ראמי גמהור נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 5817/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 5817/09 בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט נ' הנדל המערער: ראמי גמהור נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב מיום 16.06.2009 בתיק פ 4064/09 שניתן על ידי כב' השופט ח'אלד כבוב בשם המערער: עו"ד קובי מרגולוב בשם המשיבה: עו"ד יעל שרף פסק-דין השופטת א' פרוקצ'יה: 1. המערער הורשע על פי הודאתו בעבירות של פציעה חמורה בנסיבות מחמירות, תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, ובשהייה בלתי חוקית בישראל בניגוד לחוק הכניסה לישראל. עונשו נגזר בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופט ח' כבוב) למאסר בפועל של 48 חודשים, בתוספת הפעלת מאסר מותנה בן 8 חודשים שהוטל עליו בהליך קודם, באופן ששלושה חודשים ממנו ירוצו במצטבר לעונש שנגזר, והיתרה בחופף, כך שבסך הכל עליו לרצות מאסר בפועל של 51 חודשים. כן הוטל עליו עונש מאסר על תנאי. הערעור שבפנינו מופנה כנגד גזר הדין. 2. הרשעת המערער נסבה על הפרשה העובדתית הבאה: ביום 23.3.09 בשעה 22:30 לערך התהלך המערער עם אדם נוסף בתל-אביב באופן שעורר חשד בלב העוברים ושבים. למקום הוזעקה ניידת משטרה, שהחלה לבצע סריקה במקום. במהלך הסריקה, הבחין השוטר מיכאל כשר, הוא המתלונן, במערער, כשהוא רץ לעבר הגינה הסמוכה. הוא רדף אחריו, והורה לו לעצור, אך בשלב מסוים המערער הסתובב והיכה אותו בראשו, ובין השניים התפתח עימות שבמהלכו חבל המערער בשוטר באמצעות דוקרן מאולתר. בהמשך, נכבל המערער ונעצר. כתוצאה מהדקירה השוטר נפצע בידו, ודימם בצורה משמעותית. הוא הובהל לבית חולים, נותח, ואושפז במשך 3 ימים. 3. בית המשפט קמא, בגוזרו את הדין, התייחס לטעמים לחומרה במעשיו של המערער בציינו כי מדובר בעבירת אלימות קשה, תוך שימוש בנשק קר, אשר כוונה כנגד שוטר שפעל במסגרת תפקידו. מדובר באדם שלחובתו 9 הרשעות קודמות, ועונשי מאסר בפועל, אשר ביצע את העבירות נשוא הליך זה כשתלוי נגדו עונש מאסר מותנה. כן צויין, כי מדובר בתושב שטחים, החוזר ונכנס לישראל ומבצע בשטחה עבירות שונות, ובהן עבירות רכוש אלימות, עבירות נגד שוטרים ועוד. העונשים שהוטלו עליו עד כה לא הרתיעו אותו, והוא חוזר לסורו פעם אחר פעם. מנגד, התייחס בית המשפט לנסיבות לקולא בעניינו של המערער, ובהן לעובדה כי בהיותו תושב שטחים, תנאי מאסרו קשים מאלה של אזרח ישראלי, שכן הוא אינו זכאי להליכי שיקום, לחופשות, לביקורי משפחה, וכיוצא באלה. כן ניתן משקל להודאתו של המערער בעבירות, ולחרטה שהביע. בית המשפט קמא הדגיש את האינטרס הציבורי בהחמרה בענישה בעבירות אלימות הכרוכות בשימוש בנשק קר, והצורך להדבירן בדרך של הרתעה הולמת. במיוחד כך הדבר, כאשר האלימות מכוונת כלפי שוטר במסגרת מילוי תפקידו, ההופך קרבן לאלימות קשה המופעלת נגדו. חומרה יתירה ראה גם בכך שלמערער עבר פלילי רצוף, ונראה כי הוא בחר בפשע כדרך חיים, ונכנס לישראל שלא כחוק פעם אחר פעם כדי לעבור בה עבירות פליליות; את העבירות נשוא הליך זה עבר כאשר עונש מותנה תלוי על צווארו. בנסיבות הענין, ראה בית המשפט להעדיף את האינטרס הציבורי בענישה על נסיבותיו האינדיבידואליות של המערער. 4. בערעורו לעונש בפנינו, טען ב"כ המערער כי בית המשפט קמא לא ייחס כל משקל לנסיבותיו האישיות של המערער, ונתן דגש בלעדי לחומרת העבירה ולאינטרס הציבורי. כן קבל על כך שבית המשפט דחה את הבקשה להגשת תסקיר מבחן מאחר שהמערער הינו תושב שטחים, ולכן קיים קושי לברר את נסיבותיו האישיות באופן מלא, בהעדר נגישות למשפחתו בשטחים. לטענת ב"כ המערער, בהחלטה זו נוצרה הפלייה שלא כדין בין נאשמים תושבי ישראל לבין נאשמים תושבי שטחים, שבעניינם, על פי גישת בית המשפט קמא, אין כלל מקום להתייחסות שירות המבחן. על רקע טיעונים אלה, ביקש ב"כ המערער להקל בעונשו של מרשו. עוד טען, כי היה מקום לייחס משקל בענישה לתנאי המאסר המחמירים עם המערער, שאינו בר סיכוי לשחרור מוקדם, אינו זכאי ואינו נהנה גם מהטבות נוספות מהן נהנים אסירים ישראלים כגון ביקורי בני משפחה, ביקורי התייחדות עם בני זוג וכיוצא באלה. הקושי שחווה אסיר מהשטחים במאסר בלא מערכת תמיכה חיצונית הניתנת לו מסביבתו הקרובה צריך לבוא בחשבון שיקולי הקולא בגזירת הדין, והדבר לא נשקל במקרה זה. 5. המדינה טענה, כי הנסיבות לחומרה במקרה זה הן בעלות משקל רב, בהינתן העובדה כי המערער נכנס זו הפעם העשירית לישראל כדי לבצע עבירות, ומדובר עתה בהליך פלילי עשירי בו הורשע המערער, בלא שההרשעות והעונשים הקודמים פעלו להרתיעו. לעמדתה, לא היה מקום להגיש תסקיר מבחן, בהעדר חובה לעשות כן, ואין להתערב בעונש שנגזר על ידי בית משפט קמא, אשר שיקלל נכונה את מכלול השיקולים הרלבנטיים לענין. 6. בתום הדיון בערעור, ובטרם נכריע בטיעוני הצדדים, ראינו לנכון להורות על הזמנת תסקיר מבחן בעניינו של המערער. החלטתנו נבעה מן הגישה לפיה עשויות להתקיים נסיבות שבהן, גם כאשר נאשם הוא תושב שטחים – עובדה המעלה קושי בבדיקה מקיפה של נסיבותיו האינדיבידואליות – יש וראוי לצייד את בית המשפט בנתונים אישיים נוספים החשובים לענין העונש באמצעות תסקיר מבחן, גם אם התסקיר נשען על שיחה עם הנאשם בלבד, בלא יכולת להרחיב את הבדיקה מעבר לכך. התרשמותו הישירה של שירות המבחן מהנאשם היא בעלת חשיבות לצורך שיקולי הענישה, גם כאשר לא ניתן מסיבות אובייקטיביות למצות את מלוא בדיקת הנתונים הרלבנטיים. כן ראוי, שלא ליצור מציאות של איפה ואיפה בעשיית הצדק בין תושב שטחים לבין תושב ישראל מבחינת פרישת הנתונים האישיים הרלבנטיים לענישה לשיקולו של בית המשפט, ככל שהדבר ניתן ואפשרי במישור האובייקטיבי. הגשת תסקיר מבחן כאמור, עשויה להיות חשובה לגבי תושב שטחים כאשר הוא צפוי למאסר ארוך, ושאלת הגשתו – כשאין חובה בכך מכח החוק – נתונה לשיקול דעת בית המשפט. במקרה זה סברנו כי יש בהגשת תסקיר כדי להאיר את עינינו לגבי הרקע האישי של המערער, ככל שחשיפתו אפשרית במגבלות היותו תושב שטחים, ולענין שיקולים אינדיבידואליים שאפשר שיש להם משקל בגזירת הדין. 7. ביום 3.5.10 הוגש תסקיר מבחן בעניינו של המערער. התסקיר מתאר את נסיבות חייו המשפחתיות הקשות של המערער, ואת רקע הידרדרותו למעורבות בפלילים. שירות המבחן התרשם כי אמנם קיימת אצל המערער נכונות מילולית לשקם את חייו, אך קיים ספק אם מאחורי הצהרות אלה עומדת נכונות של ממש להשתלב בהליך שיקומי. שירות המבחן התרשם כי המערער מתחרט חרטה כנה על תקיפת השוטר, והוא מצוי במשבר, ולוקח אחריות על מעשיו, אולם לא נראה כי קיים סיכוי של ממש לשינוי אורח חייו העברייני. 8. ב"כ המערער טוען בעקבות הגשת התסקיר כי הניתוח המובא בו ביחס לרקע האישי של המערער מחזק את טיעונו המקורי בדבר חשיבות הגשת תסקיר גם כאשר מדובר בתושב שטחים, וגם כאשר יכולת השירות להרחיב את בדיקת הרקע האישי של הנאשם מוגבלת מעצם טיבה. מתוך ניתוחו המעמיק של התסקיר ניתן ללמוד על הרקע האישי והמשפחתי הקשה של המערער, המצדיק מתן משקל לנתון זה במסגרת השיקולים להקלת העונש. חרטתו הכנה של המערער, תיפקודו הנאות בכלא, והשתלבותו בתעסוקה – כל אלה צריכים לקבל ביטוי בשיקולי הענישה. 9. המדינה טוענת בעקבות הגשת התסקיר כי היא עומדת על טענותיה לענין העונש, ומצביעה על מאפייני אישיותו של המערער כפי שעלו מתוך התסקיר, וכן על הספק שהביע שירות המבחן ביחס ליכולותיו של המערער לעמוד מאחורי הצהרותיו המילוליות בדבר כוונתו לשנות את מצבו. 10. המערער הורשע בעבירות אלימות חמורות נגד שוטר, תוך שימוש בנשק קר. חומרת מעשיו מתבטאת, בראש וראשונה, בעצם התקיפה האלימה שתקף המערער את המתלונן תוך שימוש בנשק קר, ובפציעתו הקשה שהצריכה ניתוח ואשפוז בבית חולים. מישנה חומרה יש לייחס לעובדה כי קרבן התקיפה האלימה הוא שוטר במילוי תפקידו, המייצג את רשות אכיפת החוק, וראוי להגנה מיוחדת במילוי תפקידו. שילוב זה של מעשה אלימות בנשק קר המלווה בפציעה קשה, המכוונת כלפי איש חוק, מחייב ענישה מחמירה, שיהא בה הן מיסוד הגמול על הפגיעה הקשה בערכים המוגנים בנורמה הפלילית, והן מיסוד הרתעת הרבים מפני היזקקות לכח ולאלימות כלפי אנשי מרות. 11. מישנה חומרה נודע למעשי המערער בשים לב לעובדה כי הוא בבחינת עבריין מועד, שגליון הרשעותיו מכביד ביותר. בהיותו תושב שטחים, הוא נכנס באופן שכיח לישראל, ועובר בה עבירות שונות בתחום הרכוש, המרמה, פגיעה בעובדי ציבור ועוד, וזאת בנוסף לעבירות של כניסה לישראל שלא כחוק, שהוא עובר מדי היכנסו לשטח המדינה; לכל אלה מצטרפת העובדה כי המערער נדון לעונשי מאסר בעבר, אולם אלה לא הרתיעו אותו מלהמשיך ולהיכנס לישראל, ולעבור עבירות בה. גם קיומו של מאסר על תנאי בר הפעלה התלוי על צווארו לא הרתיעו מלעבור את העבירות נשוא הליך זה. 12. בנסיבות אלה, ישנם שיקולים כבדי משקל להחמרה בעונש, המשלבים הן שיקולים כלליים שבאינטרס הציבורי והן אלמנטים אינדיבידואליים למערער, שיש בהם יסוד לחומרה. השיקולים האישיים והמשפחתיים מצביעים אמנם על תנאי מצוקה קשים שבהם גדל המערער, העשויים להסביר, לפחות באופן חלקי, את התדרדרותו לפשע; אולם לא מצאתי נימוקים מיוחדים לקולא, שניתן היה לייחס להם משקל, ואשר נעלמו מעיני בית המשפט קמא. 13. ראוי להעיר, כי הצדק עם טענותיו של ב"כ המערער בדבר חשיבותו של תסקיר מבחן גם בנסיבות בהן מדובר בתושב שטחים, שהיכולת לברר את מלוא יריעת נסיבותיו האישיות מוגבלת בשל העדר נגישות השירות לבני המשפחה ולסביבת חייו בשטחים. אולם גם כאשר הבדיקה מצטמצמת לנאשם גופו, עשויה להיות לתוצאותיה המקצועיות חשיבות לצורך השלמת נתונים אישיים הנדרשים לצורך שיקולי הענישה, ומקרה זה יוכיח. 14. עונש מאסר בפועל שהוטל על המערער בהליך זה – 4 שנות מאסר, בתוספת 3 חודשים במצטבר, הנובעים מהפעלת העונש המותנה, הוא, אכן, לא קל. אולם הנסיבות המצטברות לחומרה במקרה זה הן קשות – מעשה אלימות בנשק קר כלפי איש חוק ופציעתו הקשה, קיומם של עבר פלילי חמור, ושל עונש מאסר על תנאי תלוי ועומד שלא הרתיע, וכל זאת – על רקע היות המערער תושב שטחים אשר הפך את הכניסה הבלתי חוקית לישראל לצורך ביצוע עבירות בה לענין של נוהג ושיטה. בנסיבות המיוחדות של הענין, ההחמרה עם המערער עומדת ברמת הענישה הראויה, ואין להתערב בה, וזאת, גם מתוך מודעות לתנאי המאסר המחמירים הנהוגים ביחס לתושבי שטחים, שנמנעים מהם הקלות והטבות הניתנות דרך שגרה לאסירים תושבי ישראל. הערעור נדחה. ניתן היום, ‏י' בתמוז התש"ע (‏22.06.10). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09058170_R05.doc יט מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il