פלוני נ. בית הדין הרבני האזורי ירושלים

2 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 58299-06-25 לפני: כבוד השופטת דפנה ברק-ארז כבוד השופט אלכס שטיין כבוד השופטת גילה כנפי-שטייניץ העותרת: פלונית נגד המשיבים: 1. בית הדין הרבני האזורי ירושלים 2. בית הדין הרבני הגדול לערעורים ירושלים 3. פלוני עתירה למתן צו על-תנאי; הודעה מיום 16.11.2025 מטעם העותרת; תגובה מיום 19.11.2025 מטעם המשיב 3 בשם העותרת: עו"ד יצחק סלומון בשם הייעוץ המשפטי לשיפוט הרבני: עו"ד יצחק שמואל רוזנטל בשם המשיב 3: עו"ד אברהם קורחוב פסק-דין השופטת דפנה ברק-ארז: 1. העתירה שבפנינו מכוונת כלפי החלטות שנתנו בית הדין הרבני האזורי בירושלים ובית הדין הרבני הגדול בירושלים במהלך חודש יוני 2025, כחלק מההתדיינות בין העותרת לבין המשיב 3 (להלן: המשיב), בני זוג לשעבר. 2. מבלי לפרט, יצוין כי העותרת הגישה תביעת גירושין לבית הדין הרבני האזורי וכרכה בה עניינים שונים. ביום 9.6.2025 נתן בית הדין הרבני האזורי את ההחלטה שביסוד ההליך דנן, ובה הורה על אופן הטיפול בכל אחת מהסוגיות שהונחו לפתחו. בין היתר, בית הדין הרבני האזורי הורה על סגירת התיק ביחס לחלק מהתביעות שנכרכו בתביעת הגירושין, וכן דחה את בקשתה של העותרת לאפשר לה להוכיח את עילות הגירושין, נוכח הסכמת הצדדים להתגרש. 3. העותרת הגישה בקשת רשות ערעור לבית הדין הרבני הגדול, ובה טענה, בעיקרו של דבר, כי ההחלטה שלא לאפשר לה לטעון לגבי עילות הגירושין מנוגדת לכללי הצדק הטבעי ופוגעת בזכות הגישה שלה לערכאות. לצד זאת, העותרת טענה כי החלטתו של בית הדין הרבני האזורי סיימה את ההתדיינות בין הצדדים בחלק מהעניינים, ולכן יש לראות בה פסק דין, שעליו ניתן לערער בזכות. 4. ביום 22.6.2025 דחה בית הדין הרבני הגדול את בקשת רשות הערעור, בקבעו כי "ביה"ד האזורי כתב פס"ד מנומק היטב בו הבהיר מדוע אין צורך בהליך הוכחת עילת הגירושין". יצוין כי בהחלטתו, שניתנה בדן יחיד, בית הדין הרבני הגדול לא הכריע בטענותיה של העותרת לפיהן נתונה לה זכות ערעור. 5. בעתירה דנן, שהוגשה ביום 25.6.2025, טוענת העותרת כי ההחלטות שניתנו בעניינה בבתי הדין הרבניים קיפחו את זכויותיה הדיוניות. העותרת חזרה וטענה כי לא ניתן לה יומה להוכיח את עילות הגירושין, וכי היה על בית הדין הרבני הגדול לדון בטענותיה במסגרת ערעור בזכות. 6. הייעוץ המשפטי לשיפוט הרבני והמשיב הגישו תגובות מטעמם. בתגובות צוין כי ביום 7.7.2025 ניתנה החלטה בבית הדין הרבני הגדול שבה פורטו הטעמים שבגינם ההליך סווג כבקשת רשות ערעור. עוד הבהיר בית הדין הרבני הגדול כי יתאפשר לעותרת להגיש ערעור על החלטתו של בית הדין הרבני האזורי לגופה. נוכח האמור, הן המשיב והן הייעוץ המשפטי לשיפוט הרבני טענו כי העתירה התייתרה. 7. בשים לב לאמור בתגובות המשיב והייעוץ המשפטי לשיפוט הרבני, הוריתי לעותרת להודיע אם היא עומדת על עתירתה. ביום 16.11.2025 הודיעה העותרת כי אינה עומדת על העתירה, וביקשה להורות על מחיקתה ללא צו להוצאות. המשיב, מצדו, טען כי יש מקום לדחות את העתירה לגופה, וכן לחייב את העותרת בהוצאות משפט. 8. לאחר ששקלנו את עמדות הצדדים, אנו סבורים כי העתירה במתכונתה הנוכחית מיצתה את עצמה ודינה להימחק. משהבהיר בית הדין הרבני הגדול כי דרכה של העותרת להגיש ערעור על החלטתו של בית הדין האזורי פתוחה – אין מקום להתערבותנו (ראו למשל: בג"ץ 20769-10-24 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול (31.10.2024)). למותר לציין כי איננו נוקטים עמדה לגוף הדברים. 9. סוף דבר: העתירה נמחקת. בנסיבות העניין, לאחר ששקלנו את עמדות הצדדים ובהתחשב בכך שההבהרה מטעמו של בית הדין הרבני הגדול ניתנה לאחר הגשת העתירה – לא ראינו לתת צו להוצאות. ניתן היום, י' כסלו תשפ"ו (30 נובמבר 2025). דפנה ברק-ארז שופטת אלכס שטיין שופט גילה כנפי-שטייניץ שופטת