פנינת המיתרים בע"מ נ. בית הדין הרבני הגדול בירושלים

פסק-דין בתיק בג"ץ 5841/17 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5841/17 לפני: כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופטת ע' ברון העותרות: 1. פנינת המיתרים בע"מ 2. ברכה והצלחה נכסים בתל אביב בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הרבני הגדול בירושלים 2. בית הדין הרבני האזורי בירושלים 3. הנהלת בתי הדין הרבניים 4. המפקח על ההקדשות הדתיים 5. רשם המקרקעין 6. תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרות: עו"ד אשר אקסלרד בשם המשיבים 5-3: עו"ד ערין ספדי-עטילה בשם המשיבה 6: עו"ד אלישע גרינפלד בשם היועץ המשפטי לשיפוט הרבני: עו"ד רפי רכס פסק-דין השופטת ד' ברק-ארז: 1. בפנינו עתירה המכוונת, בעיקרו של דבר, נגד החלטתו של בית הדין הרבני הגדול בירושלים מיום 12.7.2017 (תיק 1121003/1). לטענת העותרות, החלטה זו ניתנה בחוסר סמכות, ועל כן דינה להתבטל. רקע עובדתי והליכים קודמים 2. ההליך שהעתירה מתייחסת אליו נסב על מקרקעין המצויים ברחוב הרצל בירושלים (להלן: המקרקעין). העותרות, חברת פנינת המיתרים בע"מ וחברת ברכה והצלחה נכסים בתל-אביב בע"מ, רכשו את הזכויות במקרקעין לפני כשנתיים מידי המשיבה 6, עמותת תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה "עץ חיים" בירושלים (להלן: העמותה או ישיבת עץ חיים), הרשומה כבעלת המקרקעין. בעקבות זאת, נרשמו הערות אזהרה מתאימות לטובת העותרות במרשם המקרקעין. 3. יצוין כבר עתה כי המחלוקת בין הצדדים נסבה על השאלה האם המקרקעין הם חלק מנכסי ההקדש של "תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים" (להלן: הקדשות עץ חיים), שהוא – כפי שהובהר על-ידי היועץ המשפטי לשיפוט הרבני – מן ההקדשות הדתיים הגדולים ורבי הנכסים בעיר ירושלים. עמדת העותרות היא שהמקרקעין אינם נכס של ההקדש אלא נכס של העמותה, המובחנת מן ההקדש, ועל כן לבית הדין הרבני אין כל סמכות שיפוט בעניינם. 4. ביום 12.1.2017 נתן בית הדין הרבני האזורי בירושלים החלטה שבה נקבע, בין היתר, כך: "בתקופה האחרונה הגיע להרכב ההקדשות בבית הדין הרבני האזורי בירושלים מידע מדאיג על התנהלות נאמניו הנוכחיים של ההקדש בעשור האחרון. בעקבות מידע זה פתח בית הדין בבדיקה ואף קיים שני דיונים בנוכחות נאמני ההקדש ובאי כוחם. הבדיקה והדיונים העלו ממצאים לכאוריים המעלים חשד כבד להתנהלות שערורייתית של נאמני ההקדש והמסייעים על ידם ובכללה מכירת נכס ההקדש המרכזי – בניין הישיבה – ללא אישור בית הדין". יצוין, כי ההליך שבמסגרתו ניתנה ההחלטה האמורה נפתח ביוזמתו של בית הדין הרבני האזורי, וזאת בהתאם לסדרי הדין המיוחדים החלים בבתי הדין הרבניים בענייני הקדשות. 5. בהמשך לאמור, הורה בית הדין הרבני האזורי בהחלטתו על מינוי מנהל מיוחד להקדשות עץ חיים, וכן על מתן צו המורה לרשם המקרקעין בירושלים לרשום עיקול על מספר נכסים, ביניהם המקרקעין הרלוונטיים לענייננו. 6. בעקבות ההחלטה האמורה, העותרות הגישו עתירה לבית משפט זה (בג"ץ 1173/17, השופטים נ' הנדל, נ' סולברג ו-א' שהם), ובה טענו כי העיקול הוטל על המקרקעין בחוסר סמכות. ביום 16.2.2017 נדחתה העתירה בשל אי-מיצוי הליכים, בהתחשב בכך שהעותרות לא העלו את הטענות בדבר היעדר סמכות עניינית בפני בית הדין הרבני עצמו, אשר רשאי לקבל החלטות אף בשאלות הנוגעות לסמכותו (להלן: פסק הדין בעתירה הקודמת). 7. בהמשך לכך, הגישו העותרות בקשה לביטול העיקול לבית הדין הרבני האזורי. ביום 23.3.2017 הורה בית הדין הרבני האזורי על מחיקת הבקשה. בית הדין הרבני האזורי ציין כי לדיון לא התייצב אף אחד מבעלי המניות של העותרות, ובכלל זה מנהלה של העותרת 1, אשר הגיש תצהיר והיה אמור להיחקר עליו בדיון. בית הדין הרבני האזורי קבע כי התנהלות זו סיכלה את יכולתו לבחון האם אכן רכשו העותרות את המקרקעין והאם קמות להן זכויות שביושר ביחס אליהם. בסיכומו של דבר, בית הדין הרבני האזורי קבע כי העותרות רשאיות להגיש בקשה חדשה ומתוקנת לביטול העיקול, שאליה יצורפו תצהירים ערוכים כדין עם התייחסות לזהות הרוכשים של המקרקעין. 8. העותרות ערערו על החלטה זו לבית הדין הרבני הגדול, אך ערעורן נדחה. בית הדין הרבני הגדול קבע כי, למעשה, הבקשה לביטול העיקול לא נדונה לגופה בבית הדין הרבני האזורי, וכל משמעותה של ההחלטה מושא הערעור היא מחיקת הבקשה מטעמים דיוניים. בית הדין הרבני הגדול קבע כי בצדק דרש בית הדין הרבני האזורי לוודא האם הליכי העברת הזכויות במקרקעין נעשו ביושר ובתום לב, בפרט בהתחשב בכך שמדובר בתיק מורכב מבחינה עובדתית. לבסוף, קבע בית הדין הרבני הגדול כי העותרות טרם מיצו את הדרך שעליה הורה בית הדין הרבני האזורי, היינו – הגשת בקשה חדשה לביטול העיקול שלה יצורפו תצהירים מפורטים, ועל כן לא היה מקום לפנות בשלב זה בערעור לבית הדין הרבני הגדול. העתירה דנן 9. עתירה זו מכוונת נגד החלטתו של בית הדין הרבני הגדול, ובכלל זה למעשה גם כנגד החלטותיו של בית הדין הרבני האזורי שקדמו לה. העותרות מבקשות כי כלל החלטות אלה יבוטלו מחמת חוסר סמכות. כמו כן, העותרות דורשות כי יינתן צו המורה לרשם המקרקעין למחוק את צו העיקול ממרשם המקרקעין לאלתר. 10. בעיקרו של דבר, העותרות טוענות כי המקרקעין מושא העתירה מצויים בבעלותה של ישיבת עץ חיים, שהיא עמותה רשומה. לטענתן, מעולם לא היה קשר בין מקרקעין אלו לבין הקדשות דתיים, וכי הרישום בפנקסי המקרקעין אף מעיד על כך. על כן, לטענתן, אין לבית הדין הרבני האזורי כל סמכות ליתן צו עיקול ביחס למקרקעין. העותרות מוסיפות כי בתי הדין הרבניים נעדרים סמכות לדון בענייני מקרקעין, אף אם הועלתה טענה כי חלק מהמקרקעין הם נכסי הקדש. על כן, לשיטתן, הטענה כי להקדשות כלשהם קיימת זכות במקרקעין אינה יכולה להתברר בפניו של בית הדין הרבני האזורי, אלא צריכה להתברר בפני בית משפט אזרחי. 11. לאחר שניתנה החלטה המורה על הגשת תגובות מקדמיות לעתירה, הגישה העמותה את תגובתה, שבה נטען כי ישיבת עץ חיים אינה הקדש דתי אלא עמותה רשומה, ועל כן אינה כפופה לשיפוטם של בתי הדין הרבניים. לפיכך, עמדתה של העמותה היא כי יש לקבל את העתירה, מן הטעם שבית הדין הרבני האזורי חרג מסמכותו. 12. מנגד, המשיבים 5-3 – הנהלת בתי הדין הרבניים, המפקח על ההקדשות הדתיים ורשם המקרקעין – סבורים כי דין העתירה להידחות על הסף. בתגובה מטעמם נטען כי על העותרות למצות את ההליכים בפני בית הדין הרבני בטרם הגשת עתירה לבית משפט זה, וזאת על מנת שבית הדין הרבני יקבל החלטה מנומקת בעניין שאלת סמכותו העניינית. בהמשך לכך, כך נטען, יוכלו העותרות להשיג על ההחלטה בפני הערכאות המתאימות ככל שיראו בכך צורך. 13. כמו כן, המשיבים 5-3 ציינו כי ביום 27.7.2017 הוגשה לבית הדין הרבני האזורי בקשה בגדרה נטען כי שכונת "עץ חיים" (שבה מצויים המקרקעין) הרשומה על שם העמותה היא במקורה חלק בלתי נפרד מהקדשות עץ חיים, ולצורך כך אף צירפו מסמכים התומכים לשיטתם בטענה. על פי הנמסר ביום 16.11.2017 עתיד להיערך דיון בעניין זה בפני בית הדין הרבני האזורי ואליו יזומנו גם העותרות והעמותה. 14. ביום 27.9.2017 ניתנה החלטה המורה לעותרות להגיש הודעה במסגרתה תינתן התייחסות לטענה כי הן לא מיצו הליכים כנדרש לפני הגשת העתירה. בהמשך לכך, הגישו העותרות הודעה ביום 17.10.2017 ובה טענו כי הן מיצו את כלל ההליכים בפני בתי הדין הרבניים, על כלל ערכאותיהם. העותרות הוסיפו וטענו כי מיצוי הליכים לעניין טענה מקדמית בדבר היעדר סמכות עניינית אין משמעו ניהול כל ההליך המשפטי לגופו של עניין בפני ערכאה חסרת סמכות. לשיטתן, החלטותיהם של בתי הדין הרבניים הן ברורות, ועולה מהן כי טענות העותרות בעניין היעדר הסמכות העניינית נדחו מכול וכול. מכל מקום, העותרות טוענות כי אין במקרה זה כל שאלה עובדתית הטעונה בירור לשם קבלת הכרעה בעניין שאלת הסמכות העניינית. 15. ביום 26.10.2017 ניתנה החלטה שהורתה ליועץ המשפטי לשיפוט הרבני להודיע האם התגובה שהוגשה מטעם המשיבים 5-3 היא על דעתו והסכמתו, וכן הורתה למשיב 4, המפקח על ההקדשות הדתיים (להלן: המפקח על ההקדשות), לצרף העתקים של הרישומים המצויים ברשותו בנוגע להקדשות עץ חיים. 16. ביום 8.11.2017 הגיש המפקח על ההקדשות הודעה ובה ציין כי אמנם ההליך מושא העתירה דנן נפתח ביוזמת בית הדין הרבני האזורי, אולם הוא מסכים לו ורואה בו צורך והכרח. להודעתו צורפו רישומים ממרשם המקרקעין. 17. ביום 9.11.2017 הוגשה הודעתו של היועץ המשפטי לשיפוט הרבני. בהודעה נמסר כי העמדה שהוצגה על ידי פרקליטות המדינה, לפיה יש לדחות את העתירה על הסף עקב אי-מיצוי הליכים, מקובלת אף עליו. כמו כן, היועץ המשפטי לשיפוט הרבני הדגיש כי הבירור שמבקש בית הדין הרבני האזורי לערוך אינו בא להכריע בשאלת הבעלות במקרקעין גופה, אלא רק לבחון אותה בדרך אינצידנטלית למקרה שבפנינו. במסגרת זו, יידרש בית הדין הרבני האזורי לבדוק האם קיימות ראיות מהימנות לכאורה לחשש שהמקרקעין שייכים למעשה להקדשות עץ חיים, והעמותה רק "מחזיקה בהם". בהקשר זה הוסיף היועץ המשפטי לשיפוט הרבני והרחיב באשר להקדשות עץ חיים מן ההיבט ההיסטורי, ואף הפנה למכתב שהוגש לבית הדין הרבני האזורי מטעם הנאמן על הקדשות עץ חיים שבו נטען כי המקרקעין נרשמו כנכס פרטי של העמותה, על אף שהאגודה העותומנית שאותה המשיכה איגדה גם את נאמני הקדשות עץ חיים. 18. להשלמת התמונה יצוין כי עתירה נוספת הוגשה כנגד החלטת בית הדין הרבני האזורי מיום 12.1.2017 על ידי צדדים אחרים, בהתייחס לאחד הנכסים האחרים שעליהם הוטל עיקול באותה החלטה (בג"ץ 6580/17 ישפה פרויקטים 2013 בע"מ נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים (25.10.2017), השופטים י' דנציגר, א' שהם ו-ג' קרא (להלן: עניין ישפה פרויקטים)). עתירה זו נדחתה על הסף תוך שנקבע כי מדובר בעתירה מוקדמת, בהתחשב בכך שבית הדין הרבני האזורי טרם קיבל החלטה בעניין סמכותו העניינית. דיון והכרעה 19. לאחר ששקלנו את הדברים הגענו למסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף בשל היותה מוקדמת. העותרות טוענות כי בית הדין חרג מסמכותו במתן צו העיקול, אולם, לאמיתו של דבר, טרם נתקבלה החלטה מהותית בכל הנוגע לשאלת סמכותו העניינית של בית הדין הרבני. במובן זה מצב הדברים לא השתנה בהשוואה לפסק הדין בעתירה הקודמת (ראו לעיל פסקה 6). למעשה, "מיצוי ההליכים" שעליו עומדות העותרות נעשה במישור הטכני-דיוני בלבד. 20. בהיבט המעשי, משמעותן של ההחלטות עליהן מבקשות העותרות להשיג היא כי יש צורך בבירור עובדתי מעמיק יותר לשם הכרעה בטענת הסמכות העניינית לגופה, וזאת על רקע המחלוקת האם המקרקעין הם נכס הקדש אם לאו. כפי שאף צוין בפסק הדין בעתירה הקודמת, אין מניעה כי בית הדין יערוך בירור של שאלות מקדמיות אלה לצורך הכרעה בשאלת הסמכות העניינית (ראו: בג"ץ 89/86 משולם נ' בית הדין הרבני האזורי (6.3.1986); בג"ץ 673/89 משולם נ' בית הדין הרבני הגדול, פ"ד מה(5) 594 (1991)). לאחר שתינתן החלטה כאמור, יוכלו העותרות להשיג עליה בדרכים הקבועות בדין. ממילא, כפי שהובהר בהודעתו של היועץ המשפטי לשיפוט הרבני, בירור עובדתי זה נועד לצורך הכרעה בשאלת הסמכות העניינית בלבד. 21. הדברים מקבלים משנה חיזוק בשים לב לכך שדיון בנושא קיומו של הקדש במקרקעין, שאליו זומנו גם העותרות, עתיד להתקיים בימים הקרובים. איננו נוקטים עמדה באשר לשאלת טיבם של המקרקעין מושא העתירה. החשוב לענייננו הוא כי בבית הדין הרבני האזורי עדיין תלויים ועומדים הליכים הנוגעים לעניינים אלה. בנסיבות אלה, אין מקום לדון בעתירה. כידוע, התערבותו של בית משפט זה בהליכים התלויים ועומדים בפניהם של ערכאות אחרות שמורה למקרים חריגים בלבד (ראו: בג"ץ 4037/11 פלוני נ' פלוני, פסקה 4 (22.10.2013); דפנה ברק-ארז משפט מינהלי כרך ד – משפט מינהלי דיוני 115 (2017)). למותר לציין כי כלל טענות הצדדים שמורות להם. 22. סוף דבר: העתירה נדחית. בהתחשב במכלול הנסיבות לא ראינו לעשות צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ד בחשון התשע"ח (‏13.11.2017). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 17058410_A11.doc שט מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il