יונה ברגור נ. שר הבטחון

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5843/97 בפני: כבוד השופט א' מצא כבוד השופט מ' חשין כבוד השופטת ד' ביניש העותרים: 1. יונה ברגור 2. איילת ברגור נגד המשיבים: 1. שר הבטחון 2. יו"ר ועדת החוץ והבטחון של הכנסת 3. המועצה הציבורית להנצחת החייל התנגדות לצו-על-תנאי תאריך הישיבה: י' בסיון תשנ"ח (4.6.98) בשם העותרים: עו"ד ערן לב בשם המשיבים: עו"ד מלכיאל בלס פ ס ק - ד י ן השופט א' מצא: העותרים הם אביו ואחותו של סרן זיו ברגור ז"ל, שניספה ביום 3.5.96, בעת מילוי תפקידו הצבאי, והובא למנוחות בבית-עלמין צבאי. לאחר הלווייתו פנו העותרים (ביחד עם אימו של המנוח) אל שר הביטחון בבקשה, כי יתיר להם להוסיף על כרית-מצבתו, לאחר שמות הוריו, את צמד המלים "אח לאיילת". בבקשתם הוסבר, כי בין המנוח לבין אחותו התקיים קשר נפשי עמוק וכי הוספת שמה של האחות לכרית המצבה שעל קברו נועדה ליתן ביטוי ליחסיהם המיוחדים. שר הביטחון השיבם, כי יורשו להוסיף את הכיתוב המבוקש על-ידם, אם ייאותו לעשות כן שלא על גבי הכרית שבראש המצבה אלא במקום נפרד מתחת לכרית. כנגד החלטה זו, שלא הניחה את דעתם, הגישו העותרים עתירה לבית-משפט זה (בג"ץ 3807/96). לאחר דיון בעתירה זו (להלן: "העתירה הראשונה") פסק בית המשפט (ביום 2.6.96), על אתר, לדחותה. בעתירה שלפנינו שבים העותרים ומציבים לפני בית המשפט אותה מישאלת-לב שהייתה בפיהם בעתירתם הראשונה. אך להבדיל מעתירתם הראשונה, אשר הופנתה כנגד החלטתו של שר הביטחון, מופנית עתירתם הנוכחית נגד תקפותן וסבירותן של תקנות בתי קברות צבאיים (כללים לכיתוב על מצבות), התשנ"ז1997- (להלן: התקנות), שבמועד הדיון בעתירה הראשונה עוד טרם באו לעולם. עניינה העיקרי של העתירה שלפנינו - שעם הגשתה הוצא בה צו-על-תנאי - הוא בבקשת העותרים, כי בית המשפט יורה על תיקון התקנות, באופן שעל גבי כרית המצבה של חייל, בבית קברות צבאי, ניתן יהיה לציין, בנוסף לשמות הוריו, גם את שמות בני-משפחתו האחרים מן הדרגה הראשונה: בת-זוגו, בניו ובנותיו, אחיו ואחיותיו. המסגרת המשפטית 2. השאלה אם יש לאפשר למשפחתו השכולה של חייל, שנקבר בבית-עלמין צבאי, תוספת של ביטוי אישי במסגרת הכיתוב שעל גבי מצבתו, עמדה, זה לא מכבר, לבירור מקיף בפרשת ויכסלבאום נ' שר הביטחון (בג"ץ 5688/92 פ"ד מז(2) 812; ודנג"ץ 3299/93, פ"ד מט(2) 195). כזכור, עתירת העותרים דהתם (בני משפחת ויכסלבאום) הופנתה נגד החלטת שר הביטחון, שלא להתיר להם להוסיף על מצבת קברו של יקירם (החייל ערן ויכסלבאום ז"ל) את המלים "אח לג'ק, לימור ועדי". בשלב הדיון המקורי בעתירה פסק בית המשפט, ברוב דעות, לדחותה. שופטי הרוב סברו, כי הוספת כיתוב על המצבות תפגע במתכונת האחידה והשוויונית, שעל-פיה עוצבו מצבות החיילים בבתי הקברות הצבאיים. בדיון הנוסף, שאף בו נפלה ההכרעה ברוב דעות, הכיר בית המשפט בצורך להגיע לנוסחה שתשקף איזון נאות בין שמירת אופיין האחיד והשוויוני של מצבות החיילים לבין ההכרה בזכותן של משפחות שכולות המבקשות זאת להוסיף ביטוי אישי לכיתוב שעל מצבות יקיריהם. בחלקו האופראטיווי של פסק הדין נקבע, כי על שר הביטחון לשוב ולשקול את בקשת העותרים, "על רקע תקנות או כללים חדשים שיותקנו או ייקבעו, תוך זמן סביר, ואשר יאזנו כראוי בין הצורך להבטיח אחידות בבתי הקברות הצבאיים, לבין הצורך לאפשר ביטוי אישי למשפחת הנפטר" (סוף פסק-דינו של השופט ש' לוין, שם, בעמ' 204). לא למותר להוסיף, כי שאלת מיקומה האפשרי על גבי המצבה של תוספת כיתוב לביטוי אישי לא נעלמה מעיני בית המשפט בפרשת ויכסלבאום. הלוא גם בקשתם של בני משפחת ויכסלבאום הייתה להוספת כיתוב על גבי כרית המצבה דווקא, ונימוקי התנגדותם לבקשה - של שר הביטחון ושל המועצה הציבורית להנצחת החייל - אף הם התייחסו רק לאפשרות זאת. אך בהשיבו לאחד מטעמי ההתנגדות הללו ראה השופט ברק, בעל דעת המיעוט בשלב הדיון המקורי, גם אפשרויות אחרות. כדבריו: "אין זה הכרח כי הכיתוב ייעשה על גבי 'הכרית'. המשיב (שר הביטחון - א' מ') יוכל לקבוע את המקום הראוי לכיתוב האישי" (מתוך בג"ץ 5688/92 הנ"ל, שם, בעמ' 834). התייחסות דומה לשאלת מיקומה הראוי על גבי המצבה של תוספת כיתוב לביטוי אישי נכללה גם בדברי השופט ש' לוין, שמפיו ניתן פסק הדין העיקרי בשלב הדיון הנוסף: "לא הייתי נוטה להתערב בהחלטה לו ראה שר הביטחון ליתן ביטוי לרגשות בני המשפחה בדרך אחרת מזו שנתבקשה על-ידי העותרים; כפי שנאמר בפסק המיעוט שבדיון הראשון, אפשר לקיים את האיזון הדרוש בין העקרונות המתנגשים בדרכים שונות, שבהן יינתן ביטוי כלשהו לרגשות המשפחה: על המצבה, בשוליה או בצדה, וההכרעה בין דרכים אלה מצויה בידי שר הביטחון" (מתוך דנג"ץ 3299/93 הנ"ל, שם, בעמ' 202). 3. בעקבות פסיקת בית המשפט בדיון הנוסף בפרשת ויכסלבאום תוקן חוק בתי קברות צבאיים, תש"י1950-. החוק המתקן (חוק בתי קברות צבאיים (תיקון מס' 3), התשנ"ו1996-), שפורסם ביום 10.5.96, נועד "לאזן בין עקרונות האחידות והשוויון בבתי קברות צבאיים ובכיתוב על גבי מצבות צבאיות מחד גיסא, לבין הצורך לאפשר ביטוי לכאב אישי מאידך גיסא" (מתוך דברי ההסבר להצעת חוק בתי קברות צבאיים (תיקון מס' 3), התשנ"ו1996-, ה"ח 2461, התשנ"ו, עמ' 279). ביטוי ברור למגמה זו ניתן בסעיף 5 לחוק, בנוסחו המתוקן. אסתפק בהבאת האמור בסעיף 5, סעיפים-קטנים (ב) ו-(ג): "מצבות 5. (א) ... (ב) בצורתן של מצבות צבאיות, ממדיהן והכיתוב שעל גביהן לרבות בתוכן ובנוסח, תישמר מתכונת של אחידות ושוויון; לכיתוב בנוסח האחיד שעל המצבה (להלן - הכיתוב האחיד) ניתן להוסיף, לבקשת קרובו של חייל שנפטר ועל דעת שאר הקרובים, גם כיתוב לביטוי אישי, בנוסח שתאשר הרשות המוסמכת בהתאם לכללים שייקבעו לפי סעיף קטן (ג). (ג) כללים באשר לכיתוב האחיד ובאשר לכיתוב לביטוי אישי, תוכנם, צורתם ומקומם על גבי מצבה צבאית, ודרך אישורם על ידי הרשות המוסמכת ייקבעו על ידי שר הבטחון בתקנות, באישור ועדת החוץ והבטחון של הכנסת". 4. מכוח הסמכות שהוענקה לו בסעיף 5(ג) לחוק, לאחר שנועץ במועצה הציבורית להנצחת החייל, ובאישור ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, התקין שר הביטחון את התקנות. התקנות פורסמו ביום 20.5.97 ונכנסו לתוקפן (כמצוות תקנה 4) שלושים ימים מיום פירסומן. כפי ששמן מעיד עליהן, נועדו התקנות לקבוע כללים להסדרת הכיתוב על גבי מצבות החיילים. התקנות מבחינות בין "כיתוב אחיד" לבין "תוספת כיתוב לביטוי אישי". יצוין כי פרטים אחדים מתוכן הכיתוב האחיד, וכל תוכנה של תוספת הכיתוב לביטוי אישי, מותנים ברצון או בבקשת "קרוב". ובתקנה 1 הוגדר "קרוב" כ"כל אחד מהקרובים המנויים בסעיף א(1) עד (4) בתוספת לחוק, על דעת שאר הקרובים כאמור". מכאן כי "קרוב", כהגדרתו, הינו אחד מאלה: בן-זוג; בנים ובנות; הורים; אחים ואחיות, ובלבד שעמדתו בנושא הכיתוב היא על דעת שאר הקרובים כהגדרתם. והגדרה זו הולמת את הוראת סעיף 5(ב) לחוק, התולה תוספת כיתוב לביטוי אישי בבקשת קרובו של המנוח המוגשת על דעת שאר קרוביו. עניינו של הכיתוב האחיד מוסדר בתקנה 2. תקנה זו מורה, כי הכיתוב האחיד יופיע על גבי כרית המצבה ויכיל פרטים אודות המנוח (על-פי פירוט המובא בתקנה) כלהלן: סמל הגוף בו שירת (סמל צה"ל, או סמלו של אחד מארבעה גופים אחרים שפורטו); דרגתו ומספרו האישי, שמו הפרטי ושם משפחתו, ולפי בקשת קרוב - גם שם משפחה קודם וכינוי; שמות אימו ואביו; מקום הולדתו בישראל, ולפי בקשת קרוב - ארץ ומקום הלידה בחוץ לארץ; תאריך הלידה העברי, ולבקשת קרוב - גם תאריך לידה לועזי, או (אם המנוח אינו בן הדת היהודית) - תאריך לידה לועזי בלבד; נסיבות המוות, לפי אחד משישה נוסחים קבועים לפי המתאים; תאריך הנפילה או הפטירה; גיל המנוח בנפלו או בפטירתו; וצירוף האותיות תנצב"ה, שלפי בקשת קרוב ניתן שלא לכלול אותו. לצד הכיתוב האחיד מאפשרות התקנות גם "תוספת כיתוב לביטוי אישי". תקנה 3 קובעת, כי קרוב הרוצה בתוספת יגיש בקשה על כך לרשות מוסמכת (שהיא, כעולה מן ההגדרה, ראש היחידה להנצחת החייל במשרד הביטחון). תוספת כזאת, אם תוכנה אינו פוגע בערכים שפורטו בתקנה 3(ג), ואושרה לכך על-ידי הרשות המוסמכת, כאמור, עשויה להיתווסף לכיתוב שעל המצבה. ביחס להיקפה של התוספת, צורת וגודל אותיותיה, ומקומה על גבי המצבה, מורה תקנה 3(ב) לאמור: "(ב) התוספת לא תעלה על שתי שורות, באותיות שצורתן כצורת האותיות המופיעות על הכרית, ובגודל שלא יעלה על הגדולה שבהן, באופן שקצה הכיתוב יהיה במרחק של 20 סנטימטרים מקידמת המצבה". לבסוף יש להזכיר, כי לפי האמור בתקנה 3(ה), הוראות התקנות בדבר תוספת כיתוב לביטוי אישי "יחולו גם על מצבות שהוקמו לפני תחילתן של תקנות אלה". רקע עובדתי ודיוני 5. עתירתם הראשונה של העותרים (בג"ץ 3807/96) הוגשה לבית המשפט לקראת מלאת שלושים למות המנוח, והמועד בו הובאה לדיון ונדחתה (יום 2.6.96) חל ערב המועד שנקבע לטקס האזכרה וגילוי המצבה על קברו. היה זה שבועות אחדים לאחר התיקון של חוק בתי קברות צבאיים, שכאמור פורסם ביום 10.5.96. התקנות, שפורסמו כשנה לאחר מכן (ביום 20.5.97), עדיין לא באו לעולם, אך תהליך הכנתן, שבפועל החל לפני תיקונו של החוק, כבר היה בעיצומו. בידי שר הביטחון כבר היה נוסח מוצע של התקנות, וטיוטה זו הוצגה על-ידו לבית המשפט. בעת הדיון הוברר, כי השר הציע לעותרים להשאיר מקום פנוי להוספת הכיתוב על גבי הכרית, למקרה שהתקנות - כפי שתאושרנה בסופו של דבר - אכן תאפשרנה למשפחות השכולות תוספת כיתוב לביטוי אישי על גבי הכרית. העותרים קיבלו הצעה זו, ועל גבי כרית המצבה אכן הושאר מקום לתוספת כיתוב; אך הם דחו את הצעת השר להוספת הכיתוב בחלק אחר של המצבה. 6. עתירתם הראשונה של העותרים סמכה על פסק הדין בדיון הנוסף בפרשת ויכסלבאום. בעתירתם נטען, כי מקומה הראוי של תוספת הכיתוב המבוקשת על-ידם הינו על גבי כרית המצבה, וכי החלטת השר, לאפשר להם הוספת הכיתוב בחלקה התחתון של המצבה, אינה סבירה. לאחר שמיעת טענות הצדדים, ועיון בטיוטת התקנות, פסק בית המשפט לדחות את העתירה. בפסק הדין הוזכר, כי בעקבות פסיקת בית המשפט בפרשת ויכסלבאום תוקן החוק; ובהפנותו לדברי השופט ש' לוין בפרשה האמורה (אותם הבאתי לעיל) העיר בית המשפט, כי נוסח טיוטת התקנות אשר הוגש לעיונו "הושפע כפי הנראה מדברים שנאמרו בבית משפט זה בפסיקה קודמת". בנימוקיו להחלטה ציין בית המשפט, כי אהדתו אמנם נתונה לעותרים, וכי ברצון היה מאפשר להם "לתת ביטוי לרגשותיהם בדרך הצנועה של קביעת צורת המצבה ותוכן הכיתוב על גביה על פי תחושתם", אלא שהוא מתקשה לקבל את טענתם כי החלטת שר הביטחון לוקה באי-סבירות קיצונית, שיהיה בה כדי להצדיק את התערבותו. לבסוף, בשולי פסק-דינו, העיר בית המשפט, כי אין בדחיית העתירה כדי לחסום את דרכם של העותרים לפנות שוב לבית המשפט "כדי לבחון את תוקפן וחוקיותן של התקנות לאחר שיותקנו". 7. לאחר דחיית עתירתם הראשונה, ועד לפרסום התקנות, פעלו העותרים בכל כוחם בניסיון לשכנע את שר הביטחון, את המועצה הציבורית להנצחת החייל ואת חברי ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, כי המקום היחידי הראוי להזכרת שמותיהם וזיקתם למנוח של בני-משפחה מן הדרגה הראשונה הוא על גבי כרית המצבה. אך עמדתם, אף שזכתה להבנה ולהבעת רגשי השתתפות מצד השר ומצד גורמים נוספים, ובוועדת החוץ והביטחון אף זכתה לתמיכה לא מבוטלת, לא נתקבלה, ונוסח התקנות אשר הוגש על-ידי משרד הביטחון אושר כמות שהוא. גם לאחר פירסום התקנות ניסו העותרים להניע את שר הביטחון לשוב ולשקול את צדקת הגישה שהינחתה אותו בהתקנת התקנות; אך משנכזבו כל מאמציהם, שבו העותרים ופנו לבית המשפט, בעתירה זו שלפנינו. העתירה שלפנינו 8. התקנות, כפי שכבר נוכחנו, מבחינות בין "כיתוב אחיד" לבין "תוספת כיתוב לביטוי אישי". הכיתוב האחיד, שמקומו על גבי כרית המצבה, כולל פרטים קבועים, בכללם שמות אימו ואביו של המנוח. לשמותיהם של בני משפחה אחרים, כבת-זוגו של המנוח, ילדיו, אחיו ואחיותיו, לא הוקצה מקום במסגרת הכיתוב האחיד. הוספת שמותיהם, או מי מהם, לכיתוב יכולה, על-פי התקנות, להיעשות רק במסגרת התוספת לביטוי אישי, שמקומה אינו על הכרית אלא (כמצוות תקנה 3(ב) לתקנות) "במרחק של 20 סנטימטרים מקידמת המצבה". 9. העותרים משיגים על תקפותו ועל סבירותו של הסדר זה. טענתם הראשונה מופנית נגד תקינות הליך התקנתן של התקנות. הטענה היא, כי שר הביטחון לא הפעיל שיקול-דעת עצמאי בדבר ההסדר הראוי. את קביעת המתכונת, בה תורשה תוספת כיתוב לביטוי אישי, הניח השר למועצה הציבורית להנצחת החייל, ואת הנוסח שהוצע על-ידה העביר, כמות שהוא, לאישור ועדת החוץ והביטחון של הכנסת. בכך, טוענים העותרים, נפגם הליך התקנתן של התקנות, ומן הדין להכריז על בטלותן. דין הטענה להידחות. גם אילו נוכחתי, כי עוד לפני שהוכן במשרדו נוסח מוצע של התקנות, הקדים השר ושאל בעצת המועצה הציבורית להנצחת החייל בדבר ההסדר הנראה לה ביחס לתוספת הכיתוב, לא הייתי רואה בכך כל פגם. המועצה הציבורית להנצחת החייל הינה "מועצה ציבורית מייעצת", אשר הוקמה על-ידי שר הביטחון על-פי סעיף 12 לחוק. תפקידה הוא לייעץ לשר הביטחון "בפעולות הנצחת זכרם של החיילים שנפלו במערכה", ובין היתר בדבר "קביעת צורת המצבות, נוסח הכתב ואופן הכתיבה עליהן" (ראו תקנה 2(3) לתקנות בתי קברות צבאיים (תפקידי המועצה הציבורית להנצחת החייל), תשי"ז1956-). והנושא, אותו ביקש השר להסדיר במסגרת התקנות, הוא מן הנושאים שבהם הינו רשאי, ואף חייב, להיוועץ במועצה הציבורית להנצחת החייל. אלא שבתצהיר התשובה הכחישו המשיבים במפורש את טענתם האמורה של העותרים. בתצהיר הוטעם, כי נוסח מוצע של התקנות הוכן תחילה במשרד הביטחון, ורק לאחר גיבושו העביר השר את הנוסח המוצע לתגובת המועצה הציבורית להנצחת החייל. ודי לעיין בפסק-דינו של בית-משפט זה בעתירה הראשונה כדי להיווכח, שסדר הדברים אכן היה כמתואר בתצהיר התשובה. הלוא בעת הדיון בעתירה הראשונה - שקדם לדיון בפני המועצה הציבורית להנצחת החייל - כבר נמצאה בידי השר טיוטה של התקנות שהוכנה במשרדו. כזכור, טיוטת התקנות הוצגה על-ידי המדינה במהלך הדיון, ובפסק-דינו אף ציטט בית המשפט מתוכה את ההוראה הנוגעת לתוספת הכיתוב. בהוראה זו, אותה אביא לשם השוואה, נאמר: "תוספת הכיתוב לביטוי אישי תהיה בחלקה הקדמי של המצבה, במסגרת של עד שתי שורות של אותיות, ברוחב המצבה, בצורת האותיות המופיעות על כרית המצבה, ובגודל שלא יעלה על הגדולה שבהן". הנוסח של תקנה 3(ב) - אותו הבאתי לעיל - הוא בוודאי יותר מהוקצע, אך נקל להיווכח שכל הרכיבים המהותיים המצויים בו כבר נכללו בנוסח הטיוטה שהוצג על-ידי השר בפני בית המשפט בעת הדיון בעתירתם הראשונה של העותרים. 10. טענתם הבאה - והעיקרית - של העותרים היא, כי הבחנת התקנות בין שמות הוריו של המנוח, שנמצאו ראויים להיכלל בכיתוב האחיד שעל גבי כרית המצבה, לבין שמות בני משפחתו הקרובים האחרים, הינה, בעליל, בלתי סבירה. המושג "כיתוב לביטוי אישי" - טוענים הם - ראוי להתפרש אך כאמירה (או מובאה מן הכתובים), המעלה על נס סגולות מיוחדות בהן ניחן המנוח, או המבטאת את כאבה ותחושת האובדן של המשפחה. לא כן שמותיהם וזיקתם למנוח של קרובי משפחתו מן הדרגה הראשונה. אלה, גורסים העותרים, אינם בגדר "ביטוי אישי" כל-עיקר, אלא חלק מזהותו האישית-משפחתית של המנוח. קירבתם למנוח של בני-משפחה, כבת-זוגו, צאצאיו, אחיו ואחיותיו, אינה פחותה מקירבתם אליו של אימו ואביו. וכשם שראה מתקין התקנות, לכלול במסגרת הכיתוב האחיד את "שמות האם והאב", כך היה עליו לכלול במסגרת זו (או לאפשר לכלול בה) גם את שמותיהם של בני משפחתו הקרובים האחרים. מוסיפים העותרים, כי בהבחנה, בין ההורים מזה לבין בני משפחה קרובים אחרים מזה, יש משום הפלייתם לרעה של בני המשפחה האחרים ואף משום קיפוח רצונו של המנוח. הלוא אפשר, טוענים העותרים, כי בני משפחתו הקרובים האחרים היו יקרים ללבו של המנוח לא פחות, או אף יותר, מאימו ומאביו. על שום מה ייגרע זכרם של אלה ממסגרת הכיתוב האחיד, ועל שום מה לא ייחרתו שמותיהם, כפי שהמנוח בוודאי רצה וציפה, לצד שמות הוריו? העותרים כופרים בחששו של שר הביטחון, כי היענות לרחשי לבם של בני המשפחות השכולות, באופן שיותר להם לכלול במסגרת הכיתוב שעל גבי כרית המצבה, לצד שמות הורי המנוח, גם את שמותיהם וזיקתם למנוח של בני משפחה נוספים, תפגע בדמותן האחידה והשוויונית של המצבות שעל קברות החיילים. כדי לקיים בעינה את מתכונת האחידות והשוויון, שעל-פיה עוצבו המצבות, די, לדידם, בשמירה על מבנן האחיד של המצבות ובהגבלת כמות הכיתוב וגודל האותיות על גבי הכרית. בהקשר זה מזכירים העותרים, כי דבר הכללתם או השמטתם של כמה מפרטי הכיתוב האחיד (כשם משפחה קודם או כינוי של המנוח, וכמקום הולדתו מחוץ לישראל) הושאר בתקנות לבחירת קרוביו. הכללת הפרטים האלה, בעיני העותרים, אינה חיונית או חשובה; ואת המקום המיועד להם על גבי הכרית ראוי היה להקדיש לשמות בני-משפחתו הקרובים של המנוח. 11. לדידי, אין כל מקום לעסוק בשאלה אם הכיתוב האחיד ראוי לכלול אותם פרטים שהעותרים ממעטים בחשיבותם. שם משפחתו הקודם של אדם, כינויו ומקום הולדתו בחוץ-לארץ, הינם ללא ספק חלק מזהותו. עם זאת, ומטעמים מובנים, הניחו התקנות את ההחלטה בדבר הכללתם, בכל מקרה נתון, לבני משפחתו הקרובים של המנוח. נותרה טענת העותרים, כי אי-הכללת שמות בני-משפחתו הקרובים של החייל במסגרת הכיתוב האחיד הינה בלתי-סבירה בעליל. אני סבור, כי הטעמים שהביאו את בית המשפט לדחיית עתירתם הראשונה של העותרים כוחם יפה גם לדחיית טענתם האמורה. ואף ביתר שאת, שכן עתה - שלא כבעתירה הראשונה - אין ענייננו בביקורת החלטתו של השר גבי מקרה נתון, אלא בשאלה אם העותרים העמידו עילה מספקת לפסילת תקנות, שהותקנו על-ידי השר מכוח סמכותו ושאושרו על-ידי ועדה מוועדות הכנסת; ובכגון דא, כידוע, נוהג בית המשפט בזהירות מיוחדת (ראו בג"ץ 28/94 צרפתי נ' שר הבריאות, פ"ד מט(3) 804, בעמ' 819, והאסמכתאות המאוזכרות שם). 12. כשלעצמי, אינני רואה צורך לשלול את צדקת הבחנתם של העותרים, בין מה שראוי להיחשב כתוספת כיתוב לביטוי אישי, שמקומה יכול ולא יהיה על גבי הכרית, לבין שמות בני-משפחה קרובים, שלדידם אינם בגדר ביטוי אישי. ואילו ראה שר הביטחון לקבוע הסדר, המקיים את אחידות הכיתוב ועם זאת מאפשר הוספת שמותיהם של בני-משפחה קרובים על גבי הכרית, בנפרד מתוספת כיתוב לביטוי אישי שלפחות מצד תוכנה הריהי כוללת יותר מציון שמות גרידא, רחוק הייתי מלומר כי, על-פניו, הסדר כזה אינו סביר. אך גם הכללת שמותיהם וזיקתם למנוח של בני-משפחה קרובים במסגרת הכיתוב לביטוי אישי, אינה ורחוקה מלהיות בלתי-סבירה; ודי להזכיר, כי הן בקשת המשפחה בפרשת ויכסלבאום והן בקשת העותרים שלפנינו, להוספת שמותיהם של אחי החייל, נומקה בצורך לתת ביטוי אישי ליחסים הרגשיים העמוקים והמיוחדים שהתקיימו בין החייל לבין אחיו ואחותו במקרה ההוא ולבין אחותו במקרה הנדון. כאן המקום להדגיש, כי להכללתם במסגרת הכיתוב האחיד של שמות האם והאב, ולהכרה בצורך להוסיף לכיתוב את שמותיהם של בני-משפחה קרובים אחרים המבקשים זאת, אין ולא כלום. כיתוב שמות האם והאב על גבי מצבתו של חייל מבטא מסורת מקובלת בבתי קברות יהודיים ועל-פי מנהגי הקהילות השונות לפחות אחד משניהם נדרש בעת הזכרת שמו של המנוח. כיתוב שם האם ושם האב אינו מבטא כל מסר אחר. בוודאי אין להסיק ממנו, כי זולת אימו ואביו לא היו למנוח נפשות קרובות אחרות, או כי אימו ואביו היו יקרים ללבו יותר מבת-זוגו, מילדיו, מאחיו ואחיותיו, או מאחרים. 13. ההסדר שנקבע בתקנות, כעולה מתצהיר התשובה לעתירה, הביא בחשבון שני שיקולים מרכזיים: האחד, כי השמירה על אחידות הכיתוב שעל גבי הכריות מותנית בהקפדה גם על כמות הכיתוב וגם על סוגי הפרטים שניתן לכלול במסגרתו; והשני, שאת עקרון השוויון יש לקיים גם כלפי אלפי המשפחות שיקיריהן הובאו למנוחות בטרם הוכרה האפשרות לתוספת כלשהי לכיתוב האחיד. לשיקולים אלה, שלא נעלמו מעיני השופטים בפרשת ויכסלבאום, ניתן ביטוי ברור בסעיף 5(ב), רישה, לחוק בתי קברות צבאיים (כתיקונו בהתשנ"ו), אשר קבע כי "בצורתן של מצבות צבאיות, ממדיהן והכיתוב שעל גביהן לרבות בתוכן ובנוסח תישמר מתכונת של אחידות ושוויון" (ההדגש שלי - א' מ'). אכן, להעמדת שני השיקולים הללו לנגד עיניו של שר הביטחון תרמה, יש להניח, גם עמדתה של המועצה הציבורית להנצחת החייל, כפי שבאה לידי ביטוי בפרשת ויכסלבאום, לאמור, כי את המתכונת האחידה והשוויונית, על-פיה עוצבו מצבות החיילים, יש לקיים ולשמר גם ביחס לכיתוב שעליהן. דומה כי השאלה המרכזית, שניצבה לפני השר על רקע האמור, הייתה, כיצד ניתן לשלב בכיתוב שעל המצבה תוספת לביטוי אישי מבלי לפגוע בעיצובן האחיד והשוויוני של המצבות. למיקומה הראוי של תוספת הכיתוב נודע, בהקשר זה, משקל רב. תוספת כיתוב על גבי הכריות רק בחלק מן המצבות, כשביחס למשפחות מרובות ילדים עשויה להצריך תוספת בלתי-מבוטלת של כיתוב, אפשר שעלולה הייתה לפרוץ את גדרה של האחידות. על כל פנים, תוספת כיתוב כאמור, על גבי הכריות של מצבות קיימות הינה לרוב בלתי-אפשרית, והבחנה בין הכיתוב המותר על גבי מצבות חדשות לבין כיתוב אחיד בלבד על גבי המצבות הקיימות, הייתה ללא ספק מקימה בסיס לטרוניות על הפרת שורת השוויון בין המשפחות השכולות לדורותיהן. קשיים מן הסוג הזה, הכרוכים בהיעדר האפשרות להוסיף כיתוב על גבי הכריות של מצבות קיימות, אינם כרוכים בהסדר שנקבע בתקנות; שכן הללו מאפשרות תוספת כיתוב, בקירבת קידמת המצבה, גם על גבי מצבות קיימות. וכפי שכבר נזכר, ההסדר שנקבע בתקנות אכן הוחל גם על מצבות שהוקמו לפני תחילתן של התקנות. 14. אינני מתעלם מכאבם של העותרים. רצונם העז לכלול את שמה של איילת, בכיתוב שעל גבי כרית מצבתו של אחיה, בא לידי ביטוי בפניותיהם הנרגשות של הוריה אל שר הביטחון, אל המועצה הציבורית להנצחת החייל ואל ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, ובפנייתה הנרגשת של איילת לבית המשפט בסיום הדיון לפנינו. אך כפי שכבר נוכחנו, בפרשת ויכסלבאום וכן בפרשתנו, שאלת האיזון הראוי, בין המתכונת האחידה והשוויונית שעל-פיה עוצבו מצבות החיילים לבין הדרך בה ניתן לאפשר למשפחה שכולה להוסיף למצבתו של יקירה כיתוב לביטוי אישי, אינה שאלה קלה. לאמיתו של דבר, המחלוקת סביבה חוצה גם את המשפחות השכולות עצמן; ודומה כי במקום בו מפעמים רגשות כה עזים, כוח השיכנוע הגלום בהיגיון המשפטי הקר והצלול, אינו יכול להיות כה גדול. לא נותר אלא לקוות כי הכרעתנו, המבוססת על הפעלת אמות המידה הרגילות הנקוטות בידנו, תסייע לעותרים להבין, כי העניין בו ביקשו את התערבותנו אינו רק קשה וטעון מן הבחינה הרגשית, אלא גם רב-פנים ורווי-ניגודים גם מצד הניתוח הלוגי. הדרך בה ראה שר הביטחון להסדיר את הסוגיה הכאובה שהונחה לפתחו בוודאי שאינה יכולה להשביע את רצונם של כל הנוגעים בדבר. אך, כפי שהשתדלתי להראות, הריהי דרך מאוזנת, הנסמכת על שיקולים ענייניים, והמספקת פיתרון שככל שבידי להעריך הריהו סביר וגם ראוי. 15. התוצאה המתחייבת מן האמור היא, כי יש לבטל את הצו-על-תנאי ולדחות את העתירה. ש ו פ ט השופט מ' חשין: אני מסכים, ומפאת כבודם של העותרים אוסיף מעט משלי. סרן זיו ברגור קיפח את חייו בעת שירותו בצבא. העתירה שלפנינו היא עתירת אביו ואחותו של זיו, ובקשתם היא כי על כרית-המצבה שעל מקום מנוחתו של זיו, יירשם - בצד שמות אימו ואביו - כי היה "אח לאיילת". איילת, האחות, היתה קשורה לזיו קשר נפשי עמוק, ועל דרך זו מבקשת היא להביע את אהבתה לאחיה שאיננו. בנסותנו לכלוא עתירה זו שלפנינו - עתירה של אב ואחות שכולים - בסוּגַר-של-משפט, מבקשים אנו לעשות את הכמעט-לא-אפשרי. לא אמרתי - אף לא אומר - כי לא נוכל לייצר מיסגרות-משפט גם לביטויי שכול ויגון. זאת עשה המחוקק, בעקבותיו הלך מחוקק-המישנה, ועתה הנה מכריעים אנו במשפט. אכן, עולם הנורמות הוא עולם לעצמו, ולכאורה נשלט הוא רק בידי חוקים שהוא עצמו יצר. היה מי שאמר כי הפרלמנט בווסטמינסטר מוסמך לחקוק כל חוק שהוא חוץ מאשר להפוך אשה לגבר וגבר לאשה, ועל-כן הגבתי (בין השאר) באומרי דברים אלה: "הפרלמנט אינו מעסיק עצמו אלא בנורמות ובעשייה נורמאטיבית, ובתחום זה כוחו וסמכותו. אם כוונת האומר היא אפוא שהפרלמנט אינו 'יכול' - מבחינה נורמאטיבית - להפוך אישה לגבר וגבר לאישה, פשוט הוא שהאמירה אינה נכונה. בעולמן המופלא של הנורמות - אותו עולם שאינו נתפס בחמשת החושים אך שולט הוא בחיינו - 'יכולה' ומוסמכת היא הכנסת 'להפוך' גבר לאישה ואישה לגבר. שאלה לעצמה היא אם אלה שהנורמות אמורות לחול עליהם יישמעו להן. שאלה זו למותר לומר היא מחוץ לתחומנו." (ע"א 6821/93, רע"א 1908/94, 3363, בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' מגדל כפר שיתופי ואח', פ"ד מט(4) 22, 527) גם אהבה גם שנאה גם קנאה ניתן לתאר כפעילות כימית, כמסען של מולקולות, כזירמי-חשמל. ואולם כולנו ידענו כי לא נוכל לכלוא את אהבתם את שנאתם את קנאתם בפעילות כימית, במסען של מוליקולות, בזירמי-חשמל. מה דלה ועלובה היא אהבה שאינה אלא חיבורם של אטומי-פחמן למולקולה הפועלת על קצותיהם של עצבים והשולחת זירמי-חשמל הנעים בעצבים. בענייננו-שלנו היגענו אל קצה-גבול כוחנו השיפוטי. למחוקק גבולות שהוצבו לכוחו; למחוקק-המישנה גבולות לסמכותו; והרשות השופטת אף-היא תנוע בתחומים שהוקצו לה. עקרון שלטון החוק והפרדת הרשויות השולט בנו - בכולנו - כופה אותנו לומר לעותרים שלפנינו, לאב ולאחות: ההכרעה בעניינכם ניתנה למחוקק הראשי ולמחוקק המישנה. ואילו אנו, בשיבתנו לדין, אין בכוחנו להיות לכם לעזר. ש ו פ ט השופטת ד' ביניש: מסכימה אני לפסק דינו של חברי השופט מצא ולגופו של פסק הדין ונימוקיו אין לי מה להוסיף. בשל הענין המיוחד שלפנינו ראיתי להוסיף ולהביע תחושתי הכבדה בדוננו בעתירה זו. דומה, כי מכל הענינים הבאים לפנינו להכרעה שיפוטית, קשה מכל היא ההתמודדות במסגרת הדין עם כאבן של משפחות שכולות. ככל שמבקשים אנו להקל ולו במעט על הצער והכאב, הרי לא אחת קצרה ידינו מלסייע. הכלים העומדים לרשותנו הם הכלים המשפטיים ואלה בלבד. הכל היו קשובים לטיעוני העותרים מתוך רגשי השתתפות - שר הבטחון וכן חברי ועדת החוץ והבטחון של הכנסת; הם שקלו את מכלול השיקולים לענין התקנות הנדונות, על-פי התיקון בחוק ועל-פי פסיקתו של בית-משפט זה. בעשותם כן הביאו בחשבון את הגישה של המועצה הציבורית להנצחת החייל, וגם את הגישות השונות של משפחות שכולות, שכל אחת היא עולם לעצמה ויש לה גישה משלה, ומבין המשפחות השכולות יש העומדות על חשיבותה של אחידות. ההחלטה נתקבלה על-פי גישה מאוזנת המבטאת באופן סביר את הגישה האינדיבידואלית, אל מול הגישה הנותנת משקל לצורך באחידות. משנפלה ההחלטה והותקנו התקנות על-ידי מי שהוסמך לכך כחוק, ואף קיבלו אישור פרלמנטרי, אין בידינו - על-פי אמות המידה המשפטיות המנחות אותנו בדרכנו השיפוטית - להתערב בהחלטת הרשויות ולהעתר לעתירה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' מצא. ניתן היום, ג' בתשרי תשנ"ט (23.9.98). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97058430.F04