השיח' אבו סאלח טאהר נ. נפתלי נשר, עו"ד

13 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 582/17 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט ד' מינץ המערערים: 1. השיח' אבו סאלח טאהר 2. אחמד אבו סאלח 3. סאלח אבו סאלח 4. מורהף אבו סאלח 5. אלמאז אבו סאלח 6. אמאל אבו סאלח נ ג ד המשיבים: 1. נפתלי נשר, עו"ד 2. הכלכלן אבי אזולאי בתוקף תפקידו כנאמן בהסדר נושים 3. בנק מרכתיל דיסקונט בע"מ 4. חמית חברה לסחר מימון והחכרה בע"מ 5. חמית הנפקות 5 בע"מ 6. חמית הנפקות 7 בע"מ 7. מפעלי אחים עאמר בע"מ 8. פקפלסט בע"מ 9. עמיר שיווק והשקעות בחקלאות בע"מ 10. קידמה מזלגות 2000 בע"מ 11. פורמלי עובדי החברה 12. אגף מס הכנסה ומיסוי מקרקעין 13. א.ס נוף הגליל בע"מ 14. כונס הנכסים הרשמי 15. פורמלי חסן מחמוד אבו סאלח 16. פורמלי אג'ייד אבו סעדה 17. יעקב מרמור 18. יעקב מרמור בע"מ 19. שיא החרמון 96 בע"מ 20. ח'אטר לואי 21. אבו ג'בל סלמאן 22. ח'אטר וואסף 23. ספדי סאמר 24. סייד אחמד פאיז 25. אבו סעדה סעד 26. שמס אלדין סמיר 27. מוחמד סאלח מחמוד 28. סי קיי אס – פתרונות ידע קהילתיים בע"מ 29. אביב תעשיות מיחזור בע"מ ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי נצרת (כב' השופט ע' עילבוני) מיום 18.12.2016 בפר"ק 119/10 תאריך הישיבה: ט"ז בטבת התשע"ט (24.12.2018) בשם המערערים: עו"ד יהושע חורש; עו"ד גלעד כ"ץ; עו"ד שירה רביבו; עו"ד מורבף אבו סאלח בשם משיב 1: בעצמו בשם משיב 2: עו"ד עדי בראונשטיין בשם משיב 3: עו"ד גיל הירשמן בשם משיבים 8-7: עו"ד סחר עבד אלחלים דבאח בשם משיב 9: עו"ד שריזלי ירון בשם משיבים 11: עו"ד אהוד שילוני בשם משיבה 13: בשם משיב 14: עו"ד אוסאמא סכס עו"ד אסף ברקוביץ בשם משיבים 18-17: עו"ד קובי קמחי; עו"ד שמחה אושרי בשם משיבים 29-19 עו"ד אבו ג'בל ראמי פסק-דין השופט ד' מינץ: לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט ע' עיילבוני) בפר"ק 119-10 מיום 18.12.2016, בגדרו הובהר כי הסדר הנושים של חברה אינו כולל הפטר לבעלי השליטה בה. רקע עובדתי והשתלשלות ההליכים ברקע להליך שהתנהל לפני בית המשפט המחוזי, קשיים כלכליים אליהם נקלעה חברת מ.א.ג לפלסטיק בע"מ (להלן: החברה), שעיקר עיסוקה בייצור אריזות חד-פעמיות מפלסטיק למוצרי מזון שונים ומפעלה ממוקם בישוב מג'דל שמס. מערער 1, ראש העדה הדרוזית ברמת הגולן (להלן: השייח' אבו סאלח), יחד עם יתר המערערים היה מבעלי השליטה בחברה. ביום 2.3.2010 הגישה החברה בקשה למתן צו הקפאת הליכים על פי סעיף 350ב לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: חוק החברות). עוד באותו היום הורה בית המשפט (כב' השופט ע' עיילבוני) על מתן צו כאמור ועל מינויו של משיב 2, הכלכלן אבי אזולאי, לנאמן החברה למשך תקופת הקפאת ההליכים (להלן: הנאמן). ביום 9.5.2010 הגיש הנאמן לבית המשפט דו"ח בו פירט מספר אירועים המחייבים נקיטת צעדים דרסטיים, כגון תקלות תדירות במכונות הייצור, קשיים בביצוע תשלומים לספקים והיעדר שקט מקצועי מצד עובדי החברה. בכלל צעדים אלו מנה הנאמן הפסקה הדרגתית של פעילות המפעל. להשקפת הנאמן לא ניתן היה להמשיך ולהפעיל את החברה ללא משקיע חיצוני. על כן, ביום 30.5.2010 הורה בית המשפט לנאמן לפנות אל מציעים פוטנציאליים לרכישת החברה. בהתאם לכך, החל הנאמן לקבל הצעות לרכישת החברה. ביום 30.6.2010 הודיע הנאמן לבית המשפט כי קִיים הליך התמחרות לרכישת החברה וחובותיה, ובסיומו הוכרזה הצעתה של חברת אבו ג'בל סלמאן בע"מ (להלן: אבו ג'בל) כהצעה הזוכה. במסגרת ההודעה צוין כי הסכם לרכישת החברה ייכנס לתוקף לאחר קבלת אישורו של בית המשפט ואישור הסדר נושים לחברה. ביום 13.9.2010 הורה בית המשפט על קיום אסיפות נושים על פי סוגי נשייתם, בהן יציג הנאמן את הצעת ההסדר המתגבשת. בהתאם לכך, ביום 11.10.2010 שלח הנאמן הצעת הסדר לנושים. בסעיף 18 להצעת ההסדר נכתב: "לאור תרומתם [של בעלי השליטה – ד.מ.] כאמור, מבוקש, במסגרת הסדר הנושים דנן, כי יינתן הפטר גם לבעלי השליטה ולבני משפחתם... מחובות ו/או תביעות ו/או דרישות שמקורן בתקופה עובר למתן צו הקפאת ההליכים כנגד החברה". דא עקא, באסיפה אשר התקיימה ביום 14.10.2010 הביעו חלק מן הנושים את התנגדותם להסדר ולא התקבל הרוב הדרוש לאישורו. על כן, ביום 5.11.2010 הגיש הנאמן בקשה לאשר הסדר נושים חדש שגיבש בקשר להצעת אבו ג'בל (להלן: בקשה 28). בדו"ח המפרט את תנאי ההסדר החדש הובהר בסעיף 4 כי לא יינתן הפטר לבעלי השליטה. ובלשון הסעיף: "הצעת ההסדר שאושרה אינה כוללת הפטר לבעלי השליטה ובני משפחתם. למען הסר ספק, בעלי השליטה יעמדו בהתחייבותם לתרום להסדר הנושים כמפורט בהצעת ההסדר וזאת הגם שלא אושר ההפטר". ואולם, מסיבה שאינה ברורה, סעיף 18 להצעת הסדר הנושים אשר צורפה לבקשה, עמד בנוסחו המקורי, לפיו מתבקש כי יינתן הפטר לבעלי השליטה. מכל מקום, ביום 7.11.2010 דחה בית המשפט את הבקשה לאישור הסדר הנושים, בין היתר מן הטעם כי אבו ג'בל לא הפקידה ערבות בנקאית כפי שנדרש ממנה. בכך לא תמו תלאות הדרך וביום 21.12.2010 הגיש הנאמן בקשה נוספת, שלישית במספר, במסגרתה ביקש כי בית המשפט יאשר הצעת רכש של חברת נוף הגליל השקעות ונכסים בע"מ (להלן: נוף הגליל) וכן הסדר נושים (להלן: בקשה 31). אף במסגרת בקשה זו צוין כי הסדר הנושים אינו כולל הפטר לבעלי השליטה, ואולם, גם הפעם בהסדר הנושים אשר צורף לבקשה התבקש מתן הפטר לבעלי השליטה. ביום 25.1.2011, בטרם התקיים דיון בהצעת הרכש מטעם חברת נוף הגליל, הגיש הנאמן דו"ח ובו ציין כי התקבלה הצעה נוספת לרכישת המפעל מטעם חברת מפעלי האחים עאמר בע"מ (להלן: האחים עאמר), אשר זהה להצעת נוף הגליל אך עדיפה עליה בהיבט התמורה ותנאי התשלום. למחרת, ביום 26.1.2011, התקיים דיון בבקשות. בתום הדיון קבע בית המשפט (כב' השופט ה' חטיב) כי יש להעדיף את הצעת האחים עאמר על פני הצעת נוף הגליל ואישר לנאמן להתקשר עם האחים עאמר בהסכם. מפאת הדחיפות ולבקשת הצדדים, בית המשפט אף אישר באותו מעמד את הסדר הנושים על פי הנוסח שצורף להצעת נוף הגליל בבקשה 31, תוך מתן אפשרות לנושים להביע התנגדות להסדר בדיעבד. בסמוך לאישור הסדר הנושים, החלו להתנהל נגד חלק מהמערערים הליכי פשיטת רגל בבית המשפט המחוזי בנצרת (פש"ר 29870-02-12; פש"ר 29772-02-12; פש"ר 29694-02-12). במסגרת אותם הליכים, ביום 9.7.2012 הורה בית המשפט (כב' השופט י' בן חמו) על מתן צו כינוס לנכסי המערערים ועל מינויו של עו"ד עופר שובל למנהל מיוחד לנכסיהם אשר לימים החליפו משיב 1, עו"ד נפתלי נשר (להלן: הנאמן לפשיטת הרגל), וביום 2.6.2014 בית המשפט הכריז עליהם פושטי רגל. ביום 11.9.2016 הגיש הנאמן לפשיטת הרגל לבית המשפט המחוזי בקשה למתן הוראות במספר סוגיות, ובין היתר ביקש כי בית המשפט יבהיר האם ניתן הפטר למערערים. בבקשתו, נשען הנאמן לפשיטת הרגל על נוסח סעיף 18 להסדר הנושים אשר מציין כאמור כי יינתן הפטר לבעלי השליטה ולבני משפחתם לנוכח תרומתם להסדר – תרומת בעלים בסך של 1,440,000 ש"ח; ויתור על תביעות חוב בסך של 360,000 ש"ח; התחייבות לפדות נכס מקרקעין פרטי המשועבד לבנק בסכומים משמעותיים אשר "סלל את הדרך לקבלת הסכמת הבנק" (להלן: תרומת בעלי השליטה). לעמדה זו הצטרף גם משיב 3, בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ (להלן: הבנק), אשר הוא נושה מובטח של החברה. לדברי בא-כוח הבנק, למיטב זיכרונו וכמתחייב מההיגיון, חלק מהסדר הנושים כלל מתן הפטר לבעלי השליטה ככל שאלו ימלאו את התחייבויותיהם על פי ההסדר. הנאמן והמערערים אף הם סברו כי ניתן הפטר כאמור, אם כי בהמשך שינה הנאמן את עמדתו ובמהלך הדיון לפני בית המשפט המחוזי הביע עמדה לפיה לא ניתן הפטר. יתר הנושים סברו כי נוסחו של סעיף 18 בטעות יסודו, כי לא הייתה כל כוונה ליתן הפטר למערערים וכי עניין זה כלל לא עלה בדיון שהתקיים ביום 26.1.2011. בפסק דינו, קבע בית המשפט המחוזי כי לכלל המעורבים בדבר, לרבות המערערים בהליך זה, היה ברור לאורך כל הדרך כי לא יינתן לבעלי השליטה ובני משפחתם הפטר, וכך אף עולה מנוסח בקשה 31. לעומת זאת, האמור בסעיף 18 להסדר הינו בגדר "טעות נגררת", שכן מדובר בשריד מהצעת ההסדר אשר צורפה לבקשה 28. על כך מעידה גם העובדה כי לא התקיים לגביו כל דיון ענייני. עוד העיר בית המשפט כי ניסיונם של המערערים להיתלות באמור בסעיף הינו חסר תום לב. מכאן הערעור שלפנינו. טענות הצדדים לטענת המערערים, הוראותיו המפורשות של הסדר הנושים קובעות כי יינתן להם הפטר מחובותיהם כלפי החברה. קביעות אלה אף עולות בקנה אחד עם יתר סעיפי ההסדר ועם התכלית הכלכלית שלו. במסגרת ההסדר התחייבו המערערים למחול על תביעות חוב ולתרום תרומת בעלים, ואך מתבקש כי בשל צעדים אלה יקבלו תמורה. בשים לב לאמור, שגה בית המשפט המחוזי שעה שקבע כי מדובר בשריד מהצעת הסדר קודמת אשר מבלי משים נגררה להצעות הבאות. כפי שניתן לראות מפרוטוקול הדיון מיום 26.1.2011, הנושים הכירו היטב את נוסח הצעת ההסדר וביקשו לערוך בו שינויים אחדים. עוד מוסיפים המערערים וטוענים כי בית המשפט שגה בכך שלא נתן משקל מכריע לעמדת הבנק, אשר הינו נושה מובטח בעל ניסיון רב בביצוע הסדרי נושים, וכן לעמדתו המקורית של הנאמן. יתרה מזאת, להסדר הנושים ניתן תוקף של פסק דין כבר בהחלטה מיום 26.1.2011. על כן, אין חולק כי מדובר בפסק דין חלוט ולא ניתן עוד לשנותו בדיעבד. לבסוף נטען כי היו לנושים הזדמנויות רבות להתנגד להפטר עוד בזמן אמת וחלקם אף עשו כן. כך, בעמדת מע"מ מיום 1.2.2011 הובעה התנגדות למתן הפטר לבעלי השליטה, אולם זו נדחתה בהחלטה מיום 8.2.2011 בה נקבע כי הסדר הנושים כבר אושר. בשים לב לכך, פסק דינו של בית המשפט המחוזי מכרסם בוודאות אשר היא נשמת אפו והבסיס לקיומו של הסדר נושים. מנגד, המשיבים – למעט הנאמן לפשיטת הרגל אשר הודיע כי אין לו עניין בתוצאות ההליך והבנק אשר הצטרף לעמדת המערערים – סבורים כי דין הערעור להידחות ואין מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. לטענתם, המערערים מבקשים להיתלות בטעות שנגררה אגב אורחא להסדר הנושים בשל לחץ הזמן ערב אישורו. חרף אותה טעות, בפסק דינו סקר בית המשפט המחוזי את כל ההליכים המשפטיים אשר התנהלו לפניו, עובר ולאחר אישור הסדר הנושים, ונתן הבהרה מפורטת כי ההסדר אינו כולל הפטר כלפי המערערים. בתוך כך, ציין בית המשפט כי לא כונסה אסיפת נושים בעלי ערבות אישית מטעם המערערים, והמערערים כלל לא חשפו את מצבם הכלכלי לאשורו. עוד טענו המשיבים כי התנהלותו של השייח' אבו סאלח במסגרת בקשתו לפשיטת רגל מלמדת כי לא סבר שניתן לו וליתר המערערים הפטר. כך, בבקשתו לאיחוד תיקים, הוא נמנע מלציין כי ניתן לו הפטר מחובותיו כלפי החברה אגב אישור הסדר הנושים ואף הצהיר כי חלק מן החובות נוצרו כתוצאה מערבויות שנתן לחברה. בשים לב לכך שמדובר בסכומים שאינם זניחים, הרי שיש באמור כדי ללמד כי טענות המערערים אינן כנות. באשר לטענה כי המערערים תרמו להגעה להסדר, נטען כי מי שמשלם בפועל לקופת הנאמן הם האחים עאמר מכוח ערבותם לחוב המערערים כלפי ההסדר, וכי המקרקעין אשר התחייבו המערערים לפדות היו עוד קודם לכן משועבדים לטובת הבנק. הנאמן מצדו הדגיש כי לכל אורך הדרך התנגדו מרבית נושי החברה למתן הפטר והדיונים אשר התקיימו לפני בית המשפט המחוזי כלל לא נסובו על סוגיה זו. משיבות 7 ו-8 הוסיפו כי בניגוד לטענת המערערים, אין ליתן משקל לעמדת הבנק, שכן כנושה מובטח קיבל הבנק את מלוא הכספים שהגיעו לו. משיבים 16, 27-19 טענו כי תרומת בעלי השליטה ניתנה בתמורה להמשך אחזקה ב-30% מהון המניות של החברה. כן נטען כי עמדת הבנק תמוהה, שכן זה פעל להגשת תביעות חוב על סך של 15,081,491 ש"ח נגד המערערים בתיקי פשיטת הרגל שלהם. כונס הנכסים הרשמי (להלן: הכנ"ר) הצטרף לעמדת המשיבים לפיה דין הערעור להידחות. להשקפתו, מהשתלשלות האירועים אשר הובילה לאישור ההסדר בין החברה ובין הנושים ניתן ללמוד כי מתן הפטר אישי לבעלי השליטה אגב אישור הסדר החוב לא עמד על הפרק. כמו כן הדגיש הכנ"ר, כי בבקשתם לפשיטת רגל הצהירו המערערים על חובות החברה כחלק מחובותיהם שלהם במסגרת ערבותם לחובות החברה. בסיכומי תשובתם הוסיפו המערערים כי כלל הנושים היו מיוצגים על ידי מספר עורכי דין וחזקה עליהם כי קראו את ההסדר, לרבות סעיף ההפטר שבו, ואין מקום להישמע לטענה כי נפלה בו טעות. לחלופין נטען כי גם אם תתקבל טענת המשיבים, הרי שעסקינן בפסק דין חלוט ואין למקום להורות על תיקונו בחלוף למעלה משש שנים ממועד נתינתו. בהתייחס לטענת המשיבים לפיה תרומת הבעלים משולמת הלכה למעשה על ידי האחים עאמר, השיבו המערערים כי תשלום זה נעשה מכוח ערבותם של האחים עאמר לסכום זה. עוד ציינו המערערים כי האחים עאמר התחייבו במסגרת הסכם המכר להעסיק עד ארבעה מבני משפחת אבו סאלח בשכר של עד 25,000 ש"ח לחודש אך נמנעו מלעשות כן ולכן בפועל המערערים הם אלה שנשאו בתשלום זה. באשר לטענה כי התנהגות המערערים בהליכי פשיטת הרגל מלמדת כי אף הם לא סברו שניתן להם הפטר, נטען כי ההפטר עתיד היה להיכנס לתוקפו רק עם השלמת הסדר הנושים. עוד נטען כי כבר בשנת 2014 פנה השייח' אבו סאלח אל הנאמן לפשיטת הרגל ועמד על זכותו לקבל הפטר כפי שנקבע בהסדר הנושים. דיון והכרעה נקודת המוצא להכרעה בשאלת מתן ההפטר לבעלי השליטה היא הוראות ההסדר. הוראות אלו יש לפרש בהתאם ללשון ההסדר, אומד דעתם של הצדדים והנסיבות בהן הוא נערך (סעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973; ע"א 1164/10 עזבון המנוח יצחק מן ז"ל נ' יצחק גולדנצוויג מפרק א.ב.ס הולדינגס בע"מ (30.5.2011) (להלן: עניין עזבון מן)). הסדר הנושים אשר צורף לבקשה 31, וביתר פירוט סעיף 18 שבו, קובע כי למערערים יינתן פטור מלא מהערבויות שנתנו כלפי החברה. הוראה זו אף משתלבת במארג הכולל של ההסדר, נוכח הסעיפים הקודמים לו, בהם מפורטת תרומת בעלי השליטה לגיבוש ההסדר. ואולם, הסדר הנושים אינו עומד לבדו. ראשית, בדו"ח הנאמן אליו צורף הסדר הנושים אשר אושר, צוין כי: "יובהר, כי הצעת ההסדר שאושרה אינה כוללת הפטר לבעלי השליטה ובני משפחתם. למען הסר ספק, בעלי השליטה יעמדו בהתחייבותם לתרום להסדר הנושים כמפורט בהצעת ההסדר וזאת הגם שלא אושר ההפטר..." (סעיף 48 לדו"ח). היינו, על אף הוראות ההסדר על-פיהן לכאורה יינתן למערערים הפטר כאמור, הוראות דו"ח הנאמן מבהירות כי הנוסח הסופי של ההסדר אמור היה להביע כי הוראותיו אינן כוללות הפטר לבעלי השליטה ובני משפחתם. שנית, נסיבות העניין בכללותן תומכות במסקנה כי לא אושר הפטר כאמור במסגרת הסדר הנושים. לצורך הדיון, נרחיב מעט את המבט לגדרי סמכותו של בית משפט בעת אישור ומתן פרשנות להסדרי נושים. על פי סעיף 350 לחוק החברות, בסמכותו של בית המשפט לאשר הסדר נושים או להחליט שלא לאשרו. כפי שציינה השופטת א' פרוקצ'יה בע"א 10739/07 רשות המיסים נ' קלאבמרקט רשתות שיווק בע"מ, פסקה 32 (16.6.2011): "אישורו של בית המשפט להסדר הנושים לא יינתן באופן אוטומטי. בית המשפט בוחן ושוקל את תוכנן של הוראות ההסדר המובא לאישורו. עליו לוודא כי ההסדר אינו פוגע בהגינות המסחרית-כלכלית, וכי הוא אינו לוקה בחוסר תום-לב." יפים לעניין זה גם דברי השופט י' אנגלרד בע"א 3225/99 שיכון עובדים בע"מ נ' טש"ת חברה קבלנית לבניין בע"מ, פ"ד נג(5) 97, 124 (1999): "מן המפורסמות הוא כי בית-המשפט, באשרו הסדר נושים, אינו פועל כחותם גומי, כדבריו של השופט האנגלי Lindley בפסק-דין משנת 1893 (ראה ברוח זו: פרשת סגיב, בעמ' 371-370; Re National Bank, Ltd. (1966)) ורשאי הוא לפוסלו אם לדעתו ההסדר פוגע בהגינות המסחרית." מעבר לכך. גם לאחר אישור הסדר הנושים, בית המשפט נדרש לא פעם לפרש את ההסדר. בעניין זה ציינתי כי: "אין מדובר בחוזה שהוא בבחינת 'חי הנושא את עצמו', כי אם בהסדר נושים. לפיכך, הקביעה האמורה שלשון החוזה מחייבת את אכיפתו אינה סוף פסוק... ויש לבחון מהי השפעתם, אם בכלל, של דיני חדלות הפירעון על פרשנות ההסדר." (ע"א 679/17 מרכז לוגיסטי בי רבוע נדל"ן בע"מ נ' אורתם סהר הנדסה בע"מ, פסקה 32 (11.2.2018) (להלן: עניין מרכז לוגיסטי)). האמור נכון אף ביתר שאת במקום שבו מתבקש בית המשפט, במסגרת הסדר הנושים, ליתן הפטר לבעלי שליטה מערבותם האישית לחובות החברה. ככלל, הדעת אינה נותנת כי מחד גיסא ינצלו בעלי השליטה את עקרון אישיות המשפטית הנפרדת ויימנעו מלשאת בחובותיה של החברה, ומאידך גיסא יבקשו אגב הסדר הנושים לקבל פטור מחובותיהם האישיים (ורדה אלשיך וגדעון אורבך הקפאת הליכים – הלכה למעשה 673 (2010)). על כן, במקרים אלה יידרש בית המשפט לטעמים כבדי משקל, כגון עמדת יתר הנושים, התמורה שנותנים בעלי השליטה עבור מתן ההפטר, יכולתם הכלכלית והיתכנות מימוש הערבויות שנתנו כדי לפטור את בעלי השליטה מחובותיהם כלפי נושי החברה (דוד האן דיני חדלות פירעון 1029, מהדורה שניה (2018)). ודוק, אישור הפטר כאמור אינו דבר של מה בכך. וכדברי בית המשפט מקדמת דנא בע"א 303/66 כונס הנכסים הרשמי (כמפרק החברה סגטקס) נ' יצחק ו-רחל סגיב בפשיטת-רגל, פ"ד כ(4) 368, 371 (1966) (השופט י' זוסמן): "...בית-המשפט אינו רשאי להתייחס באדישות לעובדה, שחברה המתפרקת כעבור עשר שנים מיום היווסדה, אינה משלמת לבעלי חוב אלא דיווידנד אפסי, ומבקשת אגב כך לשחרר את מנהליה מערבות אישית שנתנו לחובות. אין הסדר ראוי לקבל אישורו של בית-המשפט אלא אם יש בו משום תועלת לשני הצדדים. כאן זוכים הערבים לשחרור מערבותם, אך בעלי החוב אינם זוכים לדבר של ממש תמורתו. הסדר כזה אינו עומד במבחן ההגינות המסחרית." (כן ראו את דברי השופט (כתוארו אז) א' רובינשטיין בע"א 9244/06 אקרשטיין תעשיות בע"מ נ' איגלו חברה קבלנית לעבודות צנרת בנין ופיתוח בע"מ (22.5.2008) בעניין זה). אם כן, שחרור בעלי השליטה מערבותם האישית לחברה אינו מובן מאליו, ומדובר בפעולה שבית המשפט לא יאשר על נקלה, אלא רק לאחר דיון ובחינה מעמיקים. בענייננו, ניכר כי לאחר שנדרש בית המשפט להוראות ההסדר, אושר הסדר הנושים מבלי שבדיון שהתקיים ביום 26.1.2011, אשר עסק ברובו באישור הסכם שכר המכר בין החברה ובין האחים עאמר, הועלתה סוגיית ההפטר. ערב ההחלטה לאשר את הסדר הנושים, גם הוצג לפני בית המשפט מתווה אשר לא כלל כל הפטר כלפי בעלי השליטה. כך בדו"ח הנאמן אשר הוגש ביום 25.1.2011 צוין כי: "לאחר בחינה של מספר מתווים הגיע הנאמן למסקנה כי המתווה המומלץ לביצוע העסקה הינו מתווה שאינו מבוסס על מכירת מניות החברה. זאת [...] לאור העובדה כי המניות הינן רכוש בעלי השליטה אשר גם להם חבות מכוח ערבותם האישית הנטענת לחובות החברה" (פסקה 7). בנסיבות אלו, קשה ללמוד ממהלך אישור הסדר הנושים כי ניתן הפטר לבעלי השליטה ובני משפחותיהם. נסיבות אלו הן גם שהביאו את בית המשפט המחוזי לקביעה כי לא אושר הפטר כאמור וכי סעיף 18 להסדר הינו "שריד" מהצעת ההסדר שצורפה לבקשה 28. משכך, אין מקום להתערב בפרשנות שניתנה להסדר על ידי בית המשפט. על אחת כמה וכמה בשים לב להלכה כי בגיבוש הסדר הנושים מהווה בית משפט של חדלות פירעון "שותף פעיל" וכי יש ליתן משמעות של ממש לאופן בו הוא מפרש את ההסדר. וזאת כאשר לא בנקל יתערב בית המשפט של ערעור בפרשנות שנתנה הערכאה הדיונית אשר פיקחה על יצירת ההסדר (ע"א 7652/09 עו"ד יצחק מולכו נ' עו"ד אמנון לורך (11.4.2011); עניין מרכז לוגיסטי, פסקה 40). מעל כל זאת, אף מהתנהגות המערערים עצמם לאחר אישור הסדר הנושים ניתן ללמוד על הבנתם ב"זמן אמת" כי לא ניתן להם הפטר כאמור (והשוו: עניין עזבון מן, פסקה 12). כפי שצוין לעיל, סמוך לאחר אישור הסדר הנושים פתח השייח' אבו סאלח בהליכים לפשיטת רגל. ביום 18.1.2012 הוא הגיש בקשה כי יוכרז חייב מוגבל באמצעים, במסגרתה פירט כי עקב קשיים כלכליים של החברה נקלע לחובות בסך של 9,773,459 ש"ח. בפירוט חובותיו בהוצאה לפועל הוא מנה נושים רבים של החברה להם נתן ערבות אישית. בתוך כך הוא ציין כי "תשומת לב כבוד בית המשפט מופנית לכך, שהמבקש ובני משפחתו היו ערבים לחובותיה של החברה..." (סעיף 15 לבקשה). עוד צוין כי "החוב בתיק זה הינו בעיקר חובה של החברה הנ"ל, כאשר חוב זה נכלל בהליך פשיטת הרגל של החברה..." (סעיף 23 לבקשה). כך אף מצוין בתצהיר מטעמו אשר צורף לבקשה. לבקשת רשם לשכת ההוצאה לפועל הוא הגיש ביום 29.1.2012 הודעה בה הבהיר כי "המבקש ובני משפחתו למעט בת זוגו היו ערבים באופן אישי לחלק גדול וניכר מחובות החברה". באופן דומה פעלו יתר המערערים. כך, ביום 19.3.2012 הגיש מערער 2 בקשה למתן צו כינוס ולהכרזתו פושט רגל. במסגרת הבקשה ציין מפורשות כי חלק ניכר מחובותיו נובעים מערבויות אישיות שנתן לנושי החברה. כמו כן, ביום 14.5.2012 הגיש מערער 3 אף הוא בקשה למתן צו כינוס ולהכרזתו פושט רגל באותו הנוסח. מכל האמור עולה באופן ברור וחד-משמעי כי המערערים עצמם לא סברו כי ניתן להם הפטר מערבויות שנתנו ואך ביום 24.8.2014, בחלוף למעלה משלוש וחצי שנים ממועד אישורו של הסדר הנושים, העלו לראשונה טענה לפיה הם זכאים לקבל הפטר. אציין כי גם לא מצאתי ממש בטענת המערערים כי מהתנגדותו של מע"מ להסדר ניתן ללמוד כי אכן הייתה כוונה לתת להם הפטר. אדרבה, מעמדת מע"מ עולה כי כבר בזמן אמת הובהר כי לא יינתן הפטר, וכי על בסיס הנחה זו הוסרה התנגדותו להסדר. כך, בפתח הודעתו מיום 1.2.2011 ציטט מע"מ את עמדתו אשר צורפה להצעת ההסדר במסגרת בקשה 31, על פיה "מע"מ מתנגד לאמור בסעיף 18 להסדר הנושים... לא ייתכן כי יינתן הפטר לבעלי מניות ו/או ערבים לחובות שיצרה החברה...". ואולם, בתום ציטוט זה הוצגה עמדת מע"מ העדכנית: "מע"מ יעדכן את עמדתו, כדלקמן... הנאמן ובאת כוחו הבהירו בישיבה שנערכה, אתמול, עם באי כוח רשויות המס, כי על אף שרשום בהצעת ההסדר – נספח ב' – לבקשה 31 כי התבקש הפטר לבעלי השליטה, בדו"ח עצמו גופו – בקשה 31 – נרשם כי לא מבוקש הפטר לבעלי השליטה. מכל מקום, מע"מ הסיר את התנגדותו בתנאי ובעלי השליטה אינם מקבלים הפטר מחובותיהם [ההדגשה אינה במקור – ד.מ.]. כמו כן, נושי החברה הצביעו באסיפת הנושים שנערכה בבית ציוני אמריקה על הצעת הסדר נושים הלא כוללת הפטר לבעלי השליטה מאחר ומרביתם התנגדו להפטר." כך אף הופיע בדו"ח מטעם הנאמן מיום 8.2.2011 במסגרת בקשה 38, בו ציין הנאמן "למען הסר ספק, ולהנחת דעתו של ב"כ מע"מ, כי הצעת ההסדר שאושרה אינה כוללת הפטר לבעלי השליטה ובני משפחתם ו/או מי מטעמם". אם כן, לא רק שמע"מ לא התנגד להסדר מהטעם שניתן הפטר, כטענת המערערים, אלא שהוא הסיר את התנגדותו רק לאחר שהובהר לו כי לא יינתן הפטר כאמור. הוא הדין לגבי עמדת הבנק. כפי שציין בית המשפט המחוזי, טענת הבנק כי ניתן למערערים הפטר לא הניאה אותו מלהגיש תביעות חוב נגד המערערים במסגרת הליכי פשיטת הרגל בהם נקטו. די בכך על מנת לדחות את טענת הבנק בעניין ההפטר. גם טענת המערערים לפיה להסדר הנושים ניתן תוקף של פסק דין ומועד הערעור עליו חלף ומשכך לא היה מקום שבית המשפט יקבע הבהרות לגביו, אינה יכולה להישמע. הוראת סעיף 350(ט1) לחוק החברות קובעת מפורשות כי בגדרי סמכותו של בית המשפט של חדלות פירעון ליתן הבהרות ולפרש את הסדר הנושים גם לאחר אישורו. עמדתי על כך בעניין מרכז לוגיסטי ובו ציינתי כי: "סמכות בית המשפט של חדלות פירעון אינה מוגבלת אפוא רק לדיון בהליך הסדר הנושים עצמו והיא נמשכת גם לאחר אישור הסדר הנושים. זאת, בין היתר משום שלצורך אישור ההסדר נפרשה בפני בית המשפט של חדלות פירעון התמונה המלאה של מפת האינטרסים העומדים בבסיס הסדר הנושים המוצע ועליו ליתן מענה כוללני ומקיף, המביא בחשבון את השלכות ההסדר על כלל הגורמים המעורבים... דברים אלו נכונים הן לשלבים הראשונים בתהליך אישור ההסדר, והן לשלבים שלאחר אישורו, ככל שעולות סוגיות שיש בהן כדי להשפיע על ההסדר ועל הזכויות והחובות של הצדדים לו." (פסקה 39). במאמר מוסגר יצוין כי גם על פי חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018, אשר פורסם ביום 15.3.2018 ועתיד להיכנס לתוקף בקרוב (סעיף 373 לחוק), קיימת לבית המשפט של חדלות פירעון סמכות זו, ובלשון הסעיף: "90(ב). בית המשפט שאישר תכנית לשיקום כלכלי מוסמך לדון במחלוקת שהתגלעה בנוגע לפרשנות התכנית או בנוגע ליישומה." ובדברי ההסבר לסעיף בהצעת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ו-2016, ה"ח 1027, מצוין כי: "בית המשפט שאישר את התכנית הוא המוסמך לדון במחלוקות שיתגלעו בנוגע לפרשנותה או ליישומה. הטעם לכך הוא שלעתים תכנית השיקום מורכבת ודורשת פיקוח ובקרה. בית המשפט שאישר את התכנית הוא בית המשפט המתאים לפקח על יישומה ולדון במחלוקות שיתגלעו בקשר אליה. הוראה זו מבוססת על הוראת סעיף 350(ט1) לחוק החברות". סיכומו של דבר, מכלל הנסיבות מצטיירת תמונה לפיה לא ניתן הפטר לבעל מניות שליטה מחובותיו לחברה. כך עולה, בין היתר, מדו"ח הנאמן, מסקירת השתלשלות ההליכים שקדמו לאישור ההסדר ומהתנהגות הצדדים לאחר אישורו. לאור האמור אציע לחבריי לדחות את הערעור, ולחייב את המערערים ביחד ולחוד בהוצאות המשיבים אשר הגישו תגובה לערעור, התייצבו במועד הדיון ועמדתם התקבלה, בסך של 5,000 ש"ח: 2, 8-7 (יחדיו), 9, 13, 18-17 (יחדיו), 29-19 (יחדיו). ש ו פ ט השופט י' עמית: אני מסכים. ש ו פ ט השופט נ' סולברג: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ד' מינץ. ניתן היום, ‏כ' באדר א התשע"ט (‏25.2.2019). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 17005820_N22.docx רח מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il 1