פסקי דין בית המשפט העליון

כל כרטיס מציג בקצרה את עיקרי פסק הדין. הנה דוגמה מהפסיקה הראשונה בעמוד — ריחוף/לחיצה על תווית הסבר מדגיש את האזור המתאים בכרטיס.

ע"א 5839/99
טרם נותח

חפציבה חברה לבנין ופיתוח בע"מ נ. יחדיו חברה לבנין בע"מ

תאריך פרסום 11/02/2001 (לפני 9214 ימים)
סוג התיק ע"א — ערעור אזרחי.
מספר התיק 5839/99 — פורמט ישן: מספר סידורי / שנה.
טרם נותח פסק הדין נאסף אך עוד לא עבר ניתוח אוטומטי. סיכום, נושא והחלטה יופיעו כאן ברגע שהניתוח יסתיים.
שם התיק (הצדדים) שם התיק כולל את שמות הצדדים. הקיצור "נ׳" שביניהם = "נגד".

הסבר זה לא ייפתח אוטומטית בביקורים הבאים. תמיד אפשר לפתוח אותו שוב מהפס בראש הרשימה.

ע"א 5839/99
טרם נותח

חפציבה חברה לבנין ופיתוח בע"מ נ. יחדיו חברה לבנין בע"מ

סוג הליך ערעור אזרחי (ע"א)

פסק הדין המלא

-
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 5839/99 וערעור שכנגד בפני: כבוד השופט ת' אור כבוד השופט י' אנגלרד כבוד השופטת א' פרוקצ'יה המערערת: חפציבה, חברה לבניין ופיתוח בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. יחדיו, חברה לבניין בע"מ 2. ריבחי חסאן אבו-ריאדה 3. מחמוד חסאן אבו-ג'האדה ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בת"א 515/94 שניתן ביום 17.8.99 על ידי כבוד השופט י' עדיאל בשם המערערת: עו"ד פז רימר בשם המשיבים: עו"ד עדיאל חשין ועו"ד מייק אברמס פסק-דין השופט ת' אור: 1. המערערת (להלן: חפציבה) הינה חברה לבניין, אשר בין השנים 1993-1990 עסקה בפרוייקט בניה למגורים בפסגת זאב בירושלים, אשר כונה פרוייקט "עומרים". במסגרת פרוייקט זה התקשרה חפציבה עם מספר חברות קבלניות שביצעו עבורה עבודות באתר. אחד הקבלנים עמם התקשרה המערערת היה המשיב 3. משיב זה הקים עם אחיו, המשיב 2, חברה בשם "יחדיו - חברה לעבודות בניין וחפירה בע"מ, המשיבה מספר 1 (להלן: יחדיו). יחדיו, אשר מקום מושבה בבית לחם, המשיכה לבצע עבודות בפרוייקט עומרים על פי ההסכמים שנחתמו בין המשיב 3 והמערערת, ועל פי הסכמים נוספים שנחתמו בינה לבין המערערת. במסגרת הסכמים אלה בוצעו על ידי המשיבים עבודות בהיקף העולה על שלושה מיליון שקלים. בחודש מרץ 1993, שעה שביצוע העבודות באתר טרם הושלם, הוטל סגר כללי על שטחי יהודה ושומרון. לטענת המשיבים, על אף הסגר הגיע המשיב 3 לאתר, ועמו מספר פועלים, והללו סיימו את העבודות אותן התחייבו המשיבים לבצע. המשיבה טוענת, לעומת זאת, כי החל ממועד הסגר ננטש האתר על ידי המשיבים לבלי שוב, וכתוצאה מכך נגרמו לה נזקים כבדים. המשיבים פנו לערכאות בתביעה לתשלום הסכומים המגיעים להם, לטענתם, בשל העבודות אותן ביצעו. גירסת המערערת היא, כי עבור העבודות שביצעו המשיבים שילמה מחיר מלא, ואילו העבודות בגינן תובעים המשיבים תשלום כלל לא בוצעו על ידם. בית המשפט המחוזי, בפסק דין מפורט ומנומק, בחן את רכיבי התביעה אחד לאחד, ודחה את רובם, בעיקר בשל דלות הראיות שהובאו בפניו לשם הוכחת סעיפי התביעה. עם זאת, קבע בית המשפט כי חלק מהעבודות בגינן תבעו המשיבים תמורה אכן בוצעו על ידם, ולפיכך פסק לאחרונים בגין עבודות אלו סך של 200,312 ש"ח, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.6.93. כמו כן, חייב בית המשפט המחוזי את המערערת לשלם למשיבים שכר טרחת עורך דין וכן הוצאות משפט. על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגשו ערעור על ידי המערערת וערעור שכנגד על ידי המשיבים, בהם נדרשים אנו להכריע. 2. לאחר בחינת טענות הצדדים בכתב וטענותיהם בעל פה בפנינו, המסקנה המתבקשת היא כי רוב הכרעותיו של בית המשפט קמא אינן מצדיקות התערבות. אלה מתבססות בחלקן על עובדות אשר נמצאו מהימנות על בית המשפט, ובחלקן על העדר ראיות כנדרש לצורך הוכחת חלק מהטענות. רק שניים מהעניינים שהועלו בערעור ובערעור שכנגד מצדיקים התייחסות, ובהם אדון להלן. 3. כאמור, נפסקו למשיבים ריבית והצמדה מיום 1.6.93. המערערת טוענת שתי טענות. ראשית, כי חיוב בהצמדה ובריבית ממועד זה לא נתבע כלל בכתב התביעה; ושנית, כי לא הוכחה ההצדקה לחישוב ריבית מתאריך זה. לטענתם, יש לחשבה מתאריך הגשת התביעה. באשר לטענה הראשונה, עיון בכתב התביעה מעלה כי המשיבים פירטו את הסכומים השונים הנתבעים על ידם, כאשר ביחס לכל קבוצת סכומים נתבעו הצמדה וריבית ממועד שונה. כך, בעבודות הפיתוח שנתבעו בסעיף 10(א) לכתב התביעה נתבעו ריבית והצמדה מחודש ינואר 1993 (ראו ס"ק 12). בעבודות הפנים שנתבעו בסעיף 10(ב) לכתב התביעה, נתבעו ריבית והצמדה מחודש פברואר 1993 (ראו ס"ק 5), ובעבודות הבידוד שנתבעו בסעיף 10(ג) נתבעו ריבית והצמדה מחודש מרץ 1993 (ראו ס"ק 6). בסופו של יום, הצמיד בית המשפט את הסכומים שפסק ליום 1.6.93, שהוא המועד המאוחר לכל מועדי ההצמדה שנתבעו בכתב התביעה. יש, על כן, לדחות את הטענה כי בית המשפט הצמיד את סכומי התביעה, מקום בו הצמדה כזו לא נתבקשה. באשר לטענה השניה, גם בעניין זה אין להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. התאריך 1.6.93 הוא התאריך המאוחר ביותר בו הגיעה למשיבים יתרת החוב המגיעה להם מהמערערת, שכן כל העבודות בוצעו קודם תאריך זה. 4. העניין הנוסף הראוי להתייחסות, הוא שאלת החבות של חפציבה לשלם למשיבים מס ערך מוסף, אשר יצטבר לסכום המגיע להם ממנה. בערעורם שכנגד, טוענים המשיבים, כי על פי הדין ועל פי המוסכם חייבת היתה המערערת להוסיף לתשלומים ששילמה להם מע"מ כשיעורו על פי החוק, והיה על בית המשפט לחייב את חפציבה בתוספת מע"מ על הסכומים שנפסקו להם. בהקשר זה יצויין, כי לאחר מתן פסק הדין המחוזי, ובטרם נפתחו ההליכים בערעור זה, פנו המשיבים לבית המשפט המחוזי בבקשת הבהרה בשאלת החיוב במע"מ. בית המשפט קבע, כי "ככל שמדובר בבקשת הבהרה, פסק הדין איננו כולל חיוב במע"מ, ואין בעניין זה מקום להבהרה". המערערת טוענת, כי מאחר והמע"מ לא נתבע מפורשות בכתב התביעה, אין מקום לחייבה במע"מ ולהעניק בכך למשיבים סעד גדול יותר מכפי שנתבקש על ידם בתביעתם. במענה לטענה זו, טענו המשיבים בפנינו, כי שאלת החבות במע"מ זכתה להתייחסות בטיעונים בפני בית המשפט המחוזי, ומכל מקום לאור כלל הנסיבות יש מקום להתיר את תיקון כתב התביעה אפילו בשלב זה. תיקון כזה יכול להתבצע, ברשות בית המשפט, בכל אחד משלבי הדיון. 5. לאחר שיקול מכלול הנסיבות הנוגעות לעניין, מסקנתנו היא כי יש מקום להיענות לבקשת המשיבים, ולהוסיף על הסכומים שנפסקו להם מס ערך מוסף, כשיעורו על פי החוק. באשר לטענה כי לא נתבע במפורש תשלום המע"מ בכתב התביעה, עניין זה תוקן, כשהשאלה הועמדה למחלוקת בפני בית המשפט המחוזי, במסגרת הסיכומים, וכל העובדות הנדרשות להכרעה במחלוקת זו היה בפני בית המשפט. מה גם, שהעניין נטען בתצהיר מטעם המשיבים. בנסיבות אלה, יש לראות את כתב התביעה כמתוקן בנקודה זו. השאלה שנותרה היא, אם אמנם חלה חובה על חפציבה לשלם את המע"מ למשיבים. בא כוחה של חפציבה טען בפנינו, כי התשלום אשר נקבע בין הצדדים הינו תשלום הכולל בתוכו גם מע"מ, ולפיכך גם התשלומים ששילמה למשיבים בעבר וגם התשלומים בהם חוייבה על ידי בית המשפט המחוזי כללו מס ערך מוסף. מטענה זו מטעם חפציבה, על פיה כל התשלומים כללו מס ערך מוסף, משתמעת הודאה בעצם חבותה בתשלום המע"מ למשיבים. טענתה היא אמנם כי תשלום זה כבר נכלל בסכומים שנפסקו על פי ההסכמים, אך אין היא חולקת על עצם חבותה לשלם את המע"מ. מאחר שבית המשפט, אשר ההסכמים בין הצדדים עמדו לנגד עיניו, ראה בסכומים אותם פסק סכומים אשר אינם כוללים מע"מ, הרי שברור שחפציבה לא חוייבה בפסק הדין בתשלום מע"מ בו היא חייבת גם לגירסתה. לפיכך, יש מקום להוסיף לסכומים שנפסקו למשיבים מע"מ כשיעורו על פי החוק. 5. על סמך כל האמור לעיל, יש לדחות את הערעור, ולקבל בחלקו את הערעור שכנגד, כאמור בפיסקה הקודמת. לסכום אשר נפסק למשיבים על ידי בית המשפט המחוזי יתווסף מע"מ בשיעור 17%. הסכום הכולל שנפסק למשיבים (כולל מע"מ, כאמור), יישא ריבית והצמדה כחוק מיום 1.6.93. בנוסף, תשלם המערערת למשיבים שכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ש"ח ומע"מ. ש ו פ ט השופט י' אנגלרד: אני מסכים. ש ו פ ט השופטת א' פרוקצ'יה: אני מסכימה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ת' אור. ניתן היום, יח' בשבט התשס"א (11.2.2001). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו בקובץ פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל. שמריהו כהן - מזכיר ראשי 99058390.E09 /עכב