מחמד מחיסן נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 5833/13 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 5833/13 לפני: כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט י' דנציגר המערער: מחמד מחיסן נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ירושלים מיום 14.07.2013 בת"פ 15766-07-12 שניתן על ידי כבוד השופט ר' כרמל תאריך הישיבה: ט"ו בטבת תשע"ד (18.12.13) בשם המערער: עו"ד עאטף פרחאת בשם המשיבה: עו"ד מאיה חדד פסק-דין השופט י' דנציגר: לפנינו ערעור על גזר הדין שהושת על המערער בבית המשפט המחוזי בירושלים (השופט ר' כרמל) מיום 14.7.2013 בת"פ 15766-07-12, במסגרתו נגזרו על המערער העונשים הבאים: 36 חודשי מאסר בפועל (בניכוי ימי המעצר); 12 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים לבל יעבור עבירה מסוג פשע. תמצית הרקע העובדתי על פי כתב האישום המתוקן (בשנית) האישום הראשון 1. בתאריך שאינו ידוע למאשימה, בשנת 2010 או בסמוך לכך, החליט המערער ביחד עם ארבעה אחרים – עלי מוסטפא, אמג'ד אדריס, מוחמד מאהר עביד ומוחמד נאיף עביד (להלן ביחד: האחרים) – להצטרף ולפעול במסגרת ארגון "החזית העממית הדמוקרטית לשחרור פלסטין (חואתמה)", שהוכרז בשנת 1986 על ידי ממשלת ישראל כארגון טרוריסטי (להלן: החזית הדמוקרטית). בהתאם להחלטתם הקימו המערער והאחרים בשכונת עיסוויה בירושלים חוליה של החזית הדמוקרטית (להלן: החוליה). במספר מועדים שאינם ידועים במדויק למאשימה, בין היתר גם בתאריך 17.4.2012, השתתפו המערער והאחרים במספר הפגנות ומחאות הזדהות שונות שנערכו מטעם החזית הדמוקרטית באזור מזרח ירושלים. במספר מועדים שאינם ידועים במדויק למאשימה, במסגרת פעילותם בחוליה, זרקו המערער והאחרים אבנים לעבר כוחות הביטחון שנכחו בשכונת עיסוויה. במעשיו המתוארים לעיל היה המערער חבר בארגון טרוריסטי, וכן עשה מעשה שיש בו גילוי של הזדהות עם ארגון טרוריסטי או אהדה אליו, בהנפת דגל, בהצגת סמל או סיסמה או בהשמעת המנון או סיסמה, או כל מעשה גלוי דומה המגלה בבירור הזדהות או אהדה כאמור, והכל במקום ציבורי או באופן שבו אנשים במקום ציבורי יכולים לראות או לשמוע גילוי זה. כמו כן, במעשיו המתוארים לעיל ניסה המערער לתקוף שוטר כאשר התקיפה קשורה למילוי תפקידו כחוק, וכאשר היה מזוין בנשק חם או קר, וכשהתקיפה הייתה בצוותא של יותר משני אנשים. לפיכך הואשם המערער בעבירות הבאות: חברות בארגון טרוריסטי, עבירה לפי סעיף 3 לפקודה למניעת טרור, התש"ח-1948 (להלן: הפקודה למניעת טרור); תמיכה בארגון טרוריסטי, עבירה לפי סעיף 4 לפקודה למניעת טרור; ניסיון לתקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 274(4) ו-274(3) בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין). האישום השני 2. בתאריך שאינו ידוע למאשימה, בסביבות חודש דצמבר 2011, החליטו המערער והאחרים – בהמשך למתואר באישום הראשון וכחלק מפעילותם בחוליה – להביא לעזיבתן של שתי נשים משכונת עיסוויה, וזאת לאחר שהיו שמועות שהשתיים עוסקות בזנות. בעקבות כך הגיעו המערער והאחרים, יחד עם כעשרה אנשים אחרים (שזהותם אינה ידועה במדויק למאשימה), כשהם רעולי פנים לבית אחת הנשים, הציגו עצמם כחברי החזית הדמוקרטית, ואמרו לאישה כי יפגעו בה אם לא תעזוב את הכפר. סמוך לאחר מכן הגיעו המערער והאחרים גם לביתה של האישה השנייה, הציגו עצמם כחברי החזית הדמוקרטית, ואמרו גם לה כי יפגעו בה אם לא תעזוב את הכפר. יום למחרת עזבו שתי הנשים את הכפר. במעשיו המתוארים לעיל איים המערער על הנשים בעל-פה או בהתנהגות, בפגיעה שלא כדין בגופן, בחירותן, ברכושן, בפרנסתן, בשמן הטוב או בצנעת הפרט שלהן, או הטיל אימה בדרך אחרת, והכל על מנת להניע את הנשים לעשות מעשה. לפיכך הואשם המערער בעבירת סחיטה באיומים, בהתאם לסעיף 428 רישא לחוק העונשין. האישום השלישי 3. בתאריך שאינו ידוע למאשימה, החליטו המערער והאחרים – בהמשך למתואר באישום הראשון וכחלק מפעילותם בחוליה – לפגוע ב-מ' א' (להלן: המתלונן) משכונת עיסוויה, וזאת לאחר שהיו שמועות כי המתלונן הינו "רמאי וגנב". בעקבות כך הגיעו המערער והאחרים, ביחד עם כעשרה אנשים נוספים (שזהותם אינה ידועה במדויק למאשימה), בתאריך 19.3.2012 בשעה 23:00 או בסמוך לכך, לבית המתלונן. האחרים הגיעו לבית המתלונן כשהם רעולי פנים, וכשחלקם מצוידים בכלי נשק שונים, באלות ובצינורות ברזל וגומי. האחרים הוציאו את המתלונן מביתו, קשרו את ידיו מאחורי גבו והחלו להכות אותו באמצעות האלות והצינורות תוך שהם אומרים לו שעליו לעזוב את שכונת עיסוויה תוך 24 שעות. כתוצאה מתקיפה זו נזקק המתלונן לטיפול רפואי ונגרמו לו חבלות בראשו, בידיו וברגליו. יומיים לאחר אירוע התקיפה המתואר לעיל עזב המתלונן את שכונת עיסוויה. במעשיו המתוארים לעיל השתמש המערער שלא כדין בכוח כדי להניע את המתלונן לעשות מעשה, והשימוש בכוח הביא לידי עשיית המעשה ופצע את המתלונן שלא כדין, כשהתוקפים נושאים נשק חם או קר, וכשהיו נוכחים שניים או יותר שחברו יחד לביצוע המעשה. לפיכך הואשם המערער בעבירת סחיטה בכוח, בהתאם לסעיף 427(א) סיפא לחוק העונשין, ובפציעה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 335(א) לחוק העונשין בנסיבות סעיף 334 לחוק העונשין. הכרעת הדין 4. בדיון שהתקיים ביום 20.5.2013 בבית המשפט המחוזי הודה המערער, בהתאם להסדר טיעון, בעובדות כתב האישום המתוקן (בשנית). הסדר הטיעון לא כלל הסכמה לעניין העונש. ההליכים בעניינם של המעורבים האחרים בפרשה 5. עניינם של ארבעת המעורבים האחרים בפרשה נדון בנפרד מעניינו של המערער לפני מותב אחר בבית המשפט המחוזי בירושלים (ת"פ 60494-05-12, השופט י' נועם), וכתב האישום שהוגש נגדם כלל אישום נוסף שלא נכלל בעניינו של המערער. עניינו של מעורב נוסף, חסן עליאן, נדון בנפרד בבית משפט השלום בירושלים (ת"פ 10408-06-12), וכתב האישום בעניינו שונה במידה מסוימת מזה של המערער. עניינו של מעורב נוסף, עומר עיסאווי, נדון בנפרד מעניינו של המערער ובנפרד מעניינם של יתר המעורבים לפני מותב אחר בבית המשפט המחוזי בירושלים (ת"פ 26304-07-12, השופט ר' שמיע), וכתב האישום בעניינו שונה במידה מסוימת מזה של המערער ושל יתר המעורבים. על הדומה והשונה בין כתבי האישום בעניינם של המעורבים השונים עוד יפורט בהמשך. טענות הצדדים בבית המשפט המחוזי לעניין גזר הדין 6. בא-כוח המאשימה טען, בנוגע לאישום הראשון, כי הערך המוגן הינו הגנה על ביטחון המדינה. אמנם נטען כי מעשיו של המערער היו בעיקרם השתתפות בהפגנות, אולם הודגש כי המערער לקח חלק בהתארגנות אסורה ולקח חלק פעיל בארגון – לרבות זמינות לקריאתו של הארגון לביצוע פעולות נגד המדינה. ב"כ המאשימה הפנה לענישה במקרים אחרים בעבירות של חברות בארגון טרור, וכן הפנה לענישה באשר למעורבים האחרים. באשר לאישום הראשון, נטען כי הערך המוגן הינו הגנה על ביטחון המדינה, ולכן נטען כי מתחם הענישה ההולם בנוגע לחברות בארגון טרור הינו בין 12 ל-24 חודשי מאסר בפועל, וכי בשים לב לאירוע יידוי האבן יש להעמידו בין 12 ל-36 חודשי מאסר בפועל. באשר לאישום השני, נטען כי הערך המוגן הינו שלמות הגוף והגנה על הקניין וכי הקו המנחה הינו חומרת העבירה של סחיטה באיומים, ולכן נטען כי מתחם הענישה ההולם הינו בין 20 ל-40 חודשי מאסר בפועל. באשר לאישום השלישי, נטען כי הערך המוגן הינו שלמות הגוף וכי הקו המנחה הינו הגנה על אנשים מפני פגיעה גופנית וסחיטה בכוח הזרוע, ולכן נטען כי מתחם הענישה ההולם הינו בין 30 ל-54 חודשי מאסר בפועל. באופן כללי נטען כי יש להתייחס לכל אחד מהאירועים בנפרד, בשים לב לכך שמדובר באירועים נפרדים שהתרחשו במועדים שונים, ולכן נטען כי הענישה צריכה להיות מצטברת ולא חופפת. עוד נטען כי המערער אמנם הודה, אולם מדובר בהודאה באיחור שאינה מהווה נסיבה לקולא. בנוסף נטען כי למערער יש עבר פלילי מכביד, כשבעברו הרשעה בעבירות הצתה, הפרעה לשוטר, פרסום דברי תמיכה בארגון טרוריסטי, השתייכות לארגון טרור וייצור נשק ללא רישיון. 7. בא-כוח המערער טען שיש לנקוט בענישה אחידה והפנה בעיקר לענישה שנגזרה על המעורבים האחרים בפרשה, שהינה ענישה מקלה ביחס לענישה שביקשה המאשימה להטיל על המערער דנן. נטען כי מדובר בבחור צעיר (בן 25) שפעל מתוך שיקול דעת מוטעה, שבא ממשפחה נורמטיבית ושכבר שילם על מעשיו בכך שעזב את לימודיו האקדמאים. עוד נטען כי אין מקום לצבירה של מתחמי הענישה במקרה דנן, כפי שלא נעשה במקרים של המעורבים האחרים. נטען כי עניינו של המערער דומה לעניינו של נאשם אחר, חסן עליאן, אשר הוטלו עליו 12 חודשי מאסר בפועל. עוד נטען כי המעשים המתוארים באישום השני ובאישום השלישי אינם קשורים לחברות בארגון טרור, אלא קשורים לרצון לשפר את איכות חייהם של תושבי הכפר. עוד נטען כי אחד המעורבים הנוספים בפרשה, עלי מוסטפא, היה ראש החוליה ועליו הוטלו רק 34 חודשי מאסר בפועל, ויש להסיק מכך גם לעניינו של המערער. בסופו של דבר, בשקלול כל האמור לעיל נטען כי יש לגזור על המערער לא יותר מאשר 18 חודשי מאסר בפועל. גזר הדין 8. בית המשפט המחוזי ציין בפתח דבריו כי המקרה דנן מצוי במסגרת תחולתו של תיקון 113 לחוק העונשין, וכי על בית המשפט לפעול בשני שלבים: ראשית, לקבוע במסגרת גזר הדין את מתחם הענישה ההולם, בהתבסס על העיקרון המנחה ועל הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה; שנית, לגזור את עונשו של הנאשם האינדיבידואלי מתוך מתחם הענישה ההולם ובשים לב לנסיבותיו האישיות שאינן נוגעות לביצוע העבירה. באשר למתחם הענישה ההולם; בית המשפט קבע כי דעתו קרובה למתחמים שנקבעו על ידי השופט י' נועם בת"פ 60494-05-12 בעניינם של ארבעת המעורבים האחרים. באשר לאישום הראשון; נקבע כי בשים לב לעונש שנקבע בחוק בקשר לעבירה של חברות בארגון טרור ותמיכה בארגון טרור ובשים לב לכך שעצם ההצטרפות לארגון טרור הופכת את המצטרף לכלי שניתן להפעלה על ידי הארגון, הרי שמתחם הענישה ההולם הינו בין 16 ל-40 חודשי מאסר בפועל. באשר לאישום השני; נקבע כי בשים לב לכך שמדובר בהפעלת אמצעים פסולים ובמעשים שבוצעו בחבורה תוך תכנון מוקדם ותוך השתייכות לארגון טרור, הרי שמתחם הענישה ההולם הינו בין 18 ל-48 חודשי מאסר בפועל. באשר לאישום השלישי; נקבע כי הדברים שנאמרו ביחס לאישום השני יפים גם ביחס לאישום השלישי, שעניינו באלימות שהופעלה כנגד המתלונן תוך נטילת החוק לידיו של המערער, ולכן נקבע כי גם באישום זה מתחם הענישה ההולם הינו בין 18 ל-48 חודשי מאסר בפועל. באשר לעונש הראוי אותו יש לגזור על הנאשם האינדיבידואלי – המערער; נקבע כי יש להבחין בין עניינו של המערער לבין עניינו של מעורב אחר, חסן עליאן, שעניינו נדון בנפרד בבית משפט השלום בירושלים (ת"פ 10408-06-12), ושעליו נגזרו 12 חודשי מאסר בפועל. נקבע כי עניינו של חסן עליאן שונה מעניינו של המערער בשים לב לכך שלחסן עליאן לא היו הרשעות קודמות. נקבע כי בעברו של המערער ישנה הרשעה ממין העניין, ועוד צוין כי במסגרת ההרשעה הקודמת הביע המערער חרטה שבדיעבד מתבררת כחרטה בלתי כנה, לנוכח חזרתו לביצוע עבירות מסוג זה. עוד נקבע שיש לזקוף לחובת המערער את העובדה שמדובר בביצוע בצוותא, לאחר תכנון מראש, מתוך מניע אידיאולוגי לאומני פסול. כך או כך, קבע בית המשפט בעניין דנן כי לטעמו רמת הענישה בעניינו של חסן עליאן הייתה נמוכה מדי. לצד זאת נקבע שיש לשקול לקולא את הודאתו ולהביא בחשבון את הענישה שנגזרה על יתר המעורבים. 9. לנוכח כל האמור לעיל, ולאחר שקלול טענות הצדדים לקולא ולחומרה נגזרו על המערער העונשים המנויים בכותרת לעיל. תמצית נימוקי הערעור 10. הערעור לפנינו מתמקד כולו בטענות בדבר עיקרון אחידות הענישה. המערער טוען – באמצעות בא-כוחו, עו"ד עאטף פרחאת – כי העונש שהוטל עליו הינו חמור במידה רבה מהעונשים שנגזרו על המעורבים האחרים בפרשה, וכי מדובר בעונש בלתי מידתי ומפלה ביחס לאחרים. המערער סקר את האישומים השונים בהם הואשמו המעורבים השונים – כולם צעירים מהכפר עיסוויה – על מנת להדגיש את ההבדלים בין המעורבים השונים לבינו. המערער מציין כי האישומים כוללים חמישה אירועים שונים שבהם נטלו חלק צעירים שונים מהכפר עיסוויה, ובהם המערער והמעורבים האחרים, כאשר רק בשלושה מהם היה מעורב המערער ואילו בשניים נוספים לא הייתה למערער שום מעורבות. המערער סקר את כתבי האישום שהוגשו כנגד כל אחד מהמעורבים הנוספים והשווה בין העונשים השונים שנגזרו עליהם. נטען כי השוואת העונש שהוטל על המערער ביחס לעונשים שהוטלו על המעורבים האחרים מובילה למסקנה ברורה כי מדובר בתוצאה מפלה ובחוסר אחידות בענישה. נטען כי עונשו של המערער צריך להיות קרוב יותר לעונשים שהוטלו על שניים מהמעורבים – חסן עליאן (שנדון ל-12 חודשי מאסר בפועל) ועומר עיסאווי (שנדון ל-18 חודשי מאסר) – ונמוך מהעונשים שהוטלו על ארבעת המעורבים הנוספים (ששלושה מהם נדונו ל-34 חודשי מאסר בפועל, ואחד מהם נדון ל-42 חודשי מאסר בפועל), וזאת בשים לב להיקף מעורבותו באירועים השונים שנכללו בכתבי האישום. בנקודה זו יוער כבר עתה כי גזר הדין בעניינו של עומר עיסאווי, אשר המערער מסתמך עליו בטענותיו לעניין אחידות הענישה, ניתן יום לאחר שניתן גזר הדין בעניינו של המערער. במילים אחרות, גזר הדין בעניינו של עומר עיסאווי לא עמד לנגד עיניו של בית המשפט המחוזי בבואו לגזור את דינו של המערער, ומטבע הדברים אין התייחסות אליו בגזר הדין. 11. המשיבה – באמצעות באת-כוחה, עו"ד מאיה חדד – דוחה את טענות המערער בדבר הפלייה וחוסר אחידות בענישה, וסומכת ידיה על גזר דינו של בית המשפט המחוזי. נטען כי מדובר בפרשה גדולה מאד, אשר במסגרתה הוגשו כתבי אישום כנגד 13 נאשמים תושבי הכפר עיסוויה, וכי מעורבותו של כל אחד מהנאשמים בפרשה ותרומתו לפעילות החזית הדמוקרטית בכפר הייתה שונה, ומכאן השוני בעונשים שנגזרו בהליכים השונים בהתאם לעיקרון הענישה האינדיבידואלית. נטען כי אין לקבל את טענת המערער לפיה יש לבחון את העונש שהוטל על המערער ביחס לעונש שהוטל על עומר עיסאווי, מכיוון שכתב האישום שהוגש נגד המערער גדול מזה שהוגש נגד עומר עיסאווי. בנוסף נטען כי השוני העיקרי בין המערער לעומר עיסאווי הינו בשאלת העבר הפלילי – דהיינו, היעדרו של עבר פלילי אצל עומר עיסאווי לעומת קיומו של עבר פלילי נכבד אצל המערער – שיקול אשר מצדיק לבדו את השוני בין העונשים שהוטלו על השניים. דיון והכרעה 12. לאחר שעיינתי בהודעת הערעור על צרופותיה, ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים במסגרת הדיון שנערך לפנינו, הגעתי למסקנה כי יש מקום לקבל את הערעור ולהפחית במידת מה מעונש המאסר בפועל שהוטל על המערער. כידוע, הלכה היא כי ערכאת הערעור אינה מתערבת בדרך כלל בחומרת העונש שהשיתה הערכאה הדיונית, למעט במקרים חריגים בהם נפלה טעות בולטת בגזר הדין או כאשר העונש שנגזר על ידיה חורג באופן מובהק מרף הענישה הנוהג בנסיבות דומות [ראו למשל: ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל (29.1.2009)]. לאחר שבחנתי את העונשים שנגזרו על המעורבים האחרים בפרשה, הגעתי למסקנה כי יש יסוד לטענות המערער בדבר חוסר אחידות בענישה ביחס ליתר המעורבים בפרשה, ובעיקר ביחס לעונש שהוטל על עומר עיסאווי, באופן המקים עילה להתערבותנו בגזר הדין במקרה דנן. אפרט עמדתי. 13. כאמור, המערער מבקש להיבנות בערעורו מעיקרון אחידות הענישה, כאשר לטענתו מעורבותו בפרשה דומה באופייה ובהיקפה למעורבותם של שניים מהמעורבים האחרים בפרשה (חסן עליאן ועומר עיסאווי, עליהם הוטלו 12 ו-18 חודשי מאסר בפועל, בהתאמה) ופחותה ממעורבותם של ארבעת המעורבים האחרים שעניינם נדון בבית המשפט המחוזי בירושלים בת"פ 60494-05-12 (עליהם הוטלו עונשים שבין 34 ל-42 חודשי מאסר בפועל). על מנת להכריע בטענה זו יש לבחון את כתבי האישום וגזרי הדין בעניינם של המעורבים השונים, על הדומה והשונה שביניהם: (א) ארבעת המעורבים האחרים – כתב האישום המתוקן, אשר ארבעת המעורבים הודו בעובדותיו במסגרת הסדר טיעון, דומה מאד לכתב האישום המתוקן (בשנית) בעניינו של המערער דנן. שלושת האישומים בהם הואשם המערער דנן נכללים, ככתבם וכלשונם, גם בכתב האישום בעניינם של ארבעת המעורבים האחרים. השוני העיקרי בין כתבי האישום הינו בכך שבעניינם של ארבעת המעורבים האחרים נכלל גם אישום נוסף, אשר במסגרתו הואשמו בסיכון חיי אדם בנתיב תחבורה ובניסיון תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות בגין שלושה אירועים של יידוי אבנים לעבר כלי רכב של כוחות הביטחון בשכונת עיסוויה. בנוסף, ראוי לציין כי על פי כתב האישום המתוקן שונה מעמדו של עלי מוסטפא מעניינם של שלושת המעורבים האחרים ומעניינו של המערער בכך שהוא זה שעמד בראש החוליה והיה אחראי על הקשר עם הדרגים שמעליו וגם דאג לגייס צעירים נוספים לחזית הדמוקרטית. על שלושה מבין המעורבים האחרים (עלי מוסטפא, אמג'ד ג'ריס, מוחמד מאהר עביד) הוטלו עונשי מאסר של 34 חודשי מאסר בפועל. על המעורב הרביעי (מוחמד נאיף עביד) הוטל עונש מאסר של 42 חודשי מאסר בפועל, וזאת לנוכח הרשעתו בעבירת החזקת נשק במסגרת כתב אישום נוסף שצורף לכתב האישום המתוקן בעניינם של השלושה האחרים. עוד יצוין, באשר לעברם הפלילי של שלושת המעורבים האחרים, כי לעלי מוסטפא לא היו הרשעות קודמות; למוחמד מאהר עביד היו שתי הרשעות קודמות בעבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה שנעברו עת היה קטין ושבעטיין נידון בשנת 2003 לשירות לתועלת הציבור ולמאסר על תנאי; ולאמג'ד ג'ריס היו ארבע הרשעות קודמות בעבירות דומות לעבירות דנן. (ב) חסן עליאן – עניינו של חסן עליאן נדון בבית משפט השלום בירושלים, וכתב האישום המתוקן שבעובדותיו הודה חסן עליאן כולל שני אישומים: האישום הראשון זהה לאישום הראשון בעניינו של המערער דנן ושל ארבעת המעורבים האחרים; האישום השני עוסק במעורבותו של חסן עליאן בפעילות לסילוקו של אדם מהכפר עיסוויה עקב החשד כי הוא סוחר סמים, ובכך הוא דומה במאפייניו לאישום השלישי בעניינו של המערער דנן ושל ארבעת המעורבים האחרים, במסגרתו הואשמו במעורבות בפעילות לסילוקו של אדם מהכפר עיסוויה עקב החשד כי הוא "רמאי וגנב". כאמור, חסן עליאן נדון ל-12 חודשי מאסר בפועל. בנקודה זו יצוין כי לחסן עליאן לא היו הרשעות קודמות. יוער כי ערעור שהגישה המשיבה לבית המשפט המחוזי בעניינו של חסן עליאן נדחה, אגב הערה של בית המשפט המחוזי כי היה מקום לקבוע מתחמי ענישה גבוהים יותר בעניינו ולהטיל עונש חמור יותר. (ג) עומר עיסאווי – כתב האישום המתוקן בעניינו של עומר עיסאווי כלל שלושה אישומים, ששניים מהם זהים לאישומים הראשון והשלישי בעניינו של המערער. האישום הנוסף בעניינו של עומר עיסאווי עוסק במעורבותו בפעילות לסילוקו של אדם מהכפר עיסוויה עקב החשד כי הוא סוחר סמים. אישום זה זהה לאישום בעניינו של חסן עליאן. כאמור, עומר עיסאווי נדון ל-18 חודשי מאסר בפועל. בנקודה זו יצוין כי לעומר עיסאווי לא היה עבר פלילי וכי בגזר הדין ציין בית המשפט כי הביא בחשבון את הרקע שלו כסטודנט ואזרח נורמטיבי ביום יום. אחזור ואציין בנקודה זו כי גזר הדין בעניינו של עומר עיסאווי ניתן יום לאחר מתן גזר הדין בעניינו של המערער, ומשכך אין בגזר דינו של המערער נשוא הערעור דנן שום התייחסות אליו. 14. בשים לב לאמור לעיל, ההשוואה בין עניינו של המערער לבין עניינם של ששת המעורבים הנוספים אכן מובילה למסקנה כי היקף מעורבותו בפרשה דומה באופיו ובהיקפו למעורבותו של עומר עיסאווי. בנוסף ניתן להגדיר את היקף מעורבותו של המערער בפרשה כמצוי בנקודה מסוימת בתווך שבין מעורבותו של חסן עליאן (שכתב האישום בעניינו הינו "הקל" ביותר בפרשה) לבין מעורבותם של ארבעת המעורבים האחרים (שכתב האישום בעניינם הינו "הכבד" ביותר בפרשה). לפיכך יש לקבוע את עונשו של המערער בשים לב מצד אחד לעונש שהוטל על עומר עיסאווי (שמעורבותו בפרשה דומה, כאמור, לזו של המערער, ולמרות זאת עונשו עומד על מחצית מעונשו של המערער), ומצד שני בשים לב לעונש שהוטל על שלושה מבין ארבעת המעורבים האחרים (שהואשמו באישום נוסף שעניינו יידוי אבנים על כלי רכב של כוחות הביטחון, ובכל זאת הוטל עליהם עונש של 34 חודשי מאסר בפועל, שהינו פחוּת במקצת מהעונש שהוטל על המערער דנן). אמנם, בעניינו של המערער קיים שיקול המטה את הכף לחומרה אליו התייחס בית המשפט המחוזי – עברו הפלילי המכביד של המערער – וסבורני כי עובדה זו כשלעצמה בהחלט מצדיקה החמרה בעונשו של המערער ביחס לעונש שהוטל על עומר עיסאווי נטול העבר הפלילי. עם זאת, איני מקבל את טענת המשיבה כי עובדה זו מצדיקה כשלעצמה פער כה רב בין עונשו של המערער לזה של עומר עיסאווי, ובוודאי אינה מצדיקה להטיל על המערער עונש חמור מזה שהוטל על שלושה מבין ארבעת המעורבים הנוספים, אשר הורשעו כאמור גם באישום נוסף של יידוי אבנים על כלי רכב של כוחות הביטחון, ואשר אחד מהם הודה שהוא שימש כראש החוליה ואשר לחלק מהם עבר פלילי מכביד. 15. בנסיבות אלה, סבורני כי מכלול השיקולים מוביל למסקנה הבאה: מחד, יש בהחלט מקום להטיל על המערער עונש חמור מזה שהוטל על עומר עיסאווי, וזאת בשים לב לעברו הפלילי המכביד ביחס לעברו הנקי של עומר עיסאווי; מאידך, אין מקום להטיל על המערער עונש זהה או חמור מזה שהוטל על שלושת המעורבים האחרים, וזאת בשים לב למעורבותו הפחותה של המערער בפרשה ביחס לשלושת המעורבים האחרים. לנוכח האמור לעיל, ובשיקלול כל השיקולים הרלוונטיים לקולא ולחומרה עליהם עמד בית המשפט המחוזי, סבורני כי יש להעמיד את עונשו של המערער על 30 חודשי מאסר בפועל, ולהותיר את יתר רכיבי גזר הדין ללא שינוי. 16. סיכומו של דבר; אציע לחברותיי כי נקבל את הערעור ונפחית את עונש המאסר בפועל שהוטל על המערער מ-36 ל-30 חודשי מאסר בפועל. יתר רכיבי גזר הדין יוותרו ללא שינוי. ש ו פ ט השופטת א' חיות: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופטת ע' ארבל: אני מסכימה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' דנציגר. ניתן היום, י"ד בשבט תשע"ד (15.1.2014). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 13058330_W03.doc חכ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il