המגן לחופש הפרט ע"ר נ. מנכ"ל משרד הבריאות

2 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5822/21 לפני: כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופטת ע' ברון כבוד השופט ע' גרוסקופף העותרת: המגן לחופש הפרט (ע"ר) נ ג ד המשיבים: 1. מנכ"ל משרד הבריאות 2. שר הבריאות 3. שרת החינוך 4. ראש הממשלה 5. ממשלת ישראל 6. כנסת ישראל עתירה למתן צו על תנאי ובקשה למתן צו ביניים בשם העותרת: עו"ד שירלי הגדיש; עו"ד ירון דוד; עו"ד ריטה פרייס פסק-דין השופטת ע' ברון: לאחר דיון שקיים צוות הטיפול המיוחד במגפת הקורונה, ועל רקע העלייה בתחלואת קורונה, ביום 21.6.2021 פרסם משרד הבריאות המלצה על הרחבת מבצע החיסונים נגד נגיף הקורונה גם בקרב בני נוער בגילאי 15-12 (ראו: אתר משרד הבריאות "משרד הבריאות ממליץ על הרחבת החיסון בקרב בני נוער בגיל 12-15" (הודעת דוברות 21.6.2021), להלן: המלצת משרד הבריאות ו-בני הנוער, בהתאמה). במסגרת העתירה שלפנינו התבקשנו ליתן שלל סעדים הנוגעים להנחיות ולנהלים שנקבעו לצורך התמודדות עם מגפת הקורונה. אולם בראש ובראשונה התבקשנו להורות למשיבים לבטל את המלצת משרד הבריאות. לחלופין, התבקשנו לחייב את המשיבים לערוך לכל בני הנוער בדיקות סרולוגיות טרם חיסונם, ולהורות למשיבים למסור "מידע מלא" לבני הנוער במעמד החיסון. זאת ועוד, העותרת מעוניינת שנורה למשיבים להתאים את מינון החיסון לגילם ומשקלם של בני הנוער המתחסנים. כמו כן, התבקשנו אף להורות למשיבים להפסיק להעביר לחברת "פייזר" מידע על אודות בני נוער מחוסנים, ולכל הפחות להתנות את מסירת המידע בהסכמתם החופשית – עד כאן בהתייחס לסעדים הנוגעים להמלצת משרד הבריאות ולבני נוער העומדים בפני חיסון. בתוך כך, העותרת מעוניינת שנתערב בהחלטות ובדברי חקיקה הנוגעים גם לבני נוער לא מחוסנים. כך, למשל, התבקשנו להורות למשיבים להחיל את מתווה פתיחת שנת הלימודים במשרד החינוך באופן שווה על בני נוער מחוסנים ולא מחוסנים. באופן דומה, התבקשנו להורות למשיבים לקבוע שחובת הבידוד על בני נוער שנחשפו לחולה מאומת תחול באופן שווה על כלל בני הנוער, מחוסנים ולא מחוסנים. מעבר לכך, התבקשנו להורות למשיבים לבטל את דרישת התשלום עבור בדיקת קורונה לבני נוער לא מחוסנים. לבסוף, התבקשנו להורות למשיבים לתקן את תקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (הגבלת פעילות של מקום ציבורי או עסקי והוראות נוספות), התשפ"א-2021 (להלן: תקנות התו הירוק), כך ש"מתווה התו הירוק" לא יחול על בני הנוער. העותרת היא עמותה שלדבריה הוקמה לצורך הגנה על זכויות הפרט במציאות המשתנה של משבר הקורונה. בעתירתה, העותרת פורשת יריעה רחבה ומעלה מגוון טענות נגד חקיקה ראשית, חקיקת משנה, מתווים והנחיות שהנהיגו המשיבים לצורך התמודדות עם מגפת הקורונה – לנוכח ריבוי הסוגיות שהועלו בעתירה נביא רק את עיקרי הדברים. לטענת העותרת אין הצדקה אפידמיולוגית להמלצת משרד הבריאות. העותרת מציינת שמגפת הקורונה אינה מסכנת בני נוער, כך שלשיטתה הסיכון לבני הנוער מהחיסון עולה על התועלת האפידמיולוגית הנובעת ממנו. בתוך כך, העותרת אף סבורה שעקרון טובת הילד מחייב להימנע ממתן חיסון לבני נוער. עוד נטען כי משרד הבריאות מונע מהורי בני הנוער להעניק הסכמה מדעת לחיסון ילדיהם, זאת משום שלשיטתה משרד הבריאות לא מספק להורים מידע מספק בדבר סיכוני החיסון. העותרת מוסיפה וטוענת שאין הצדקה להחלת תקנות התו הירוק על בני הנוער. לעמדת העותרת, אין בידי המשיבים די נתונים המלמדים על מסוכנות מיוחדת להדבקה בנגיף הקורונה בקרב בני נוער; העותרת מדגישה כי היעדר מידע כאמור מעיד כשלעצמו על כך שתקנות התו הירוק אינן סבירות. עוד נטען שהחלת תקנות התו הירוק על בני הנוער נועדה להפעיל על הוריהם לחץ בלתי מידתי כדי לאלצם לחסן את ילדיהם. בנסיבות אלה, כך טוענת העותרת, הסכמת ההורים לחסן את בני הנוער אינה מהווה הסכמה מדעת ואינה תקפה. מעבר לכך, העותרת טוענת שחוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה), התש"ף-2020, לא הסמיך את הממשלה להבחין בין מחוסנים ולא מחוסנים; ועל כן לשיטתה תקנות התו הירוק אינן תקפות. בכל הנוגע למתווה פתיחת שנת הלימודים במערכת החינוך, העותרת סבורה שהמתווה מגלם אפליה פסולה; בכך שהוא מחייב את בידודם של בני הנוער הלא מחוסנים שנחשפו לחולה מאומת, בעוד בני הנוער המחוסנים פטורים מבידוד. לבסוף, העותרת מציינת שבהתאם להסכם רכש החיסונים שערכה חברת "פייזר" עם מדינת ישראל, האחרונה הסכימה להעביר מידע ונתונים אנונימיים לגבי מחוסנים. בתוך כך, העותרת מסבירה שמסירת המידע, על אף שהוא נטול פרטים מזהים, מפרה את זכותם של בני הנוער לפרטיות וניתנה ללא הסכמה מדעת של הוריהם. לאחר עיון בעתירה על נספחיה, הגענו לכלל דעה כי דינה להידחות על הסף אף מבלי להידרש לתגובת המשיבים. תוצאה זו מתחייבת כבר בשל העובדה שהעתירה שלפנינו כוללנית ונוגעת בהיבטים רבים ומגוונים בפעילותם של גורמים מינהליים כאלה ואחרים. כידוע, בית משפט זה לא יידרש לעתירות הכורכות בתוכן עניינים שונים, אף אם נושאם משותף (בג"ץ 5584/21 לירן-שקד נ' משרד הבריאות, פסקה 4 (17.8.2021), להלן: עניין לירן-שקד; בג"ץ 2205/21 זליגמן נ' שר הבריאות, פסקה 6 (12.4.2021); בג"ץ 1755/21 עמותת אנשי האמת נ' ראש ממשלת ישראל, פסקה 2 (15.3.2021)). כאמור, העתירה שלפנינו כורכת בתוכה טענות למיניהן, בדבר פגמים לכאוריים שנפלו בדברי חקיקה שונים ובצעדים הרבים שננקטו על ידי מי מגורמי המשיבים במטרה להתמודד עם מגפת הקורונה. כל זאת, מבלי שהעותרת פרשה בעניינן של כל אחת מהסוגיות שהעלתה תשתית משפטית ועובדתית ממשית הנחוצה לביסוסם. למעשה, די בכך כדי לדחות את העתירה על הסף; אלא שגם בהתעלם מפגם זה, דינה של העתירה להידחות בהיעדר עילה להתערבותנו. עסקינן בעתירה נוספת התוקפת מגבלות והוראות שונות שנקבעו לצורך התמודדות עם מגפת הקורונה. בית משפט זה שב וחזר במספר הזדמנויות בעת האחרונה כי התערבות בשיקול הדעת המקצועי הנתון לגורמים האמונים על קבלת ההחלטות בנדון בממשלה ובכנסת תהא מצומצמת ביותר, ותיעשה אך במקרים שבהם יימצא כי בהחלטות האמורות נפל פגם היורד לשורש העניין כדוגמת שיקולים זרים או אי-סבירות קיצונית (בג"ץ 4341/21 פיינשטיין נ' שר הבריאות, פסקה 5 (4.7.2021)). כן נקבע כי הדברים הם בבחינת קל וחומר כאשר שיקול דעתם של גורמי המקצוע זכה לעיגון בחקיקת משנה, כל שכן כאשר מדובר בחקיקת חירום שקיבלה את אישורה של ועדה מוועדות הכנסת, שאז תהא ההתערבות השיפוטית מצומצמת על אחת כמה וכמה (בג"ץ 3268/21 כספי תעופה בע"מ נ' ראש הממשלה, פסקה 8 (14.5.2021); בג"ץ 8136/20 י.ג. היכלי מלכות נ' ממשלת ישראל, פסקה 8 (8.12.2020); בג"ץ 7174/20 ישראל חופשית נ' משרד הבריאות, פסקה 6 (27.10.2020)). העותרת לא הצביעה על פגם המצדיק את התערבותנו. העתירה אמנם משופעת בטענות ונתונים שנועדו לתמוך בשלל הסעדים שאותם ביקשה העותרת, ובעיקרם בתזה שלפיה לא היה מקום להורות על המלצת משרד הבריאות. אולם אל מול נתונים אלה והפרשנות שניתנת להם על ידי העותרת, קיימים נתונים רבים אחרים ורלוונטיים, שלהם ניתנת פרשנות מקצועית רפואית שמובילה למסקנות אחרות; ומובן כי גורמי המקצוע, הממשלה והכנסת רשאים להסתמך בהחלטתם על אלה. על כל פנים, הלכה היא כי בית משפט זה אינו שם עצמו בנעלי הרשויות המינהליות המוסמכות ואינו מחליף את שיקול דעתן, וזאת ביתר שאת מקום שמדובר בסוגיות שבמומחיות רפואית (עניין לירן-שקד, פסקה 6). לנוכח האמור, העתירה נדחית על הסף וממילא נדחית גם הבקשה למתן צו ביניים. בנסיבות העניין לא נעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏י"ח באלול התשפ"א (‏26.8.2021). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ 21058220_G01.docx דפ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1