רשדי עספור נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 5814/14 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 5814/14 לפני: כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופטת ע' ברון המערער: רשדי עספור נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 15.6.2014 ב-ת"פ 24548-06-13 שניתן על ידי כבוד השופט א' רומנוב תאריך הישיבה: ג' בניסן התשע"ה (23.03.2015) בשם המערער: עו"ד מוחמד חלייחל בשם המשיבה: עו"ד דפנה שמול פסק-דין השופטת ע' ברון: 1. לפנינו ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט א' רומנוב) ב-ת"פ 24548-06-13 מיום 15.6.2014, שבמסגרתו הושתו על המערער עונש מאסר בפועל של 50 חודשים, 10 חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך 7,500 ₪. ראשיתו של תיק זה בכתב אישום שהוגש נגד המערער וחמישה נאשמים נוספים, שהואשמו בעבירות סחר בנשק שנתגלו בעקבות פעילותו של סוכן משטרה סמוי (להלן: הסוכן). לאחר הגשת כתב האישום, המשיבה הגיעה להסדרי טיעון עם כל אחד מששת הנאשמים בפרשה, שבעקבותיהם הוגשו כתבי אישום מתוקנים נגד כל המעורבים. הערעור הוא על רכיב המאסר בפועל שבגזר הדין. רקע עובדתי 2. נגד המערער, בן 27, הוגש ביום 2.3.2014 כתב אישום מתוקן במסגרת הסדר טיעון שייחס לו עבירות של סחר בנשק וסיוע לסחר בנשק לפי סעיף 144(ב2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), וכן עבירת הצתה לפי סעיף 448(א) לחוק העונשין, בשלושה אישומים שונים. המדובר בפרשה המערבת 6 נאשמים והמערער ביניהם, שקשרו קשר לבצע עסקאות למכירת כלי נשק לסוכן ששימש כ"קונה". על פי העובדות המתוארות בכתב האישום המתוקן בעניינו של המערער, הוא הואשם בעבירות סחר בנשק וכמו כן בעבירת הצתה הייחודית רק לעניינו. בתמצית ייאמר, כי עניינם של שני האישומים הראשונים הוא בשתי עסקאות נשק נפרדות שבהן רכש הסוכן שני כלי נשק מסוג "קרל גוסטב": בעסקה הראשונה תמורת סכום של 15,500 ₪; ובעסקה השנייה תמורת סכום של 10,000 ₪. האישום השלישי עניינו שונה, והוא עוסק במעורבותו של המערער בהצתת רכבו של אדם אחר. לפי האישום הראשון, במועד הסמוך ליום 4.3.2013 קשר נאשם 1 (להלן: עבד) קשר עם עלי כרכי (להלן: עלי) להשיג כלי נשק מסוג M16 וכן כלי נשק מסוג "קרל גוסטב". ביום 4.3.2013 ועל פי תיאום מראש, נפגשו עבד והסוכן בשכונת בית חנינה בירושלים. עבד נכנס לרכבו של הסוכן, הראה לו תמונה של כלי הנשק מסוג "קרל גוסטב" ואמר לו שמחירו 17,000 ₪. לאחר שהסוכן ועבד נפרדו, התקשר הסוכן לעבד ואמר לו כי ברצונו לרכוש נשק מסוג M16. ביום 5.3.2013 התקשר עבד לסוכן ואמר לו שהשיג עבורו נשק מסוג M16 ארוך, באמצעות עלי והמערער, במחיר של 55,000 ₪, וכן M16 קצר במחיר של 60,000 ₪. לאחר מקח וממכר בין הצדדים השיגו עלי, עבד והמערער, עבור הסוכן, כלי נשק מסוג "קרל גוסטב". ביום 6.3.2013 נפגשו עבד והסוכן בשכונת בית חנינה בירושלים. עבד נכנס לרכבו של הסוכן וכיוון אותו לנסוע לנקודת המפגש עם עלי. כעבור מספר דקות הגיעו המערער ואדם נוסף ברכב למקום המפגש בחלחול. עלי יצא מהרכב ונכנס אף הוא לרכבו של הסוכן. עלי הוציא מתחת לחולצתו כלי נשק מסוג "קרל גוסטב" וכן מחסנית ובה 10 כדורים מסוג 9 מ"מ, והעביר אותם לסוכן. מיד לאחר מכן, הוציא הסוכן מכיסו סכום של 15,500 ₪ והעביר אותם לעלי ולעבד, שספרו את הכסף. עלי אמר לסוכן כי יוכל למכור לו כלי נשק נוספים. בתום העסקה, העביר עלי למערער את הכסף. עבד, המערער וכן עלי התחלקו ברווחים מן העסקה, וכל אחד מהם קיבל כ-1,000 ₪. בגין מעשים אלה הואשם המערער בעבירה של סיוע לסחר בנשק לפי סעיף 144(ב2) לחוק העונשין. לפי האישום השני, במועד הסמוך ליום 14.4.2013 קשר עבד קשר עם עלי להשיג באמצעות המערער כלי נשק מסוג M16 עבור הסוכן בתמורה לתשלום של 45,000 ₪. במהלך הימים 13.4.2013-3.4.2013 שוחחו עלי והמערער מספר פעמים בנושא כלי הנשק. המערער מסר לעלי שהוא מנסה לרכוש את כלי הנשק מאדם נוסף (להלן: אבו מוחמד), והשניים דנו במחיר שבו יימכר כלי הנשק לסוכן. ביום 8.4.2013 נפגשו עבד ועלי עם הסוכן בבית חנינה ברכבו של הסוכן, ושוחחו על מחיר העסקה. הסוכן הסכים לשלם סכום שלא יעלה על 40,000 ₪, ועלי אמר שיחזיר לו תשובה בעניין זה. בימים הסמוכים ליום 13.4.2013 שוחחו עבד והסוכן מספר פעמים נוספות במטרה להגיע להסכמות לעניין מחיר כלי הנשק. ביום 13.4.2013 הודיע המערער לעלי כי כלי הנשק נמכר לאדם אחר, וכך מסר עבד לסוכן. עבד ציין באזני הסוכן כי הוא בודק עבורו אפשרויות לקניית כלי נשק מסוג "קרל גוסטב" במחיר של 10,000 ₪. הסוכן אמר לעבד שהוא מעוניין, ועבד דיווח על כך לעלי. עלי שוחח עם המערער ואמר לו שהסוכן מעוניין לרכוש כלי נשק מסוג "קרל גוסטב". המערער אמר לעלי שיוכל להשיג עבורו שני כלי נשק מסוג זה, וכך אכן קרה. לאחר שהמערער השיג את כלי הנשק עבור הסוכן, קבעו עבד, המערער, עלי והסוכן להיפגש בעזריה ביום 14.4.2013. בהתאם לתכנון מוקדם, עבד המתין בכניסה לעזריה ועלה לרכבו של הסוכן, ואילו עלי והמערער הגיעו ברכבו של המערער עם כלי הנשק מסוג "קרל גוסטב" לרחוב צדדי סמוך. בהמשך, עלי עלה עם כלי הנשק לרכבו של הסוכן, והעביר לידיו את הנשק כשהוא טעון במחסנית. המערער המתין במקום סמוך עם אבו מוחמד עד לסיום העסקה. לאחר שבחן את כלי הנשק, הסוכן הוציא 10,000 ₪ מכיסו והעביר חלק מהסכום לעבד וחלק לעלי, שמצידם ספרו את הכסף שהועבר להם. לאחר מכן הסוכן שילם 100 ₪ נוספים לעבד עבור התיווך בעסקה. המערער, עבד ועלי התחלקו ברווחים מהעסקה, וכל אחד מהם קיבל כ-1,000 ₪. המערער העביר לאבו מוחמד את חלקו בעסקה. בגין מעשים אלה הואשם המערער בעבירה של סחר בנשק לפי סעיף 144(ב2) לחוק העונשין. לפי האישום השלישי, בין התאריכים 2.5.2013-30.4.2013 קשרו עלי והמערער קשר עם רימא כרכי (להלן: רימא) להצית את רכבה של פואיזה כרכי, המשמש דרך קבע את בעלה זיאד (להלן: הרכב); וזאת על רקע סכסוך קודם בין רימא לבין זיאד. רימא בדקה היכן זיאד מחנה את הרכב בדרך כלל, ואם באזור זה מוצבות מצלמות אבטחה. לשם קידום הקשר, המערער ועלי קנו בנזין וכפפות. ביום 2.5.2013 בסביבות השעה 00:30, עלי והמערער נסעו ברכבו של עלי לקרבת ביתו של זיאד ואיתרו את הרכב. עלי שפך על הרכב בנזין והצית אותו, כשהמערער עומד בקרבתו. כתוצאה ממעשי המערער ועלי, מכסה החלק הקדמי של הרכב נשרף, ונגרם נזק כבד גם למושבים הקדמיים, השמשה הקדמית והגלגלים הקדמיים של הרכב. לאחר ביצוע ההצתה, עלי והמערער התקשרו לרימא ועדכנו אותה בדבר ביצוע המשימה. המערער ציין באוזני רימא כי במהלך ההצתה נשרפו מכנסיו, ובתגובה היא הבטיחה שתקנה לו זוג מכנסיים חדשים. בגין מעשים אלו הואשם המערער בעבירת הצתה לפי סעיף 448(א) לחוק העונשין. ביום 20.3.2014 המערער הורשע על פי הודאתו (כבוד השופט א' רומנוב) בעבירות שבכתב האישום המתוקן. להשלמת התמונה יצוין כי נגד עלי הוגש כתב אישום בנפרד המייחס לו עבירות סחר בנשק, הצתה וקשירת קשר לביצוע פשע במסגרת ת"פ 24207-06-13. גזר הדין נגד עלי ניתן ביום 6.7.2014 (כבוד השופטת ר' פרידמן-פלדמן). אותו עלי נמנה עם עדי התביעה שהיו אמורים להעיד נגד המערער ועבד – כאשר האחרון הוא בין ששת הנאשמים שנגדם הוגש כתב האישום, וביניהם המערער. גזר הדין מושא הערעור 3. בטרם נגזר דינו של המערער הוגש תסקיר מיום 22.4.2014 שממנו עולה כי הוא נעדר הרשעות קודמות, ועד למעצרו בתיק עבד כנהג משאית והתגורר בבית הוריו בירושלים. עוד נאמר בתסקיר כי המערער הביע חרטה ונטל אחריות למעשיו. כעולה מן התסקיר, המערער הסביר את מעשיו בכך שנסחף ונגרר אחר עלי, פעל כלפיו מתוך ריצוי והתקשה לסרב לו. שירות המבחן ציין את חשיפתו של המערער לגורמים עבריינים כגורם סיכון מרכזי לחזרתו למעגל הפשיעה. מנגד, צוינו לטובה כגורמי סיכוי לשיקום יכולתו של המערער לתפקד במסגרת יציבה לאורך זמן; תקשורת טובה; היעדר התמכרות לחומרים; וכן מוטיבציה גבוהה. לנוכח חומרת העבירות שביצע המערער, שירות המבחן לא בא בהמלצה שיקומית בעניינו. עם זאת, הומלץ להביא בחשבון את תקופת מעצרו הממושכת בעת גזירת דינו. בפתח גזר הדין, בית משפט קמא קבע כי מתחם הענישה הראוי בגין כל אירוע של סחר בנשק, היינו בגין כל אישום, נע בין 18 ל-36 חודשי מאסר; וכי מידת העונש שיש להטיל על מי שהורשע בעבירת סחר בנשק תיקבע על פי תרומתו לביצוע העסקה. בית משפט קמא ציין שהוא סבור כי יש לגזור על המערער עונש כולל בגין שלושת האישומים שבגינם הורשע, בהתאם לסעיף 40יג(ב) לחוק העונשין. בהתייחסו לשני האישומים הראשונים, בית משפט קמא קבע כי חלקו של המערער בעסקאות הנשק היה משמעותי. כן ציין בית המשפט כי הוא סבור שעניינו של המערער דומה לזה של נאשם 3, שהורשע בשני אישומים שנושאם עסקאות נשק, ועליו נגזרו 40 חודשי מאסר. בדומה לנאשם 3, מעורבותו של המערער באחת מעסקאות הנשק (מושא האישום השני בכתב האישום) הייתה רבה ודומיננטית יותר מאשר מעורבותו בעסקה האחרת (מושא האישום הראשון בכתב האישום). עם זאת, הבהיר בית משפט קמא כי המערער נבדל מיתר הנאשמים בפרשה בכך שהורשע גם באישום נוסף שעניינו עבירת הצתה. בית משפט קמא עמד על חומרתה של עבירת ההצתה בנסיבות שבה בוצעה, ובפרט על כך שמדובר במעשה מתוכנן שבוצע באזור מגורים; שאך במקרה לא גרם לפגיעה חמורה יותר; ושהמעשה בוצע על ידי המערער מבלי שהיה לו עניין אישי בו והוא ביצע אותו לבקשתה של אישה אחרת על רקע סכסוך שהיה לה עם בעלי הרכב. לנוכח האמור, בית משפט קמא קבע מתחם ענישה לאירוע ההצתה הנע בין 12 ל-48 חודשי מאסר. לזכותו של המערער הובאו בחשבון היעדר עבר פלילי; הודאתו במעשים; ונסיבותיו האישיות כפי שתוארו בתסקיר שירות המבחן וכפי שעלו מדבריהם של אביו של המערער ואחיו בעדותם לפני בית משפט קמא. הטענות בערעור 4. לטענת המערער העונש שנגזר עליו בבית משפט קמא חמור ביחס לעונש שנגזר על עבד, שהורשע בחמישה מקרי סחר בנשק ונגזרו עליו 58 חודשי מאסר. משכך, המערער טוען כי פער הענישה בינו ובין עבד – פער העומד על שמונה חודשים בלבד – אינו הולם את החומרה היתרה במעשיו של עבד; מעורבותו במספר רב יותר של עסקאות נשק בהשוואה למערער; ואת היות עבד הרוח החיה בפרשה והציר מרכזי ביצירת הקשר עם הסוכן. עוד טוען המערער כי שומה היה על בית משפט קמא להתחשב בכך שהמערער נגרר אחר חברו הטוב עלי. נטען כי המערער לא יזם את העבירות וכי חלקו בביצוען לא היה דומיננטי; ואילו עלי היה זה שהשפיע על המערער ושיכנע אותו לבצע את העבירות מושא כתב האישום. לדברי המערער, ביצוע העבירות נעשה מתוך כוונה לרצות את עלי, וזאת משום חוסר יכולתו של המערער לעמוד בפניו ולסרב לו. המערער טוען כי היעדר זיקה מצידו לאירוע ההצתה מעיד על כך שהיה זה עלי, קרוב משפחתה של רימא, שעמד מאחורי ביצוע העבירות, יזם אותן, והשפיע על המערער לשתף עימו פעולה. לבסוף, המערער טוען כי גזר הדין לא ייחס משקל ראוי לנסיבותיו האישיות ולאמירות החיוביות שנזכרו לגביו בתסקיר שירות המבחן. במהלך הדיון לפנינו המשיבה טענה כי העונש שהושת על המערער ראוי וסביר. המשיבה הפנתה בטיעוניה לכך שבמקרים אחרים בנסיבות דומות למקרה דנן, יושם מדרג ענישה בין נאשמים המעורבים בעסקאות נשק, כל אחד לפי חלקו ועל פי העבירות המיוחסות לו. לטענת המשיבה, חלקו של המערער בשתי עסקאות הנשק שבהן היה מעורב הוא מרכזי ומשמעותי – שכן הוא היה אחראי להשגת כלי הנשק מושא העסקאות, נכח במהלך ביצוען, וקיבל חלק מהתמורה בגינן. המשיבה טוענת כי אין להידרש לניסיונו של המערער לערוך השוואה מדויקת בין עונשים שנגזרו על נאשמים שונים, שכן מלאכת הענישה אינה תולדה של נוסחה מתמטית אלא שקלול שעורך בית המשפט בהתחשב בכלל נסיבות המקרה. עוד טוענת המשיבה כי המערער הורשע גם בעבירת הצתה המייחדת אותו מיתר הנאשמים בפרשת הסחר בכלי הנשק, וכי גם בעבירה זו נודע למערער חלק פעיל בביצועה. לנוכח האמור, המשיבה טוענת כי יש לדחות את הערעור ולהותיר על כנו את העונש שנגזר על המערער. 5. לעיוננו הוגש תסקיר משלים מיום 19.3.2015 שבו נאמר כי המערער שוהה כעת באגף "נקי מסמים אסירי עבודה" בכלא "הדרים". עוד צוין בתסקיר כי במהלך מעצרו המערער עבד במטבח הסגל, וכיום הוא משולב בעבודות ניקיון ומתפקד כתומך לעצורי ימים. מתוקף תפקידו כתומך לעצורים, הוא נמצא בקשר מעקבי עם עובדת סוציאלית ומשתתף בקבוצות טיפוליות שונות. שירות המבחן ציין עוד כי במהלך מעצרו המערער השתתף בקורסים לשיפור השפה העברית, ובהמשך הוא שולב בפעילויות חינוך שונות. כן נאמר כי למערער אין עבירות משמעת מאז החל בריצוי מאסרו. שירות המבחן ציין כי למרות בקשותיו, טרם קיבל מאת גורמי הטיפול בשב"ס התייחסות מצד המערער לעבירות שביצע. דיון והכרעה 6. כידוע, ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בחומרת העונש כפי שנקבע על ידי הערכאה הדיונית אלא במקרים חריגים (ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל (29.1.2009); ע"פ 5931/11 עבדולייב נ' מדינת ישראל (22.10.2013); ע"פ 5117/13 וימר נ' מדינת ישראל (11.11.2014)). סבורתני כי המקרה שלפנינו אינו נמנה עם מקרים חריגים אלה. דומה כי אין ולא יכול להיות חולק כי המעשים שבהם הורשע המערער הם חמורים. בית משפט זה עמד לא אחת על חומרתן המיוחדת של עבירות סחר בנשק ועל הסכנות הצפויות מעבירות כאלה, אשר עשויות לסלול את הדרך לפעילות אלימה ובלתי חוקית; והדבר חמור שבעתיים במציאות הישראלית, שבה נשק המוחזק באופן בלתי חוקי עלול להתגלגל אף לידי אלו המבקשים להוציא אל הפועל פעילות חבלנית עוינת (ע"פ 5833/07 ח'ורי נ' מדינת ישראל (18.11.2007); ע"פ 2251/11 ג'מאל נפאע נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (4.12.2011) (להלן: עניין נפאע)). לעמדה שלפיה הגיעה העת להחמיר בענישתם של נאשמים שהורשעו בעבירות סחר בנשק ניתן לאחרונה ביטוי בעניין נפעא, וזו נתאשרה מאז בפסקי דין נוספים שעסקו כולם בפרשה אחרת שעניינה חשיפת עסקאות נשק בעקבות פעולת סוכן סמוי משטרתי – פרשה הדומה בנסיבותיה לפרשה דנן (ע"פ 319/11 מדינת ישראל מוחמד יאסין (5.12.2011); ע"פ 318/11 מדינת ישראל נ' כמאל אבו ערב (5.12.2011); ע"פ 5234/11 מדינת ישראל נ' סמיר מנסור (5.12.2011); ע"פ 3663/11 מדינת ישראל נ' עזמי סח (5.12.2011); ע"פ 6371/11 מדינת ישראל נ' הייבי (18.12.2011)). הנה כי כן המגמה היא החמרת הענישה בעבירות סחר בנשק, וזאת לנוכח מימדיה המדאיגים של תופעת הסחר הבלתי חוקי בנשק; הסכנות הנשקפות ממנה; וכן הקלות היחסית שבה ניתן לבצען. חומרת המעשים שבגינם הורשע המערער נשקפת עוד מהצתת רכבו של אדם אחר. כפי שצוין והודגש לא אחת, פוטנציאל הנזק בעבירת הצתה הוא רב מאוד, שכן אין לדעת לאן תתפשט האש, במי או במה תפגע ובאיזו עוצמה. המשלח אש אינו יכול לשלוט בהשתוללותה, הנזק אינו צפוי ופוטנציאל הסיכון הטמון לסביבה, לגוף ולרכוש – גדול (ע"פ 3074/07 מדינת ישראל נ' אבו תקפה (27.3.2008); ע"פ 1438/14 בראזי נ' מדינת ישראל (26.3.2014); ע"פ 334/14 אריה האס נ' מדינת ישראל (31.3.2015)). ככלל, גישתו של בית משפט זה באשר לרמת הענישה בעבירות ההצתה היא להשית עונש מאסר בפועל על מבצעיה (ע"פ 3116/13 קבלאן נ' מדינת ישראל פסקה 9 (15.10.2013); ע"פ 1414/15 מדינת ישראל נ' אלון אבוש פדר פסקה 9 (15.4.2015)). בית משפט זה התבטא לאחרונה בדבר הצורך בהחמרת הענישה על עבירת ההצתה בנסיבות שבהן למעשה ההצתה קדם תכנון מוקדם, וכאשר גלום במעשה סיכון רב לחיי אדם ורכוש (ע"פ 5960/13 מדינת ישראל נ' עון, פסקה 9 והאסמכתאות שם (23.4.2014)). 7. כאמור, המערער טוען כי העונש שנגזר עליו בבית משפט קמא חמור ביחס לעונש שנגזר על עבד, וזאת חרף מעורבותו של עבד במספר רב יותר של עסקאות נשק והיותו "הרוח החיה" מאחורי הפרשה. אכן, עקרון אחידות הענישה בפלילים מחייב כי במצבים דומים מבחינת אופי העבירות והנסיבות האישיות של הנאשמים, ראוי להחיל במידת האפשר שיקולי ענישה דומים (ע"פ 544/14 מדינת ישראל נ' מחמוד, פסקה 12 (29.1.2015)); ואולם, "אין כלל אחידות הענישה קובע – א-פריורי – כי דין אחד לכל העבריינים המורשעים באותו סוג של עבירות, ולא בהכרח ילמד בית המשפט מהכרעת הדין או מגזירת הדין של אחד לגבי חברו" (ע"פ 5640/97 רייך נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(2) 433, 470 (1999); ע"פ פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 39 (7.5.2014); ע"פ 7006/14 שי תורג'מן ואח' נ' מדינת ישראל, פסקה כ' (23.3.2015) (להלן: עניין תורג'מן)). לכן, במקרים שבהם מתקיים שוני מהותי בנסיבות העבירה או בנסיבותיו האישיות של הנאשם, יש ליתן לכך ביטוי בגזירת העונש, אך אין מדובר בכלל "מתמטי" או "מחשבי" (ע"פ 9545/09 אלדין נ' מדינת ישראל פסקה 11, (24.3.2010); עניין תורג'מן, שם). במקרה כגון דא שבמסגרתו הורשעו מספר נאשמים יחד עם המערער בעבירות דומות שהן חלק מפרשה אחת, אשר נחשפו כולן על ידי אותו סוכן משטרתי, קיימת חשיבות מוגברת לעקרון אחידות הענישה. עם זאת, מלאכת גזירת העונש איננה מדע מדויק. גזר הדין הניתן על ידי הערכאה הדיונית מבוסס על שקלול רב של נתונים המשתנים מנאשם לנאשם, שאת מרביתם לא ניתן לכמת – סוג העבירות וכמותן; המסכת העובדתית; נסיבותיו האישיות של כל נאשם ונאשם; וכמובן חלקו היחסי של כל נאשם באירועים מושא כתב האישום (ע"פ 4450/11 חאלד עספור נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (08.2.2012); ע"פ 2422/14 עלי ח'דר נ' מדינת ישראל (21.12.2014)). סיכומו של דבר, שוני רלוונטי בנסיבות הוא יסוד מוצדק להבחנה בין נאשמים שהורשעו במסגרת אותו כתב אישום (ע"פ 1307/15 פלוני נ' מדינת ישראל (1.4.2015)). 8. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, סבורתני כי אין הצדקה להתערב בעונשו של המערער; וכי הפער בענישה בין המערער ובין עבד – פער העומד על 8 חודשי מאסר בפועל – הוא פער ראוי וסביר בנסיבות העניין. אפרט. למקרא גזר הדין של בית משפט קמא עולה כי כלל הנתונים הרלוונטיים נלקחו בחשבון בעניינו של המערער. כך, בית משפט קמא שיקלל את סוג העבירות שבגינן הורשע המערער; חלקו היחסי של המערער בכל אחת מהעבירות שבהן היה מעורב; את חומרת העבירות ונסיבות ביצוען; ובהתאם גזר את עונשו. המערער, בשונה מיתר הנאשמים בפרשה, הורשע גם בעבירת הצתה. נסיבות ביצוע מעשה ההצתה שבוצע על ידי המערער ועלי הן חמורות ביותר, ובית המשפט אף עמד על חומרה זו בגזר הדין. חומרה זו נשקפת ממעשיו של המערער בכך שלמעשה ההצתה קדם תכנון מקדים; המעשה בוצע באזור מגורים שבו הפוטנציאל לפגיעה בחיי אדם וברכוש רב; וכן המעשה בוצע מבלי שהיה למערער כל עניין ישיר בסכסוך בין רימא לבין בעלי הרכב שהוצת. בכך בלבד יש להצדיק את ההחמרה בעונשו של המערער, וזאת חרף העובדה שהיה מעורב במספר נמוך יותר של עסקאות נשק בהשוואה לשאר הנאשמים בפרשה. יתרה מזאת, המערער לקח חלק מרכזי ומשמעותי בעסקאות הנשק שבהן היה מעורב – הוא היה גורם מרכזי בהשגת כלי הנשק מושא העסקאות ואף קיבל חלק מהתמורה בגינן. זאת ועוד, בית משפט קמא ציין בגזר הדין כי עניינו של המערער דומה לעניינו של נאשם 3, בכך שבעסקה אחת חלקו היה דומיננטי יותר מאשר בעסקה האחרת. ניתן לראות כי בית משפט קמא שקל הן את עקרון אחידות הענישה עת שגזר את דינם של ששת המעורבים בפרשה; והן את שונותו של המערער ונסיבותיו כפי שנלמדות מעבירת ההצתה שבגינה הורשע. כאמור, מלאכת הענישה אינה תולדה של נוסחה מתמטית כזו או אחרת ועל כן אין להידרש לטענתו של המערער להבחנה בינו ובין עבד בהתבסס על פער של חודשים ספורים בענישה – 58 חודשי מאסר שנגזרו על עבד בגין שורה של עבירות סחר בנשק; ו-50 חודשי מאסר שנגזרו על המערער בגין שתי עבירות סחר בנשק, ובנוסף גם עבירת הצתה. על רקע מעורבותו הרבה בעסקאות הנשק ובמעשה ההצתה כפי שנגלית מן הנסיבות שפורטו בגזר הדין, קשה ליישב את טענתו הנוספת של המערער שלפיה הוא "נגרר" אחר עלי ולא יזם את ביצוע העבירות. חלקו ותרומתו היחסית של המערער לביצוע כל אחת מהעבירות שבגינן הורשע לא נעלמו מעיני בית משפט קמא והוא פירט על כך באריכות בגזר הדין. טענתו של המערער שלפיה הוא הושפע על ידי חברו עלי והיה בבחינת סומא הנגרר אחריו, הועלתה לפני בית משפט קמא ושוקללה בעת גזירת עונשו של המערער. כמו כן, בית משפט קמא לקח בחשבון כשיקולים לקולא את הודאתו של המערער, את העובדה שהוא נעדר עבר פלילי, ואת נסיבותיו האישיות של המערער כפי שתוארו בתסקיר שירות המבחן, ובדבריהם של אביו של המערער ואחיו שהעידו לפני בית המשפט. לנוכח התוצאה שאליה הגעתי, אציע לחבריי לדחות את הערעור. ש ו פ ט ת השופט י' דנציגר: אני מסכים. ש ו פ ט השופט נ' סולברג: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת ע' ברון. ניתן היום, ‏כ"ז בסיון התשע"ה (‏14.6.2015). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 14058140_G02.doc אב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il