פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 5832/08 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 5832/08 בפני: כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט ס' ג'ובראן המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, מיום 13.5.08, בתפ"ח 1107/07, שניתן על ידי כבוד השופטים: א' שוהם, י' שבח וש' ברוך תאריך הישיבה: כ"ב באדר התשס"ט (18.3.09) בשם המערער: עו"ד יקטרינה צווטקוב בשם המשיבה: בשם שרות המבחן: עו"ד יאיר חמודות גב' ברכה וייס פסק-דין השופט א' א' לוי: בתאריך 29.9.07 הציע המערער לעובדת זרה להסיעה ברכב למחוז חפצה – התחנה המרכזית ברמלה. אותה אשה (להלן: המתלוננת) נענתה להצעה, אולם במקום להובילה ליעדה, הסיעה המערער לחורשה שם הפשיטה מבגדיה העליונים וניסה להחדיר את איבר מינו לפיה. המתלוננת נאבקה בו ומשלא הצליח לבצע בה את זממו, הוא סובב אותה, ועם גבה אליו הוא החדיר פעם ועוד פעם את איבר מינו לאיבר מינה עד שהגיע לפורקן. בתום כל אלה נטל המערער מקורבנו את ארנקה ודרכונה, והורה לה לעזוב את המקום. המערער הודה בעובדות האמורות, ובעקבות כך הרשיעו בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בעבירת אינוס, לפי סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, ובהמשך דן אותו לשבע שנות מאסר, שנתיים מאסר על-תנאי, והוא חויב לפצות את המתלוננת בסכום של 20,000 ש"ח. בערעור שבפנינו המופנה כנגד העונש נטען, כי גזר דינו של בית-המשפט המחוזי נוטה לחומרה יתרה, באשר מדובר בנאשם צעיר, נעדר עבר פלילי, שמעידתו היא אירוע חריג בחייו ולא נשקפת ממנו סכנה לציבור. ועוד נטען, כי המערער התגורר בחברון, ובהיותו בן חמש-עשרה בלבד, נטש את המסגרת בה חי עד אז, ונאלץ להסתגל לאווירה מתירנית כאשר עבר להתגורר בבית אביו ברמלה מכח מעמד שניתן לאב בעקבות סייענותו לכוחות הביטחון. כמו כן, הופנינו להודאת המערער, חרטתו ולנכונותו לקבל טיפול כדי למנוע מעידה נוספת, אולם טיפול זה טרם ניתן לו נוכח מאסרו הממושך. בכל אלה לא מצאנו עילה להקל בעונש. מטבע הדברים, הודגשו בנימוקי הערעור מצוקותיו של המערער והשלכותיו של מאסר ממושך על עתידו. אולם, זהו רק פן אחד של ההליך המונח בפנינו, בעוד שהפן השני הוא זה של הקורבן. הפעם מדובר באשה, אזרחית זרה, שהגיעה לישראל כדי לתור אחר פרנסה והתפתתה להצעתו של המערער להסיעה ליעדה. במקום לעשות זאת, כפה המערער את עצמו על אותה אשה אומללה כדי לספק את תאוותו, משל היתה גוש בשר נטול נשמה ונעדר רצונות משלו. על התנהגות קשה זו, ששוב אינה נדירה במקומותינו, יש להגיב ביד קשה למען יוכלו נשים להלך באופן חופשי ברחובותיה של עיר כמו גם במקומות מרוחקים, ומבלי לחשוש שאנשים חסרי מצפון וחורשי מזימות ינצלו את תמימותן. נוכח כל אלה לא מצאנו בעונש חומרה כלשהי, ומכאן החלטתנו לדחות את הערעור. ניתן היום, כ"ב באדר תשס"ט (‏18.3.09). המשנה-לנשיאה ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08058320_O04.docהג מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il