נבוא פיננסים ומשכנתאות בע"מ נ. דן אולשטיין

1 4 בבית המשפט העליון ע"א 585/21 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות המערערת: נבוא פיננסים ומשכנתאות בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. דן אולשטיין 2. בנק הפועלים בע"מ ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 21.1.2021 בה"פ 40990-09-19 שניתנה על ידי כב' השופטת ח' פלינר בשם המערערת: עו"ד נחום הופטמן פסק-דין ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת ח' פלינר) מיום 21.1.2021 בה"פ 40990-09-19 שלא לפסול את עצמו מלדון בעניינה של המערערת. ביום 10.6.2019 הגיש המשיב 1 המרצת פתיחה נגד המערערת ובה ביקש, בין היתר, צו הצהרתי לפיו הוא זכאי להירשם כבעלים של חלק מבניין בתל אביב ושל חנות המצויה בו. לאחר מספר חודשים נותב התיק לטיפולה של השופטת פלינר, וביום 29.12.2019 הגישה המערערת מסמך שכותרתו "הודעה" בו נטען בין היתר, כי לבעליה של המערערת (להלן: בלס) ישנן "טענות כבדות משקל ביחס ליכולתו של מותב נכבד זה לדון בעניין". זאת, נוכח העובדה שהמותב דן בהליך קודם בעניינו של בלס (תא"ק 38247-07-13; להלן: ההליך הקודם) ובמסגרתו הגיש האחרון בקשת פסלות, וכן נוכח העובדה שבלס הגיש תלונה נגד המותב. להשלמת התמונה יצוין כי מעיון במערכת "נט המשפט" עולה שההליך הקודם עניינו בתביעה שהגישו בלס ושני גורמים נוספים, אשר סולקה על הסף בהחלטת השופטת פלינר ביום 7.12.2017. בעקבות ערעור שהוגש לבית משפט זה הגיעו הצדדים בהליך הקודם להסכמה שלפיה התובעים יהיו רשאים להגיש בקשה לתיקון כתב התביעה (ע"א 612/18). התובעים בהליך הקודם הגישו בקשה בהתאם, אך זו נדחתה על ידי השופטת פלינר ביום 25.11.2020. ערעור שהוגש על החלטה זו תלוי ועומד בפני בית משפט זה (ע"א 170/21). בהחלטתו מיום 30.12.2019, במסגרת ההליך הנוכחי, קבע בית המשפט כי "ככל ועומד[ת] [המערערת] על בקשת[ה] באשר לזהות המותב בתיק [ת]גיש בקשה מתאימה ותינתן החלטה מתאימה". אולם, בקשה כאמור לא הוגשה וההליך המשיך להתנהל כסדרו במשך כשנה. ביום 3.1.2021 נעתר בית המשפט לבקשת בא-כוחה של המערערת לשחרורו מייצוגה, וביום 12.1.2021 הגישה המערערת, באמצעות בא-כוחה הנוכחי, בקשה להעברת הדיון בהליך למותב אחר ולחלופין לפסילת המותב. בבקשתה פירטה המערערת על אודות מערכת יחסים עסקית שהתקיימה, לטענתה, בין בלס ובין אביה של השופטת פלינר (להלן: עו"ד מנוסביץ') בזמן שהשופטת עבדה במשרדו. המערערת הוסיפה כי בעת ניהול ההליך הקודם בלס לא ידע על הקשר בין השופטת פלינר ובין עו"ד מנוסביץ', וכי עובדה זו נודעה לו רק לאחר מתן פסק הדין. עוד התייחסה המערערת לתלונה שהגיש בלס נגד המותב לנציבות תלונות הציבור על שופטים בשנת 2018, שם נטען כי השופטת פלינר פועלת בחוסר אובייקטיביות "בשל אירועים שהיו [לבלס] מול אביה" ובהם סכסוך הנוגע להלוואה שלקח עו"ד מנוסביץ' מבלס. המערערת טענה כי הצטברות הנסיבות הללו, לצד מספר החלטות שניתנו נגד בלס בהליך דנן ובהליך נוסף שמתנהל בעניינו (ה"פ 14969-01-20), "מחייבת חישוב מסלול מחדש" ואת העברת הדיון בהליך למותב אחר. המערערת הוסיפה ש"בלס חש כי אינו זוכה לשוויון והגינות [מלאה] בפני כב' השופטת פלינר והתחושה היא כי בשל העימות שלו עם אביה יש לכב' השופטת עויינות כלשהי כלפיו". עוד ציינה המערערת כי השופטת פלינר טענה, במסגרת תגובתה לתלונה, כי לא זיהתה את בלס – אך כי "לצערו של מר בלס אין הוא יכול לקבל [את] הגרסה". לבסוף ציינה המערערת כי היא "לא הזדרזה להגיש בקשת הפסילה מתוך תקווה כי אכן תזכה למשפט הוגן ואולם נוכח פסק הדין שניתן [בהליך הקודם] סבורה [המערערת] כי אין מנוס מהגשת בקשה זו". לאחר שהמשיב 1 הגיש התנגדות מטעמו לפסילת המותב, הגישה המערערת ביום 19.1.2021 תשובה בה הודגש כי אמנם בלס הוא שהגיש את התלונה נגד המותב, ולא המערערת, אך "ישנה זהות מוחלטת בין [בלס] כבעל המניות [במערערת] ומנהלה היחיד ומי שמגיש והגיש את התצהירים מטעמה לבין החברה". עוד ציינה המערערת, בין היתר, כי באי-כוחו של בלס דאז לא היו מודעים להגשת התלונה ו"למכלול הטענות", וכי רק ביום 5.1.2021 הועברה התלונה וההחלטה הדוחה אותה לידי באי-כוחו. נוכח זאת טענה המערערת כי יש להעביר את ההליך לטיפולו של מותב אחר מטעמים של מראית פני הצדק. בית המשפט דחה את בקשת הפסילה בהחלטתו מיום 21.1.2021. בית המשפט הדגיש כי אין לו או לעו"ד מנוסביץ' "כל עניין כספי ממשי או אישי ממשי בהליך ובתוצאותיו"; כי כל שנטען הוא שלפני "מעל ל-20 שנה" הייתה עוינות בין בלס ובין עו"ד מנוסביץ'; וכי "גם אם היה חוב כלשהו של אבי המותב לבלס (דבר המוכחש מחוסר ידיעה), אזי חוב זה התיישן זה מכבר". בית המשפט הוסיף וציטט מתוך תגובתו לתלונה שהוגשה לנציבות, והבהיר כי איננו מכיר את בלס. עוד קבע בית המשפט כי בקשת הפסלות הוגשה בשיהוי – שכן חלפה כשנה ומחצה ממועד דחיית התלונה נגד המותב (12.4.2018) ועד פתיחת ההליך דנן בחודש ספטמבר 2019 – וקבע כי אין רלוונטיות לשאלה מתי ידעו באי-כוחו הנוכחיים של בלס על דחיית התלונה. בית המשפט הוסיף בהקשר זה כי בקשת הפסלות הוגשה רק לאחר שניתנה החלטה נוספת בהליך הקודם, ובסמיכות לדיוני הוכחות שנקבעו בהליך דנן, כך ש"השיהוי בהגשת הבקשה מעלה עננה ואי נוחות באשר למניעיה של [המערערת] בהגשת [בקשת] הפסלות דווקא במועד בו הוגשה". עוד נקבע כי עצם הגשת תלונה לנציבות נגד המותב, כמו גם עצם ניהולו של הליך קודם בפני אותו המותב, אינם מקימים עילה לפסילתו, וכי טענותיה של המערערת נגד ההחלטות שניתנו בעניינה אין מקומן להתברר בבקשת פסלות. מכאן הערעור שלפניי. המערערת עומדת על טענתה כי יש לפסול את המותב עקב התלונה שהגיש בלס נגדו; עקב מערכת היחסים בין בלס ובין עו"ד מנוסביץ', ובפרט נוכח העובדה שהמותב עבד במשרדו של עו"ד מנוסביץ' בזמן האירועים הרלוונטיים; וכן עקב "צבר החלטות [ש]חלקן מן התקופה האחרונה" אשר ניתנו נגד בלס בהליכים שונים בעניינו. עוד מציינת המערערת כי לאחר הגשת בקשת הפסלות התברר לה ש"בימים אלו נ[י]תנו החלטות בתיקים מול עוה"ד מנוסביץ" המעידות על התנהלותו, ועל כן לשיטת המערערת "טענת ההתיישנות איננה נכונה". עיינתי בערעור על נספחיו ובאתי לידי מסקנה כי דינו להידחות. כפי שציינה המערערת עצמה, הקשר בין המותב לעו"ד מנוסביץ' היה ידוע לבלס עוד בשנת 2018, בעת שהגיש את התלונה נגד המותב. בהינתן טענת המערערת בדבר "זהות מוחלטת" בינה ובין בלס, מצופה היה כי תעלה את טענותיה בנושא "מיד לאחר שנודעה ל[ה] עילת הפסלות" כהוראת תקנה 471ב לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. בצדק ציין בית המשפט קמא בהחלטתו, כי העובדה שבאי-כוחה הנוכחיים של המערערת התוודעו לתלונה ולהחלטה שניתנה בה רק לאחרונה, איננה פוטרת את המערערת מחובתה זו. יתרה מכך, במסגרת הודעתה מיום 29.12.2019 ציינה המערערת עצמה, באמצעות באי-כוחה דאז, את דבר קיומה של התלונה שהוגשה נגד המותב, אך גם באותו השלב בחרה מסיבותיה שלא להגיש בקשת פסלות והמתינה במשך למעלה משנה. על כן, טענותיה של המערערת לוקות בשיהוי כבד אשר בנסיבות שתוארו די בו כדי להצדיק את דחייתן (השוו: ע"א 4914/19 עזבון המנוח נאסר ז"ל נ' משטרת ישראל תחנה אזורית לב הגליל צפון, פסקה 5 (11.11.2019)). לכך יש להוסיף את שכבר נפסק לא אחת – הגשת תלונה נגד מותב איננה מקימה כשלעצמה עילה לפסילתו, ותוכנה של ההחלטה שניתנה בתלונה אינו יכול לשמש כראיה (ע"א 9218/18 הדר נ' גדסי, פסקה 4 (17.1.2019); ע"א 7136/20 פלונית נ' פלונית, פסקה 11 (17.11.2020)). 7. הטענות שהעלתה המערערת לפיהן הסכסוך בין בלס ובין עו"ד מנוסביץ' עודנו פעיל גם בחלוף כ-20 שנה, הועלו ללא תימוכין ומשכך, אין בהן כדי להקים על פני הדברים עילת פסלות. הוא הדין באשר לטענות הנוספות שהעלתה המערערת הנוגעות להחלטות שונות שניתנו בעניינו של בלס וזאת גם אם אקבל את הטענה בדבר הזהות הנטענת בין המערערת ובין בלס. מדובר בטענות "ערעוריות" מובהקות שהדרך להשיג עליהן היא בהליכי ערעור מתאימים ולא בבקשת פסלות (ע"א 2994/20 פלוני נ' פלונית, פסקה 8 (‏11.6.2020)). אשר על כן, הערעור נדחה. משלא נתבקשה תגובה לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"א בשבט התשפ"א (‏3.2.2021). ה נ ש י א ה _________________________ 21005850_V01.docx עס מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il 1