ב.י.מ חברה לבנין בע"מ נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"א 5840/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 5840/06 בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט י' דנציגר המערערת: ב.י.מ חברה לבנין בע"מ נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בת"א 976/01 שניתן ביום 29.11.2005 על-ידי כב' השופטת ש' שטמר תאריך הישיבה: ו' באב התשס"ח (7.8.2008) בשם המערערת: עו"ד שלמה אבני בשם המשיבה: עו"ד יעל מימון פסק-דין השופטת א' חיות: זהו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 29.11.2005 (כב' השופטת שושנה שטמר) בתביעה שהגישה המשיבה לתשלום החזר הוצאות פיתוח אותן התחייבה המערערת לשלם למשרד הבינוי והשיכון בגין עבודות פיתוח שבוצעו מטעמו במסגרת חוזה פרוגרמה. תמצית העובדות הצריכות לעניין 1. ביום 20.1.1992 פנתה עמותת "גאולה – עמותה לקליטה ודיור" (להלן: העמותה) למשרד הבינוי והשיכון (להלן: המשרד) בבקשה להקצות לה מקרקעין לבניית 76 יחידות דיור ביישוב רכסים. העמותה זכתה בהקצאת המקרקעין (חלקים מחלקות 6 ו-9 בגושים 10393 ו-11145) וביום 23.3.1992 נחתם בינה לבין המשרד חוזה פרוגרמה (להלן: החוזה). בסעיף 11(א) לחוזה נקבע, בין היתר, כי העמותה מתחייבת לשלם עבור הוצאות פיתוח כללי של המקרקעין, ואם הפיתוח יבוצע על-ידי המשרד ישירות יהיה התשלום כמפורט בנספח ו' לחוזה. סעיף 1 לנספח ו' קובע כי "חיוב הפיתוח עבור פיתוח כללי ייקבע על פי טבלאות 'החזרי פיתוח כללי' של המשרד". טבלאות אלו פורסמו כנספח ל"הנחיות לחישוב החזר פיתוח כללי לשנת 1990" שהופצו ביום 10.12.1990 (להלן: הנחיות 1990), והן קובעות את שיטת החישוב של הוצאות הפיתוח. על פי ההנחיות מושפע החיוב עבור הוצאות הפיתוח ממספר משתנים ובהם מספר החדרים בדירה וסיווג הקרקע בהתאם למידת השיפוע הטבעי שלה, באופן שיישוב אשר בו תנאי השטח מישוריים מסווג בסיווג א' ותעריפי הפיתוח בו הם הנמוכים ביותר, ואילו יישוב שבו הקרקע היא משופעת מאוד מסווג בסיווג ד' ותעריפי הפיתוח בו הם הגבוהים ביותר. ביום 18.5.1992 חתמה העמותה על חוזה לפיתוח המקרקעין עם מינהל מקרקעי ישראל וזמן קצר לאחר מכן, ביום 25.5.1992, נחתם הסכם בין העמותה לבין המערערת, שהינה חברה יזמית, לפיו תשמש המערערת כקבלן המבצע של הפרויקט. 2. לאחר שהמערערת אושרה כחברה המשכנת של העמותה, מסר לה המשרד ביום 19.7.1992 חיוב זמני להחזר הוצאות הפיתוח בסך 2,000,000 ש"ח. כשנה לאחר מכן, ביום 15.6.1993, שלח המשרד למערערת הודעת חיוב מעודכנת שעמדה על סך של 2,535,727 ש"ח (לפני מע"מ) בהתאם להנחיות 1990 ובהתאם למחירון לעבודות בנייה ופיתוח חצר בבניית חברות וקבלנים בשנת 1990. החיוב העדכני חושב על-פי המחירים המתייחסים ל-76 יחידות דיור בנות ארבעה חדרים כל אחת, ששטח כל אחת מהן הוא 120 מ"ר, ועל פי סיווגו של היישוב רכסים בסיווג ג'. המערערת חלקה על התחשיב המעודכן שערך המשרד אך חרף מחאותיה שילמה לו סך של 1,177,209 ש"ח עבור הוצאות הפיתוח. שיק נוסף שמסרה המערערת על סך 500,000 ש"ח בוטל על ידה ולא נפרע עקב המחלוקת שנתגלעה באשר לסכומי החיוב ונוכח העובדה שהמערערת ביצעה בעצמה חלק מעבודות הפיתוח שהמשרד התחייב לבצע, שעלותן לטענתה וכמפורט במכתבה מיום 8.11.1993, עמדה על 591,708 ש"ח. המשרד מצידו הסכים לקזז מיתרת החוב סך של 547,211 ש"ח בגין עבודות הפיתוח שביצעה המערערת כאמור (לפי מדד 2/93), וטען כי לאחר ביצוע הקיזוז נותרה המערערת חייבת לו סך של 1,220,291 ש"ח ובתוספת הצמדה וריבית עמד חובה של המערערת למשרד לפי חישוביו על סך של 2,678,124 ש"ח, נכון ליום 31.5.2000. 3. המשיבה הגישה לבית המשפט המחוזי תביעה כספית נגד המערערת לתשלום יתרת החוב הנ"ל והמחלוקת בין הצדדים התמקדה בשלושה עניינים הנוגעים לאופן החישוב של החזר הוצאות הפיתוח והם: סיווג הקרקע, מספר החדרים בכל יחידת דיור וחיוב בגין מקומות חנייה. טענה נוספת שהעלתה המערערת לעניין סכום החיוב היא כי חיובה בהחזרים ראוי לו שיחושב לפי עלויות הפיתוח שהוציא המשרד בפועל, הנמוכות בשיעור ניכר מן הסכום הנקוב בהודעת החיוב המעודכן. עוד טענה המערערת כי המשרד לא סיים את עבודות הפיתוח, כי היא נאלצה לבצען בעצמה וכי בהתחשב בעלותן של העבודות שביצעה וכן בתשלומים שכבר שולמו על ידה למשרד אין היא חייבת עוד סכום כלשהו למשיבה. אדרבא קיימת יתרה לזכותה בהתחשבנות בין הצדדים בסך של 310,209 ש"ח אותה ביקשה לקזז מכל סכום שבו תחויב, אם תחויב. תביעה שכנגד לא הוגשה על ידה. פסק דינו של בית משפט קמא 4. בפסק דינו מיום 29.11.2005 בחן בית המשפט המחוזי את כל הסוגיות שבמחלוקת בין הצדדים וקיבל את התביעה באופן חלקי. בשאלת סיווגו של היישוב רכסים ציין בית המשפט כי על פי עדותה של גב' צביה אפרתי, מנהלת אגף פרוגרמות במשרד (להלן: אפרתי), טבלת החזרי הפיתוח שהייתה בתוקף במועד הוצאת המכרז היא טבלה מיום 1.4.1990, אשר אין חולק כי היישוב רכסים אינו מופיע בה. עוד ציין בית המשפט כי בטבלה המעודכנת שפורסמה בשנת 1992 צוינה רכסים בסיווג ג'. באשר לסיווג שעל פיו יש לערוך את החישוב קבע בית המשפט כי גרסת מנהלה של המערערת לפיה קיבל הנחיה מן המשרד לסווג את הפרויקט בסיווג א' היא גרסה כבושה שלא הועלתה בתצהירו אלא בחקירה הנגדית בלבד, ועוד נקבע כי היא סותרת את מכתבי בא-כוח המערערת אשר צורפו לכתב ההגנה ובהם צוין כי המערערת, על דעת עצמה, היא שיצאה מהנחה כי הסיווג הנכון הוא סיווג א' (בדומה לסיווגה של קריית אתא הסמוכה לרכסים). בית המשפט הוסיף וקבע בהקשר זה כי בשנת 1992 פרסם המשרד הנחיות מעודכנות בהן סווג היישוב רכסים בסיווג ג', ומכאן שאילו טרחה המערערת לבדוק את סטאטוס הסיווג במועד חתימת החוזה עם העמותה ועם הדיירים הייתה נוכחת לדעת מהו סיווגו העדכני של היישוב, אך היא בחרה לצאת מתוך הנחה שאין לה כל אחיזה במציאות ובהגיונם של דברים לפיה מדובר בסיווג הזהה לסיווגה של קריית אתא הסמוכה, ובכך נטלה על עצמה סיכון במודע. בית המשפט לא שוכנע שהוצג בפני המערערת מצג מטעה כלשהו והוסיף והדגיש כי לא הייתה הצדקה שהיא תערוך את חישוביה דווקא לפי סיווג א' משום שהקרקע באזור היא משופעת והררית. מחלוקת נוספת שנתגלעה בין הצדדים בה דן בית משפט קמא נוגעת למספר החדרים שיש להביא בחשבון בכל יחידת דיור לצורך חישוב הוצאות הפיתוח. בהקשר זה הצטמצמה המחלוקת בין הצדדים לשאלה האם יש לחייב את המערערת בגין ארבעה חדרים או בגין שלושה חדרים, ומחלוקת זו נבעה מן העובדה שביחידות הדיור שבנתה המערערת קיים חלל בין התקרה ובין גג הרעפים, בו ניתן לבנות עד שני חדרים פרט לשני החדרים ולממ"ד שכבר נבנו במפלס התחתון. בהקשר זה קבע בית המשפט כי בעשר יחידות דיור אכן נבנו חדרים נוספים בחלל העליון ועל כן יש לחשב את הוצאות הפיתוח לגביהן על פי המחיר הקבוע לדירת ארבעה חדרים. אשר ל-66 יחידות הדיור הנוספות קבע בית המשפט כי לשון ההסכם ואומד דעת הצדדים מצביעים על כך שיש לחייב בהוצאות הפיתוח על פי מספר החדרים שנבנו בפועל וכן כי המשיבה לא הוכיחה שבכל היחידות או בחלקן הוכשרה קומת הגג למגורים. לפיכך נקבע כי ביחס לאותן 66 יחידות דיור יש לערוך את החישוב על פי המחיר הקבוע ליחידת דיור בת שלושה חדרים. בכל הנוגע לשטחי החנייה קיבל בית המשפט את התביעה והותיר על כנו את התחשיב שנערך על ידי המשרד. כמו כן דחה בית המשפט את טענת המערערת לפיה היה על המשרד לגבות החזרי הוצאות פיתוח לפי הסכומים אותם שילם בפועל לקבלני משנה, בציינו כי בהתאם לנספח ו' לחוזה המחיר הנקוב בטבלה הוא הקובע את גובה החזרי הוצאות הפיתוח. לבסוף דחה בית המשפט את טענת המערערת בדבר יתרת הזכות הנוצרת לטובתה, בין היתר, לאחר קיזוז העבודות שביצעה בעצמה באמצו לעניין זה את עמדת המשיבה כי יש לנכות סכום של 547,211 ש"ח בלבד, בו הכיר המשרד בגין עבודות אלה ואשר כבר נוכה על ידי המשיבה מסכום התביעה. 5. בית משפט קמא הורה למשיבה להגיש פסיקתא בה תחושב יתרת חובה של המערערת בהתאם לאמור בפסק הדין. עוד קבע בית המשפט כי נוכח העובדה שהתביעה הוגשה בשנת 1999, תחויב המערערת במחצית בלבד משיעור הריבית על החוב הפסוק אך הפרשי ההצמדה ישולמו במלואם. המשיבה הגישה פסיקתא כאמור אך באותו שלב נתגלעה מחלוקת נוספת בין הצדדים בכל הנוגע לתשלום המע"מ ועל כן נדרש בית משפט קמא לסוגיה זו בהחלטה נפרדת מיום 10.4.2006 וקבע כי יתווסף מע"מ לסכום שנוכה לטובת המערערת בגין עבודות הפיתוח שביצעה; כי אין להוסיף מע"מ למחירים הנקובים בטבלאות; וכי יש להוסיפו לסכומים הנתבעים כהחזר הוצאות פיתוח מקום שבו העבודות בוצעו באמצעות אחרים והחישוב נעשה על פי העלויות בפועל. בהתאם להחלטה נוספת זו אישר בית משפט קמא בסופו של דבר ביום 29.5.2006 פסיקתא שנייה שהגישה לו המשיבה, לפיה חויבה המערערת לשלם למשיבה סך של 978,621 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 10.5.2006 ועד יום התשלום בפועל, וכן 50,000 ש"ח בגין הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בתוספת מע"מ. טענות הצדדים 6. בערעור שבפנינו טוענת המערערת כי שגה בית משפט קמא בכל הנוגע לשאלת סיווגו של היישוב רכסים. לטענתה, ביום 25.5.1992 חתמה היא על הסכם עם העמותה, תמחרה את מחירי הדירות ואף מכרה את חלקן בהסתמך על סיווג א' ואילו סיווגו של היישוב בסיווג ג' בוצע על-ידי המשרד רק ביום 19.7.1992. בהקשר זה מסתמכת המערערת על עדותה של אפרתי ממנה עולה כי החיוב שנשלח למערערת ביום 19.7.1992 מהווה למעשה הודעה על סיווג ג' של היישוב שכן חישוב הוצאות הפיתוח נערך בו לפי סיווג זה. עוד טוענת המערערת כי היא פעלה בתום לב על יסוד הנחיות 1990 וכי לא היה ניתן לצפות ממנה לחקור האם יש בדעת המשרד לתקן בעתיד את ההנחיות. המערערת טוענת כי אפרתי עצמה אישרה בעדותה שהיה על המשרד להודיע למערערת על סיווגו של רכסים כבר בחודש מאי 1992 והיא מוסיפה ומלינה על כך שבית משפט קמא התעלם מנספח ט"ו שצורף לכתב ההגנה ולתצהיר מטעם מנהל המערערת, הקובע לטענתה מפורשות כי "הפרויקט הינו יישוב בסיווג 'א' שנת פרוגרמה 92". לטענת המערערת צירופו של נספח זה לתצהיר המנהל יש בו כדי להסביר מדוע לא נכללה בתצהיר הטענה בדבר ההבנה אליה הגיע עם המשרד בכל הנוגע לסיווג היישוב. עוד טוענת המערערת כי לפני חתימת החוזה בינה לבין העמותה יישר המשרד את השטח ועל כן כאשר הגיעה אליו הוא כבר היה מישורי וראוי היה לסווגו בסיווג א'. בנסיבות אלה, כך לטענת המערערת, חייב אותה המשרד למעשה בכפל תשלום: פעם אחת בגין "יישור שטח" (בסך 245,863 ש"ח), ופעם נוספת בגין הוצאות פיתוח לפי הטבלאות בסיווג ג'. לבסוף טוענת המערערת כי על פי התחשיב שערכה עלות העבודות שביצע המשרד בפועל מסתכמת במחיר נמוך מזה שבו חויבה על פי הנחיות 1990. בהקשר זה טוענת המערערת כי המשרד הודה שעם ביטול אחד השיקים שהמערערת אמורה הייתה למסור לו לא בוצעו על ידו עבודות הפיתוח שנדרשו, ולטענתה כלל לא הורם הנטל ולא הוכח איזה חלק מן העבודות ביצע המשרד ומהו הבסיס העובדתי שביסוד התביעה שהגישה המשיבה בהקשר זה. המערערת מדגישה כי לאחר שהוגשו שתי הפסיקתות צנח סכום החיוב מסך של 1,994,895 ש"ח לסכום של 978,621 ש"ח והדבר מעיד על כך שאין כל בסיס לחשבונות שהגיש המשרד וכי ראוי היה לאמץ את תחשיבי המערערת לפיהם נותרה לטובתה יתרת זכות בסך של 246,686 ש"ח. המערערת הלינה בערעורה גם על הקביעה בדבר מספר החדרים בכל יחידת דיור לצורך חישוב החזר הוצאות הפיתוח, אך במהלך הדיון בערעור חזרה בה מטענה זו ואין, אפוא, צורך להידרש אליה. 7. המשיבה, מצידה, טוענת כי קביעותיו של בית משפט קמא עליהן חולקת המערערת מבוססות בחומר הראיות ובהיגיון הדברים ואין כל עילה להתערב בהן. לטענתה, אף אם ייקבע שנפלה בפסק הדין טעות לרעת המערערת אין לשנות מתוצאתו נוכח טעויות שנפלו בו לחובת המשיבה בכל הנוגע לחיוב המערערת בתשלום מחצית הריבית בלבד על הסכום הפסוק; מספר החדרים שנקבע לצורך חישוב החזר הוצאות הפיתוח; ואי חיוב המערערת בתשלום מע"מ. אשר לטענת המערערת בדבר סיווגו של היישוב רכסים טוענת המשיבה כי ההנחיות לחישוב החזרי הפיתוח לשנת 1992 פורסמו ביום 28.1.1992, כארבעה חודשים לפני שהמערערת חתמה על החוזה עם העמותה וחזקה עליה כחברה קבלנית שהיא ביררה מהו סיווגה של רכסים שלא הופיע בהנחיות 1990. עוד מציינת המשיבה כי טענת המערערת לפיה הנחיות 1992 פורסמו בחודש יולי של אותה שנה אין לה על מה שתסמוך ומכל מקום, כך לטענתה, אין משמעות לשאלה מתי פורסמו ההנחיות לשנת 1992 שכן הסיווג הנכון של רכסים הוא סיווג ג' על פי עקרונות הסיווג שהיו ידועים גם קודם לכן. אשר לטענה לפיה יישר המשרד את השטח עוד לפני כריתת החוזה בין המערערת לעמותה ועל כן ראוי היה לסווגו בסיווג א', טוענת המשיבה כי מדובר בטענת סרק שהועלתה לראשונה בערעור, וכי הסיווג נקבע לפי מצבו הטבעי של השטח לפני פעולותיו של המשרד. לטענת המשיבה אף הטענה לפיה המשרד חייב את המערערת בכפל תשלום דינה להידחות, שכן היא סותרת את נוסחן של הנחיות 1990. המשיבה מוסיפה וטוענת כי בכל הנוגע לסיווג היישוב אין מקום להסתמך על נספח ט"ו לכתב ההגנה, משום שהנתונים המופיעים בו הם חלק מתחשיב עצמאי שערכה המערערת והמשיבה אינה מחויבת בו. לבסוף טוענת המשיבה כי תחשיב ההחזרים שערכה המערערת לפי עלויות בפועל אינו רלוונטי שכן החוזה מחייב תשלום הוצאות פיתוח לפי תעריפי המשרד ועל פי הטבלאות שפורסמו על ידו ומכל מקום המערערת לא הביאה ראיות לתמיכה בתחשיב שערכה, כאמור. דיון 8. הלכה היא כי ערכאת הערעור לא תתערב בממצאים העובדתיים שקבעה הערכאה הדיונית לרבות ממצאים בדבר מהימנות העדים, למעט מקרים חריגים בהם נפלה טעות בולטת בשיקולי הערכאה הדיונית או שנתגלה פגם היורד לשורשו של עניין (ראו: ע"א 11512/04 קרניל חברה לעבודות הנדסיות בע"מ נ' גב ים חברה לקרקעות בע"מ, פיסקה 11 (טרם פורסם, 16.11.2006); ע"א 1564/06 בן זאב נ' בן עמי, פיסקה 15 (טרם פורסם, 24.2.2008)). בענייננו עותרת המערערת בעיקרו של דבר להתערבות בקביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא ולאחר שבחנו את מכלול הטענות שהעלתה לא נמצא לנו כי זהו המקרה החריג המצדיק התערבות כזו. אדרבא, מדובר בפסק דין מפורט ומנומק היטב ובממצאים המבוססים היטב על חומר הראיות שהוצג. הטענה המרכזית שמעלה המערערת עניינה סיווגו של היישוב רכסים לצורך חישוב החזר הוצאות הפיתוח. כפי שכבר צוין, בית משפט קמא דחה בהקשר זה את גרסת מנהלה של המערערת לפיה ניתנה לו הנחיה לסווג את הפרויקט כפרויקט באזור א', בקובעו כי מדובר בגרסה כבושה העומדת בסתירה למכתביו של בא-כוח המערערת מהם עולה שהמערערת הניחה על דעת עצמה כי זהו סיווגו של היישוב. קביעתו של בית משפט קמא בעניין זה היא קביעה עובדתית מובהקת הנסמכת על ניתוח התשתית הראייתית שהובאה בפניו ואין מקום להתערב בה. אכן, בהנחיות לחישוב החזרי פיתוח כללי שהפיץ מנהל אגף הפרוגרמות ביום 10.12.1990 לא הופיע היישוב רכסים ברשימת היישובים, וזה זכה לסיווג רק בשנת 1992. בית המשפט המחוזי לא קבע מהו המועד שבו פורסם סיווגו של היישוב, והמערערת טוענת בפנינו כי הסיווג בוצע רק ביום 19.7.1992, דהיינו כחודשיים לאחר שחתמה על ההסכם עם העמותה בעוד שלטענת המשיבה ההנחיות לשנת 1992 פורסמו ביום 28.1.1992, דהיינו כארבעה חודשים לפני שהמערערת חתמה על ההסכם. כבית משפט קמא אף אנו סבורים שההכרעה בשאלה זו אינה נדרשת משום שהיה על המערערת כקבלנית ביצוע לערוך בירור ענייני בשאלת סיווגו של היישוב טרם שתמחרה את יחידות הדיור. המערערת לא עשתה כן ותחת זאת בחרה לצאת מתוך הנחה, שהיא מטבע הדברים ההנחה הנוחה לה ביותר, כי היישוב רכסים מסווג בסיווג א', בדומה לקריית אתא הסמוכה. כפי שקבע בית משפט קמא, מהלך זה של המערערת אין לו אחיזה בהגיונם של דברים שכן סיווג הקרקע אינו מושפע משיקולים של סמיכות גיאוגרפית דווקא אלא מתנאי הקרקע ולא ברור על סמך מה החליטה המערערת כי תנאים אלה זהים בשני היישובים. המערערת לא טענה כי העקרונות הכלליים של סיווג הקרקע לא היו ידועים לה. בתמחור הדירות נטלה היא אפוא על עצמה "סיכון במודע" כלשון בית משפט קמא, מבלי שהוצג בפניה מצג מטעה כלשהו. הנה כי כן, אף שראוי היה שהמשרד יבהיר באופן פוזיטיבי מהו סיווגו של היישוב רכסים לצורך חישוב ההוצאות משזה לא הופיע בהנחיות 1990, בנסיבות העניין אין מקום להטיל על המשיבה לשאת בתוצאות התנהלותה של המערערת. "נספח ט"ו" לכתב ההגנה, בו נקבע לטענת המערערת כי היישוב רכסים מסווג בסיווג א', אף הוא אינו מועיל למערערת מן הטעמים שפירטה המשיבה ולא למותר לציין בהקשר זה כי האות "א'" אליה מתייחסת המערערת, נכתבה באותו המסמך בכתב יד על סימן שככל הנראה הוא האות ג'. גם בכך יש כדי לתמוך במסקנה שאין לבסס ממצא כלשהו על מסמך זה. 9. המערערת מוסיפה וטוענת כי חויבה פעמיים בהוצאות הפיתוח, פעם אחת עבור יישור השטח ופעם נוספת מכוח סיווגו של היישוב רכסים בסיווג ג' על פי הטבלאות. טענה זו אף היא דינה להידחות ולו מן הטעם שהטענה הועלתה לראשונה בערעור, בעוד שלצורך ההכרעה בה נדרש בירור עובדתי בעיקר בשאלה האם יישור שטח הבנייה אכן הסתיים טרם שהחלו עבודות הפיתוח וכן בשאלה האם בעקבות עבודות היישור אכן הובא השטח למצב מישורי המתאים לסיווג א'. שאלות עובדתיות אלה שהינן חיונית להכרעה בטענה המועלית על ידי המערערת לעניין כפל החיוב, לא הועלו ולא נתלבנו בפני הערכאה קמא. ממילא, כאמור, לא ניתן להידרש אליהן בשלב הערעור. 10. טענה נוספת שמעלה המערערת נוגעת לסכום החיוב בגין הוצאות הפיתוח ולהיקף עבודות הפיתוח שביצעה המשיבה. המערערת מפנה בהקשר זה לתחשיב שנערך על ידה ולפיו עלות העבודות שביצעה המשיבה נמוכה מן העלות שבה חויבה על פי הנחיות 1990 והיא מוסיפה וטוענת כי המשיבה לא השלימה את עבודות הפיתוח במלואן ואף לא הוכיחה מה החלק שבוצע על ידה, ומכאן שלא היה מקום לחייב את המערערת במלוא הוצאות הפיתוח כפי שנעשה. טענה זו אף היא דינה להידחות. כפי שקבע בית משפט קמא בצדק חוזה הפרוגרמה מורה מפורשות כי החיוב בגין הוצאות הפיתוח הכללי ייקבע על פי הטבלאות המופיעות בהנחיות 1990, ומכאן שעל פי המוסכם יש לגזור את סכום החיוב מן המחיר הטבלאי ומן האמור בהנחיות ולא על פי הוצאותיו של המשרד בפועל ובאשר להיקף העבודות שבוצעו, לא מצאנו בטיעוני המערערת טעם המצדיק התערבות בממצאי העובדה ובמסקנות אליהם הגיע בית משפט קמא בעניין זה. סוף דבר 11. בשל הטעמים המפורטים לעיל אציע לחבריי לדחות את הערעור. כמו כן אציע לחייב את המערערת לשלם למשיבה שכר טרחת עורך דין בערעור בסך 25,000 ש"ח. ש ו פ ט ת השופטת א' פרוקצ'יה: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופט י' דנציגר: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת א' חיות. ניתן היום, ד' בטבת תשס"ט (31.12.2008). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06058400_V08.doc אא מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il