קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ. סמדר אביסרור

פסק-דין בתיק ע"א 5824/01 /בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 5824/01 וערעור שכנגד בפני: כבוד המשנה לנשיא ת' אור כבוד השופט י' טירקל כבוד השופט א' ריבלין המערערת: קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ ג ד המשיבה: סמדר אביסרור ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב בת"א 1051/95 שניתן ביום 18.6.01 על ידי כבוד השופט א' סטרשנוב בשם המערערת: עו"ד מרדכי זוכוביצקי בשם המשיבה: עו"ד ישראל וינברג ועו"ד גיורא אבן-צור פסק-דין המשנה לנשיא ת' אור: 1. המשיבה, ילידת 1.3.69, נפגעה בתאונת דרכים ביום 29.5.92. המערערת חייבת לפצותה על נזקיה בתאונה זו. בעקבות התאונה נותרה למשיבה נכות בשיעור 85%, שעיקרה נוירולוגית. במסגרת נכות זו נותרו לה שיתוק מלא של מפרק כף יד שמאל וכן תפקוד לקוי גם במפרק המרפק והכתף של אותה יד (60% נכות); בנוסף, נגרם לה שיתוק של תנועות כף רגל שמאל (40%). בית המשפט קבע את נכותה התפקודית של המשיבה כתוצאה מן התאונה בשיעור 75%, ועל פי נתון זה חישב את הפסדי השתכרותה. סך כל הפסדיה בעבר, עד יום פסק הדין, חושב לפי אובדן כושר השתכרות של 3,500 ש"ח לחודש, ונקבע בסך 830,000 ש"ח; הפסד כושר השתכרותה בעתיד נקבע, על פי הפסד כושר השתכרות של השכר הממוצע במשק, בסכום של 1,100,000 ש"ח. בגין עזרת הזולת נפסקו למשיבה פיצויים (בנוסף לעזרה שמומנה על ידי המשיבה עד חודש אוגוסט 1997), בסכום של 248,400 ש"ח בגין העבר, ובסכום של 1,615,000 ש"ח בגין העתיד. למשיבה נפסקו סכומים נוספים בגין ניידות ואחזקת רכב, הוצאות רפואיות וכן נזק לא ממוני, ובסך הכל נקבע סכום נזקיה בסך 3,830,000 ש"ח. מסכום זה נוכו גימלאות המוסד לביטוח לאומי, אשר שולמו וישולמו לה על פי הפרק הדן בנכות כללית - בסכום של 476,906 ש"ח, ובגין קצבת ניידות - 354,438 ש"ח. כן נוכו תשלומים תכופים ששולמו לה בסך כולל של 763,306 ש"ח. המערערת חויבה לשלם למשיבה את היתרה בסך 2,235,000 בצירוף ריבית כאמור בפסק הדין וכן הוצאות ושכר טרחה. בפנינו ערעור וערעור שכנגד על סכום הפיצויים אשר שולם למשיבה. 2. במסגרת הדיון בקדם ערעור, הוסכם בין באי כוח בעלי הדין שמסכום הפיצויים כפי שנפסק יופחת הסכום של 400,000 ש"ח למועד פסק הדין, וכן שיופחת, בהתאם לכך, שכר טרחת עורך דין שנפסק למערערת בערכאה הראשונה בסכום השווה ל-13% ומע"מ כשהוא מחושב על סכום של 400,000 ש"ח. כן הוסכם, כי המחלוקת נותרה בעניין אחד בלבד, והוא גימלאות המוסד לביטוח לאומי, אותן יש לנכות מן הנזק הכולל של המשיבה. טענת המשיבה היא, שיש להפחית מהסכום שבית המשפט המחוזי הורה לנכותו. כך, בשל ביטול, לטענתה, של זכאותה לגימלת ניידות. בטענה זו נדון להלן. 3. המשיבה הגישה בקשה להביא ראיה נוספת, על פיה החליט המוסד להפסיק את תשלום גימלת הניידות, אשר הוכרה ושולמה לה, בתשלומים חודשיים, בעבר, וזאת החל מיום 1.11.01. המערערת מתנגדת לכך. הגענו למסקנה, שבנסיבות המקרה הנדון אין להעתר לבקשה. ראשית, עניין תביעתה של המשיבה לגימלאות מהמוסד איננו סופי. מסתבר, שהוגשה על ידה תביעה לקבלת גימלת שירותים מיוחדים, והיא נבדקה לעניין זה באוקטובר 2003. בישיבה שהתקיימה ביום 19.1.04 לא הומצאה לבית המשפט ראיה אם ומה הוחלט בה, אך לטענת בא כוח המערערת, תביעת המשיבה לגימלה זו אושרה. לאחר מועד הישיבה הגיש בא כוח המערער בקשה להמצאת ראיה נוספת, הכוללת אישור של המוסד לביטוח לאומי, על פיו אושרה תביעת המשיבה לקבלת גימלת שירותים מיוחדים החל מיום 1.1.04. בתגובתו לבקשה זו, מביע בא כוח המשיבה התנגדות להגשת הראיה הנוספת, אך אין הכחשה מטעם המשיבה בדבר אישור התביעה כאמור. שנית, על סמך קביעות המוסד בעבר בדבר זכותה של המשיבה לקבל גימלת נכות כללית וגימלת ניידות, ולאור תביעת המוסד מהמערערת לשפותה על הגימלאות הנ"ל, שלמה המערערת למוסד - כפי חובתה בדין ועל פי ההסכמים שבינה לבין המוסד - את סכום השיפוי בגין שתי הגימלאות הנ"ל. השיפוי נעשה, איפוא, גם בגין גימלת הניידות שאת ניכויה מהסכום המגיע לה מבקשת עתה המשיבה לבטל. בנוסף, המערערת טוענת שאם יתיר בית המשפט להביא ראיות נוספות לעניין הניכוי, קיימת הצדקה בנסיבותיו המיוחדות של המקרה, להתיר למערערת להביא ראיות נוספות מצידה כדי להוכיח שמה שגרם להפסקת תשלום גימלת הניידות מצדיק גם הפחתה בסכום הנזקים כפי שנקבעו למשיבה. שקלנו את העובדות ואת טענות בעלי הדין, ובאנו למסקנה, שבשקלול כלל הנסיבות, אין מקום להעתר לא לבקשה להבאת הראיה הנוספת בשלב הערעור כמבוקש על ידי המשיבה, ולא לבקשת המערערת להגשת מסמך בדבר אישור תביעת המשיבה לגימלת שירותים מיוחדים, ואנו דוחים את שתי הבקשות. ניכוי גימלאות המוסד לביטוח לאומי יהיה בהתאם לקבוע בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. 4. התוצאה של כל האמור לעיל היא, שערעור המערערת מתקבל בהתאם לאמור ברישא של פיסקה 2 לעיל. כל יתר חלקי הערעור והערעור שכנגד נדחים בזה. המשיבה תשלם למערערת סכום כולל של 15,000 ש"ח לכיסוי הוצאותיה ושכר טרחת עורך דין שנגרמו לה בערעור זה. המשנה לנשיא השופט י' טירקל: אני מסכים. ש ו פ ט השופט א' ריבלין: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של המשנה לנשיא, השופט ת' אור. ניתן היום, ג' באדר תשס"ד (25.2.2004). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ /עכב העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 01058240_E18.doc מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il