טרויעלם מאניה נ. מפקד יחידת מיטב צה"ל

5 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5838/24 לפני: כבוד השופטת יעל וילנר כבוד השופט חאלד כבוב כבוד השופט יחיאל כשר העותרת: טרויעלם מאניה נגד המשיב: מפקד יחידת מיטב צה"ל עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרת: עו"ד גילה ברזילי נודלמן בשם המשיב: עו"ד מיה ציפין פסק-דין השופטת יעל וילנר: 1. העתירה שלפנינו מופנית כנגד החלטת המשיב, מפקד יחידת מיטב צה"ל, שלא לפטור את העותרת מחובת השירות הצבאי מטעמים שבהכרה דתית, מכוח סעיף 40(א) לחוק שירות בטחון [נוסח משולב], התשמ"ו-1986 (להלן: החוק). רקע עובדתי 2. העותרת, ילידת שנת 2004, מגדירה עצמה כצעירה דתייה ושומרת מצוות. כעולה מתגובת המשיב והנספחים המצורפים לה, ביום 23.3.2021 נקראה העותרת להליכי בדיקה ורישום לקראת גיוסה לשירות הביטחון, אליהם התייצבה כנדרש. ביום 11.12.2022 נמצאה העותרת כשירה לשירות, ומועד גיוסה המקורי נקבע ליום 1.8.2023. לבקשת העותרת, נדחה מועד גיוסה בשנה לצורך השתתפותה במכינה קדם צבאית, ונקבע מחדש ליום 4.8.2024. ביום 3.8.2023 הגישה העותרת בקשה בצירוף תצהיר לקבלת פטור מטעמי הכרה דתית, לפי סעיף 40(א) לחוק. בתגובה לבקשה, נשלח לעותרת מכתב מטעם מפקדת לשכת הגיוס בו צוין כי התצהיר הוגש באיחור. זאת, מאחר והוגש לאחר "היום התשעים לפני היום שנקבע להתייצבותה לשירות בטחון" – כך שאינו עומד במועד הקבוע בתקנה 4(א)(1) לתקנות שירות בטחון (פטור נשים משירות בטחון מטעמים שבהכרה דתית), התשל"ח-1978 (להלן: התקנות). נוכח האיחור האמור, בקשת העותרת נדחתה ומועד גיוסה עמד בתוקף. עם זאת, לעותרת ניתנה אפשרות לנמק מהם הטעמים המיוחדים בגינם היא סבורה כי יש לקבל את תצהירה, חרף האיחור שנפל בהגשתו, בהתאם להוראת תקנה 4(ב) לתקנות, לפיה: "פוקד מוסמך רשאי לקבל את התצהיר במועד מאוחר מהמועד האמור בתקנת משנה (א), אם ראה לעשות כן מטעמים מיוחדים". העותרת פירטה את הטעמים המיוחדים כאמור, ובהמשך לכך זומנה לריאיון דת ביחידת מיטב שנערך ביום 27.9.2023. 3. בהמשך לריאיון שקוים לעותרת, ולנוכח תשובותיה "לשאלון דת", התרשמו הגורמים הרלוונטיים ביחידת מיטב כי על אף שהעותרת למדה בבית ספר דתי והינה בעלת רקע דתי; מהריאיון ומתשובותיה לשאלון דת, עלו נימוקים שונים שהביאו את הגורמים המקצועיים להמליץ שלא לאשר את בקשתה. על רקע המלצה זו, החליטה סגנית מפקד מיטב לדחות את בקשת העותרת. ההחלטה הנ"ל נמסרה לעותרת בשיחה טלפונית ביום 12.11.2023. 4. על החלטה זו הגישה העותרת ביום 16.11.2023 ערעור למפקד יחידת מיטב, אשר מצא גם הוא כי לא מתקיימת עילה לקבלת בקשת העותרת לפטור מגיוס. אף החלטה זו נמסרה לעותרת בשיחה טלפונית ביום 12.12.2023. לאחר כחצי שנה, ביום 17.6.2024, פנתה העותרת, באמצעות באת-כוחה, לנציבת קבילות החיילים. ביום 15.7.2024 נשלחה לעותרת הודעה ולפיה, לאחר בירור הקבילה נציבת קבילות החיילים לא מצאה מקום להתערב בעניין. עוד יצוין כי מועד גיוסה העדכני של העותרת נקבע ליום 27.10.2024. על רקע כל האמור, הוגשה העתירה דנן. טענות הצדדים 5. העותרת טוענת כי היא פעלה בהתאם להוראות סעיף 40(א) לחוק: היא הצהירה בפני דיין בבית דין רבני על כך שטעמים שבהכרה דתית מונעים ממנה לשרת בשירות בטחון; כי היא שומרת כשרות; וכי אינה נוסעת בשבת. כמו כן, לטענתה, היא הגישה את התצהיר במסגרת סד הזמנים הקבוע בתקנות, וזאת מאחר שלדבריה התצהיר הוגש בחודש נובמבר 2023, בעוד שמועד גיוסה אמור היה לחול בחודש אוגוסט 2024. בנוסף, העותרת טוענת כי לא ניתנה לה אפשרות לטעון את טענותיה בפני המשיב או מי מטעמו, שכן היא כלל לא זומנה לריאיון או לשימוע לפניו; כי היא לא קיבלה "הסבר מקיף" בדבר סירוב המשיב לפטור אותה משירות ביטחון; וכי ההודעות בדבר דחיית בקשתה נמסרו לה בשיחות טלפוניות בלבד. 6. בתגובתו, טוען המשיב כי העתירה הוגשה בשיהוי ניכר – למעלה מחצי שנה אחרי שנמסרה לעותרת החלטת המשיב ביחס לערעורה, ושבועיים בלבד לפני מועד גיוסה (שכזכור, היה קבוע ליום 4.8.2024) – מה שעשוי להצדיק, כשלעצמו, את דחיית העתירה על הסף. לגופם של דברים, טוען המשיב כי דין העתירה להידחות בהיעדר כל עילה להתערבות בשיקול דעת הגורמים המקצועיים בהחלטתם שלא ליתן לעותרת פטור משירות בטחון. לטענת המשיב, תצהיר העותרת הוגש באיחור, שכן, מניין הימים צריך להיספר מיום 1.8.2023, הוא מועד גיוסה המקורי של המבקשת, ולא ממועד הגיוס הדחוי. עוד מציין המשיב כי בניגוד לטענת העותרת, היא זומנה לריאיון במטרה לבחון האם מתקיימים טעמים מיוחדים לקבלת בקשתה, חרף הגשתה באיחור. בנוסף, נטען כי בעקבות הריאיון, התגבשה עמדת הגורמים הרלוונטיים מטעם המשיב כי אמנם יש לעותרת זיקה דתית, אך לא כזו שמונעת ממנה לשרת בשירות בטחון; וכי בהמשך להמלצת הגורמים האמורים, החליטה סגנית מפקד מיטב לדחות את בקשת העותרת. דיון והכרעה 7. לאחר עיון בעתירה ובתגובה לה, על נספחיהן, באנו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות בהעדר עילה להתערבות בשיקול דעת הגורמים המקצועיים. 8. כידוע, סעיף 40(א) לחוק קובע אפשרות למתן פטור משירות ביטחון מטעמים שבהכרה דתית. על מנת לקבל את הפטור האמור, על המועמדת לשירות בטחון להגיש תצהיר בהתאם לסעיף 40(א) לחוק, במועדים הקבועים לכך בתקנה 4(א) לתקנות. בהקשר זה נקבע לא אחת, כי מאחר שמדובר בפטור מחובה המוטלת, ככלל, על כל אזרחי המדינה המגיעים לגיל הגיוס, יש להקפיד הקפדה יתרה על מילוי התנאים המאפשרים את מתן הפטור, וזאת בכדי לא להרחיב את הפטור מעבר לתחום התחולה שקבע המחוקק (ראו: בג"ץ 2073/23 פלונית נ' מפקד יחידת מיטב, פס' 17 (8.4.2024)). 9. בעניינו, העותרת טוענת כאמור כי הגישה את התצהיר במועד לפי תקנה 4(א)(1) לתקנות, כלומר, למעלה מתשעים יום לפני היום שנקבע להתייצבותה לשירות ביטחון; כשלשיטתה – המועד הקובע לעניין זה הוא תאריך הגיוס שהיה בתוקף בעת הגשת התצהיר, קרי יום 4.8.2024, ולא מועד הגיוס "המקורי" אשר נדחה. 10. דין הטענה להידחות. כפי שנקבע זה מכבר, דחיית מועד הגיוס אינה משנה את המועד הקובע לצורך הגשת התצהיר לפי תקנה 4(א)(1) לתקנות (ראו למשל: בג"ץ 739/15 כליפה נ' שר הביטחון, פס' 14 (15.10.2015); בג"ץ 5480/18 שלי נ' מפקד מיט"ב, פס' 9 (31.1.2019)). לפיכך, המועד הקובע לצורך הגשת התצהיר לפי התקנות הוא תאריך הגיוס המקורי שנקבע לעותרת, קרי ה-1.8.2023. עוד יצוין כי הרציונל העומד מאחורי הלכה זו, הוא לאפשר לרשויות הגיוס להיערך מראש ולתכנן את הקצאת כוח האדם בצה"ל ולוודא שהבקשה תבטא עמדה אוטנטית ביחס לסוגיית הגיוס (ראו: בג"ץ 1193/22 איפרח נ' מפקד יחידת מיטב, פסקה 17 (21.6.2022)). דומה, אם כן, כי קבלת תצהיר בהתאם למועד הגיוס הדחוי תסכל תכלית זו; ואף עשויה להביא לפגיעה בעיקרון השוויון בין מועמדות שגיוסן נדחה לבין מועמדות אחרות שגיוסן לא נדחה (ראו: עניין כליפה, פס' 14; עניין שלי, פס' 9). נראה בהקשר זה כי התנהלות העותרת, אשר נהנתה מדחיית שירות לצורך השתתפות במכינה קדם צבאית, ולאחר קבלת בקשתה לדחיית השירות היא הגישה בקשה לפטור משירות בטחון על בסיס מועד הגיוס הדחוי, מעוררת אי נוחות (ראו: בג"ץ 8413/22 קלמפרט נ' מפקד יחידת מיטב, פסקה 17 (18.2.2024)). 11. הינה כי כן, תצהירה של העותרת הוגש באיחור, בניגוד לתקנה 4(א)(1) לתקנות. עם זאת, בהתאם לאמור בתקנה 4(ב) לתקנות, לפוקד מוסמך נתון שיקול דעת לקבל את התצהיר באיחור, ככל שהוא רואה לנכון לעשות זאת "מטעמים מיוחדים". בהתאם לכך, במקרה דנן – וחרף האיחור האמור בהגשת התצהיר – בקשת העותרת נבחנה לגופה על-ידי כלל הגורמים המקצועיים הרלוונטיים, והעותרת זומנה לריאיון דת. על סמך הריאיון, התרשמו הגורמים הרלוונטיים ביחידת מיטב כי הרקע הדתי של העותרת אינו מונע ממנה להתגייס. אף סגנית מפקד מיטב, אשר בחנה את בקשת העותרת, הגיעה למסקנה כי אין מקום להיעתר לבקשה. בהמשך לכך, עניינה של העותרת נבחן פעם נוספת על-ידי מפקד יחידת מיטב, במסגרת ערעור שהגישה העותרת על החלטת סגנית מפקד מיטב, והלה דחה את ערעורה לאחר שלא מצא עילה להתערב בהחלטה. לבסוף, הגישה העותרת קבילה לנציבת קבילות החיילים, ואף היא לא מצא לנכון להתערב בהחלטה שהתקבלה בעניין העותרת. הנה כי כן, עניינה של העותרת נבחן שוב ושוב על-ידי כלל הגורמים המקצועיים הרלוונטיים, ולא מצאנו כי קיימת במקרה זה עילה להתערבות בשיקול דעתם ובהחלטתם שלא לפטור את העותרת משירות בטחון. עוד יצוין כי לנוכח כל האמור לעיל, נראה שאין בסיס גם לטענת העותרת כי לא ניתנה לה הזדמנות להשמיע את טענותיה. 12. לא למותר להוסיף, כי, כמתואר לעיל, העתירה דנן הוגשה למעלה מחצי שנה לאחר שנמסרה לעותרת החלטת המשיב, ושבועיים בלבד לפני המועד שנקבע לגיוסה, ממש ערב "הדקה התשעים". די היה בשיהוי זה, בהיעדר כל נימוק ממשי לשיהוי הכבד, כדי לדחות את העתירה על הסף (ראו למשל: בג"ץ 2638/22 פלונית נ' משרד הביטחון, פס' 19 (22.6.2022); בג"ץ 2772/23 זלמנוביץ' נ' מפקד יחידת מיטב, פס' 7 (9.11.2023)). 13. הערה לסיום; במבט צופה פני עתיד, ראוי שהחלטות הגורמים המקצועיים בנדון יימסרו באופן מנומק בכתב, ולא באמצעות הטלפון. 14. העתירה נדחית אפוא. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. ניתן היום, י"ג תשרי תשפ"ה (15 אוקטובר 2024). יעל וילנר שופטת חאלד כבוב שופט יחיאל כשר שופט