איתן הלפרין נ. עו'ד לאה רוזנטל , עוזרת רשם האגודות השיתופי

פסק-דין בתיק בג"ץ 5826/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5826/06 בפני: כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופט ד' חשין העותרים: 1. איתן הלפרין 2. אהובה הלפרין נ ג ד המשיבים: 1. עו"ד לאה רוזנטל, עוזרת רשם האגודות השיתופיות 2. חרמש - כפר קהילתי של משקי חרות ביתר בע''מ עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרים: בעצמם בשם המשיבה 2: עו"ד רמי אבידע פסק-דין השופט ד' חשין: 1. זוהי עתירה לביטול החלטתה של עוזרת רשם האגודות השיתופיות (להלן – המשיבה 1), מיום 13.6.2006. בהחלטה זו נדחתה בקשת העותרים לבטל פסק בורר מיום 21.11.2005, בו נתקבלה תביעת הישוב הקהילתי חרמש, אגודה שיתופית, נגד העותרים בעניין חובם לאגודה בגין אי תשלום מיסים שוטפים ודמי בריכה. 2. העותרים הם תושבי הישוב חרמש וחברי האגודה השיתופית (להלן - המשיבה 2). ביום 27.3.2003 נערכו בחירות לוועד המשיבה 2, בהן היו רשאים להשתתף ולהצביע כל הרשומים בפנקס החברים של המשיבה 2, על-פי תקנונה. העותרים טענו, כי במועד הבחירות ועד לשנת 2005 מנה פנקס החברים 141 חברים, אשר היו רשאים על-כן להצביע בבחירות, על אף שבפועל התגוררו ביישוב חרמש 63 חברים בלבד. משכך, פנו העותרים אל רשם האגודות השיתופיות (להלן – הרשם) בבקשות רבות לתיקון פנקס החברים. במסגרת בקשות אלו, העלו העותרים טענות גם כנגד תוצאות הבחירות וכנגד אופן תפקודו של הוועד הנבחר. בין היתר, טענו כי בניגוד לתקנון של המשיבה 2 פטר הוועד את רובם המוחלט של החברים מתשלום מיסי אגודה שונים, כך שרק 18% מחברי המשיבה 2 - והעותרים בכללם - נשאו בעול אחזקתה. בסופו של הליך, הוציא הרשם צו מיום 4.5.05, לפיו תוקן פנקס החברים באופן שיכלול 63 חברים בלבד. 3. העותרים הפנו מכתבי תלונה נוספים בעניין פעילותו של הוועד אל גורמים שונים, אך לטענתם לא נענו לגופו של עניין. לפיכך סירבו העותרים לשלם דמי חבר ודמי בריכה, כמחאה על המדיניות המפלה לכאורה של הוועד בגביית מיסי האגודה. עקב כך, פנתה המשיבה 2 אל הרשם בבקשה למינוי בורר אשר יכריע בסכסוך בעניין החוב הכספי הנטען, על פי סעיף 52(2) לפקודת האגודות השיתופיות. ביום 21.11.05 קבע הבורר כי על העותרים לשלם את חובם לאגודה בסך 2,997 ₪, נוסף על שכר טרחת הבורר. העותרים הגישו ערעור על החלטת הבורר לרשם. בערעורם השיגו לא רק על קביעותיו של הבורר לעניין החוב אלא גם על סמכותו לדון בסכסוך. העותרים טענו כי מדובר בסכסוך חוקתי במהותו, שראוי לו להתברר בבית משפט. 4. בהחלטתה מיום 13.6.06 דחתה המשיבה 1 את ערעורם של העותרים ואישרה את החלטת הבורר. המשיבה 1 קבעה כי "המערערים מנסים להסיט את הנושא העיקרי שנדון בהליך הבוררות דנן ולפרשו כביכול כעניין חוקתי שאין מקומו בהליך בוררות ... נראה לי כי מן הראוי לא לקבל את טענות המערערים ואינני סבורה כי הסכסוך הנדון הוא בגדר העניינים הקונסטיטוציוניים" (שם, פסקאות 72, 73). עוד קבעה, כי מדובר בסכסוך פנימי, הנובע מעסקי האגודה ולפיכך הוכרע בהליך בוררות כדין. בנוסף, דחתה המשיבה 1 את טענותיהם של המערערים לעניין אופן תפקודו של הוועד, בקבעה כי אין בהן ממש ואין להן מקום בהליך שהתנהל בפניה. מכאן העתירה שלפנינו. 5. בעתירתם טוענים העותרים, כי חובם הנטען התגבש כתוצאה מהחלטה בלתי חוקית שנתקבלה על-ידי האסיפה הכללית בחוסר סמכות, תוך הטעייה והשגת דבר במרמה, ולפיכך דינה להתבטל. לטענתם, הוועד אכף את תשלום מיסי האגודה באופן מפלה, על מנת לזכות בקולות חברים בתמורה לפטור מתשלום המיסים, כך שלמעשה מדובר בשוחד בחירות. העותרים סומכים דבריהם על הדו"חות כספיים והמאזנים, שנחשפו לאחר התערבות מבקר המדינה, וטוענים כי נוכח אופיים החוקתי של טיעוניהם דין הסכסוך להתברר בבית משפט זה. 6. המשיבה 2 טוענת, כי בעתירתם מעלים העותרים טענות לעניין חוקיות הבחירות לוועד, כמו גם לעניין חוקיות החלטותיה של האסיפה הכללית. ואולם, לטענת המשיבה 2, טענות אלו הן בבחינת פתיחת חזית חדשה, שכן לא נדונו על-ידי הבורר או במסגרת החלטת המשיבה 1, שעסקו אך בשאלת חובם הכספי של העותרים. כן טוענת המשיבה 2, כי החלטת המשיבה 1 ניתנה לאחר חקירה ממצה של המקרה, ולאחר שהעניין הוכרע במסגרת הבוררות. המשיבה 2 מוסיפה וטוענת, כי מהות הסכסוך הוא כספי גרידא, ולפיכך, על-פי פקודת האגודות השיתופיות דינו להתברר על-ידי הרשם. עוד טוענת היא, כי על החלטת הרשם אין זכות ערעור, ואילו העותרים בטעותם סוברים כי בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק יכול לשמש כערכאת ערעור על החלטתה של המשיבה 1. עם זאת מוסיפה היא, כי אף לגופו של עניין אין ממש בטענות העותרים. לסיכום, טוענת המשיבה 1, כי פסק הבורר והחלטת המשיבה 1 בעניינם של המבקשים קבעו ממצאים עובדתיים ברורים ביחס לקיומו של חוב, ולפיכך דינה של עתירה זו להידחות על הסף. 7. העותרים ביקשו להתיר להם להשיב על תגובתה של המשיבה 2, ואנו נעתרים לכך. בתשובתם אומרים הם, כי הטענות שהעלו בעתירה אינן בבחינת חזית חדשה, שכן נטענו הן בפני הבורר והן בפני המשיבה 1, אלא שאלו התעלמו מהן. לראייה, הפנו להודעת הערעור על פסק הבורר ועיקרי הטיעון שהגישו למשיבה 1. העותרים טוענים, כי מאז יום הבחירות לוועד ועל אף תלונותיהם הרבות, נמנע רשם האגודות השיתופיות מלהכריע בעניין חוקיות הבחירות שכתוצאה מהן מכהן ועד בלתי חוקי לכאורה אשר החלטותיו, שאינן תקפות, גיבשו את חובם הנטען. בתשובתם אף חלקו העותרים על הטענות שהעלתה המשיבה 2 לגופו של עניין. לסיכום חזרו העותרים וטענו, כי בעניינם מתגלה פגיעה מתמשכת בעיקרי הצדק, המצדיקה את התערבותו של בית משפט זה. 8. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, באתי למסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף. בהעדר דרך השגה אחרת, נתונות החלטות בענייני בוררות בסכסוכים בין האגודה השיתופית והחבר בה לפיקוח בית משפט זה בשבתו כבג"צ (בג"ץ 2119/03 בית נחמיה נ' אורי זליגמן עו"ד, פסק הדין ניתן ביום 23.3.2003). בין אם נוקטים גישה מצמצמת לעניין התערבותו של בית משפט זה בהחלטות הרשם ובין אם נוקטים בגישה מרחיבה (בג"צ 3815/92 פיין נ' רשם האגודות השיתופיות, פ"ד מז(2) 424, 427), דין העתירה להידחות. 9. בבסיס המקרה שלפנינו תביעה כספית, שהגישה המשיבה 2 כנגד העותרים בגין אי תשלום מיסי אגודה שונים. המשיבה 1 אישרה בהחלטתה את פסיקתו של הבורר וקבעה כי על העותרים לשלם את חובם למשיבה 2. בעתירתם מבקשים העותרים כי נתערב בהחלטה זו. למעשה, השאלה שעמדה במחלוקת בפני הבורר ובפני המשיבה 1 הייתה עובדתית בעיקרה, ונגעה לקיומו של חוב. שאלה זו נבחנה והוכרעה על-ידי בורר מוסמך כדין, אשר קבע כי "מהותו של הסכסוך הינו חוב כספי ... והמשיבים [העותרים בעניינינו] לא הציגו בפני ראיה לאי-נכונות החוב" (פסקאות ד' וט' להחלטת הבורר). המשיבה 1 בחנה את החלטת הבורר, על קביעותיה, ואישרה אותה בהחלטה מפורטת ומנומקת, תוך דחיית טענותיהם של העותרים, באומרה: "הסכסוך נשוא הבקשה הוא בין המערער לבין המשיבה בעניין חוב כספי בלבד, וכל ניסיון ליצור מצג לפיו הסכסוך הנדון נוגע לתפקוד האגודה אין לו מקום בהליך זה. המערערים הרחיבו את החזית פרשו רשתם וניסו לדוג כל שיעלה ברשתם, העלו טענות רבות מכל הבא ליד ללא אבחנה, ערבבו מין שאינו במינו, והביאו דוגמאות רבות אשר אינן רלוונטיות להליך הבוררות". 10. לא מצאתי כי נפלה טעות משפטית בהחלטת המשיבה 1. צויין והודגש בפני העותרים, פעם אחר פעם, כי טענותיהם לעניין חוקיות הבחירות אין להם מקום במסגרת ההליך המתנהל כנגדם לגביית מיסי האגודה, והם אף הופנו לרשויות המוסמכות לחקור עניין זה. העותרים לא הראו לכן כל טעם אשר יצדיק התערבותנו בהחלטת המשיבה 1, כאשר הסעד אותו הם מבקשים הינו, למעשה, כי נדון כערכאת ערעור בקביעות העובדתיות שבהחלטה. לזאת אין להיעתר. 11. לסיכום, לא נמצאה לנו עילה להתערב בפסיקת המשיבה 1, ואף דרישות הצדק אינן מחייבות התערבות בה. על יסוד האמור, דין העתירה להידחות על הסף. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. ניתנה היום, ט' בכסלו תשס"ז (30.11.2006) ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06058260_F03.doc רש מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il