אביטל דוד נ. מדינת ישראל

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 5814/99 בפני: כבוד השופט מ' חשין כבוד השופטת ד' ביניש כבוד השופט י' אנגלרד המערער: אביטל דוד נגד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 14.7.1999 בת"פ 229/99 שניתן ע"י כבוד הנשיא י' אברמוביץ והשופטים ח' גלפז, נ' ממן תאריך הישיבה: כ' באדר התשס"א (15.03.01) בשם המערער: עו"ד יצחק בן-חיים בשם המשיבה: עו"ד דודי זכריה פסק-דין המערער הורשע בבית המשפט המחוזי בנצרת, לאחר הסדר טיעון, בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה והחזקת סכין שלא כדין. לאחר הרשעתו כך בדין גזר בית המשפט על המערער - לאחר קובעו כי אין למצות עימו את הדין - 4 שנים של מאסר בפועל ו18- חודשים מאסר על תנאי. כן הפעיל בית המשפט, במצטבר, מאסר על תנאי בן שנה שהיה תלוי ועומד נגד המערער, כך שכלל עונש המאסר שהוטל על המערער הוא בן חמש שנים. הערעור הוא על גזר הדין. משפחת המתלונן התגוררה בעת האירוע בקומה אחת מעל לדירתו של המערער. באחד הימים של חודש ינואר 1999 ביקשה אשת המתלונן מן המערער כי יפסיק להרעיש בחדר המדרגות המשותף, והמתלונן ביקש מאישתו כי תחזור הביתה כדי שהמערער לא יפגע בה. בלא שהיתה כל פרובוקציה מצד המתלונן, נכנס המערער לדירתו, הצטייד בסכין מטבח ולה להב 20 סנטימטרים אורכו, יצא מדירתו, התנפל על המתלונן ונעץ את הסכין בבטנו. המתלונן התמוטט ואו-אז ניסה המערער לנעוץ את הסכין שנית בגופו של המתלונן. המתלונן איבד את הכרתו, הובהל לבית החולים, נותח ואושפז. הנה-הינה היא לפנינו תת תרבות הסכין בְּמֵירָעָה; אלא שבעוד אשר במקרים רעים אחרים מנסים אנשים ליישב חילוקי דיעות ביניהם על דרך של נעיצת סכין בגופו של הזולת, בענייננו-שלנו אף חילוקי דיעות לא היו. כל שהמתלונן עשה לא היה אלא שביקש מאישתו כי תחזור הביתה ולא תדבר עם המערער, ועל כך סבר המערער שראוי הוא המתלונן כי סכין תינעץ בגופו לעומקה. מעשהו של המערער מעשה קשה הוא ביותר, וחסד עשה בית משפט קמא עימו בגוזרו עליו עונש מאסר כפי שגזר. אל ישכח מאיתנו כי העונש הקבוע בצידה של העבירה בה הורשע המערער הוא עונש מאסר בן 20 שנים. אכן, בית המשפט המחוזי הגיע לכלל מסקנה - בשל נסיבותיו האישיות של המערער, והן נסיבות שאינן קלות - כי אין למצות עימו את הדין, ואנו מסכימים כי בית משפט קמא אכן רחוק היה מלמצות עם המערער את הדין. בוודאי אין זה ראוי כי נתערב בגזר הדין שהושת על המערער. אם כך ככלל, לא כל שכן שבהרשעתו בדין חילט בית המשפט מאסר על תנאי שהוטל על המערער בעבירה קודמת שעניינה היה חבלה חמורה כהוראת סעיף 333 לחוק העונשין. קראנו בתשומת לב את חוות הדעת של שירות המבחן - בייחוד אמורים הדברים בחוות הדעת שמיום 15 בפברואר 2001 - ולפיה ממשיך המערער בהתנהגותו התוקפנית גם בין כותלי בית הכלא. על כך אין לנו לומר אלא זאת, שממליצים אנו לפני שלטונות בית הכלא כי יינתן למערער טיפול נפשי הדוק כדי לנסות ולשכך את מזגו האלים. למערער ילדים טובים ומוכשרים, ואין לנו אלא להביע תקווה כי ילדים אלה יעשו כמיטבם כדי לעזור לאביהם הנמצא בקשיים ובמצוקה. היום, כ' באדר תשס"א (15.3.2001), בפני באי כוח הצדדים. ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו בקובץ פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל. שמריהו כהן - מזכיר ראשי 99058140.G01/עע/