר בגולגולת ודימום תוך גולגלתי, והוא נזקק לטיפול ואשפוז בבית החולים. 3. ביום 29.6.2022 גזר בית המשפט המחוזי את עונשו של המשיב. בית המשפט עמד על חומרתן היתרה של עבירות אלימות במשפחה; על חשיבותם של שיקולי ההרתעה בכגון דא; ועל פוטנציאל הנזק הרב הטמון במעשיו של המשיב, וקבע כי מתחם העונש ההולם בעבור האישום הראשון נע בין 18-9 חודשי מאסר בפועל, ובעבור האישום השני – בין 40-20 חודשי מאסר בפועל. בית המשפט נתן דעתו, בין היתר, להודאת המשיב; לנסיבות חייו האישיות; לכך שלא הוגש תסקיר ולא נבחן אפיק טיפולי או שיקומי בעניינו; לעברו הפלילי המכביד, הכולל שש הרשעות קודמות, לרבות בעבירות אלימות, איומים, תקיפת שוטר, תקיפת סוהר ובריחה ממעצר; ולכך שהמשיב חזר וביצע פעם אחר פעם עבירות איומים ואלימות, חרף עונשי מאסר בפועל שהושתו עליו, ואף כשלחובתו מאסרים מותנים. נוכח כל האמור העמיד בית המשפט את עונשו של המשיב בגין שני האישומים על 30 חודשי מאסר בפועל (בניכוי ימי מעצרו); וכן הפעיל שני עונשי מאסר מותנים בני שבעה וחמישה חודשים, במצטבר, כך שסך הכל ירצה המשיב 42 חודשים מאסר בפועל; הטיל עליו מאסר מותנה בן 9 חודשים למשך 3 שנים, לבל יעבור כל עבירת אלימות; הפעיל התחייבות מתיק קודם להימנע מביצוע עבירות בסך של 1,500 ₪; וחייב אותו בתשלום פיצוי בסך של 5,000 ₪ לכל אחד מהמתלוננים. מכאן הערעור שלפנינו, בגדרו הלינה המערערת כנגד קולת עונשו של המשיב. 4. בערעור נטען, בין היתר, כי עונש המאסר בפועל שהושת על המשיב אינו הולם את מעשיו, וחורג במידה ניכרת ממדיניות הענישה הנוהגת; כי על אף שבית המשפט הדגיש את חומרת מעשיו של המשיב ואת מסוכנותו הרבה – לא ניתן לכך משקל ראוי במסגרת גזירת העונש; כי בית המשפט קבע מתחם ענישה מקל, לא מיקם את המשיב בתוך המתחם ולא נימק את אופן גזירת העונש כנדרש; כי מגזר הדין עולה, לשיטתה, כי בית המשפט למעשה גזר על המשיב עונש כולל וחופף בעבור שני האישומים יחד; וכי בית המשפט שגה בעשותו כן. 5. לאחר עיון בגזר דינו של בית המשפט המחוזי ולאחר שקיימנו דיון לפנינו ושמענו את טענות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל. מעשיו החמורים של המשיב מדברים בעד עצמם ומעידים על מסוכנותו הרבה. לצד הנזק הרב שגרם המשיב למתלוננים, הרי שהשלכת האבן על ראשו של המתלונן ממרחק קצר, עלולה הייתה להוביל לתוצאות קשות בהרבה. לכך יש להוסיף את עברו הפלילי המכביד של המשיב, הכולל הרשעות חוזרות ונשנות בעבירות איומים ואלימות; ואת העובדה שעונשי המאסר בפועל שהוטלו עליו בעבר – ובתוך כך גם הפעלת עונשי מאסר מותנים שעמדו לחובתו – לא הרתיעו אותו מלשוב ולבצע עבירות. עוד יצוין כי המשיב השתתף בעבר (הלא רחוק) בתוכנית שיקומית משמעותית במסגרת בית המשפט הקהילתי, אולם לא צלח את התוכנית והוצא ממנה, וחודשים בודדים לאחר שהורשע בבית המשפט הקהילתי – שב וביצע את העבירות מושא תיק זה. מכל האמור לעיל עולה כי נדמה שאין מורא החוק על המשיב, ובנסיבות דנן מצטרפים לעקרון ההלימה גם שיקולים שעניינם הרחקתו מהציבור כדי להגן על שלום הציבור מפניו, ואלה גוברים על פני שיקולי השיקום. 6. אשר על כן, בשים לב לכך שאין דרכה של ערכאת הערעור למצות את העונש, אנו מקבלים את הערעור במובן זה שלעונשו של המשיב יתווספו 12 חודשי מאסר בפועל, כך שחלף 42 חודשי מאסר בפועל שהושתו על המשיב יעמוד עונשו על 54 חודשי מאסר בפועל. יתר רכיבי גזר הדין יוותרו על כנם. ניתן היום, ‏כ"ג באדר התשפ"ג (‏16.3.2023). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ 22058510_E07.docx סח מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1