אלאימאן שירותי חברה ורווחה בע"מ נ. משרד הרווחה והשירותים החברתיים- המשרד הראשי

13 בבית המשפט העליון עע"מ 58175-07-25 לפני: כבוד השופטת דפנה ברק-ארז כבוד השופט עופר גרוסקופף כבוד השופטת גילה כנפי-שטייניץ המערערת: אלאימאן שירותי חברה ורווחה בע"מ נגד המשיבים: 1. משרד הרווחה והשירותים החברתיים- המשרד הראשי 2. תפארת "בית חם" בע"מ ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים מיום 15.7.2025 בעת"מ 25872-06-25 שניתן על ידי כבוד השופטת תמר בר-אשר בשם המערערת: עו"ד לימור ספצ'ק פסק-דין השופט עופר גרוסקופף: לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (כב' השופטת תמר בר-אשר) מיום 15.7.2025 בעת"מ 25872-06-25, במסגרתו נדחתה עתירה מנהלית נגד החלטת ועדת המכרזים של המשיב 1, משרד הרווחה והביטחון החברתי (להלן: ועדת המכרזים ו-משרד הרווחה או המשרד, בהתאמה). ועדת המכרזים החליטה לבחור בהצעת המשיבה 2, תפארת "בית חם" בע"מ (להלן: תפארת) כזוכה במכרז להפעלת מסגרות חירום ואבחון לנוער בסיכון מהחברה הערבית (להלן: המסגרות). לצד הערעור הוגשה בקשה למתן צו ביניים. רקע והשתלשלות העניינים עניינו של ההליך במכרז 855/2024 "הפעלת עשר מסגרות חירום ואבחון לנערים ונערות בסיכון בפריסה ארצית" (להלן: המכרז). ביום 2.4.2024 פורסם הנוסח הסופי של הוראות המכרז, ולפיו בחינת ההצעות תעשה על סמך מדדי איכות בלבד, ולא על סמך המחירים המוצעים. בין היתר, התבקשו המציעים להגיש תוכנית עבודה, ובמכרז פורטו מספר אמות מידה שעל פיהן ייבחנו התוכניות (להלן: תוכניות העבודה ו-קריטריון תוכנית העבודה, בהתאמה). כן התבקשו המציעים לפרט את ניסיונם בהפעלת תוכניות רווחה או מסגרות חוץ-ביתיות מסוגים שונים, באמצעות מילוי טבלה, שצורפה כנספח י' למכרז (להלן: קריטריון הניסיון הקודם). המערערת, אלאימאן שירותי חברה ורווחה בע"מ (להלן: המערערת), תפארת, ושלוש מציעות נוספות הגישו הצעות להפעלת שתי המסגרות המיועדות לנוער בסיכון מהחברה הערבית. לצידן, התמודדו במכרז עוד תשע מציעות על הפעלת מסגרות אחרות. לאחר קבלת ההצעות פנתה ועדת המכרזים אל תפארת לקבלת הבהרה באשר לקריטריון הניסיון הקודם (להלן: הפנייה לתפארת). בפנייה הוסבר כי בעת שפירטה את מסגרות הרווחה אותן הפעילה בעבר סימנה תפארת "כן" בעמודה המתייחסת לשאלה האם המסגרת היא "מסגרת חוץ ביתית/הלנתית" ו-"לא" בעמודה המתייחסת לשאלה אותה מסגרת היא "מסגרת חוץ ביתית חירומית" (ההדגשה אינה במקור). צוין כי המסגרות אותן הפעילה תפארת בעבר, "בהתאם להכרות המשרד הינן מסגרות חירומיות חוץ-ביתיות [...]" – ומשכך התבקשה תפארת למסור פירוט ביחס לאופי של כל אחת מהמסגרות אותן הפעילה. תפארת השיבה כי מדובר ב-"טעות אנוש שנפלה בתום לב" וכי אכן, בניגוד לאמור בהצעתה המקורית, ארבע מתוך המסגרות אותן הפעילה הן מסגרות חוץ-ביתיות חירומיות. ועדת המכרזים התרשמה כי אכן מדובר בטעות בתום לב, וקבעה כי הצעת תפארת תיבחן בהתאם לאמור בהודעת ההבהרה שלה, באופן שהגדיל את סך הנקודות שקיבלה תפארת בקריטריון הניסיון הקודם. ביום 24.3.2025 נמסר למערערת כי ועדת המכרזים החליטה לאשר את הצעת ועדת המשנה, לבחור בתפארת כזוכה בהפעלת המסגרות, ולהגדיר את המערערת ככשיר שני. הניקוד לו זכתה המערערת עמד על 97.63, והניקוד לו זכתה תפארת היה 99.08 – פער של 1.45 נקודות. לאחר עיון במסמכי המכרז ובהצעה הזוכה, פנתה המערערת, ביום 4.5.2025 לוועדת המכרזים וביקשה לבטל את ההחלטה לבחור בהצעת תפארת (להלן: השגת המערערת). נטען כי הפנייה לתפארת נעשתה בניגוד לדין – שכן מהוראות המכרז עולה כי ניקוד ההצעות ייעשה רק לפי המידע שנכלל בהצעות המקוריות, ולא לפי המידע המצוי בידי המשרד. הודגש כי הפנייה לתפארת, שנעשתה על יסוד היכרותו המוקדמת של המשרד עם המסגרות אותן מפעילה תפארת, פוגעת בשוויון בין המציעים. למעשה, נטען, העובדה כי תפארת מסרה מידע לא מדויק בהצעתה המקורית מהווה עילה לפסילת ההצעה – ולבטח לא לשדרוגה. ביום 29.5.2025 קיימה ועדת המכרזים דיון בהשגת המערערת, ובסיומו החליטה לדחות את ההשגה. הוסבר כי הוחלט על שליחת הפנייה לתפארת בשל הסתירה הגלויה בין הנתונים שהגישה ביחס לקריטריון הניסיון הקודם – סתירה הנוגעת למידע פומבי, שניתן היה לבררו בקלות. לפיכך, ועדת המכרזים מצאה כי הפנייה לא הביאה לשיפור ההצעה או לשינויה אלא לאימותו של נתון עובדתי פשוט. ועדת המכרזים ציינה כי הדין מתיר את תיקונם של פגמים טכניים בהצעות, וכי הדבר אף מובהר במפורש בהוראות המכרז, שלפיהן המשרד רשאי להורות, בנסיבות המתאימות, "על תיקון של כל פגם שנפל בהצעה" (סעיף 5.10.13 להוראות המכרז). ביום 10.6.2025 הגישה המערערת עתירה מנהלית לבית המשפט המחוזי בירושלים, ובצידה בקשה למתן צו ביניים, בהן חזרה על הטענות שהעלתה בהשגתה. המערערת הוסיפה כי, בניגוד לעמדת ועדת המכרזים, לא מדובר בתיקון טעות טכנית או מעין "טעות סופר" – אלא בשיפור ההצעה, באופן אשר הביא להגדלת הניקוד שניתן לתפארת ב-15 נקודות, ולזכייתה במכרז. בעתירה העלתה המערערת טענה נוספת הנוגעת לקריטריון תוכנית העבודה – המערערת ציינה כי תוכניות העבודה שהוצעו על ידה ועל ידי תפארת נוקדו בידי גורמים שונים במשרד, וכי הדבר פוגע בשוויון בין המציעים, שהרי כל אחד מהגורמים המקצועיים בוחן את ההצעות לפי התרשמותו האישית. המערערת הדגישה כי זהותם השונה של המעריכים חמורה במיוחד שעה שאחת מאמות המידה להערכת תוכניות העבודה, לפי הוראות המכרז, היא "השוואה בין תוכניות עבודה של המציעים השונים". המשרד ותפארת הגישו לבית המשפט קמא תגובות לבקשת המערערת למתן צו ביניים. המשרד דחה את טענות המערערת ביחס לקריטריון הניסיון הקודם וגרס כי לא נפל פגם באופן ניקוד ההצעות בקריטריון תוכנית העבודה. ראשית, טען המשרד כי טענה זו הועלתה לראשונה בעתירה המנהלית – ומשכך יש לדחותה על הסף. לגופו של עניין, הוסבר כי חוות הדעת בדבר תוכניות העבודה הוכנו בידי גורמי מקצוע במשרד, אך כלל חוות הדעת אושרו על ידי גב' מיכל פרימו-אבס, מנהלת השירות למעברים, אבחון והשמה במשרד, שהיא הגורם המקצועי המנהל את המכרז (להלן: גב' פרימו-אבס). הודגש כי גב' פרימו-אבס "בחנה את כלל התוכניות באופן שוויוני ובהתאם לפרמטרים הקבועים במכרז" (סעיף 4 לתגובה המשלימה של המשרד מיום 7.7.2025; הדגש במקור). המשרד הוסיף כי גם ועדת המכרזים עצמה ניקדה את תוכניות העבודה, על סמך התרשמות גורמי המקצוע מהן, באופן שוויוני. גם תפארת התנגדה למתן צו ביניים. היא הדגישה כי העתירה המנהלית מהווה חזרה על טענות שהועלו בהשגת המערערת, ואשר נדחו על ידי ועדת המכרזים בהתאם לדין. אשר לטענות המערערת נגד קריטריון תוכנית העבודה – תפארת טענה כי מזה עשרות שנים המשרד מחלק את מלאכת ניקוד ההצעות במכרזים בין מפקחים שונים. כן הדגישה תפארת כי מאזן הנוחות נוטה נגד הענקת סעד זמני, שכן המסגרות מושא ההליך הן מסגרות חדשות שעתידות להיפתח, לאחר השלמת הליכי המכרז, וכי הן נועדו לספק שירותים לאוכלוסייה שאינה זוכה לשירותים מסוג זה כיום. ביום 14.7.2025 נערך דיון בהליך, ובמהלכו ציינה באת-כוח המשרד כי ועדת המכרזים פנתה לא רק לתפארת בבקשת הבהרה – אלא ביקשה הבהרות גם משמונה מציעים נוספים, ומשכך אין יסוד לטענה כי הפנייה לתפארת נעשתה בעקבות יחס מיוחד כלפיה. מנגד, באת-כוח המערערת הבהירה כי טענותיה לעניין שיטת הניקוד של קריטריון תוכנית העבודה לא הועלתה בהשגה אלא רק בעתירה המנהלית, שכן מסמכי הניקוד עצמם, ועליהם שמות המעריכים, הועברו למערערת לראשונה לאחר הגשת ההשגה. בתום הדיון, ובהתאם לתקנה 8(2) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000 (להלן: תקנות סדרי דין), ניתן פסק הדין של בית המשפט לעניינים מנהליים – בגדרו נדחתה העתירה, והוטלו על המערערת הוצאות בסך 9,000 ש"ח לכל אחת מהמשיבות. תחילה דן בית המשפט בטענות הנוגעות לקריטריון הניסיון הקודם. הוא הדגיש כי הפנייה לתפארת נעשתה בהתאם לתקנה 20(ה) לתקנות חובת המכרזים, התשנ"ג-1993 (להלן: תקנות חובת מכרזים), ולפיה ועדת המכרזים "רשאית, מטעמים שיירשמו בפרוטוקול, להזמין מציע כדי לברר פרטים בהצעה", וכי הפגם האמור הוא פגם טכני בלבד – שאין מניעה לתקנו. עוד סבר בית המשפט כי לא נפל פגם בכך שהפנייה לתפארת נעשתה לנוכח היכרות גורמי המקצוע במשרד עם המסגרות אותן מפעילה תפארת, שהרי, ברי כי ניסיון קודם בתחום זה מחייב עבודה עם גורמי משרד הרווחה. ממילא, צוין כי ניתן היה לפנות בבקשת ההבהרה גם על סמך הסתירה בין תשובותיה השונות של תפארת לשאלות במכרז. לאחר מכן פנה בית המשפט לטענות הנוגעות לקריטריון תוכנית העבודה. תחילה, צוין כי הטענות הועלו בשולי העתירה, וכי לא הובהר האם מוצו ההליכים לגביהן מול ועדת המכרזים – אך מכל מקום, נקבע, כי אין בטענות ביחס לקריטריון זה כדי להביא לשינוי תוצאות המכרז. זאת, בהסתמך על תגובת המשרד בהליך, לפיה גב' פרימו-אבס בחנה את הניקוד שנתנו המעריכים השונים לכלל התוכניות על בסיס שוויוני, וּועדת המכרזים קבעה את הניקוד הסופי לתוכניות לאחר בחינה רוחבית של כלל ההצעות. למען שלמות התמונה יצוין כי בעניינו של המכרז מתקיים הליך נוסף בבתי הדין לעבודה. בחודש אפריל 2024 הגיש ארגון "כוח לעובדים" בקשת צד לסכסוך קיבוצי נגד המשרד, בטענה כי במכרז נפלו פגמים שונים, המביאים לפגיעה בזכויותיהם של עובדי המסגרות (ס"ק 52679-04-24). בהתאם, התבקש בית הדין האזורי לעבודה להורות למדינה לקיים הידברות עם ארגון העובדים, ולכלול הוראות במכרז שיבטיחו את זכויותיהם. ביום 1.8.2024 הורה בית הדין האזורי כי עד להכרעה בהליך, לא יקדם המשרד את המכרז או יכריז על הזוכים בו. לאחר שניתן פסק דין בבית הדין האזורי, הוגשו ערעורים עליו לבית הדין הארצי לעבודה (עס"ק 5448-04-25). ביום 22.5.2025 הסכימו הצדדים למתווה פעולה עד להכרעה בערעורים, ולפיו המשרד יהיה רשאי להמשיך בהליך המכרז, אך לא יהיה רשאי להתקשר עם הזוכים בו עד למתן החלטה אחרת. מהסדר זה הוחרגו המסגרות הייעודיות למגזר הערבי (שהן המסגרות מושא ההליך שבפנינו) וכן מסגרת לאוכלוסייה הכללית במחוז דרום. ביחס למסגרות אלו, נקבע, המשרד יהיה רשאי להמשיך בהליכי המכרז, וכן יהיה רשאי להתקשר עם הזוכים בו, תוך שיובהר לזוכים כי ההתקשרות כפופה לתוצאות פסק הדין בהליך בבית הדין הארצי לעבודה. טענות המערערת על פסק הדין הוגש הערעור דנן, ובצידו הוגשה בקשה למתן צו ביניים האוסר על המשרד לממש את החלטת ועדת המכרזים בדבר זכיית תפארת במכרז. באשר לקריטריון הניסיון הקודם, המערערת מדגישה כי הפנייה לתפארת נעשתה עקב היכרות מוקדמת של עובדי המשרד עמה, ולא בשל חוסר בהירות בהצעת תפארת. לדברי המערערת, אין כל חוסר בהירות שכזה בהצעה, ועניין זה הועלה לראשונה כנימוק לפנייה לתפארת במסגרת החלטת ועדת המכרזים בהשגת המערערת. עוד טוענת המערערת כי לא ניתן לומר שהמידע בדבר המסגרות השונות הוא מידע פומבי, הזמין לכלל עובדי משרד הרווחה. משכך, לדבריה, העובדה כי המסגרות אותן מפעילה תפארת הן מסגרות של משרד הרווחה דווקא, אשר ידועות לעובדי המשרד, היא בגדר יתרון בלתי-הוגן, הפוגע בעיקרון השוויון בין מציעים. מכל מקום, נטען כי לא ניתן להסתמך על תקנה 20(ה) לתקנות חובת מכרזים, שכן ההחלטה לפנות לתפארת התקבלה על ידי ועדת המשנה – ולא על ידי ועדת המכרזים, כנדרש בתקנה. עוד נטען שהדין הכללי והוראות המכרז אוסרות על פנייה למציע לצורך שיפור הצעתו, בהסתמך על מידע הנוגע לניסיונו הקודם של המציע עם עורך המכרז. באשר לקריטריון תוכנית העבודה, טוענת המערערת, בתמצית, כי אמות המידה השונות לפיהן מנוקדות תוכניות העבודה הן סובייקטיביות, וכי אף אם גב' פרימו-אבס בחנה את כלל ההצעות – אין די בבחינה זו כדי לרפא את הפגיעה בשוויון הנובעת מזהות המעריכים השונים. יתרה מזאת, המערערת מציינת כי הוגשו 5 הצעות בלבד להפעלת המסגרות בחברה הערבית – ולא הייתה כל מניעה כי גורם אחד יבדוק את תוכניות העבודה שצורפו להצעות אלה. דיון והכרעה לאחר שעיינתי בהודעת הערעור, על נספחיה, ובבקשה למתן סעד זמני בערעור, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. זאת, בהתאם לסמכות המוקנית לנו בתקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, שחלה על ההליך שלפנינו מכוחה של תקנה 34(א) לתקנות סדרי דין. אתייחס תחילה לטענות המערערת ביחס לקריטריון הניסיון הקודם, ולאחר מכן לטענותיה ביחס לקריטריון תוכנית העבודה. בבסיסן, שתי הטענות של המערערת נוגעות לפגיעה בעיקרון השוויון בין מציעים. אכן, אין חולק על חשיבותו של עיקרון השוויון – שהוא בבחינת אבן הראשה של דיני המכרזים הציבוריים, ושבלעדיו מאבד תחום זה את "נשמת אפו" (בג"ץ 47/68 שרמן נ' שר העבודה, פ"ד כב(1) 496, 499 (1968). כן ראו: עע"מ 8412/07 חברת מלון ומלון סוויטות אפ.אס.אר. בירושלים בע"מ נ' הורן, פסקה 31 (4.3.2009); עע"מ 10089/07 אירוס הגלבוע בע"מ נ' ברוך, פסקה 24 (5.4.2011) (להלן: עניין אירוס הגלבוע); עע"מ 6911/21 איי. טי. שיקום בע"מ נ' משרד הבריאות – ועדת מכרזים מרכזית לשרותים וטובין, פסקה 22 (7.3.2022)). עם זאת, עיקרון השוויון אינו ניצב יחידי, ולצידו עומדת תכלית מרכזית נוספת של דיני המכרזים – שימוש יעיל בכספי ציבור, תוך שיפור התחרות בין מציעים והבטחת מימוש מיטבי, ככל האפשר, של מטרות המזמין (עע"מ 6823/10 מתן שירותי בריאות בע"מ נ' משרד הבריאות, פסקה 20 (28.2.2011); עע"מ 4607/16 Alstom Transport SA נ' נת"ע נתיבי תחבורה עירוניים בע"מ, פסקה 48 (18.4.2017); עע"מ 7383/23 מחצבות כפר גלעדי שותפות מוגבלת נ' רשות מקרקעי ישראל, פסקה 13 (28.5.2024)). הסדרים פרטניים רבים בדיני המכרזים נקבעו בשים לב לצורך לאזן בין עקרונות אלה. כך נעשה, לדוגמה, בסוגיה שהתעוררה בענייננו ביחס לקריטריון הניסיון הקודם – פניות הבהרה למציעים. בתחום זה נקבע הכלל לפיו, גם במכרזים בהם נאסר על ניהול משא ומתן בין עורך המכרז לבין המציעים בטרם נקבעה זהות הזוכה, עדיין רשאית ועדת המכרזים לפנות למציע לצורך קבלת הבהרות ביחס להצעתו, מכוח תקנה 20(ה) לתקנות חובת מכרזים – ובלבד שתעשה כן "בכפוף לשמירה על כללי השוויון והתחרות ההוגנת, ובתנאי שלא יהא בכך פתח לשינוי מהותי של ההצעה" (עע"מ 3190/02 קל בנין בע"מ נ' החברה לטיפול בשפכים רמת לבנים בע"מ, פ"ד נח(1) 590, 601 (2003) (להלן: עניין קל בנין); עע"מ 3499/08 רון עבודות עפר ייזום ופיתוח מ.א. בע"מ נ' ועדת המכרזים – עיריית עפולה, פסקה 15 (18.1.2009); עע"מ 303/12 מטיילי קרית שמונה בע"מ נ' עיריית צפת, פסקה 22 (3.7.2012)). לפיכך, לא ניתן לפנות לקבלת הבהרות במקרים בהם הפנייה להבהרה תקנה למציע "מרחב תמרון", המאפשר לו לשנות את הצעתו באופן מהותי (עע"מ 1873/12 אסום חברה קבלנית לבניין בע"מ נ' אוניברסיטת בן גוריון בנגב, פסקה 8 לחוות דעתה של השופטת אסתר חיות (6.8.2012); עע"מ 1012/12 קופי טיים בע"מ נ' אחוה המכללה האקדמית לחינוך, פסקה 12 (22.8.2012)). מחד גיסא, בכך נשמר עיקרון השוויון בין המציעים, שבמקרה זה משמעו איסור על ניהול משא ומתן פרטני (למגבלות על ניהול משא ומתן בטרם נקבע הזוכה, ויחסן לעקרון השוויון, ראו, לדוגמה: עניין קל בנין, בעמ' 601-599; עניין אירוס הגלבוע, בפסקה 26); מאידך גיסא, נמנעים מצבים בהם בשל שגיאה טכנית בלבד, נבחר מציע שהצעתו איננה, לאמיתו של דבר, ההצעה המיטבית, באופן המגן על האינטרס הציבורי אותו נועד המכרז לקדם. האם אופן בחינת קריטריון הניסיון הקודם וקריטריון תוכנית העבודה הביא לפגיעה בעיקרון השוויון, באופן המצדיק את התערבות בית המשפט בהחלטת ועדת המכרזים? סבורני כי התשובה לכך שלילית. אפתח בטענה העיקרית אותה מעלה המערערת, הנוגעת לקריטריון הניסיון הקודם. במישור הסמכות, לא מצאתי כי, בנסיבות העניין, נפל פגם בהפעלת תקנה 20(ה) לתקנות חובת מכרזים. המערערת טענה כי תקנה זו אינה חלה בענייננו שכן ההחלטה לא התקבלה על ידי ועדת המכרזים, אלא על ידי ועדת המשנה שלה. ואכן, בפרוטוקול של דיוני ועדת המשנה מצוינת הפנייה לתפארת, והמענה שניתן מטעמה (ראו: עמוד 4 לפרוטוקול ישיבת ועדת המשנה, שצורף כנספח 6 לעתירה המנהלית). אלא שבפנייה לתפארת צוין במפורש כי "הוועדה מאשרת פנייה למציע [...] בהתאם לתקנה 20(ה)" (ההודעה צורפה כנספח 16 לערעור (ההדגשה אינה במקור)). גם מהחלטת ועדת המכרזים בהשגת המערערת עולה כי הועדה אישרה את הפנייה (שם, בסעיפים 9-7). בהקשר זה יצוין כי אף אם הצורך בפנייה לתפארת התברר לראשונה במהלך הדיונים שנערכו בוועדת המשנה אין בכך כל פגם, שכן לפי תקנה 8א(ב) לתקנות חובת מכרזים, ועדת המשנה רשאית להמליץ לוועדת המכרזים כיצד לפעול בעניינים שונים, כגון פנייה למציע לצורך בירור פרטים בהצעתו (תקנה 8א(א)(5) לתקנות חובת מכרזים). גם הוראות המכרז אינן שוללות את האפשרות לפנות לתפארת. המערערת נסמכת, לצורך טענה זו, על סעיפים בהוראות המכרז מהם עולה כי בדיקת איכות ההצעות תיעשה על סמך המידע הכלול בהן, וכי מציעים יכולים לעדכן את הצעתם רק כל עוד לא חלף המועד האחרון להגשת הצעות (סעיפים 4.2.5 ו-5.3.13.4 להוראות המכרז) – אך הוראות אלו אינן נוגעות לנסיבות שבפנינו, שכן הן עוסקות במצבים בהם מציעים מבקשים לתקן, מיוזמתם, את הצעתם, או מבקשים להסתמך, בדיעבד, על מידע שלא נכלל בה. בשונה מכך, בענייננו שונתה ההצעה בעקבות בקשת הבהרה של ועדת המכרזים, כך שבהצעה המתוקנת נכלל המידע המדויק בדבר אופי הניסיון הקודם של תפארת. כפי שציין בית המשפט קמא, עניין זה מוסדר באופן מפורש בחלקים אחרים בהוראות המכרז, בהן ניתנה לוועדת המכרזים סמכות לפנות למציעים שונים לצורך בירורים, וכן לתקן פגמים שנפלו בהצעות (סעיפים 5.10.5 ו-5.10.13 להוראות המכרז). אף במישור שיקול הדעת איני סבור כי נפל פגם בהחלטה על הפנייה לתפארת. ביסודה של החלטה זו עומדים שני שיקולים: היכרות משרד הרווחה עם מוסדות "חסות הנוער" ומוסדות דומים, הפועלים תחתיו; והפער הניכר לעין בין אופן תיאור המוסדות בהצעת תפארת ובין הדרך בה הם סווגו. המכרז מגדיר "מסגרת חוץ ביתית חרומית" באופן הבא: מסגרת טיפולית חוץ ביתית, נגישה, הנותנת מענה מיידי בכל שעות היממה, לצורך סיפוק צרכים בסיסיים, התארגנות ואבחון לקראת המשך טיפול, בסביבה מוגנת ובטוחה (סעיף 1.3 להוראות המכרז) המסגרות אותן תפארת מפעילה העונות להגדרה זו כוללות, בין היתר, את הוסטל "אמאן" בשפרעם. מסגרת זו מופעלת עבור רשות חסות הנוער במשרד הרווחה והיא תוארה, בהצעתה המקורית של תפארת, כך: הוסטל "אמאן" בשפרעם למתבגרות במצוקה ק[ש]ה וסיכון גבוהה – מסגרת טיפולית מיועדת למתבגרות המתגוררות והנמצאות בתהליך טיפול ושיקום ומופנות להוסטל על פי חוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך-1960, או חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א-1971 (עמ' 107 להצעת תפארת במכרז, שצורפה כנספח 1 לתגובתה בבית המשפט קמא מיום 1.7.2025 (השגיאות במקור)). המערערת טוענת כי בהצעת תפארת לא קיימת סתירה גלויה, על פני הדברים, בין האופן שבו תוארו המסגרות ובין האופן בו סווגו. שהרי, ישנן מסגרות חוץ-ביתיות שאינן חירומיות – ואין סתירה גלויה באפשרות שהמסגרות שהפעילה תפארת הן מסוג זה. אך דומני כי קיימת, לכל הפחות, אי-בהירות ממשית המתעוררת בשל הפער בין האופן בו סווגו המסגרות ובין הדרך בה תוארו – תיאור התואם, על פני הדברים, את ההגדרה שנקבעה במכרז למסגרות חוץ-ביתיות חירומיות. די בחוסר-בהירות זה על מנת להצדיק את הפנייה לתפארת, בפרט בנסיבות בהן מדובר במסגרות המופעלות עבור משרד הרווחה, וכאשר מספר המסגרות החוץ-ביתיות המיועדות לחברה הערבית אינו גדול (יונת מייזל "מסגרות חוץ-ביתיות בתנאי פנימייה מלאה שמפעיל משרד הרווחה בעבור ילדים ובני נוער בסיכון בחברה הערבית" 17-18 (הכנסת, מרכז המחקר והמידע 2022)). ממילא, היכרות קודמת בין עורך המכרז ובין מציעים שהתקשרו עמו בעבר היא כורח המציאות, ואין בה כשלעצמה, כדי להביא לפסילת ההצעה (ראו: עע"מ 2310/02 איגוד ערים אזור דן (תברואה וסילוק אשפה) נ' דסאל מרחבים, חברה לעבודות עפר בע"מ, פ"ד נט(6) 337, 349-348 (2002); עע"מ 7357/03 רשות הנמלים נ' צומת מהנדסים תכנון תאום וניהול פרויקטים בע"מ, פ"ד נט(2) 145, 160-159 (2005); עומר דקל מכרזים כרך שני 45 (2006) (להלן: דקל) והשוו לסעיף 4.2.6.7 להוראות המכרז, העוסק בהערכת הניסיון הקודם של מציעים בעבודה עם משרד הרווחה). קו הגבול שמתחה הפסיקה בענייננו, כפי שתואר לעיל, הוא בין מקרים בהם ההבהרה תביא לשינוי מהותי בהצעה, ובין מקרים בהם מדובר בהבהרת שגיאה טכנית בלבד. רק במקרים מהסוג השני מוצדק יהיה לפנות למציעים לצורך הבהרה, בעוד שבסוג המקרים הראשון פנייה כאמור תהווה פגיעה בעיקרון השוויון בין מציעים (פסקה 12 לעיל). בהתאם להבחנה זו, אני סבור כי ההבהרה בענייננו היא טכנית בלבד. ודוק, הפנייה לתפארת לא אפשרה לה לשנות נתון עתידי במטרה לשפר את הצעתה (כגון, שינוי מחיר ההצעה או שדרוג תוכנית העבודה המוצעת). כל שאירע הוא שניתנה לתפארת הזדמנות לתקן שגיאה שעשתה ביחס לתיאור ניסיונה הקודם. ברי כי הפנייה אליה לא אפשרה לתפארת לשנות, בדיעבד, את הניסיון הקודם שצברה עד למועד הגשת הצעתה, באופן שהיה מקנה לה הזדמנות נוספת "לשפר עמדות" לצורך המכרז (ראו והשוו: עניין קל בנין, בעמ' 608; דקל, בעמ' 619-618; בג"ץ 4587/18 ערוץ לשידורי הכנסת בע"מ נ' המועצה לשידורי כבלים ולשידורי לוויין, פסקאות 41-40 (19.7.2018)). סבורני, איפוא, כי קבלת טענות המערערת לא תגן על עיקרון השוויון בין מציעים. יתרה מזאת, קבלת הטענות תגרום לפגיעה ניכרת באינטרס הציבורי, שהרי אין מחלוקת כי, הלכה למעשה, ניסיונה הקודם של תפארת אינו משתקף כראוי בהצעתה המקורית. פגיעה זו היא חמורה במיוחד במכרז מהסוג שלפנינו – קשה להגזים בחשיבותו של מכרז זה, אשר נועד להבטיח כי הטיפול המיטיבי יינתן לצעירים במצוקה מכל מגזרי החברה הישראלית. בדומה, אינני סבור כי האופן בו נבחנו ההצעות במסגרת קריטריון תוכנית העבודה עולה לכדי פגיעה בעקרון השוויון. ביחס לטענה זו הדגיש בית המשפט קמא, על בסיס תגובת המשרד, כי "ועדת המכרזים ניקדה את התוכניות על בסיס התרשמות גורמי המקצוע ולאחר בחינה שוויונית ורוחבית של כלל ההצעות וכי בפועל, היה זה גורם אחד אשר בחן את הניקוד של כל ההצעות" (פסקה 9 לפסק הדין קמא). יצוין כי מתווה זה תואם גם את האמור בהוראות המכרז ולפיהן הניקוד בקריטריון תוכנית העבודה "יינתן על ידי ועדת המכרזים, בין השאר, על בסיס התרשמותם והמלצותיהם של הגורמים המקצועיים המעריכים את התכנית" (סעיף 4.2 להוראות המכרז). בית המשפט קמא אימץ, אם כן, את עמדת המדינה באשר לדרך בה נבחנו תוכניות העבודה – וזוהי קביעה עובדתית שערכאת הערעור, כידוע, אינה נוטה להתערב בה (עע"מ 8196/08 אור הייטק בע"מ נ' עיריית אילת, פסקה כ"ג (10.11.2009); עע"מ 10065/08 חברת עתיר בע"מ נ' מדינת ישראל, פסקה 18 (28.4.2013); עע"מ 1338/21 חנן אום אלפחם, חברה למתן שירותי בית ורווחה בע"מ נ' משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים, פסקה 30 (6.10.2021)). לצד זאת, יש להטעים כלל נוסף, ולפיו בית המשפט אינו משמש כ-"ועדת מכרזים עליונה", והתערבותו בהליכי מכרז מוגבלת למצבים בהם מדובר בפגם מהותי, היורד לשורשו של עניין, להבדיל מפגם טכני בהליכי המכרז (ע"א 334/01 מדינת ישראל נ' אבו שינדי, פ"ד נז(1) 883, 895-894 (2003); עע"מ 6466/19 משרד הביטחון נ' עמותת חברות הסיעוד, פסקה 14 (11.10.2020); עע"מ 7514/21 שמאור מוקד הבטחון הישראלי בע"מ נ' מדינת ישראל – משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים, פסקה 21 (14.3.2022)). לטענת המערערת, עצם העובדה שחוות הדעת ששימשו בסיס למתן הציונים בוצעו על ידי מעריכים שונים מהווה פגיעה בשוויון, כיוון שהדעת נותנת כי מעריכים שונים יעריכו את תוכניות העבודה בהתאם לשיפוטם ולניסיונם האישי המשתנים. יתכן מאד כי בטענה זו היה ממש, לו הייתי מגיע למסקנה כי אין במכרז מנגנון לפיקוח על המעריכים, וכי לא הייתה דרך להבטיח שהניקוד הסופי של תוכניות העבודה יהיה כפוף לשיקול דעתו של גורם שבחן את כל התוכניות והעריך את יתרונותיהן וחסרונותיהן. דא עקא, בית המשפט קמא קבע כי כך היה – והמערערת לא השכילה להציג טעם מספק להתערבות במסקנתו (לדוגמה, העובדה כי חתימתה של גב' פרימו-אבס אינה מופיעה על כל התוכניות אינה מעלה ואינה מורידה, שהרי, לפי קביעת בית המשפט קמא היא אכן בחנה את כלל התוכניות, וממילא שמה או חתימתה מופיעים על חוות הדעת ביחס לתוכניות העבודה של המערערת ושל תפארת). נוכח האמור לעיל, מצאתי כי בדין קבע בית המשפט קמא כי זהותם השונה של המעריכים לא השליכה באופן ישיר על השוויון במתן הניקוד הסופי להצעות. בשולי הדברים, אולם לא בשולי העניין, אבקש להדגיש כי אחידות וניטראליות בדרכי הניקוד של ההצעות המוגשות במכרז אכן עומדות בליבת עקרון השוויון. לפיכך, ככלל, מוטב שניקוד כל אחד מרכיבי הציון שניתן להצעות השונות יעשה, בהעדר מניעה מעשית, בידי אותו גורם (אחידות הגורם המעריך) ועל פי אותה שיטה (אחידות מתודת ההערכה), ועד כמה שהדבר ניתן, אף ללא זיקה לזהות המציע (באופן אנונימי) ולניקוד שניתן ברכיבים אחרים (באופן בלתי תלוי). אפס, לא בכל המכרזים ניתן להקפיד באופן מלא על כלל הדרישות הללו. כך, למשל, לעיתים עבודת ההערכה של רכיב מסוים מחייבת, בשל אילוצי הזמן, הסתייעות ביותר ממעריך אחד, וישנם מכרזים בהם לא ניתן, עם כל הרצון הטוב, לבצע התממה (אנונימיזציה) של תהליך ההערכה ביחס לרכיב זה או אחר (ולעיתים, לא ניתן לבצעה כלל). על כן, הבחינה של האופן בו נשמר עקרון השוויון ביחס לתהליך הניקוד היא לעולם תלוית הקשר ונסיבות. במקרה שלפנינו, השתכנע בית המשפט המחוזי כי העושים במלאכה בחנו את איכות ההצעות באופן אחיד וניטראלי, וזאת גם אם הסתייעו במספר מעריכים שפעלו תחת גורם מפקח אחד. לא ראיתי בטיעוני המערערים טעם מבורר המצדיק התערבותנו בקביעה זו. סוף דבר: נוכח האמור לעיל, אציע כי נדחה את הערעור, ומאליה גם את הבקשה למתן צו ביניים. עוד אציע, מאחר שלא נתבקשה תשובה, כי לא נעשה צו להוצאות. עופר גרוסקופף שופט השופטת דפנה ברק-ארז: אני מסכימה. דפנה ברק-ארז שופטת השופטת גילה כנפי-שטייניץ: אני מסכימה. גילה כנפי-שטייניץ שופטת הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט עופר גרוסקופף. ניתן היום, ‏י"ג באב התשפ"ה (‏7.8.2025). דפנה ברק-ארז שופטת עופר גרוסקופף שופט גילה כנפי-שטייניץ שופטת