רס"ר יעקב כרמלי נ. שי עמיחי - ראש אגף משאבי אנוש

פסק-דין בתיק בג"ץ 5844/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5844/07 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט י' דנציגר העותר: רס"ר יעקב כרמלי נ ג ד המשיבים: 1. שי עמיחי - ראש אגף משאבי אנוש 2. תנ"צ שמעון קורן - סגן מפקד משטרת ירושלים 3. פקד הילה אורלב - קמ"ד אמצעים מינהליים עתירה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: י"ב באדר ב התשס"ח (19.03.08) בשם העותר: עו"ד אופק דוד בשם המשיבים: עו"ד קרמר סימה פסק-דין השופט י' דנציגר: בפנינו עתירה למתן צו על תנאי, במסגרתה מבקש העותר להצהיר: (א) כי ההחלטה לפטרו מחוסר התאמה לפי סעיף 10(2) לפקודת המשטרה [נוסח חדש], התשל"א – 1971 (להלן – פקודת המשטרה) נתקבלה שלא כדין; (ב) כי עיון וצילום של כל החומר המצוי בתיקו האישי של שוטר בכלל ושל העותר בפרט, הינה זכות יסודית העומדת בבסיס כל הליך משמעתי או מעין שיפוטי ולפיכך שימוע המתקיים מבלי לאפשר לשוטר לעיין ולצלם את כל החומר המצוי בתיקו האישי, מהווה פגם מהותי המונע קיומו של שימוע הוגן ופוגע בכללי הצדק הטבעי; (ג) כי הליך פיטוריו היה נגוע בשיקולים זרים, בחוסר תום לב ומנוגד לאמות המידה הנהוגות להערכת שוטרים, וכי משנפל פגם מהותי בהליך השימוע שנערך לו, הרי שנפגע הליך הפיטורים כולו ויש לבטלו ולהחזיר את העותר לשירותו במשטרה. יצויין כי בד בבד עם הגשת העתירה, הגיש העותר עתירה למתן צו ביניים, אשר נדחתה על ידי כבוד השופט ס' ג'ובראן ביום 3.7.07. רקע 1. העותר התגייס למשטרת ישראל בשנת 1998 ושירת במחוז ירושלים במשך תשע שנים וחצי, עד לפיטוריו ביום 30.5.07. העותר שימש בתפקיד סייר תנועה בדרגת רס"ר בתחנת "שפט" בירושלים (להלן – התחנה), לאחר שהועבר מתחנת "שלם" בעיר. 2. במהלך שירותו במשטרה, נפצע העותר בשלוש תאונות, מהן שתי תאונות דרכים שאירעו בחודש דצמבר 2004, במסגרת מילוי תפקידו. כתוצאה מהתאונות אובחן העותר כסובל מפריצת דיסק ובעקבות זאת הוגבל על ידי רופא מומחה, באישור רופא המשטרה, מביצוע עבודה הכרוכה במאמץ פיזי. 3. ביום 10.12.06 התקיימה ועדת הערכה בעניינו של העותר (להלן – ועדת ההערכה), אשר המליצה על פיטוריו. ביום 21.1.07 קיים המשיב 2 ראיון לעותר, שלאחריו המליץ אף הוא על פיטוריו. בעקבות ההמלצה האמורה, ביום 27.2.07 זימנה המשיבה 3 את העותר לשימוע. במכתב הזימון שנשלח לעותר נכתב כי העותר זכאי להיות מיוצג על ידי עורך דין מטעמו וכי יש לידע את העותר בדבר הסיבה שבגינה הוא מזומן לשימוע. 4. ביום 22.3.07 התקיים לעותר שימוע בנוכחות עורך דין, כאשר בתום הליך השימוע נמסר לעותר פרוטוקול השימוע והעותר חתם עליו. בנוסף, לפי בקשתו, הגיש העותר טיעונים משלימים בכתב ביום 24.3.07. עיקרי העתירה 5. העותר משיג על החלטתם של המשיבים לפטרו מן השירות, כאשר טענותיו נחלקות לשני מישורים: המישור האחד – הליך הפיטורים עובר לשימוע היה נגוע, לטענתו, בשיקולים זרים ובחוסר תום לב ונערך בניגוד לאמות המידה הנהוגות להערכת שוטרים; המישור השני – הליך השימוע שנערך לעותר, אשר לטענתו נפלו בו פגמים הנובעים מכך שלעותר לא הוסברה הסיבה בגינה הוא זומן לשימוע ומכך שלא התאפשר לו לצלם את מלוא החומר הנוגע לעניינו ולעיין בו. 6. באשר למישור הפגמים שנפלו בהליך הפיטורים עובר לשימוע, טוען העותר כי מאז התגייס לשורות המשטרה בשנת 1998 ועד לסוף שנת 2004, הוגדר על ידי מפקדיו "כשוטר מצטיין" ואף קיבל ציון טוב מאוד בשלוש הערכות תקופתיות שנעשו לו. לטענתו, בסמוך לפציעתו בתאונות, מונה לו מפקד ישיר שלא הכיר אותו, התעלם מן העובדה שהוא מתגורר במרחק רב מן התחנה בה שירת ולא גילה הבנה לאיחוריו מדי פעם בשעות הבוקר, בשל עומסי תנועה. לטענת העותר, קשייו התפקודיים והמשמעתיים נבעו מן המרחק הרב שנאלץ לעבור מדי יום מביתו שבמושב אביאל שליד בנימינה כדי להגיע לעבודה, ופיטוריו הם תולדה של בקשתו לעבור ולשרת בצפון הארץ, אשר לטענתו לא נענתה עד למועד העתירה. 7. מוסיף העותר ומתאר במסגרת העתירה מסכת "התנכלויות", כלשונו, מצד מפקדו וגורמים נוספים במשטרה: לטענתו, ביום 9.2.06, לאחר שאיחר למשמרת בוקר, איים מפקדו כי "יזרוק אותו מהתחנה" וכי לאחר התנכלויות נוספות מצד המפקד, הגיש העותר קבילה נגדו אשר, לטענתו, "חרצה את המשך גורלו במשטרת ישראל"; מוסיף העותר וטוען כי מפקדיו יצרו "באופן מגמתי" עילה כדי להצדיק את פיטוריו וכך בהערכה תקופתית שבוצעה בחודש אפריל 2006 קיבל ציון בינוני למרות שכל הפרמטרים הצביעו על תפקודו הטוב, ועוד. העותר מאשר במסגרת העתירה כי הועמד לדין משמעתי בגין עבירה של אי התייצבות לתפקיד ובגין התנהגות שאינה הולמת שוטר, והורשע בשתיהן. 8. עוד טוען העותר כי במסגרת הראיון שנערך לו ביום 21.1.07 בפני המשיב 2 הועלו כלפיו טענות לפיהן הוא שוטר "גרוע" בעל הגבלות הנובעות ממחלות והיעדרויות מרובות ולא ניתנה לו הזדמנות להציג את ההערכות החיוביות שניתנו לו קודם לפציעתו. לטענתו, המשיב 2 העלה בפניו טענות בדבר הפקרת שוטרת בתוך המון עוין, הפקרת נשק שנגנב מביתו וצפייה במשחק כדורגל בשעה שהיה בחופשת מחלה, ולא איפשר לו להגיב לטענות אלה. לפיכך, טוען העותר כי המשיב 2 המליץ על פיטוריו מבלי לשמוע אותו. 9. לבסוף, טוען העותר כי ביום 12.11.06 הופנה, שלא ביוזמתו, לבדיקה אצל מומחה אורטופד שקבע כי הוא ממליץ על עבודה משרדית של העותר וכתוצאה מכך הוא זומן ביום 10.12.06 לועדת ההערכה, אשר המליצה על פיטוריו (להלן – ועדת ההערכה). לטענתו, ההחלטה לפטרו נובעת מחוות הדעת האמורה, אשר "חרצה את גורלו". לטענתו, היה על מפקדיו להפנותו לועדה רפואית שתבחן את מצבו ותקבע האם הוא כשיר לעבודה מבצעית אם לאו. העותר מציין כי במקרה בו ועדה רפואית כאמור הייתה קובעת כי פציעתו במסגרת התפקיד גרמה להעדר כשירות מבצעית, כי אז הוא היה זכאי לקבל פנסיה מוקדמת והגדלה של אחוזי הפרישה, אולם הדרך בה פוטר שללה ממנו את זכויותיו. 10. באשר לפגמים שנפלו לטענת העותר בהליך השימוע, טוען העותר כי בהזמנה להליך השימוע לא נכתב כי הוא זכאי לצלם לקראת השימוע את החומר המצוי בתיקו האישי ולאחר שפנה למשיבה 3 בבקשה לצלם את החומר האמור, התאפשר לו לצלם כשליש מן החומר בלבד, בטענה כי יתרת החומר היא חסויה ולא ניתן לצלמה. לטענתו, הדבר בוצע בניגוד לנוהל אגף משאבי אנוש 10.03.04 (להלן – נוהל עיון בתיק אישי), הקובע כי רק מסמכים שהוגדרו וסווגו על ידי מחברם כסודיים או סודיים ביותר הינם חסויים, לאחר אישורו של ראש אגף משאבי אנוש. עוד טוען העותר כי כלל לא נמסרה לו רשימת המסמכים שהם חסויים ולא הוצג בפניו אישור בדבר היותם של מסמכים אלו חסויים. 11. בנוסף, טוען העותר כי המשיבה 3 לא פירטה בהזמנה לשימוע את הטענות כנגדו, ובכך למעשה חרצה את גורל השימוע עוד בטרם התקיים, הואיל והעותר ובא כוחו הגיעו לשימוע מבלי שידועות להם עילת הפיטורים והטענות כנגד העותר. 12. לאור האמור לעיל, טוען העותר כי נפגעה יכולתו להגן על עצמו בהליך השימוע ולכן יש לבטל את הליך הפיטורין נגדו ולהורות על החזרתו לשירות במשטרה. עמדת המשיבים 13. לגופה של החלטת הפיטורין, טוענים המשיבים כי ההחלטה התקבלה נוכח תפקודו הלקוי של העותר, תחת מפקדים שונים, אשר בא לידי ביטוי הן בפן התפקודי והן בפן המשמעתי. בנוסף, טוענים המשיבים כי טענות העותר בדבר שירותו הטוב אינן עולות בקנה אחד עם התשתית העובדתית אשר עמדה בבסיס ההחלטה לפטרו, וכי לצורך קבלת ההחלטה נשקלו מכלול השיקולים הרלבנטיים, לרבות טיב שירותו ועברו המשמעתי של העותר. לטענתם, אין בנסיבותיו האישיות של העותר, שחלקן התקיימו עובר לגיוסו לשורות המשטרה (כגון מגוריו במושב אביאל שליד בנימינה שעה שהתגייס לשרת במחוז ירושלים) וחלקן אירעו במהלך שירותו, כדי להצדיק את התנהלותו הקלוקלת כשוטר, שהלכה וגברה עם השנים וכי העילה היחידה לפיטוריו הינה עילת חוסר ההתאמה לשירות כשוטר. עוד טוענים המשיבים בהקשר זה כי העותר לא הציג תשתית עובדתית לטענותיו בדבר "ההתנכלות" כלפיו וההחלטה לפטרו הינה סבירה וממילא מצויה במתחם הסבירות של שיקול הדעת המנהלי של משטרת ישראל. 14. כך למשל, מתארים המשיבים אירוע שהוביל להעברתו של העותר לשרת בתחנה אחרת במחוז ירושלים, לאחר שבמהלך סיור עם שוטרת במשמרת ביום 13.7.04 הותקפה השוטרת על ידי קבוצת חשודים ממזרח ירושלים, ואולם העותר לא סייע לשוטרת בזמן התקיפה, לא ניסה לעצור את אחד החשודים ואף מנע מן השוטרת לעצרו. בדומה, מציינים המשיבים כי העותר נמנע מלהיות זמין מחוץ לשעות העבודה הרשמיות, בניגוד להנחיות המחייבות אותו להיות זמין בכל עת; לא ענה לפניות טלפוניות אליו; כאשר התבקש להגיע למשמרת שלא הייתה נוחה לו הודיע כי "יוציא ימי מחלה"; הלך לצפות במשחק כדורגל בשעה שהיה בחופשת מחלה; לא התייצב פעמיים למתן עדות בבית משפט כאשר כתוצאה מאי התייצבותו בשני המקרים זוכו הנאשמים בהליך; לא התייצב לשיעור שבועי ולטקס ביקור של מפקד המרחב הואיל ורצה "לנוח" אחרי משמרת לילה ואף הורשע בדין משמעתי בגין אירוע זה; איחר למשמרות בוקר ועוד. המשיבים מוסיפים ומציינים כי בגין האירועים המפורטים לעיל הועמד העותר לדין משמעתי שלוש פעמים, כאשר פעמיים הורשע ופעם אחת זוכה. לטענתם, אירועים אלה מעידים על התנהלותו הבעייתית החוזרת ונשנית של העותר, אשר לא תיקן את דרכיו למרות אזהרות והזדמנויות רבות שניתנו לו על ידי מפקדיו, התנהלות שאין לה מקום במשטרת ישראל. 15. באשר לטענות העותר בדבר "ההתנכלות" מצד מפקד התחנה החדש, טוענים המשיבים כי אין להן על מה להתבסס, הואיל וכבר ביום 11.1.05 זימן מפקד התחנה הקודם את העותר לראיון, במסגרתו התריע בפניו אודות הירידה המשמעותית בתפקודו ובתגובה ציין העותר כי מטרת הראיון היא להתנכל לו. כן מציינים המשיבים כי העותר ביקש להעבירו לשרת בצפון הארץ כבר בשנת 2001 והתמיד בבקשות אלה עד לסיום שירותו, כאשר כל פניותיו בעניין זה טופלו במלוא הרצינות, כפי שפירטו המשיבים בהרחבה בתגובתם, ואף הובהר לו לא אחת כי קיימות מגבלות ארגוניות שאינן מאפשרות להיעתר לבקשתו. לפיכך, טוענים המשיבים כי בקשותיו להעברה נשקלו ללא קשר לבעיות המשמעת שלו ונדחו נוכח שיקולים ענייניים שונים, תוך שהעותר זוכה להקלות שונות בתפקידו כגון שיבוצו לעבודה במשמרות נוחות, תוך התחשבות בקשייו, וממילא אין להחלטה על פיטוריו כל קשר לבקשות אלה אלא להתנהלותו ולאופן תפקודו כשוטר. 16. מוסיפים המשיבים וטוענים כי עילות הפיטורין הקבועות בפקודת המשטרה הינן מהותיות ואינן נבחרות בהתאם לנוחותו של השוטר לשם "מקסום זכויותיו הכספיות". המשיבים מציינים כי ביום 17.7.05 נערכה לעותר וועדת מוגבלים ולאחר שהוסבר לעותר כי הגבלתו הרפואית הנובעת מפציעותיו אינה מאפשרות לו להיות שוטר מבצעי וכי יש לשקול את סיום שירותו מטעמי בריאות לקויה, טען העותר כי הוא "מרגיש בסדר" ועובר פיזיותרפיה וטיפולים ואף לקח על עצמו להמציא אישורים רפואיים המעידים על השיפור במצבו הבריאותי. לפיכך, טוענים המשיבים כי הייתה בידי העותר ההזדמנות לסיים את שירותו מטעמים רפואיים וכן היה באפשרותו לבקש לעמוד בפני ועדה רפואית, אולם הוא לא פעל בדרך זו ואף לא העלה כל טענה בדבר מצבו הבריאותי הלקוי בהזדמנויות שקדמו להגשת העתירה, לרבות בשימוע שנערך לו ובטיעונים המשלימים שהגיש לאחר מכן. לפיכך, טוענים המשיבים כי לא היה מקום לסיים את שירותו של העותר מטעמים רפואיים והבסיס להחלטה על פיטוריו הוא אי התאמתו לשירות בלבד. 17. באשר להליך הפיטורים עצמו ולשימוע שנערך לעותר, טוענים המשיבים כי לא נפל בהליך זה כל פגם וממילא לא פגם המצדיק את התערבותו של בית משפט זה בהחלטה שהתקבלה. לטענתם, העותר ידע היטב מדוע זומן לועדת ההערכה הואיל וזימון זה הגיע לאחר בעיות משמעת רבות שאירעו בשנת 2006 ולאחר ועדת ההערכה והראיון בפני המשיב 2, במסגרתם הובהרו לעותר הטענות נגדו. 18. מוסיפים המשיבים וטוענים כי תיקו האישי של העותר, אשר כלל את כל המסמכים הרלבנטיים, נמסר לעיונו טרם השימוע שנערך לו. לטענתם, התיק האישי, הכולל מאות מסמכים, נמסר לעותר בשלמותו, כאשר נמנע ממנו לעיין במסמכים ספורים בלבד, כדלקמן: מסמכים שסווגו על ידי המשיבה 3 כתרשומת פנימית של מחלקת משמעת או בין גורמי משאבי אנוש; מסמכים הנוגעים לבקשת העותר להשתתפות בשכר דירה ואשר סווגו כחסויים על ידי מחלקת פרט; מסמכים הנוגעים לבקשתו של העותר להכרה בזכות כנכה המופנים אל קצין תגמולים וסווגו כחסויים על ידי מחלקת פרט; סיכום בדיקה שנערכה על ידי קצין בודק שדינו כדין סיכום חקירה והוא בגדר תרשומת פנימית חסויה (ואולם לטענת המשיבים ניתנה לעותר האפשרות לעיין ולצלם מסמך המשקף את ממצאי הקצין הבודק). המשיבים טוענים כי המשיבה 3 מסרה לעותר בעל פה את עיקר תוכנם של המסמכים שלא נמסרו לעיונו והסבירה לו את הסיבה להיותם חסויים. 19. עוד טוענים המשיבים כי העותר היה מיוצג במהלך השימוע על ידי עורך דין מטעמו ואף הגיש טיעונים משלימים בכתב לאחר השימוע, כך שאין כל בסיס לטענתו לפיה ההחלטה בעניינו התקבלה מבלי שנשמעה עמדתו. לטענתם, העותר חתם על פרוטוקול השימוע שנערך לו ואילו היו לו טענות או השגות כלשהן, הרי שהיה באפשרותו להעלותן על הכתב ולהפנותן לגורם המראיין, והן היו מצורפות לפרוטוקול השימוע אשר מתוייק בתיקו האישי של העותר. 20. נוסף על תגובתם לטענותיו של העותר, טוענים המשיבים כי העותר לוקה בחוסר ניקיון כפיים, מאחר שלא גילה בעתירתו עובדות מהותיות הנוגעות להערכות השליליות שניתנו לו ומאחר שציין כי הקבילה שהגיש כנגד מפקדו לא טופלה, בשעה שהקבילה טופלה במלוא הרצוניות והביאו לממצאים שליליים נגד העותר. בנוסף, טוענים המשיבים כי טענתו של העותר לפיה הטענות שהביאו לשקילת פיטוריו לא היו ידועות לו בשעה שטענות אלה הובהרו בפניו הן במסגרת ועדת ההערכה שנערכה לו והן במסגרת הראיון עם המשיב 2, מהווה אף היא חוסר ניקיון כפיים. 21. לבסוף, טוענים המשיבים כי ההחלטה על פיטוריו של העותר מחוסר התאמה, בהתאם לסעיף 10(2) לפקודת המשטרה, היא החלטה סבירה, מידתית ומאוזנת ואין מקום להתערב בה. בנוסף, טוענים המשיבים כי פיטורי העותר נעשו בהתאם לכללי הצדק הטבעי, כאשר העיון בתיקו האישי של העותר התבצע בהתאם לנוהל עיון בתיק אישי והם אף הביעו את נכונותם לחשוף את המסמכים שנאסרו לעיון העותר בפני בית משפט זה, על מנת שייווכח כי הם אינם רלוונטיים. דיון והכרעה 22. לאחר שעיינו בעתירה על צרופותיה ושמענו את טענות העותר כנגד פיטוריו אחת לאחת ואת עמדת המשיבים ביחס לטענות אלה, הגענו לכלל מסקנה כי אין מקום להתערב בהחלטה לפטרו מן השירות במשטרה. החלטתנו זו נוגעת הן לטענותיו של העותר בדבר הפגמים שנפלו בהחלטה לפטרו והן לטענותיו בדבר הפגמים שנפלו בהליך השימוע שנערך לו. החלטת הפיטורין 23. הלכה היא כי החלטה על הפסקת שירותו של שוטר במשטרת ישראל הינה החלטה מינהלית הנתונה לביקורת שיפוטית של בית משפט זה [סעיף 93 לפקודת המשטרה; בג"צ 1214/97 חלמיש נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נג(2) 647]. אשר על כן, אין להתערב בהחלטה כאמור, אלא בהתאם לכללים לפיהם יש להתערב בהחלטתה של כל רשות מינהלית. יפים לעניין זה דבריה של כבוד השופטת א' פרוקצ'יה, שנאמרו בהקשר דומה בבג"צ 671/04 גרין נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(5), 827, בעמ' 833-832 (להלן – עניין גרין): "חלים על החלטה זו הכללים המקובלים להתערבות בית משפט זה בהחלטת רשות מינהלית, שעיקרם בכך כי לא יתערב בהחלטה אלא אם מצא כי התקבלה בחריגה מסמכות, או תוך פגיעה בכללי הצדק הטבעי, או שהיא נגועה בשיקולים זרים או באי סבירות קיצונית היורדת לשורשם של דברים. במערכת המשטרה, בדומה למערכת הצבאית, מירווח שיקול הדעת של הרשות המוסמכת לקבוע את דבר התאמתו של אדם לשרת בשורותיה היא רחבה; ממילא, נכונות בית משפט זה להתערב בשיקול דעת זה היא צרה ומצומצמת." [וראו גם: בג"צ 676/82 ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י נ' ראש המטה הכללי, פ"ד לז(4) 105; בג"צ 651/86 מלכה נ' שר המשטרה, פד"י מ(4) 645; בג"צ 961/92 בן יאיר נ' מפכ"ל משטרת ישראל, פ"ד מו(3) 516; בג"צ 3866/96 שיבליס נ' השר לבטחון פנים, פ"ד נ(4) 814; בג"צ 8347/05 יוסף נ' משטרת ישראל (לא פורסם, 8.11.05); בג"צ 5770/05 נ’ ו’, צוערת נ' מפכ"ל המשטרה (לא פורסם, 23.8.06)]. 24. ההחלטה לפטר את העותר התקבלה מכוח סעיף 10(2) לפקודת המשטרה, הקובע כדלקמן: "המפקח הכללי רשאי - ... (2) להשעות שוטר שאינו קצין משטרה בכיר, להורידו בדרגה, לשחררו מן השירות או לפטרו, אם הוכח להנחת דעתו שהשוטר מתרשל או בדרך כלל בלתי-יעיל במילוי תפקידיו או אינו מתאים מבחינה אחרת למלא תפקידיו; אולם מפקח לא יפוטר ולא ישוחרר אלא באישור השר;". כידוע, המשטרה הינה ארגון המופקד על ביטחון הציבור, וככזו היא מספקת שירות חיוני והיא אחראית לביצוע משימות בעלות חשיבות עליונה. משימות אלה מחייבות כי המשרתים בשורות המשטרה, החל בתפקידים הזוטרים ביותר וכלה בהנהגה הבכירה ביותר, יהיו בעלי התאמה מלאה לתפקידים אותם הם ממלאים, הן מבחינה תפקודית וביצועית והן מבחינה משמעתית וערכית. אשר על כן, אי התאמתו של אדם לתפקיד במשטרה עלול לפגוע בביצוע המשימות עליהן היא מופקדת וכן עלול הוא לפגוע בתדמיתה ובכושרה ההרתעתי. לפיכך, האינטרס הציבורי מחייב כי השירותים אותם מספקת המשטרה והמשימות עליהן היא מופקדת יסופקו ויבוצעו באופן תקין, יעיל, הגון וראוי [ראו עניין גרין הנ"ל, בעמ' 834-833]. יפים לעניין זה דבריו של המשנה לנשיא (כתוארו אז) א' ברק, שנאמרו בהקשר אחר, בבג"צ 7074/93 סויסא נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד מח(2) 749 בעמ' 783: "מן הראוי לציין כי השוטר הוא עובד ציבור (במובן הרחב). ככל עובד ציבור אחר, אף הוא נאמן הציבור. יכולתה של המשטרה למלא את תפקידיה מותנית באמון הציבור ביושר כפיהם, בהגינותם ובסבירותם של השוטרים. בלא יחסי אמון בין המשטרה לבין הקהילייה שהיא משרתת, לא תוכל המשטרה לקיים את משימותיה (השווה עש"מ 9/79...). אך מעבר לכך: לאור תפקידו המיוחד של השוטר וסמכויותיו, לאור חשיפתו לציבור ומגעיו עמו, נדרשת מהשוטר הקפדה מיוחדת על קלה כחמורה, כדי לקיים את אמון הציבור בו." 25. לאור עקרונות אלו, סבורים אנו כי בנסיבות המקרה שבפנינו לא קיים העותר את דרישות המשמעת והמטלות שהוטלו עליו במסגרת תפקידו ולפיכך לא מצאנו עילה להתערב בהחלטה לסיים את שירותו של העותר בשורות המשטרה ולפטרו. 26. מן החומר הרב שצירפו המשיבים לתגובתם לעתירה עולה כי החלטת הפיטורין בדין יסודה, והיא התקבלה על בסיס שיקולים ענייניים הנוגעים כולם לתפקודו הלקוי של העותר. מן החומר האמור עולה כי הגם שבתחילת דרכו במשטרה היה תפקודו של העותר משביע רצון, כפי שגם עולה מההערכות החיוביות שקיבל באותה התקופה, הרי שבמהלך השנים חלה התדרדרות בתפקודו, אשר באה לידי ביטוי בהפרות חוזרות ונשנות של כללי המשמעת בגינן אף הורשע בדין משמעתי, ולא אחת. 27. יצויין כי מתגובת המשיבים ואף מהעתירה עצמה עולה כי המשיבים וגורמים נוספים במשטרה היו מודעים היטב לנסיבותיו האישיות ולקשייו של העותר והם התחשבו בהם ככל שאילוצי המערכת איפשרו זאת. לאחר שאבי העותר הלך לעולמו בחודש אוגוסט 2005, זכה העותר להקלות מסוימות בתנאי השירות, על מנת שיוכל לתמוך באימו שנותרה בגפה, הואיל והעותר הוא בן יחיד. כך, דאג מפקד התחנה שלא לשבץ את העותר במשמרות לילה וסופי שבוע, למעט במקרים ספורים בהם היה הכרח לעשות כן. ואולם, למרות ההקלות האמורות, התנהל העותר באופן שאינו ראוי למי שמשרת בשורות המשטרה ובכלל זה, התחמק מהגעה למשמרות שלא היו נוחות לו בתואנות שונות; איחר למשמרות רבות; התחמק מביצוע מבחן כושר גופני; לא התייצב פעמיים למתן עדות בבית משפט, כאשר כתוצאה מאי התייצבותו בשני המקרים זוכו הנאשמים בהליך; נמנע מלהיות זמין מחוץ לשעות העבודה, לא ענה לפניות טלפוניות אליו ועוד. התרשמנו כי לעותר ניתנו הזדמנויות רבות לתקן את דרכיו אולם אלה לא נוצלו על ידו. 28. אשר על כן, לא מצאנו פגם כלשהו בשיקולים שהביאו להחלטה על פיטורי העותר באופן המצדיק התערבות בה ודינן של טענות העותר בהקשר זה להידחות. הליך השימוע 29. נוסף על האמור לעיל, הגענו לכלל מסקנה כי הליך השימוע שנערך לעותר היה תקין וכי לא נפל בו פגם המצדיק את התערבותנו בתוצאותיו. 30. קודם לשימוע שנערך לעותר, זומן העותר לועדת ההערכה על מנת לשקול את המשך שירותו על רקע התנהלותו ובעיות המשמעת שלו. בהקשר זה יוער כי התרשמנו כי לא היה כל קשר בין הזימון לועדת ההערכה לבין ההגבלה הרפואית בת חמשת החודשים שהוטלה על העותר בחודש נובמבר 2006, כפי שעולה ממכתב מיום 9.2.06 (כעשרה חודשים לפני המועד בו התכנסה ועדת ההערכה) אותו כתב סגן מפקד התחנה בה שירת העותר, פקד דוד נחמיאס ובמסגרתו תיאר את התנהלותו הבעייתית של העותר והמליץ על פיטוריו במידה שימשיך בהתנהגות זו. מעיון בפרוטוקול ועדת ההערכה עולה כי הובהר לעותר במפורש מהן הטענות כנגדו, ואילו העותר התכחש לטענות אלה. כך למשל, נאמרו לעותר הדברים הבאים: "ההתדרדרות במצב התנהגותך הינה חד משמעית, יש מכלול נסיבות שהביאו אותך לועדת ההערכה. להיות "חולה" וללכת למשחק כדורגל, כאשר למחרת ממשיך את "המחלה" אומר הכל. הדברים באים לידי ביטוי ברור בהערכת העמיתים, במשך כל שנות שרותך רואים בעיות בהמשכיות." ובהמשך: "... הועדה התכנסה לדון בתפקודך בשנים האחרונות ולא בכל משך שרותך. אתה ממאן להבין כי למרות ההתחשבות במצבך נראה כי יש זלזול בהתנהגותך כלפי מפקדים ועמיתים...". 31. בהמשך להמלצתה של ועדת ההערכה על פיטורי העותר, נערך לעותר ביום 21.1.07 ראיון בפני המשיב 2. מעיון בפרוטוקול הראיון עולה כי גם בהזדמנות זו הובהרו לעותר הטענות נגדו. כך למשל ציין המשיב 2: "לשוטר הגבלות, מחלות והיעדרויות רבות... לפני כשלוש שנים הפקרת שוטרת שח"מ בשטח. כמו כן הפקרת נשק ועל כך מונה קבו"ד. בנוסף במהלך חופשה נצפית במשחק כדורגל". 32. הנה כי כן, הגם שהטענות כנגד העותר לא פורטו באופן פורמאלי, כפי שראוי היה לעשות, במסגרת הזימון לשימוע, שוכנענו כי הטענות כנגד העותר הוצגו בפניו לא אחת, עוד טרם הליך השימוע, ואף הזדמן לו להגיב עליהן מספר פעמים. העותר עצמו מציין במסגרת העתירה כי המשיב 2 העלה בפניו את הטענות נגדו. לפיכך, הואיל והעותר היה מודע היטב לטענות נגדו, לא ניתן לקבל את טענותיו בהקשר זה. משעה ששוכנענו כי הטענות כנגד העותר הוצגו בפניו במלואן, הרי שאין ב"פגם פורמאלי" כדי להצדיק את התערבותנו בתוצאותיו של הליך השימוע שנערך לעותר. 33. בנוסף, לעותר, אשר היה מיוצג על ידי עורך דין בשימוע שהתקיים ביום 22.3.07, ניתנה האפשרות להציג את טענותיו כנגד פיטוריו ואף להוסיף השלמת טענות בכתב לאחר מועד השימוע כפי שאכן עשה. לפיכך, ברי כי זכותו להשמיע את טענותיו לא נפגעה כלל ועיקר. טעם זה, נוסף על הימנעותו של העותר מלהעלות טענות אלה במסגרת השימוע עצמו או במסגרת השלמת הטיעון בכתב, מצדיקים אף הם את דחייתן של הטענות בדבר הפגמים שנפלו בהליך השימוע. 34. לבסוף, סבורים אנו כי גם דינן של טענות העותר הנוגעות לצילום מסמכים מתיקו האישי להידחות. לדברי המשיבים, תיקו האישי של העותר נמסר לו בשלמותו וניתנה לו הזדמנות לעיין בו ולצלמו והעותר עשה כן. המשיבים מציינים כי נמנע מן העותר העיון במסמכים מסוימים, המפורטים בעתירה, אולם תוכנם של מסמכים אלה נמסר לו בעל פה על ידי המשיבה 3 ומעיון ברשימה זו נראה לנו כי הם אינם מעלים או מורידים להליך השימוע שנערך לעותר. בנוסף, העותר לא הסביר מדוע המסמכים שהעיון בהם נמנע ממנו, המפורטים אף בגוף העתירה, היו חיוניים לצורך ביסוס טענותיו כנגד פיטוריו. סוף דבר 35. לאור כל האמור לעיל, העתירה נדחית. ניתן היום, כ"ז באדר ב' תשס"ח (3.4.2008). ה נ ש י א ה ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07058440_W04.doc חכ/ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il