פלוני נ. פלוני

פסק-דין בתיק ע"א 585/10 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 585/10 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש המערערת: פלונית נ ג ד המשיב: פלוני ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים (השופט בן ציון גרינברגר) מיום 6.1.2010 בה דחה את בקשת המערערת לפסול עצמו מלדון בבש"א 57228/09 בתמ"ש 21858/02 בשם המערערת: עו"ד זנדר פנחס; עו"ד אלמוג יצחק בשם המשיב: עו"ד משה בראון פסק-דין ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים (השופט בן ציון גרינברגר) מיום 6.1.2010, בה דחה את בקשת המערערת לפסול עצמו מלדון בתיקים חדשים שטרם החל הדיון בהם הקשורים לעניינה (בש"א 57228/09 בתמ"ש 21858/02). 1. המערערת והמשיב הם בני זוג לשעבר, הפרודים זו מזה כשמונה שנים וביניהם מתנהלים הליכים שונים הנוגעים לילדיהם המשותפים, לרכושם המשותף ועוד. ביום 22.9.2009 הגישה המערערת בקשה לפסול את בית המשפט מלשבת בדין בכל התיקים המתנהלים בעניינה בשל החלטות שנתן בית המשפט, אשר יש בהן, כפי טענתה, כדי ליצור תמונה של משוא פנים לכאורה או חשש ממשי למשוא פנים. את בקשתה ביססה על שלושה נימוקים: התנהגות השופט בדיון מיום 1.9.2009, בו נדונה בקשת המערערת למתן צו נגד הטרדה מאיימת (תמ"ש 13165/06); מינוי אפוטרופוס לדין הנגוע בניגוד אינטרסים ואישור מכירת דירת בני הזוג ללא מכרז וללא פרסום כלשהו. 2. בית המשפט דן בנימוקי הבקשה אחד לאחד ודחה אותם כדלקמן: אשר לנימוק הראשון, דחה בית המשפט את הטענה כאילו הזהיר את בא כוחה של המערערת כי משמעות דחית הדיון, כפי שביקש, כדי ללמוד את תצהירו של המשיב שהוגש בתחילת הדיון, הינה דחית בקשת המבקשת והותרתה ללא הגנה. בית המשפט קבע כי לטענות אלה אין כל זכר בפרוטוקול וכי לא נתבקש תיקונו. כל שרשום הוא כי בא כוחה של המערערת ביקש הפסקה כדי ללמוד את התצהיר וכי כזו ניתנה לו, ללא מגבלת זמן, וכי אכן ניהל חקירות ארוכות על התצהיר. בית המשפט ציין כי תצהיר המשיב הוא באורך של כחצי עמוד ולכן מתן הפסקה לצורך עיון בו היה סביר בנסיבות, וכי לא היה דוחה את הדיון שכן בנקל ניתן היה לתת למשיב להעיד בחקירה ראשית על העובדות שעליהן הצהיר בתצהירו הקצר. בית המשפט דחה את הטענה כי בשעה שבא כח המערערת שהה מחוץ לאולם, ניהל בית המשפט שיחה עם בא כח המשיב, אך קבע כי יתכן שהעיר לו, בנוכחות המערערת ובא כוחה, כי יצא גם הוא כדי לנסות להגיע להסכמות עם הצד השני. בית המשפט דחה אף את הטענה הנוספת של המערערת הקשורה לאותו דיון, לפיה הזהיר את המערערת ושתיים מבנותיה שנטלו חלק בבקשה לצו הגנה, כי אם לא יסכימו להצעת המשיב לשהות עימו בשבת בבית מלון, ידחה את בקשתן וישית עליהן הוצאות, כפי שאכן קרה. בית המשפט קבע כי אמירות אלה אינן נמצאות בפרוטוקול וכי אכן ניסה להביא לפיוס ולמפגש בין האחיות המתגוררות עם המערערת לבין האחים הנמצאים אצל המשיב, ואולם אין אמת בטענה כי איים לדחות את הבקשה ואף יטיל הוצאות אם לא יסכימו למפגש. בית המשפט הבהיר כי הבקשה לצו נגד הטרדה מאיימת נדחתה תוך השתת הוצאות מנימוקים אחרים, ובהם אי גילוי המידע כי בקשה דומה נדחתה ימים ספורים בלבד בטרם הגשת הבקשה שלפניו. 3. אשר לנימוק השני של המערערת לפסילת בית המשפט, הסביר בית המשפט כי כדי להגן על זכויותיה, כאשר באותה תקופה נעלמו עקבותיה, מינה, לבקשת שניים מילדיה הבגירים בבקשה מיום 22.3.2007 בתמ"ש 13161/06, אפוטרופוס לדין לטובתה אשר הביא לביטול פסק דין שניתן נגדה בתביעה לתשלום שכר טרחת עורך דין. האפוטרופוס קיבל רשות להגיש כתב הגנה שאכן הוגש ומשמש עתה כבסיס הגנתה של המערערת. בית המשפט פסק לאפוטרופוס שכר טרחה בסך של 6000 ₪ ומע"מ. או אז טענה המערערת כי הילדים שביקשו את הבקשה אינם בקשר עימה והם תומכים במשיב וכי האפוטרופוס שמונה הוא גם בא כח המשיב, ומינויו גרם לה נזק רב בחשיפת חומר הקשור לענייניה. בית המשפט קבע כי בעת המינוי לא ידע כי עורך הדין שמינה ייצג את הבעל, אלא כי ייצג את ילדי המערערת שהיו באותו צד של ההליך וכי בעת שעלו טענותיה בדבר ניגוד עניינים, כבר השיג אותו עורך דין תוצאות לטובתה. בית המשפט דחה את הטענה כי האפוטרופוס נחשף לחומר שהיה ממילא בידי הילדים וממילא קבע כי לא הוכח שהאפוטרופוס פעל בניגוד עניינים, כאשר האחרון הכחיש כי ייצג את הבעל בשלב כלשהו. 4. אשר לנימוק השלישי, הבהיר בית המשפט כי תביעת המשיב לפירוק שיתוף בדירה הוגשה ביום 6.6.2005. משלא התברר מקום מגוריה של המערערת הורה בית המשפט על תחליף המצאה בשני עיתונים בעלי תפוצה ארצית יומית, אחד כללי ואחד דתי, בשני מועדים שונים. משמינתה המערערת עורך דין לייצוגה, הומצאו לו כל התביעות והבקשות ובהן התביעה לפירוק שיתוף. לאחר מכן ניתן פסק דין בהעדר הגנה. טענת המערערת כי לא בוצעה המצאה כדין נדחתה ביום 15.10.2009 לאור אישור המסירה מאת בא כוחה אז. מכירת הדירה אושרה נוכח העדר תגובת המערערת והתמורה הגבוהה ביחס להערכת השמאי. בית המשפט סבר כי לא נפלו טעויות בדרך ביצוע פירוק השיתוף ואין לראות בהשתלשלות ההליך כדי להצביע על משוא פנים כלשהו. בית המשפט קבע כי על המערערת היה לערער לבית המשפט המחוזי אם סברה כי נפל פגם באופן המכירה. מכל מקום ההחלטות בנוגע לדירה ניתנו בשנים 2005-2006, ולכן חל שיהוי רב בהעלאת הטענה מקץ שלוש שנים לאחר שנודעה לה עילת הפסלות הנטענת ואין בעובדה כי מבוקש לפסול את השופט רק מכאן ואילך כדי להצדיק את השיהוי. מכאן הערעור שלפניי. 5. המערערת טוענת בערעורה כי ההחלטה בבקשת הפסלות ניתנה רק כעבור כשלושה וחצי חודשים ולא לאלתר, כנדרש בדין. עוד ציינה כי הגישה ערעורים לבית המשפט המחוזי על ההחלטה שלא לבטל את פסק הדין שניתן בעניין הדירה ועל דחיית בקשותיה למתן צו לפי החוק למניעת הטרדה מאיימת. המערערת צירפה את התצהיר שהגיש המשיב אשר אורכו עולה על חצי עמוד, ולא כפי שקבע בית המשפט. המערערת משיגה על דיוק הפרוטוקול אשר בו נכתב כי בא כוחה מבקש להוציא את התצהירים שהוגשו בפתח הדיון ומייד אחר כך, בלא שקיימת תגובת בית המשפט לדברים, מתבקשת הפסקה כדי לעיין בהם. המערערת סבורה כי בית המשפט כן דיבר עם הצד שכנגד בהעדרם, אלא שכניסת המערערת ובנותיה וכן בא כוחן לאולם אילצה אותם להפסיק. המערערת שבה וטוענת כי בית המשפט השית עליה הוצאות שכן סירבה להסכים לבילוי משותף בשבת, כפי שהציע המשיב. אשר לנימוק השני טוענת המערערת כי יש בראיות שהביאה כדי להעיד כי האפוטרופוס שמונה לה פעל בניגוד עניינים. ביחס לנימוק השלישי תוהה המערערת מדוע היה צורך במכירת הדירה לפי מחיר של מימוש מהיר, כאשר בפועל לא היה מימוש מהיר, ומדוע לא נערך מכרז כאשר הובטח מחיר הגבוה ממחיר המימוש המהיר. המערערת מבקשת כי לאור טענותיה ייפסל השופט מלדון בתיקים חדשים הנוגעים לה ובעניינים שטרם נדונו. 6. המשיב הגיש תשובתו לערעור והוא מבקש לדחותו. המערער טוען כי מאז נפרדו, החליפה המערערת מספר מייצגים והם גוררים אותו מהליך להליך. לדעתו, הודעת הערעור בוטה ומשתלחת נגד השופט ואין לתת לכך יד. עוד טוען הוא כי בקשת הפסלות הוגשה בשיהוי ניכר ולכן מן הדין היה לדחותה רק בשל עובדה זו. לגופו של עניין טוען המשיב כי יש לדחות את טענות המערערת בנוגע לאמירות בית המשפט משום שאינן מצויות בפרוטוקול ומשלא התבקש תיקונו. המשיב מציין כי לבית המשפט הוגשו שני תצהירים מטעמו וכי בתיק שפתחה המערערת אורך תצהירו הוא כמחצית העמוד. מכל מקום, ניתנה לה הפסקה ללא הגבלת זמן לצורך העיון בתצהירים ולכן ההחלטה לקבל את התצהירים לא גרמה לה נזק, וגם אם היתה פגומה, אינה מהווה כשלעצמה, עילת פסלות. המשיב טוען כי ניסיון בית המשפט להביא את הצדדים להסכמה לבילוי משותף וליצירת קשרים בין בני המשפחה הוא אחד מתפקידיו החשובים של שופט בית המשפט לענייני משפחה. המשיב מוסיף בעניין הנימוק השני כי אף אם היו ראיות לכך שעורך הדין שמונה כאפוטרופוס לדין של המערערת היה נגוע בניגוד אינטרסים, ראיות אלו לא הובאו בפני בית המשפט במועד בו מונה לתפקידו, ולפיכך אין בהחלטה למנות אותו עילת פסלות. אשר לנימוק השלישי של המערערת נגד ההחלטות בנוגע למכירת הדירה, סבור המשיב כי אלו נטענו בשיהוי קיצוני, ואילו היו נכונות, היו מהוות לכל היותר עילת ערעור בלבד. ואכן, המשיבה פעלה בדרך זו, שהיא הדרך הראויה. המשיב טוען עוד כי יש אינטרס מיוחד שלא להעביר את הדיון לשופט אחר באופן שיפגע ביעילות הדיון במכלול ענייניהם של הצדדים אשר ביניהם מתנהלים הליכים מזה כשבע שנים. כאן, דן השופט שנים רבות בעניינם ובהכירו את מכלול הנתונים המשפחתיים העומדים ביסוד התביעות החדשות שטרם נדונו, הוא הראוי ביותר להמשיך ולדון גם בהן. לפיכך מבקש הוא לדחות את הערעור. 7. לאחר עיון בהודעת הערעור והתשובה לה וכן בהחלטת בית המשפט, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. מטבע הדברים, טיפול בתיקי משפחה והכרעה בסוגיות שהם מעלים מלווים רגישות ומתח אותם חווים הצדדים, ולא בכדי. הדברים נכונים ביתר שאת שעה שמדובר בהכרעות הנוגעות לילדי בני זוג לשעבר שזוגיותם עלתה על שרטון (ע"א 4083/09 פלוני נ' פלוני (לא פורסם, 26.7.2009). דווקא בשל רגישות זו, יש היגיון בריכוז כל ענייניה של המשפחה תחת מטריה אחת ובפני שופט אחד אשר מכיר את הנפשות הפועלות ואת פרטי הסכסוך. כך הוא על דרך הכלל והדברים יפים גם למקרה דנן. ראשית, אעיר כי דין הערעור להידחות בשל השיהוי של המערערת בהעלאת טענות הפסלות. הלכה היא כי טענת פסלות יש לטעון מיד לאחר היוודעה, ולא להשאירה נצורה לעת מצוא (תקנה 471ב לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; ע"א 1280/08 פלוני נ' פלונית (לא פורסם, 7.4.2008)), רק מטעם זה ניתן היה, כאמור, לדחות את הערעור. לגופן של טענות המערערת בנוגע לאמירות בית המשפט אשר לא בא זכרן בפרוטוקול ובית המשפט הכחיש כי אכן נאמרו, הרי שבאין כל סימוכין לטענות, דינן להידחות (ע"א 1484/08 פלונית נ' פלוני (לא פורסם, 17.6.2008)). בהתייחס לתוכן ההחלטות שנתן בית המשפט הדוחות את הבקשות למתן צו הרחקה ולביטול פסק הדין בנוגע למכירת הדירה, הרי שאין בחוסר שביעות הרצון מצד המערערת מהחלטות בית המשפט כדי לבסס עילת פסלות והדברים ידועים, שכן לא אחת נפסק כי ההליך הראוי לתקיפת החלטות שדעתו של צד להליך אינה נוחה מהן הוא הליך הערעור ולא הליך הפסלות. גוף ההחלטה הוא שצריך לעמוד לביקורת ולא גופו של היושב בדין. ואכן, המערערת השיגה על החלטות אלו לבית המשפט המחוזי והן יידונו לגופן במסגרת ההליך הראוי. בנסיבות העניין אף לא מצאתי יסוד לטענה כי ההחלטות שקיבל בית המשפט, הן בנוגע למינוי האפוטרופוס למערערת בהליך מסוים, הן בנוגע לאישור מכירת הדירה והן בדחיית הבקשה לצו הרחקה והשתת הוצאות על המערערת, בין אם הן צודקות ובין אם הן מוטעות לגופן (ולעניין זה אין אני נדרשת), מקימות עילת פסלות ומעוררות את אותה אפשרות ממשית לקיום משוא פנים כלפי המערערת (ע"א 2466/07 פלוני נ' פלונית (לא פורסם, 14.5.2007)). לסיום אני רואה לציין את המאמץ שעשה בית המשפט קמא בפועלו בתיק זה ובניסיונותיו להשכין שלום בין הצדדים הנצים במשפחה. ברגיל, בדחיית ערעור פסלות יש לחייב את בעל הדין שערעורו נדחה בתשלום הוצאות למשיב שהגיש תשובתו. בנסיבות העניין ולפנים משורת הדין, החלטתי שלא לעשות כן, ואני תקווה כי הצדדים ישכילו להגיע להבנות במחלוקות אשר נותרו ביניהם, יביאו אותן לכדי סיום ויפה שעה אחת קודם. ניתן היום, כ"ו באייר התש"ע (10.5.2010). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10005850_N05.doc דז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il