פלוני נ. מתאם רווחה במנהל האזרחי

6 בבית המשפט העליון עע"מ 58476-12-24 לפני: כבוד השופט דוד מינץ כבוד השופט יוסף אלרון כבוד השופט חאלד כבוב המערערים: 1. פלוני 2. פלוני 3. פלוני 4. פלוני 5. פלוני נגד המשיבים: 1. מתאם הרווחה במנהל האזרחי 2. מפקד כוחות צה"ל ביהודה ושומרון 3. היועץ המשפטי לממשלה ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (השופט ד' זילר) מיום 18.12.2024 בעת"מ 36951-10-24 בשם המערערים: עו"ד רועי שרמן בשם המשיבים: עו"ד אסתי אוחנה פסק-דין השופט דוד מינץ: ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (השופט ד' זילר) מיום 18.12.2024 בעת"מ 36951-10-24. בפסק הדין נדחתה עתירת המערערים נגד החלטת משיב 1, מתאם הרווחה במנהל האזרחי ביהודה ושומרון (להלן: מתאם הרווחה), לדחות את בקשתם להנפקת היתרי שהייה זמנית בישראל. הרקע לערעור בתמצית, המערערים הם חמישה אחים אשר לטענתם ברחו לישראל משטחי הרשות הפלסטינית ביום 2.10.2024 בשל איומים על חייהם וניסיונות לפגוע בהם. זאת על רקע נטייתם המינית של מערערים 1 ו-2 ועל רקע ניסיון אחיהם, מערערים 5-3, לצאת להגנתם. ביום 14.10.2024 פנו המערערים אל מתאם הרווחה באמצעות טופס מקוון בבקשות נפרדות לקבלת היתר שהייה זמני בישראל. לכל אחת מהבקשות צירפו המערערים את אותו מכתב נלווה, בו נטען כי פורסמו ברחבי הכפר בו הם מתגוררים מודעות הקוראות לנדות אותם ולפגוע בהם בשל נטייתם המינית. בעקבות זאת ניסו מערערים 1 ו-2 לברוח למקום מסתור, אולם ביום 25.8.2024 אנשי הכפר מצאו אותם ותקפו אותם באלימות תוך שביצעו בהם מעשי סדום, עד אשר מערערים 5-3 הגיעו וחילצו אותם. לאור זאת נשקפת סכנה ממשית לחייהם של כל חמשת האחים בשטחי הרשות הפלסטינית. לבקשות צורפו המודעות האמורות וכן אישורים רפואיים של מערערים 1 ו-2 מיום 25.8.2024, המתארים כי השניים סבלו מפציעות שנגרמו כתוצאה מאלימות פיזית. על פי טענת המערערים, ביום 15.10.2024 דחה מתאם הרווחה את בקשותיהם של מערערים 2-1 ו-4-5 בקבעו כי מדובר בפניות כוללניות שאינן מבטאות איום ממשי ופרטני לחייו של אדם, אלא עוסקות ברצונם של המערערים להתגורר במדינת ישראל. לעומת זאת, מערער 3 קיבל במענה לפנייתו זימון לראיון. בעקבות האמור הגישו המערערים ביום 20.10.2024 עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים. בעתירה חזרו המערערים על השתלשלות האירועים שתוארה בבקשותיהם, ועל הטענה כי נשקפת סכנה ממשית לחייהם בשטחי הרשות הפלסטינית. עוד טענו כי החלטת מתאם הרווחה שלא לזמן את מערערים 2-1 ו-5-4 לראיון התקבלה באופן שרירותי, ללא הנמקה, ומבלי שניתנה הדעת לחומר הראיות שצירפו לבקשותיהם ולסכנה הממשית הנשקפת לחייהם בשטחי הרשות הפלסטינית. כן נטען כי לא היה מקום להבחין בין מערערים אלה לבין מערער 3, והדבר מעיד על השרירותיות בקבלת ההחלטה. נוסף על כך טענו המערערים כי הם זכאים למקלט בישראל על פי האמנות הבינלאומיות אליהן המדינה מחויבת ובהתאם לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. המשיבים מצדם טענו כי דין העתירה להידחות על הסף, הן מאחר שהיא כורכת שלא כדין את עניינם הפרטני של מספר עותרים שונים, והן בשל חוסר ניקיון הכפיים של המערערים אשר עושים דין לעצמם ושוהים בישראל שלא כדין. מעבר לכך נטען כי העתירה אינה מגלה עילה להתערבות בהחלטת מתאם הרווחה, כגורם מקצועי העוסק באופן שוטף בהערכת הסיכון הנשקף לפונים אליו בטענות דומות. מתאם הרווחה בחן את בקשותיהם של המערערים ומצא כי לא ניתן ללמוד מהן כי נשקף להם איום פרטני וקונקרטי. במכתב הנלווה שצורף לבקשות המערערים, כמו גם בעתירה עצמה, תוארה השתלשלות העניינים באופן כללני ומבלי להתייחס לגורמים ספציפיים, לנסיבות חייו של כל אחד מהמערערים או לאיום קונקרטי הנשקף לגביו. כמו כן, המסמכים שצורפו לבקשות נבחנו, ונמצא כי הם אינם מהימנים. לכך יש להוסיף כי העובדה שהוגשה אותה בקשה עבור חמישה אנשים שונים, כולם מבוגרים, נשואים ובעלי משפחות, בעת ובעונה אחת, גורעת אף היא ממידת המהימנות שניתן לייחס לבקשות. מה גם שביחס למערערים 5-3, כלל אין טענה כי הם נרדפים על רקע נטייתם המינית להבדיל מאחיהם, ואף לא נטען כי הם הותקפו בעצמם. הודגש כי למערערים הייתה הזדמנות להגיש בקשות מפורטות, אולם חלף זאת הם בחרו להגיש עתירה לבית המשפט, ככל הנראה על מנת לקבל צו ארעי שהם אינם זכאים לו. אשר למענה שניתן למערער 3, נטען כי ההודעה על זימונו לראיון נשלחה בטעות והיא תוקנה לאחר מספר דקות כך שגם מערער 3 קיבל מענה זהה לזה שקיבלו אֶחָיו. בפסק דינו מיום 18.12.2024 דחה בית המשפט לעניינים מנהליים את העתירה. תחילה נקבע כי יש מקום לדחות את העתירה על הסף, נוכח חוסר ניקיון הכפיים של המערערים אשר נכנסו לישראל שלא כדין ורק אז הגישו בקשה לקבלת היתר שהייה. זאת בפרט בשים לב לכך שהאירועים האלימים שתיארו בעתירתם התרחשו למעלה מחודש לפני שהגיעו לישראל, כך שלא ברור מדוע לא פנו למתאם הרווחה לפני הגעתם. כן נקבע כי אין מקום לכרוך בעתירה אחת את עניינם הנפרד של מספר עותרים כפי שנעשה בענייננו, וגם מטעם זה יש לדחות את העתירה על הסף. עוד נקבע כי גם לגופו של עניין דין העתירה להידחות בהיעדר עילה להתערב בשיקול דעתו המקצועי של מתאם הרווחה ובהחלטתו לפיה החומר שצורף לבקשות המערערים אינו מלמד על סיכון ברף המצדיק לזמנם לראיון, לא כל שכן להיעתר לבקשתם. אמנם ההסברים שהציג מתאם הרווחה לבית המשפט לא קיבלו ביטוי במענה הקצר שניתן לפניות המערערים, אך גם אם היה מקום לקבל את טענת המערערים לעניין ההנמקה, אין בכך כדי להוביל לפסילת ההחלטה. אף אין בכך כדי להוביל למסקנה שיש להשיב את בקשות המערערים למתאם הרווחה, שעה שמהדברים שמסר עולה כי בחינה חוזרת של אותן בקשות כפי שהוגשו תביא לקבלת החלטה זהה. נוסף על האמור, המערערים לא הסבירו בבקשות שהגישו מדוע הם חייבים לעבור דווקא לישראל ולא למקום אחר בתחומי הרשות. מה גם שמאז האירועים האלימים שתוארו בעתירה ועד למועד מתן פסק הדין חלפו כשלושה חודשים בהם שוהים המערערים בישראל, אשר מטבע הדברים יש בהם כדי להקהות את האמור בבקשותיהם. בכל מקרה, המערערים רשאים לשוב ולפנות למתאם הרווחה בבקשות חדשות ככל שיהיו בידם פרטים נוספים. בכל הנוגע למענה למערער 3, צוין כי מהחומר שהוצג על ידי המשיבים עולה שהמענה הראשוני שנשלח לו תוקן כאמור לאחר מספר דקות וגם הוא קיבל את התשובה האחידה שקיבלו יתר המערערים. מכאן הערעור שלפנינו, בו בעיקר חזרו המערערים על טענותיהם לפני בית המשפט לעניינים מנהליים. בנוסף נטען כי מתאם הרווחה פעל בניגוד לדין כאשר דחה את בקשותיהם חרף העובדה שהונחה בהן תשתית ראייתית מוצקה לסכנת החיים הנשקפת להם בשטחי הרשות הפלסטינית. כן שגה בית המשפט כאשר קבע שהיה על המערערים לספק הסבר מדוע אין ביכולתם להימלט למקום אחר בשטחי הרשות. שהרי הם ניסו לברוח למקום אחר אולם רודפיהם מצאו אותם ותקפו אותם באלימות קשה, כפי שתיארו גם במסגרת הבקשות. מה גם שפורסמו בשטחי הרשות הפלסטינית הודעות המגנות אותם, ואנשים רבים נחשפו אליהן. עוד שגה בית המשפט בכך שקבע כי היה על המערערים לפנות למתאם הרווחה טרם כניסתם לישראל, בזמן שהם נאלצו להסתתר ולברוח מתוקפיהם. מתאם הרווחה גם לא הציג תימוכין לכך שזימונו של מערער 3 לראיון נעשה בטעות ותוקן מיד לאחר מכן, וההבחנה בינו לבין יתר המערערים מעידה על שרירותיות וחוסר סבירות בהחלטות מתאם הרווחה. אשר לעובדה שהוגשה עתירה אחת בעניינם של מספר עותרים שונים, נטען כי מדובר בבקשה אחת ובמשפחה אחת, כאשר יש קשר סיבתי בין הבקשות ולא ראוי לדון בהן בנפרד. בד בבד עם הגשת הערעור הגישו המערערים גם בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים עד להכרעה בערעור. ביום 23.12.2024 ניתן צו ארעי המונע את הרחקת המבקשים מישראל עד למתן החלטה אחרת. ביום 8.1.2025 הגישו המשיבים בקשה לסילוק הערעור על הסף. בבקשה נטען כי לא נפל כל פגם בפסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים המצדיק את התערבות ערכאת הערעור. זאת ודאי בשים לב לכך שעתירת המערערים נדחה בין היתר בשל חוסר ניקיון כפיים, ובשל כריכת עניינם בעתירה אחת ללא בקשה לאיחוד העתירות. גם אין עילה להתערבות בהחלטת מתאם הרווחה, שהתקבלה על בסיס בחינה ושקילה של בקשות המערערים. המערערים הגישו בקשות משוכפלות, מבלי שפורטו בהן נסיבות קונקרטיות ופרטניות הנוגעות לכל אחד מהם, ולא ניתן ללמוד מהן על איום ממשי לחייו של מי מהם. בנסיבות אלה, נמצא כי הבקשות שהגישו הן כה בלתי מבוססות עד שלא נדרש לזמנם לראיון. דיון והכרעה לאחר עיון בערעור ובבקשת המשיבים לסילוקו על הסף החלטתי לדחותו בהתאם לתקנה 138(א)(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 החלה בענייננו מכוח תקנה 34(א) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000. לא מצאתי מקום להתערב במסקנה לפיה החלטת מתאם הרווחה אינה מגלה עילה להתערבות. מתאם הרווחה בחן את בקשות המערערים ומצא כי הן אינן מבססות כל סיכון ממשי לחייו של אדם. בפרט, כפי שעולה מהעמדה שהציג מתאם הרווחה לפני בית המשפט המחוזי, שהבקשות שהגישו המערערים הן זהות, כוללניות, ונעדרות פרטי מידע מהותיים שיש בהם כדי להצביע על מהימנות ואותנטיות הסכנה הנטענת שנשקפת לחיי מי מהמערערים. על רקע זה, ובשים לב למומחיותו, מקצועיותו וניסיונו של מתאם הרווחה בבחינת טענות מאוימות בשל נטייה מינית ובהערכת הסיכון הנשקף לחיי הפונים אליו (והשוו: עע"מ 3819/24 פלוני נ' מתאם פעולות הממשלה בשטחים ועדת מאוימים, פסקה 14 (5.8.2024); עע"מ 5676/24 פלוני נ' מדינת ישראל – משרד הבטחון, פסקה 6 (16.7.2024)), אין כל מקום להתערב בשיקול דעתו ובהחלטתו לדחות את בקשות המערערים אף מבלי לזמנם לראיון. האמור לעיל נכון על דרך קל וחומר בשים לב לכך שהמערערים נכנסו לישראל למעלה מחודש ימים לאחר התקרית האלימה שתיארו בבקשותיהם, עובדה המקשה על קבלת הטענה כי נמלטו לישראל בשל האלימות שספגו, כמו גם על קבלת הטענה כי לא ניתן לאיין את המסוכנות הנשקפת להם באמצעים אחרים בשטחי הרשות הפלסטינית. עובדה זו אף מעוררת את החשש עליו עמד בית המשפט המחוזי מפני ניצול לרעה של הליכים מסוג זה, לצורך קבלת היתרים שלא למטרות לשמן הם נועדו. די בכך כדי לדחות את הערעור, אף מבלי להידרש לעילות הסף שנזכרו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. בשולי הדברים יוער כי לא מצאתי שרמת הפירוט במענה לבקשות המערערים מצדיקה כשלעצמה התערבות בהחלטת מתאם הרווחה, ובעניין זה מקובלת עליי הנמקתו של בית המשפט המחוזי. עוד יוער כי בניגוד לטענת המערערים, מהמסמכים שצירף מתאם הרווחה לתגובתו המקדמית לעתירה בבית המשפט המחוזי אכן עולה כי מספר דקות לאחר זימונו של מערער 3 לראיון, הוא קיבל מענה מתוקן בו נדחתה בקשתו, בדומה לבקשות יתר המערערים. ולבסוף יוער כי כפי שציין בית המשפט המחוזי, דלתו של מתאם הרווחה לא נסגרה לפני המערערים ובאפשרותם לשוב ולפנות אליו ככל שבידם פרטים נוספים שעשויים להצדיק מתן היתר שהייה זמני. הערעור נדחה אפוא ועמו גם בקשת המערערים לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים. הצו הארעי שניתן ביום 23.12.2024 מבוטל. ניתן היום, כ' שבט תשפ"ה (18 פברואר 2025). דוד מינץ שופט יוסף אלרון שופט חאלד כבוב שופט