פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 5835/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 5835/06 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט י' אלון המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, מיום 28.5.06, בת.פ.ח. 1017/04, שניתן על ידי כבוד השופטים ר' אבידע, ח' סלוטקי ו-א' יעקב תאריך הישיבה: כ"ח בסיון התשס"ז (14.06.07) בשם המערער: עו"ד עופרי מרדכי יונתן בשם המשיבה: בשם שירות המבחן למבוגרים מתורגמן: עו"ד שאול כהן גב' אדוה פרויד מר עיאד איברהים פסק-דין השופט א' א' לוי: 1. בית המשפט המחוזי בבאר-שבע הרשיע את המערער בביצוען של עבירות אחדות: מגע עם סוכן חוץ, קשירת קשר לבצע פשע ועבירות בנשק (רכישת נשק ונשיאתו שלא כדין), עבירות לפי סעיפים 144(א), 499(א)(1), 144(א) ו-(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בהמשך, נדון המערער לשמונה וחצי שנות מאסר ועשרים וארבעה חודשים מאסר על תנאי, בהם ישא אם יעבור תוך שלוש שנים מיום שחרורו מהכלא עבירה מסוג של פשע. הערעור שבפנינו מופנה כנגד ההרשעה. 2. האישום בכתב-אישום מתוקן שהוגש לבית המשפט המחוזי נטען, כי אחד – אביאל עבד אלחאג' (להלן: אל-חאג'), תושב הרשות הפלסטינית ופעיל בארגון המחבלים תנזים, קשר בשנת 2004 עם עימאד סוארקה (להלן: עימאד) ואחר - אבו חמד, להוביל נשק מהנגב לרמאללה. על פי התוכנית שהגו הקושרים, היה אמור אבו חמד לספק את כלי הנשק ולהעבירם לידיו של עימאד, ששהה אותה עת בישראל שלא כדין, והחזיק בתעודת זהות ישראלית מזויפת שסיפק לו אל חאג'. לקשר הזה נרתם קודם ליום 29.9.04 המערער, אשר ידע כי אל-חאג' הנו פעיל בארגון מחבלים, וכי הנשק מיועד לשמש את האויב במלחמתו בישראל. על המערער הוטל התפקיד לנסוע לאשקלון, לחבור לעימאד, ולנסוע עמו לשגב שלום, שם היה אמור לקנות מאבו חמד 20 רובי קלצ'ניקוב תמורת 3000 דולר, ולהוביל אותם לרמאללה. בהמשך, פנה המערער לקרוב משפחתו כמאל אשתי (להלן: כמאל), וביקשו לסייע לו בהסעתם של שני תושבי שטחים השוהים בישראל באופן בלתי חוקי מהנגב לירושלים. את זממם ביצעו הקושרים ביום 30.9.04. בשעת בוקר יצאו המערער שנהג ברכב מסחרי (להלן: המסחרי), וכמאל שנהג ברכב מסוג פיאט פונטו (להלן: הפונטו), בדרכם מירושלים לכיוון דרום. בסביבות אשקלון אסף המערער את עימאד, והשלושה המשיכו לכיוון שגב שלום. בשעה 10:30 לערך הגיע למקום אבו חמד, ולאחר שהובילם לגבעה כלשהי, מסר להם 4 שקים שבכל אחד מהם היו 5 רובי קלצ'ניקוב ומחסניות. עימאד ואבו-חמד העמיסו את השקים על המסחרי, תוך שהמערער מפנה להם מקום על ידי הזזתם של ארגזי ירקות שהיו בארגז המטען. בתום כל אלה החלו המערער ועימאד עושים את דרכם צפונה, כאשר כמאל נוסע לפניהם בפונטו, במטרה להתריע באזני חבריו מפני מחסומים ושוטרים. ברם, אמצעי הזהירות לא הספיקו, הואיל ובצומת בית-הגדי נעצרו השלושה על ידי המשטרה. 3. ההליכים בפני בית המשפט המחוזי ביום מעצרו נרשמה מפיו של המערער אמרה, בה טען כי ביום האתמול התקשר אליו אדם אותו הוא כלל אינו מכיר וביקשו לנסוע לאשקלון, שם ימתין לו אחר המבקש להעביר סחורה מאשקלון לירושלים. אותו אלמוני מסר למערער את מספר הטלפון של האדם מאשקלון, ובשיחה עמו הסביר זה האחרון למערער להיכן להגיע. אותו אדם ביקש מהמערער לשכור את שרותיו של אדם נוסף עם רכב, ובעקבות כך פנה המערער לכמאל. המערער הוסיף ומסר, כי על פי הנחייתו של מזמין הנסיעה (עימאד) הם נסעו למה שהוגדר בפיו כ"אזור של בדואים", שם פגשו באחר שנהג בג'יפ (אבו חמד), ועימאד הלך לשוחח עמו. לאחר זמן מה שב עימאד לרכב והם החלו לעשות את דרכם חזרה. על פי גרסת המערער, הוא לא ידע כלל כי לרכב בו נהג הועמסו שקים שהכילו כלי נשק. 4. ביום כ"ז בסיוון בתשס"ה (10.11.04) השיב המערער לעובדותיו של כתב האישום באמצעות סנגורו, עו"ד איימן אבו-ריא. הוא הכחיש את העובדות המפלילות שיוחסו לו, וחזר וטען כי נשכר לבצע הובלה מבלי שידע את זהותם של המעורבים האחרים בפרשה, ואת השתייכותו של אחד מהם לארגון מחבלים. באותו מעמד הודיע הסנגור שהוא אינו מתנגד להגשתן של אמרות שנרשמו מפיו של שולחו, וכן להגשתם של מסמכים נוספים ללא חקירה נגדית. בהחלטתו מאותו יום, קבע בית המשפט כי ההליכים בעניינו של המערער יימשכו ביום 30.11.04, ואז תישמע עדותו של כמאל, וכך היה. העד הנוסף שהיה אמור להעיד מטעם המשיבה היה עימאד, אולם מאחר ומשפטו טרם הסתיים, נאלץ בית המשפט לדחות את הדיון, וכך עשה בהמשך מספר פעמים. בתאריך כ"ז בכסלו התשס"ו (28.12.05) התייצבו הצדדים בפני בית משפט קמא, והודיעו כי גיבשו הסדר טיעון המייתר את המשך שמיעתן של הראיות. מכוח אותו הסדר תוקן כתב-האישום המקורי, על ידי מחיקתן של מספר עבירות – קשירת קשר לסייע לאויב במלחמתו בישראל, סיוע לאויב במלחמה, כניסה לישראל שלא כחוק, התחזות לאחר, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, שימוש במסמך מזויף בנסיבות מחמירות וחברות בארגון טרור. בעקבות כך הוגש כתב אישום שהוגדר כ"מתוקן בשנית", והמערער הודה בו והורשע. הדיון בעניינו של המערער נדחה ליום 5.3.06, והפעם לצורך הכנתו של תסקיר מבחן, אולם בפועל הוא התחדש רק בחודש אייר התשס"ו (מאי 2006). באותו מועד טענו הצדדים לעונש, ולאחר כשלושה שבועות הוקרא גזר-הדין בנוכחות הצדדים. 5. הערעור לאחר שהסתיימו ההליכים בפני בית המשפט המחוזי, שכר המערער את שרותיו של סנגור אחר, עו"ד מ' עופרי, ובפיו של זה היתה שורה ארוכה של טענות כנגד ההליכים אשר התקיימו בפני הערכאה הדיונית, ושעל פי השקפתו הסתיימו בתוצאה בה כרוך עיוות דין למרשו. נטען, כי משהובא המערער לבית המשפט ביום 28.12.05, הוא נאלץ להמתין לתחילת הדיון כשלוש עד ארבע שעות. בדיעבד התברר לו כי במהלך אותן שעות נפגש בא-כוחו עם נציג התביעה, וזה הציע לתקן את כתב-האישום כך שתפחת חומרתו, ובכך תיסלל הדרך להקלה ניכרת בעונש. על פי גרסה זו, אף נאמר לסנגור כי העונש עתיד להיות כשלוש שנות מאסר, והואיל והמערער היה עצור עד אז תקופה ממושכת, נטה הסנגור לקבל את ההצעה הואיל והניח כי שולחו ישתחרר מן הכלא בתוך חודשים ספורים. אולם, משהוצג ההסדר המוצע בפני המערער הוא דחה אותו, וזו היתה גם תגובתו כאשר נשאל על ידי בית המשפט אם הוא מודה בעובדותיו של כתב-האישום המתוקן. לגרסתו, הוא שב וטען כי נתבקש להסיע פועלים, ולא היה לו קשר כלשהו לעסקת הנשק בה הוא מואשם. ועוד נטען, כי תשובה זו לא סיפקה את בית המשפט, ועל כן קם עו"ד אבו-ריא ממקומו, ומתוך רצון "שלא להכעיס את השופטים" (כך במקור), הודה בעובדות כתב האישום בשם שולחו. בתמיכה לטענה לפיה הכחיש המערער את העובדות המפלילות שיוחסו לו, הפנה הסנגור לדבריו של בית משפט קמא עצמו בגזר-הדין, לאמור, "ביחס לעבירה הנדונה, הנאשם מודה בחלק מהעובדות המופיעות בכתב האישום. לדבריו הוא רואה את חלקו בביצוע העבירה בכך שהסכים להסיע את עימאד, ביודעו כי ישנם נשקים ברכב" (סעיף 3 לגזר-הדין). נוכח כל אלה סבור הסנגור דהיום, היה מצווה בית המשפט להוסיף לחקור ולדרוש בשאלת אחריותו הפלילית של המערער לעבירות שיוחסו לו, ומשלא עשה זאת, קופחה זכותו של המערער למשפט הוגן. להשקפת עו"ד עופרי, בהליכים שהתקיימו בפני הערכאה הדיונית נפלו פגמים חמורים, ולאלה תרם תרומה לא-מבוטלת עו"ד אבו-ריא אשר נכשל בייצוג שולחו. אותו כשלון בייצוג מקורו במספר טעמים: הסנגור העתיק רק חלק מחומר החקירה (סעיף 38 לנימוקי הערעור), ובמקום אחר (סעיף 40) נטען, כי הסנגור "לא עיין ו/או צילם והעתיק... בכל חומר החקירה שנאסף על ידי המשטרה"; הוא לא חקר בחקירה הנגדית מספר עדים, ולמצער, לא מיצה את החקירה עד תום; לא קרא לעדי הגנה; לא עתר לגילוי ראיות חסויות; לא שיתף את המערער בפרטי הסדר הטיעון והסתפק במסירתו של מידע בלתי מבוסס, חלקי ומטעה, לפיו כתב האישום מייחס לו קשר עקיף למעשה הפלילי, וכי העונש הצפוי לו לא יעלה על 3 שנים. 6. להודעת הערעור צירף המערער תצהיר אשר נחתם על ידי עו"ד אבו-ריא, ובו נאמר, בין היתר, כך: א. "שגיתי בקשר להערכת עוצמת הראיות בתיק, שהרי לבד מעדות אחת שהינה מפוקפקת לכשעצמה (במהותה היא ככל הנראה אינה קבילה, מחמת היותה עדות שמיעה), לא קיים כל חומר מפליל או מרשיע כנגד המערער" (סעיף 3 לתצהיר). ב. "אבקש לציין את העובדה כי זו בעבורי היתה הפעם הראשונה אשר נדרשתי להתמודד ו/או לייצג בתיק פלילי הכולל עבירות כגון אלה ... עובדה שמצאה לה ביטוי במיוחד בכך שלא הגשתי בקשה להסרת חיסיון, שללא ספק היתה מסייעת לחפותו של המערער, לא עמדתי על חקירת העד המפליל היחיד בתיק הוא אותו עימאד, כאשר כיום ובדיעבד נראה כי חקירתו היתה חושפת את אמיתות גירסת המערער..." (סעיף 4 לתצהיר). ג. ביום 28.12.05, ובעודו ממתין לתחילת הדיון, נקרא עו"ד אבו-ריא להגיע לפרקליטות כדי לנסות לגבש הסדר טיעון. על יוזמה זו דיווח הסנגור לבית המשפט, ונטען כי השופטים "עודדו" אותו למצות את המהלך (סעיף 6(ד) לתצהיר). בשיחה עם עו"ד י' עטר, נציג המשיבה, הוסבר לסנגור כי כתב האישום יתוקן כך שלמערער ייוחס קשר עקיף בלבד למעשה הפלילי, ומתוך היכרות עם השופטים היושבים בדין, העריך עו"ד עטר, כי העונש עתיד להיות 3 שנות מאסר בלבד (סעיף 6(ה) לתצהיר). ד. עם כתב-האישום המתוקן שבו הצדדים לבית המשפט, ולטענת הסנגור הוא הספיק להביא לידיעת שולחו רק את הערכת נציג הפרקליטות בכל הנוגע להיקף מעורבותו במעשה הפלילי (קשר עקיף), והעונש הצפוי לו (3 שנות מאסר). ה. משנתבקש המערער על-ידי בית המשפט לומר את דברו השיב: "החלק שלי מסתכם בזה שהלכתי להוביל פועלים". אולם, לטענת עו"ד אבו ריא, "כבוד השופטת לא אהבה את הדברים", ואמרה בתגובה "או שאתה מודה או שאתה לא מודה" (סעיף 6(ז) לתצהיר). משהמערער לא מיהר להשיב, חש הסנגור לעזרתו מתוך חשש כי הוא יעלה עליו את חמת השופטים, והכריז בשמו "הנאשם מודה". ו. עו"ד אבו-ריא הוסיף וטען, כי בחלוף מספר חודשים בעת שנציג המשיבה טען לעונש ועתר לגזור למערער 9 שנות מאסר, הוא תמה על דרישה זו, ולכך היה שותף גם אחד משופטי המותב. הנה כי כן, בפיו של עו"ד אבו-ריא ביקורת ביחס לדרך התנהלותו-שלו בהליכים בפני הערכאה הדיונית. אולם, בפיו היתה גם ביקורת קשה המופנית לבית המשפט על שהסתפק בהודאה חלקית של המערער, דבר שהוביל לתוצאה הרת אסון מבחינת שולחו. נוכח טיעון זה, לא נותר לנו אלא לבדוק הכצעקתה ? 7. דיון אקדים ואומר, כי אתקשה לקבל טענות בדבר אמירות כאלה או אחרות אשר יוחסו לשופטים בבית משפט קמא, ואשר לא מצאו ביטוין בפרוטוקול הדיון. אכן, אין זה חריג שהפרוטוקול אינו משקף את כל הנאמר בבית המשפט, הואיל ולעתים מושמטים ממנו דברים בהיסח הדעת או עקב משגים של קלדנות. לפיכך, מקום שבעל דין מגלה שלדברים אשר לא תועדו בפרוטוקול נודעת חשיבות מכרעת לעניינו, הוא רשאי לפנות לבית המשפט כדי שיעשה שימוש בסמכות הנתונה לו מכוח סעיף 137 של חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (תיקון פרוטוקול). מעיון בתיקו של בית משפט קמא ומדבריו של עו"ד עופרי, הבנו כי עו"ד אבו-ריא כלל לא פנה לבית המשפט המחוזי בבקשה לתיקון הפרוטוקול, ועל כן לא נוכל לקבל את גרסתו בדבר התבטאויות של השופטים שלא נרשמו, ובכללן אותה ספק-טרוניה ספק-הערה אשר יוחסה לאחד מהם, בעקבות הודייתו החלקית של המערער. לעניין זה אוסיף, כי את אשר החסיר עו"ד אבו-ריא, יכול היה עו"ד עופרי להשלים, הואיל ובקשה לתיקון פרוטוקול ניתן היה להגיש גם לאחר מתן פסק-הדין בבית המשפט המחוזי, וכל עוד לא עברה תקופת הערעור. ברם, גם עו"ד עופרי בחר שלא ללכת בדרך זו מטעמים השמורים עמו. בנסיבות אלו חלה הוראתו של סעיף 139 לחוק סדר הדין הפלילי, לאמור: "פרוטוקול ישמש ראיה לכאורה למהלך המשפט, אולם בערעור באותו עניין אין לטעון נגד דיוקו של הפרוטוקול ואין להביא ראיות לטעות בו, אלא ברשות בית המשפט של ערעור". לא ראינו מקום או עילה להעניק רשות זו. 8. לא אסתיר, תצהירו של עו"ד אבו-ריא הותיר עלי רושם קשה, ומנקר בי החשש שהוא לא דייק בעובדות אשר נכללו בו. כאמור, טען עו"ד אבו-ריא כי הוא לא צילם את חומר החקירה כולו או מקצתו, ולמעשה הגיע ביום 28.12.05 לשיחה עם עו"ד עטר, כאשר התמונה העובדתית אינה נהירה לו עד תומה. דא עקא, מתוך רישומי הפרקליטות שהוצגו לנו, ואין לי סיבה לפקפק במהימנותם, עולה כי כבר בתאריך 13.10.04 (למעלה משנה לפני מתן הכרעת הדין), צולם תיק הפרקליטות על ידי עו"ד אבו-ריא. יתרה מכך, תרשומת אחרת מלמדת כי ביום 22.11.04 התקיימה בין פרקליטי הצדדים שיחה אודות הסדר טיעון אפשרי, ואז צילם עו"ד אבו-ריא חומר חקירה נוסף שהגיע לידי הפרקליטות. ובאשר לטענה לפיה פרטיו של הסדר הטיעון גובשו רק בשעות שקדמו לדיון ביום 28.12.05, גם טענה זו נסתרה ברישומי הפרקליטות. וכך לדוגמה תועדה שיחה שהתקיימה ביום 21.11.04 בין עו"ד קישון מפרקליטות המחוז לעו"ד אבו-ריא, ובה העלה הסנגור הצעה משולבת, היינו, התביעה תסכים למחיקתן של העבירות הביטחוניות מתוך כתב-האישום כך שהמערער יורשע בעבירות הנשק בלבד, והיא תוסיף ותסכים להסתפק בעתירה לעונש של 8 עד 9 שנות מאסר. הצעה זו נדחתה על ידי הפרקליטות, אשר הבהירה כי להשקפתה ראוי שהעונש יעמוד על שתי ספרות. ואם מתגנב ללב הקורא חשש לתת אמון ברישומי הפרקליטות, די שיעיין בפרוטוקול הדיון בפני בית המשפט המחוזי מיום 20.3.05, ממנו משתמע כי הצדדים החלו לבחון את האפשרות לגבש הסדר טיעון חודשים רבים קודם להגשתו של כתב האישום המתוקן לבית המשפט. השוואת כתב-האישום המתוקן לזה המקורי מלמדת, כי התיקון אשר נעשה בו היה ברוח הצעתו של עו"ד אבו-ריא מיום 22.11.04, היינו, מחיקתן של העבירות הביטחוניות, ועתירת המשיבה לעונש מאסר שלא יפחת מ-9 שנים. מכך מתחייבת המסקנה כי פרטיו של אותו הסדר לא נחתו על עו"ד אבו ריא כרעם ביום בהיר. יתרה מכך, התקשיתי להאמין כי המערער עצמו לא היה בסוד פרטיו של ההסדר המתגבש, הואיל וכאמור סנגורו הציע הסדר זה כבר בחודש נובמבר 2004. כך או כך, ואם סבר הסנגור ביום 28.12.05 כי דרוש לו זמן כדי להסביר לשולחו את פרטיו של ההסדר, יכול היה לבקש את דחיית הדיון לזמן קצר, ואין לי סיבה להניח שבית המשפט היה עומד בדרכו. 9. כאמור, נטען בנימוקי הערעור כי פרטיו של הסדר הטיעון לא היו ידועים למערער, אלא בקווים כלליים, ומה אעשה וגם טענה זו אינה עומדת במבחן הביקורת. כוונתי לכך, שבמהלך הדיון ביום 28.12.05 הסתייע בית המשפט בשרותיו של מתורגמן לשפה הערבית, היא שפתו של המערער, ועל כן נקודת המוצא היא שזה האחרון הבין את אשר התנהל בנוכחותו, ולמצער, במישור העובדתי. בעמ' 2 של פרוטוקול הדיון נרשם מפיו של עו"ד אבו-ריא בזו הלשון: "הקראתי למרשי את כתב-האישום המתוקן בשנית, והוא הבינו. בשם מרשי הנני מודיע כי מרשי מודה בכל העובדות המיוחסות לו בכתב האישום המתוקן בשנית". אולם, בית המשפט לא הסתפק בתשובת הסנגור, ופנה לנאשם עצמו שמפיו נרשם: "בא-כוחי הקריא לי את כתב האישום המתוקן בשנית. אחרי שתיקנתם את כתב האישום. כל מה שכתוב בכתב האישום אמת". ונדמה כי אין צורך להסביר עד כמה דבריו האחרונים של המערער סותרים את גרסתו החדשה לפיה לא היה מעורה בפרטיו של הסדר הטיעון. 10. אם נכונה גרסתו של עו"ד אבו-ריא לפיה לא היה בידו סיפק להסביר למערער את עובדותיו של כתב-האישום המתוקן ואת משמעותו של הסדר הטיעון, הנה מתברר כי לאחר שניתנה הכרעת-הדין נדחה הדיון לצורך הכנתו של תסקיר, והוא נקבע להמשך ביום 5.3.06. בפועל התחדש הדיון רק בחודש מאי 2006, ולפיכך עמדו לרשות הסנגור כ-5 חודשים בהם היה יכול לתקן את מחדלו ולהסביר לשולחו את אשר נמנע ממנו ביום 28.12.05 עקב לוח הזמנים הצפוף שהכתיב בית המשפט. אין סיבה להניח כי עו"ד אבו-ריא לא נהג כך, ומכל מקום המערער לא טען אחרת, ועל כן מותר לתהות מדוע מי שטוען כיום לחפותו לא עתר בפתח הטיעונים לעונש, או במועד מוקדם יותר, להתיר לו לחזור מן ההודיה מכוח הוראתו של סעיף 153 לחוק סדר הדין הפלילי. אותה תמיהה מתעצמת שבעתיים נוכח התנהלותו של המערער וסנגורו בשלב הטיעונים לעונש, כפי שיובהר להלן. 11. כזכור, טען עו"ד אבו-ריא כי בא-כוח המשיבה, הבטיח לו כי העונש שיושת על שולחו לא יעלה על 3 שנות מאסר. ברם, כבר בתחילת טיעונו של עו"ד עטר ביום 7.5.06 היה ברור כי השקפתו על העונש הראוי שונה בתכלית. וכך נרשם מפיו בעמ' 3 של פרוטוקול הדיון: "מדובר בהעברת כמות ניכרת מאד, 20 רובי קלצ'ניקוב לידי ארגון שחרט על דגלו לרצוח אזרחים ישראלים ולהרוג ישראלים, באשר הם ישראלים...". ובעמ' 4 הוסיף עו"ד עטר: "במקרה שכזה, בית המשפט העליון קבע רף ענישה מחמיר, אבל אני אפנה דווקא לגזר דין של שותפו של הנאשם, עליו הושתו 9 שנות מאסר בפועל... אני סבור שעל העונש כאן להיות דומה וכך אבקש". נוכח עתירתו זו של עו"ד עטר, ואם היה ממש בטענתם של המערער ועו"ד אבו-ריא לפיה הבינו כי העונש לו תעתור המשיבה ואשר ייגזר על ידי בית המשפט, לא יעלה על 3 שנים, אתה מצפה כי השניים יקפצו כנשוכים נחש ויעתרו לביטול ההרשעה ולניהול המשפט מראשיתו. ומה אעשה, ועובדה היא שלא כך הם נהגו, ועו"ד אבו-ריא הסתפק בניסיון לשכנע את בית המשפט להסתפק בעונש מתון יותר. חשובה במיוחד בעיני תגובת המערער עצמו לדברים שהשמיע התובע במשפטו, כאשר במקום כעס ותרעומת על עונש המאסר הממושך אותו ביקשה התביעה, הסתפק באומרו "אני מתחרט על מה שעשיתי ומצטער" (ראו עמ' 6 לפרוטוקול). אפשר שגם הפעם, ובלחץ האירועים, לא ירדו המערער ובא-כוחו לעומק השלכותיה של עתירת המשיבה לעונש. והרי לרשותם עמד פרק זמן נוסף להתייעצות, הואיל וגזר הדין לא ניתן באותו מועד, אלא נדחה בשלושה שבועות נוספים. ושוב, עובדה היא, שביום בו נגזר העונש (28.5.06) ואף קודם לכן, לא נשמעה מפיהם של המערער וסנגורו הטענה לפיה היתה ההודיה הודיית שווא. 12. בא-כוח המערער תמך את יתדותיה של גרסת שולחו בדבר הודיה חלקית, בדברים שנאמרו על ידי בית המשפט קמא בגזר-דינו. אותם דברים שציטט עו"ד עופרי מקורם בתסקירו של שרות המבחן, ולהלן אביאם בלשון המקור: "עזמי מודה בחלק מהעובדות המופיעות בכתב-האישום. לדבריו, עימאד אשר הציג עצמו בתחילה בשם בדוי, פנה אליו וביקש ממנו להסיע שני שוהים בלתי חוקיים מאשקלון לירושלים. כמו כן, ביקש ממנו להביא רכב נוסף בכדי שהנהג ברכב השני יוכל להתריע בפניהם על הימצאות משטרה". הנה כי כן, עוד בטרם יצא לבצע את שליחותו היה נהיר למערער כי הוא נותן את ידו לדבר עבירה, שאם לא כן לא היה נדרש הרכב נוסף כדי להתריע מפני אנשי החוק. ואם תאמר כי אפשר שהמערער הבין כי מדובר בעבירה של הסעת שוהים בלתי חוקיים בלבד, כיצד ניתן ליישב זאת עם הדברים הנוספים שנרשמו בתסקיר: "כאשר הגיעו לישוב נפגשו עם שני בחורים נוספים, לדבריו [המערער] אף אותם אינו מכיר, השניים ביחד עם עימאד העמיסו על רכבו של עזמי את הנשק. לדבריו [המערער], עימאד הצליח לגייס אותו להמשיך בדרך עם הנשקים תוך הבטחה לשלם לו שכר, אותו יקבל בירושלים". עינינו הרואות שלא זו בלבד שאין בגרסתו של המערער בפני שרות המבחן כדי להצביע על חפותו, אלא דווקא לסלק כל ספק כי, למצער, מרגע שהועמסו השקים על רכבו, ידע כי הוא מוביל נשק שלא כדין. אכן, עובדותיו של כתב האישום המתוקן עליהם נשענת ההרשעה, הינן חמורות יותר מאלו בהן הודה המערער בפני שרות המבחן. אולם תופעה זו אינה חריגה, ומכל מקום, אם ביקש המערער להוכיח את חפותו היו לו הזדמנויות למכביר לעשות זאת, ואם לא עשה בהן שימוש, אין לו להלין אלא על עצמו. 13. סיכום האמור עד כה הובילני למסקנה כי הטענה בדבר פגמים בהליכים שהתקיימו בבית המשפט המחוזי, כמו גם הטענה בדבר עיוות דין, הן טענות סרק, נטולות בסיס וגובלות בבדייתה של גרסה עובדתית בבחינת יש מאין. בפני הסנגור היה מונח כל חומר הראיות, והוא ושולחו לא נאנסו לתת את הסכמתם להסדר טיעון שנכפה עליהם זמן קצר לפני ההרשעה, אלא מדובר בתהליך ממושך בו החל עו"ד אבו-ריא עצמו כ-14 חודשים קודם להרשעה, ואשר בסופו של יום הסתיים ברוח הצעתו המקורית של הסנגור. המסקנה הנוספת המתבקשת מכך היא, כי בפנינו ניצב מערער שככל הנראה התגבשה בו באיחור התחושה כי עשה מקח טעות, נוכח העונש שהושת עליו ואשר חרג מצפיותיו. ואין צורך לומר, כי זו אינה עילה להתיר לנאשם לחזור בו מהודיה, כפי שאין זו עילה מספקת שסנגור חדש שמינה המערער סבור כי נכון היה לנהל את ההגנה בדרך שונה. ובאשר לחשש כי בהרשעת המערער כרוך עיוות דין, כל שאוכל לומר שגם טענה זו לא קנתה אחיזה בלבי, הואיל ומדובר במי שטרח ונסע מירושלים לשגב שלום, ונלכד כאשר ברכבו 20 רובי קלצ'ניקוב, שעל פי דבריו בפני שרות המבחן שוב אין ספק כי ידע על קיומם. נוכח כל אלה דעתי היא כי בהרשעת המערער לא נפל פגם. באשר לעונש – הערעור אמנם לא הופנה כנגדו, אולם למען הסר ספק אוסיף, כי נוכח חומרתן המופלגת של העבירות בהן הורשע המערער, העונש שהושת עליו הנו מאוזן וראוי. אשר על כן, הייתי דוחה את הערעור. ש ו פ ט השופטת ע' ארבל: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופט י' אלון: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' א' לוי. ניתן היום, י"ז בתמוז התשס"ז (03.07.07). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06058350_O04.doc אז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il