בדר חאג' נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 5845/13 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 5845/13 לפני: כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט נ' סולברג המערערים: 1. בדר חאג' 2. בשארה חאג' 3. פאדי חאג' נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט מ' גלעד) מיום 21.7.2013 בת"פ 16134-09-11 תאריך הישיבה: י"א באדר א' התשע"ד (11.2.2014) בשם המערערים: עו"ד עאדל בויראת בשם המשיבה: עו"ד לינור בן אוליאל פסק-דין השופט ע' פוגלמן: 1. המערערים הורשעו, במסגרת הסדר טיעון שגובש לאחר שהסתיימה הבאתן של מרבית הראיות במשפט, כדלקמן: המערערים 2-1 הורשעו בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 333, 335(א)(1), (2) ו-29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (כלפי המתלונן מילאד); המערערים 3-1 הורשעו בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 333, 335(א)(1), (2) ו-29 לחוק (כלפי המתלונן מילאד); פציעה בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 334 ו-335(א)(1), (2) ו-29 לחוק (כלפי המתלונן יוסף); ותקיפה בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 380 בנסיבות סעיפים 382(א) ו-29 לחוק (כלפי המתלונן רשואן). 2. לפי כתב האישום המתוקן, המערערים הם אחים ובינם לבין המתלוננים – מילאד, רשואן ויוסף זידאן – שאף הם אחים ובני משפחתם, קיים סכסוך על רקע בעלות באדמות באזור מגוריהם. על רקע סכסוך זה, הגיעו המערערים 2-1 ביום 24.4.2009 בסמוך לשעה 14:30 לבית אמו של מילאד ברכבם, כשהם מצוידים בסכין. משהבחינו המערערים 2-1 במילאד, שהיה מחוץ לבית, התנפלו עליו השניים, ומערער 1, שהחזיק סכין בידו, דקרו בגבו לפחות 7 דקירות, בעוד מערער 2 תופס אותו מאחור ומחזיק בו כדי לאפשר למערער 1 לדקור אותו; השניים היכו אותו בכל חלקי גופו וכל זאת בצוותא חדא. בשלב הזה יצאו בנות משפחתו של מילאד מהבית, וכשהבחינו בהן מערערים 2-1, הם נמלטו מהמקום. כתוצאה ממעשים אלה נגרמו למילאד 7 דקירות בגבו. הוא פנה לקבלת טיפול רפואי ושב לביתו. עוד באותו יום, לאחר ששב לביתו כאמור, שוב שהה מילאד מחוץ לבית, ובסמוך לשעה 17:00 באו למקום שלושת המערערים כשהם מצוידים בסכינים ובמקלות והחלו לתקוף אותו: המערער 1 דקר את מילאד כמה פעמים בבטנו ובבית החזה באמצעות סכין, ומערער 2 הכה אותו בראשו עם מקל, בעוד מערער 3 מחזיק את מילאד כדי לאפשר למערערים 2-1 להכותו ולדוקרו, וכל זאת בצוותא חדא. בשלב מסוים הגיע למקום רשואן, ומערער 2 תקף אותו בראשו באמצעות מקל וזה נפל מהמכה ואיבד הכרה. בשלב מסוים הגיע למקום גם יוסף, ומערער 1, אשר החזיק סכין בידו, התקרב לעברו ופצע אותו באוזנו באמצעות הסכין. כתוצאה ממעשי המערערים פונה מילאד לבית החולים, שם נמצא כי נגרמו לו שברים בצלעות, שבר באף, לצרציה שטחית בכבד, מעט נוזל דמי בבטן ימנית, קרע בסרעפת השמאלית, 2 דקירות בבית החזה בקו אסילרי משמאל ודקירה במעבר חזה בטן מימין ולצרציה בקרקפת. מילאד עבר לפרוטומיה בעקבות הימצאות אוויר ונוזל חופשיים בבטן, הוכנסו שני נקזים בחזה, והוא אושפז עד ליום 7.5.2009. כתוצאה ממעשי מערער 1 נגרם ליוסף חתך שטחי באורך 2.5 ס"מ, קדמית לאפרכסת אוזן שמאל. לסיכום נטען בכתב האישום כי מערערים 2-1 גרמו למילאד, בצוותא חדא, חבלה חמורה שלא כדין, כשהם נושאים נשק קר (האירוע הראשון המתואר בסעיפים 2-4 לעובדות כתב האישום); שלושת המערערים גרמו בצוותא חדא למילאד חבלה חמורה כשהם נושאים נשק קר (האירוע השני המתואר בסעיפים 6-7 לכתב האישום); שלושת המערערים תקפו בצוותא חדא את רשואן וגרמו לו חבלה של ממש. שלושת המערערים פצעו בצוותא חדא את יוסף כשהם נושאים נשק קר. 3. הואיל ובתסקירים שהוגשו לבית המשפט המחוזי צוין כי המערערים אינם לוקחים אחריות מלאה על מעשיהם, ביקשו הסנגורים לאפשר להם להיפגש שוב עם קציני המבחן וליתן להם הזדמנות נוספת להסביר את עצמם כיוון שלטענתם נוצרה אי הבנה. בית המשפט המחוזי נעתר לכך והוגשו תסקירים משלימים. מהתסקירים עלה כי המערערים – בגילאים 24, 25 ו-19 (בהתאמה) במועד האירוע – גדלו בבית נורמטיבי; יש להם אחות נוספת; מערער 2 הוא הבוגר שבהם ושלושתם מפעילים תחנת דלק שהייתה שייכת לאביהם (הנתון כעת במאסר). מהתסקירים המשלימים עלה כי הודאתם וחרטתם של המערערים היא מן הפה אל החוץ, אין להם אמפטיה לקורבנות, הם ממזערים את מעשיהם ולא מבינים את חומרתם, מטילים אחריות על הקורבנות, הסכמתם הדחוקה לטיפול באה מתוך רצון להטיב את מצבם המשפטי וקציני המבחן לא המליצו לגבי אף אחד מהם על המלצה טיפולית. לגבי מערער 1 – בשל אי הפנמת חומרת המעשים והאחריות וכן העובדה כי הורשע בעבר בביצוע עבירת אלימות ונדון למאסר בפועל ומאסר מותנה בן 7 חודשים תלוי ועומד נגדו, המליץ שירות המבחן על עונש של מאסר בפועל בהיותו ענישה קונקרטית, מציבת גבול ומרתיעה. לגבי מערער 2 התרשם שירות המבחן מרמת סיכון גבוהה להישנות התנהגות אלימה בעתיד ופרוגנוזה נמוכה לשינוי ולשיקום, נוכח קשייו להתחבר רגשית לחומרת התנהגותו ולחוש אמפטיה כלפי הקורבנות וחוסר נכונותו להשתלב בהליך טיפולי, על כן נמנע מהמלצה טיפולית כלשהי והמליץ על הטלת ענישה קונקרטית ומוחשית אשר תחדד עבורו את ההשלכות של התנהגות מפרת חוק. לגבי מערער 3, ציין שירות המבחן כי קיים סיכון משמעותי להישנות העבירה וקיים סיכון בינוני להישנות מעורבות בעבירות אלימות ברמת חומרה בינונית. בתסקיר נפגע עבירה פורטה התדרדרות במצבו הפיזי והנפשי של המתלונן העיקרי, מילאד ומידת הפגיעה שנגרמה לו. 4. בגדר הדין עמד בית המשפט המחוזי (כב' השופט מ' גלעד) על כך שנסיבות העבירה חמורות, הן בשל הפציעה שנגרמה למילאד הן מאחר שהמערערים חזרו בפעם השנייה כדי לפגוע בו משסברו "שלא סיימו מלאכתם". בכך הוכיחו המערערים את המסוכנות הנשקפת מהם ואת חוסר מוראם מאימת הדין. בית המשפט דחה את טענת המערערים כי נזקיו של מילאד לא מצויים ברף חומרה גבוה, ונקבע כי במקרה זה קדם תכנון לביצוע העבירה הנובע מכך שהמערערים הגיעו פעמיים מצוידים בכלי נשק קרים; וכי חלקם היחסי של מערערים 2-1 גדול יותר שכן הם השתתפו בשני האירועים. עוד נקבע כי אין להשלים עם אלימות ופגיעה בגופו של אדם בשל סכסוך כלכלי-רכושי; כי המערערים היו יכולים להבין את הפסול שבמעשיהם ואת משמעותם; וכי מידת האלימות והאכזריות שגילו כלפי המתלוננים, ובעיקר כלפי מילאד, הם ברף גבוה. לנוכח שיקולים אלה קבע בית המשפט כי מתחם העונש ההולם לגבי נסיבות ביצוע העבירה של מערערים 2-1 נע בין 18 חודשי מאסר לשלוש וחצי שנות מאסר; ולגבי מערער 3 – בין 12 חודשים ל-30 חודשים. אשר לנסיבותיהם האישיות של המערערים, שקל בית המשפט לקולה את העובדות הבאות: המערערים באים ממשפחה נורמטיבית והם נעדרי דפוסי עבריינות מושרשים, אף שנשקפת מסוכנות מהם; מערער 2 הקים משפחה ויש לו תינוקת בת 8 חודשים ומאסר מאחורי סורג ובריח עלול לגרום למשפחתו נזקים כלכליים; המערערים הודו בביצוע העבירות, אף שההודאה באה בשלב מאוחר. בית המשפט האמין למערערים כי הם מעוניינים באמת ובתמים ב"סולחה"; וראה בהפקדת 60,000 ש"ח בקופת בית המשפט כפיצוי למתלוננים חיזוק לכך. בית המשפט קבע כי לא הייתה הצדקה לשיהוי של שנתיים ו-5 חודשים בין ביצוע העבירה להגשת כתב האישום; וכי העובדה שמיום העבירה ועד גזר הדין חלפו למעלה מ-4 שנים שבהן היו המערערים משוחררים, התגוררו בסמוך לבית המתלוננים ולא הסתבכו בעבירות נוספות מצדיק הקלה מסוימת בענישה. לגבי מערערים 2 ו-3 שקל בית המשפט לקולה כי זהו מאסרם הראשון; ולגבי כל המערערים ציין כי במשך תקופה משמעותית יהיו 3 אחים נתונים ביחד במאסר, דבר שעלול לפגוע בפרנסתם המשותפת מהפעלת תחנת הדלק ולפגוע במצבה הכלכלי של המשפחה בהיות אביהם נתון במאסר גם הוא. לחומרה שקל בית המשפט את עברו הפלילי של מערער 1, תוך שציין כי על אף שהעבירות בוצעו לפני 8 ו-9 שנים והוא הורשע בגינן כשנה ו-3 חודשים לפני ביצוע העבירה דנן, הלה כבר "הוזהר" במאסר בפועל ובמאסר מותנה ואף על פי כן לא נרתע מלבצע עבירות נוספות, דומות לאלה בהן הורשע אך חמורות יותר. לעומת זאת, מערערים 2 ו-3 נעדרי עבר פלילי ואף חלקם בעבירות מעט מצומצם יותר מזה של מערער 1. לבסוף הקנה בית המשפט משקל, מוגבל אומנם, לדברי אשתו של המערער 2, שהצטיירה בעיניו כאישה הגונה, עדינה ומלומדת. על רקע מכלול זה, ולאחר שהביא בחשבון את המלצת שירות המבחן, גזר בית המשפט על המערערים את העונשים הבאים: על מערער 1 גזר 24 חודשי מאסר בפועל; הפעלת מאסר מותנה בן 7 חודשים שהושת עליו בת"פ 2155/06 (שלום עכו) וקבע כי העונשים ירוצו באופן מצטבר, כך שבסך הכל ישא מערער ב-31 חודשי מאסר בניכוי יום אחד שבו היה נתון במעצר; על מערער 2 גזר 20 חודשי מאסר בפועל; ועל מערער 3 נגזרו 15 חודשי מאסר בפועל. כמו כן נגזרו על כל אחד משלושת המערערים שנתיים מאסר על תנאי לבל יעברו במשך 3 שנים כל עבירת אלימות מסוג פשע; ו-8 חודשי מאסר על תנאי לבל יעברו במשך שנתיים כל עבירת אלימות מסוג עוון או עבירה של איומים. לבסוף, המערערים חויבו לשלם, ביחד ולחוד, למתלונן מילאד, 85,000 ש"ח פיצויים, ולכל אחד מהמתלוננים האחרים, יוסף ורשואן, סך של 7,500 ש"ח. 5. מכאן הערעור שלפנינו. המערערים טוענים כי בית המשפט המחוזי החמיר עמם יתר על המידה בכך שלא נתן די משקל לשיקולים לקולה ובהם גילם הצעיר; היעדר עבר פלילי של המערערים 3-2; היעדר הבחנה מספקת בין המערערים; שיהוי בהגשת כתב האישום; והעובדה שהמערערים הם בני משפחה נורמטיבית. המשיבה, מצידה, תומכת בגזר הדין מטעמיו של בית המשפט המחוזי. 6. לאחר ששמענו את טיעוני הצדדים לפנינו ונתנו דעתנו לתסקירי שירות המבחן שהוגשו לנו, באנו למסקנה שדין הערעור להידחות. בית המשפט המחוזי עמד בגזר הדין על חומרתן הרבה של העבירות שהמערערים הורשעו בהן: תקיפה מתוכננת בנשק קר, שבוצעה בצוותא חדא על רקע סכסוך כלכלי, ונחלקה לשני אירועים שבוצעו באותו יום. נסיבות ביצוע העבירות מעידות שהמערערים גמרו אומר לפגוע במילאד ולהביא לפציעתו, ומשראו שלא הצליחו בכך בניסיון הראשון – הם לא נרתעו ושבו מאוחר יותר באותו יום לצורך "השלמת המלאכה". בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי נסיבות העבירה לוקות בחומרה יתירה לגבי המערערים 2-1, אשר נטלו חלק בשני האירועים; וכי הנזק שנגרם למילאד אינו על הצד הנמוך. אף אין לומר כי בית המשפט המחוזי לא הקנה משקל הולם לשיקולים לקולה שמנה. בהתחשב במכלול נסיבות העניין, אנו סבורים כי העונש שגזר בית המשפט המחוזי על כל אחד מהמערערים אינו חורג ממדיניות הענישה הראויה, ואינו מקים עילה להתערבותה של ערכאת הערעור. 7. אשר על כן החלטנו לדחות הערעור. המערער 3 יתייצב לנשיאה בעונש בימ"ר קישון, ביום 18.3.2014 לא יאוחר מהשעה 10:00, כשבידו תעודת זהות. על המערער 3 לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שירות בתי הסוהר, בטלפונים: 08-9787377 או 08-9787336. ניתן היום, ‏י"ז באדר א התשע"ד (‏17.2.2014). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 13058450_M03.doc טח מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il