אכרם סלאח ואח' נ' הממשלתי ואח'

2 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 58485-10-24 לפני: כבוד השופט דוד מינץ כבוד השופט יוסף אלרון כבוד השופטת יעל וילנר העותרים: 1. מהנד אכרם סלאח 2. פראס אכרם סאלח נגד המשיבים: 1. הממונה על הרכוש הממשלתי 2. ראש המינהל האזרחי עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרים: עו"ד עלאא מחאג'נה פסק-דין השופט דוד מינץ: בעתירה שלפנינו התבקשה שורה של סעדים בקשר להליכי פינוי שטח מקרקעין המצוי באזור הכפר בית אכסא (להלן: המקרקעין), ובעיקר התבקש להביא לביטול החלטת ועדת העררים הצבאית (להלן: ועדת העררים) בתיק 2195/22 מיום 21.7.2024 אשר דחתה ערר שהגישו העותרים נגד התראת פינוי שהוצאה ביום 25.5.2022 על ידי משיב 1 (להלן: המשיב) לגבי "נטיעת עצים, גידור, טלטלית, טרסה מאבן ובטון, שער ברזל" ושימושים חקלאיים נוספים במקרקעין. בתמצית, העותרים טענו כי הם רכשו את המקרקעין מיורשיו החוקיים של הבעלים הרשומים בשנת 2019, והם חליפיהם החוקיים של הבעלים הקודמים במקרקעין, בשל כך שרובם המכריע של המקרקעין עובד באופן רציף במשך שנים. על כן מתקיימת במקרה זה רכישת זכות בעלות בדרך של חזקה ועיבוד לפי סעיף 78 לחוק הקרקעות העות'מני. מנגד, המשיב טען שמדובר במקרקעין שהם רכוש ממשלתי שלא עובדו לכל הפחות במהלך 20 השנים האחרונות ולא הוכח כי נרכשו בהם זכויות על ידי מאן דהוא. בהחלטת ועדת העררים נקבע כי לא הוכח שהעותרים עיבדו את המקרקעין במשך 10 שנים, כנדרש לפי סעיף 78 לחוק הקרקעות העות'מני. נקבע כי הימנעותם של העותרים מלהביא לעדות את מי שמכר להם את המקרקעין בשנת 2019 וחוות דעת מומחה מטעמם, מערערת את גרסתם בנוגע לעיבוד, כאשר גם סתירות שונות בעדותם מעוררות ספק במהימנותם. מנגד נמצא כי יש לקבל את ממצאי חוות דעת המומחה שהוגשה מטעם המשיב, לאחר התרשמות מעדותו וממקצועיותו. כן נמצא כי אין מקום להסתמך על שטר ירדני המוכיח לטענת העותרים כי הבעלים הקודמים של המקרקעין החזיקו ועשו בהם שימוש. בנוסף נדחתה טענת העותרים כי מתקיימות במקרה זה נסיבות המצדיקות ביטול התראת הפינוי בשל קיומה של התיישנות דיונית בהתאם לסעיף 16 לחוק השכרת ומכירת נכסי דלא ניידי לזרים, מס' 40 לשנת 1953, משלא התבססה טענה זו כנדרש. מכאן לעתירה שלפנינו, בה טענו העותרים כי הוועדה העדיפה את ממצאי עדותו של המומחה מטעם המשיב שהוא עובד המנהל האזרחי, על פני עדויותיהם שלהם, וזאת באופן מגמתי, לא מוצדק וחרף ניגוד העניינים; כי טענותיהם בנוגע לסוגיית ההתיישנות נדחו באופן לקוני; כי דחיית טענת העותרים בקשר להסתמכותם על השטר הירדני שגויה; וכי הוועדה עשתה כל שביכולתה להגיע לתוצאה של דחיית הערר, בהתעלם מהדין, מהטענות השונות שהועלו ומהעובדות שהוכחו. עוד העלו העותרים טענות נגד נקיטת פעולות האכיפה נגדם, הלוקה לטענתם באכיפה סלקטיבית ובאפליה; הנעשית באופן שרירותי וללא תשתית עובדתית ראויה; והפוגעת בזכות הקניין שלהם ללא תכלית ראויה. דין העתירה להידחות על הסף. ראשית ייאמר כי על פני הדברים דין העתירה להידחות ולוּ בשל השיהוי שדבק בה, שכן החלטת ועדת העררים ניתנה כבר ביום 21.7.2024, והעתירה הוגשה לבית משפט זה בחלוף כשלושה חודשים. מעבר לאמור, בית משפט זה אינו שם את שיקול דעתו במקום שיקול דעתם של טריבונלים שיפוטיים או מעין שיפוטיים, ובכלל זה ועדת העררים הצבאית, ואינו מהווה ערכאת ערעור עליהם (בג"ץ 2676/09 אבו קמל נ' הממונה על הרכוש הממשלתי הנטוש באיזור יהודה ושומרון, פסקה 10 (7.9.2014); בג"ץ 328/23 סלמאן נ' מפקד כוחות צה"ל באזור יהודה והשומרון, פסקה 3 (15.1.2023); בג"ץ 3915/24 ד"ר יאלי הרן נ' ועדת העררים הצבאית לפי צו בדבר ועדות עררים (איו"ש), 72, התשכ"ח-1967‏, פסקה 7 (15.10.2024)). ויודגש, בסעיף 4 להתראת הפינוי שניתנה לעותרים צוין כי נתונה להם האפשרות לשטוח את טענותיהם לפני המשיב בתוך 30 ימים, אולם הם נמנעו מלעשות כן (כפי שגם ציין המשיב בסעיף 7 לכתב התשובה שהוגש לוועדה) וחרף זאת בחרו לפנות לוועדת העררים במישרין ולהעלות את השגותיהם על החלטתה לפנינו. יתר על כן, החלטת הוועדה המנומקת ניתנה לאחר עיון מפורט בראיות והתרשמות מן העדויות באופן בלתי אמצעי, מבלי שהוגשה חוות דעת מומחה מטעם העותרים. שעה שמדובר בהחלטה המבוססת על קביעת ממצאי עובדה והתרשמות בלתי אמצעית מהראיות ומהעדויות, אף לוּ היה מדובר בערכאת ערעור לא היה מקום להתערבותנו (וראו למשל: ע"א 2431/24 אלי נ' הממונה על הליכי חדלות פירעון ושיקום כלכלי מחוז ירושלים, פסקה 18 (18.8.2024); ע"א 3849/23 פלונית נ' מדינת ישראל משרד הבריאות, פסקה 4 (1.4.2024)). העתירה נדחית. ניתן היום, ב' חשוון תשפ"ה (03 נובמבר 2024). דוד מינץ שופט יוסף אלרון שופט יעל וילנר שופטת