העמותה למען כנסיית ישוע האדון (ע"ר) נ. המשרד לענייני דתות

החלטה בתיק בג"ץ 584/04 בבית המשפט העליון בג"ץ 584/04 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט ס' ג'ובראן העותרות: 1. העמותה למען כנסיית ישוע האדון (ע"ר) 2. ג'ינה ליזה רואה נ ג ד המשיבים: 1. המשרד לענייני דתות 2. משרד הפנים עתירה למתן צו על-תנאי וצו ביניים תאריך הישיבה: ו' באדר תשס"ו (06.3.2006) בשם העותרות: עו"ד דבורה פרנקל בשם המשיבים: עו"ד יובל רויטמן פסק דין השופט א' א' לוי 1. העותרת 2, גב' ג'ינה ליזה רואה, שהינה, על פי הצהרתה, בעלת השכלה תיאולוגית והכשרה לשמש "רועה רוחנית" במדינת מוצאה – הפיליפינים, שהתה בישראל לראשונה כשנתיים, בין השנים 2002-2000. היא יצאה את הארץ בתאריך 29.8.2002 ושבה אליה לאחר יומיים בלבד, היינו, בתאריך 1.9.2002. בכניסתה הצהירה כי מטרת בואה היא לעבוד בסיעוד. בחודש ינואר 2003, נפטר מעסיקה של העותרת, ואז גם פקעה אשרת השהייה שלה (ראו תקנה 11(א)(4) לתקנות הכניסה לישראל, התשל"ד-1974). חרף זאת הוסיפה העותרת 2 לשהות בישראל, ובשלב זה הצהירה כי מטרת בואה לכאן היתה למעשה כדי לשמש כ"רועה רוחנית" אצל עותרת 1. בעתירה מנהלית שהגישה לבית המשפט המחוזי, לא הסתירה עותרת 2 כי ביקשה היתר שהיה כעובדת סיעודית מתוך ידיעה שקבלת רישיון מסוג א/3 (אשרה ורישיון לישיבת ארעי לאיש דת) תהיה כרוכה בקשיים. מכך עולה, שבקשת העותרת מעולם לא נבחנה על פי הכללים הנהוגים ביחס לאנשי דת. יתרה מכך, מעולם לא הוכרזה עותרת 1, שאמורה להעסיק אותה, כעדה מוכרת. 2. מתחם שיקול הדעת אותו מסר המחוקק לשר הפנים בסוגית הענקתם של רישיונות לשהייה וישיבה בישראל, הוא רחב ביותר. לפיכך, ההלכה הנוהגת היא כי בית המשפט לא ימהר להתערב בהחלטות השר, אלא בהתקיים טעמים מיוחדים לכך (השוו: בג"ץ 482/71 קלארק נ' שר הפנים, פד', כ"ז(1) 113, 117; בג"ץ 1810/96 מסקינאי נ' שר הפנים, לא פורסם; בג"ץ 1689/94 הררי נ' שר הפנים, לא פורסם). באשר לעניינה של עותרת 2, כאמור, היא נכנסה לישראל תוך שהיא מסתירה את המטרה האמיתית של בואה, ומסקנה זו מתחייבת מכך שכבר בחודש יולי 2000 נמסר לידיה כתב המינוי לשמש בתפקידה הרוחני בישראל בקרב העובדים הזרים שמוצאם בפיליפינים (ראו מוצג 5 של העתירה). מכאן מתבקשת המסקנה הנוספת, כי זו לא היתה שכחה או יד המקרה שגרמו לכך שעותרת 2 הסתירה את מטרת בואה, אלא מדובר במעשה יזום. כך לא נוהגת מי שסבורה כי בידה עילה בדין להתיר את שהותה בישראל, וכך לא נוהגת מי שאתה מצפה ממנה כי תכבד את חוקיה של המדינה בה היא מבקשת להתארח. העולה מכך הוא כי עותרת 2 ניסתה לעקוף את מגבלות ההגירה בדרכי ערמה, ועובדה זו לבדה, שמקורה בחוסר ניקיון כפיים, די בה כדי להצדיק את דחיית העתירה, וכך אנו עושים. 3. באשר לעתירה להכיר בעותרת 1 – מטעמיהם של המשיבים, לא ראינו מקום להתערבותנו. ניתן היום, ו' באדר תשס"ו (6.3.06). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 04005840_O19.docהג מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il