אלי גוב נ. מור סבג השקעות ויזמות בע"מ

4 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים עפ"ס 58439-12-24 לפני: כבוד ממלא מקום הנשיא יצחק עמית המערער: אלי גוב נגד המשיבים: 1. מור סבג השקעות ויזמות בע"מ 2. עמוס שועה ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה בת"א 63929-03-24 מיום 8.12.2024 שניתנה על ידי כב' השופט איל באומגרט בשם המערערים: עו"ד אילן ציאון פסק-דין ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט א' באומגרט) מיום 8.12.2024 בת"א 63929-03-24 שלא לפסול עצמו מלדון בעניינו של המערער. 1. ההליך המתנהל בבית משפט קמא עוסק במיזם התחדשות עירונית (להלן: המיזם), ובלבו טענות כי מספר בעלי דירות מסרבים סירוב בלתי-סביר להתקשר בהסכם עם היזם. ברקע להליך זה, מתנהל הליך משפטי נוסף בין המערער לבין המשיב 2 (להלן: המשיב) באשר לזכויות באחת הדירות בבניין. משהמחלוקת בין המערער למשיב הגיעה לידיעתם של הדיירים אשר תומכים במיזם (להלן: הדיירים התומכים), הגישו ביום 16.10.2024 בקשה לתיקון כתב התביעה על דרך של הוספת המערער כנתבע, כמו גם בקשה למתן סעד זמני, שיורה על מינוי עורך דין או רואה חשבון אשר יחתום בשם המערער והמשיב על ההסכמים הדרושים לקידום המיזם. 2. ביום 27.10.2024 ניתנה החלטה, לפיה על המערער ועל המשיב להשיב לבקשה לתיקון כתב התביעה עד ליום 25.11.2024. בנוסף, ביום 21.11.2024 ניתנה החלטה נוספת, ובה נקבע כי על המערער ועל המשיב להשיב לבקשה למתן סעד זמני עד ליום 2.12.2024 וכי דיון בנושא יתקיים ביום 8.12.2024. לאחר הדברים הללו, הגיש המערער בקשה מוסכמת להשיב לשתי הבקשות גם-יחד עד ליום 2.12.2024. בהחלטה מיום 26.11.2024 (להלן: ההחלטה בעניין הבקשה להגיש תשובה אחודה), הבקשה נתקבלה, וכן נכתב כי: "מאחר והצדדים משוחחים ומסכימים בעניינים דיוניים, טוב יעשו אם ישוחחו גם לגוף העניין וינסו להגיע להבנות בכל הנוגע להליך הסעד הזמני". 3. עוד באותו היום, הגיש המערער הודעה, שבה ביקש להבהיר כי הוא עומד על כך שיש למחוק את הבקשה למתן סעד זמני. עוד ציין במסגרת הודעתו כי אם הבקשה לא תימחק, יבקש לחקור עד מטעם הדיירים התומכים (להלן: העד), וביקש מהמותב להקצות לשם כך פרק זמן משמעותי. לאחר מכן, נתן המותב החלטה (להלן: ההחלטה בעניין זמן החקירה), ובה קבע כי משום שמדובר בבקשה לסעד זמני, לחקירת העד יוקצו 45 דקות לכל היותר. 4. בהמשך לבקשת המערער, ביום 1.12.2024 הוחלט כי החקירה הנגדית של העד תתועד באמצעות הקלדה, בעוד הסיכומים יתועדו באמצעות הקלטה (להלן: ההחלטה בעניין תיעוד החקירה). 5. ביום 3.12.2024 הגיש המערער בקשת ארכה להגשת תשובותיו לבקשה למתן סעד זמני, ובה ציין כי בשל סד הזמנים הצפוף, לא הספיק לקבל את הסכמת באי-כוח הצדדים האחרים למתן הארכה. המותב דחה את הבקשה בהיעדר הסכמת הצדדים (להלן: ההחלטה בעניין בקשת הארכה ללא הסכמת הצדדים). ביום 4.12.2024, הגיש המערער בקשת ארכה נוספת ומוסכמת, אליה נעתר המותב, תוך שציין כי "ככל שהתשובות תוגשנה לאחר המועד המוארך, אלה לא תקובלנה, שכן גם על בית המשפט להתכונן לדיון" (להלן: ההחלטה בעניין בקשת הארכה האחרונה). 6. ביום 4.12.2024 נתן המותב החלטה, ובה קיבל את הבקשה לתיקון כתב התביעה על דרך הוספת המערער כנתבע. עוד במסגרת ההחלטה, התבקשו הדיירים התומכים להבהיר את בקשתם למתן סעד זמני, על רקע הליך נוסף שמתנהל בפני אותו המותב ועניינו חיוב דיירים נוספים לחתום על ההסכמים הדרושים לקידום המיזם (ת"א (מחוזי חי') 68278-05-23 א.ת.ו.ס ייזום, ניהול וייעוץ התחדשות עירונית בע"מ נ' קרן קיימת לישראל). 7. בפתח הדיון שנערך ביום 8.12.2024, ביקש המערער כי המותב יפסול את עצמו מלדון בהליך. המותב דחה את בקשת הפסלות, וקבע כי אין בהחלטות שעליהן מלין המערער כדי לעורר חשש ממשי לנעילת דעתו. כך, באשר להחלטה בעניין הבקשה להגיש תשובה אחודה, נקבע כי המותב רשאי לעודד את הצדדים להגיע להסכמות, ואין בכך כדי להעיד על חשש ממשי למשוא פנים. גם ההחלטות בעניין זמן החקירה, בעניין התיעוד, בעניין בקשת הארכה ללא הסכמת הצדדים ובעניין בקשת הארכה האחרונה – אינן מעידות על נעילת דעה, שכן מדובר בהחלטות דיוניות שנמצאות בגדר שיקול דעתו של המותב. למעלה מן הצורף, הוסיף המותב כי "מובהר בזאת שבית המשפט ישמע את טיעוני הצדדים בנפש חפצה ובלב פתוח". 8. על ההחלטה הדוחה את בקשת הפסילה נסב הערעור שלפניי. 9. דין הערעור להידחות מבלי להידרש לתשובת המשיבים. לא מצאתי כי במקרה שלפניי מתעורר חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט, בהתאם להוראת סעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. 10. המערער טוען כי ההחלטה שנתן המותב בעניין הבקשה להגיש תשובה אחודה "הדליקה נורה אדומה אצל בא כוחו של גוב [המערער – י"ע]", שכן לשיטתו לא היה מקום לדחוק בצדדים להגיע להסכמות לגבי הבקשה למתן סעד זמני. לא התרשמתי כלל כי החלטה זו מעוררת חשש ממשי למשוא פנים. על רקע ההסכמה הדיונית הנקודתית בין הצדדים, ניסה המותב לעודד אותם להגיע גם להסכמות באשר לסעד המבוקש, אך אין בכך כדי להעיד על נעילת דעתו. אדרבא, על המותב הדן בהליך לפעול כדי לחסוך במשאבים של בעלי הדין ושל בית המשפט, ולשם כך רשאי הוא לעודד את הצדדים להגיע לסיום של הסכסוך בדרכי שלום (ראו, מני רבים, ע"א 943/20 עשור נ' קופרמן, פסקה 5 (26.2.2020)). 11. במסגרת כתב הערעור, מעלה המערער טענות רבות ביחס לכלל ההחלטות שתוארו לעיל, שעניינן ניהול זמנו של בית המשפט, אופן תיעוד דיונים, מסגרות זמן להגשת מסמכים ותיקון כתבי טענות בדרך של צירוף בעלי דין. מקובלת עליי לחלוטין קביעת בית משפט קמא, כי ההחלטות המתוארות הינן החלטות דיוניות, אשר נמצאות בגדר שיקול דעתו של המותב הדן בהליך. נקבע לא אחת כי החלטות מסוג זה אינן מקימות מניה וביה עילה לפסילת המותב, והדרך להשיג עליהן היא בהליכי ערעור מתאימים (ראו, מני רבים, עפ"ס 22421-10-24‏‏ פלונית נ' פלוני, פסקה 9 (1.12.2024)). 12. המערער מלין גם על התנהלות המותב במסגרת הדיון בו נשמעה בקשת הפסלות, ובין היתר על כך שהגביל את זמן הצגת טענותיו לעשרים דקות. גם טענה זו אינה מקימה חשש ממשי למשוא פנים, שכן מדובר בהחלטה דיונית ובאופן בו המותב מנהל את ההליך. 13. במסגרת כתב הערעור, מעלה המערער טענות שעניינן "ההתנהלות לאחר ההחלטה". עם זאת, ככלל, אין מקום להעלות בערעור טענות חדשות שלגביהן לא הייתה למותב שפסילתו התבקשה הזדמנות להתייחס. משכך, מקומן של טענות אלו אינן במסגרת הערעור דנן (ע"א 1020/21 פלונית נ' פלוני, פסקה 7 (24.2.2021)). אשר על כן, ולנוכח מכלול הטעמים שהובאו לעיל – הערעור נדחה. משלא התבקשה תשובה, לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, כ"א טבת תשפ"ה (21 ינואר 2025). יצחק עמית ממלא מקום הנשיא