פסקי דין בית המשפט העליון

כל כרטיס מציג בקצרה את עיקרי פסק הדין. הנה דוגמה מהפסיקה הראשונה בעמוד — ריחוף/לחיצה על תווית הסבר מדגיש את האזור המתאים בכרטיס.

ע"פ 5813/02

מדינת ישראל נ. דוד אמויאל

ערעור המדינה על קולת העונש שהוטל על המשיב בגין שורה של עבירות חמורות שבוצעו על רקע גזעני.

התקבל במלואו (לטובת התובע/העותר/המערער/המבקש) ?
תאריך פרסום 06/03/2003 — תאריך פרסום פסק הדין על ידי בית המשפט.
סוג התיק ע"פ — ערעור פלילי.
מספר התיק 5813/02 — פורמט ישן: מספר סידורי / שנה.
נושא/קטגוריה עבירות גזענות וניסיון לרצח — לחיצה על התווית מציגה את כל פסקי הדין באותה קטגוריה.
★ השלכה רחבה סימון לפסיקה שעשויה להוות תקדים או להשפיע על תיקים רבים אחרים.
שם התיק (הצדדים) שם התיק כולל את שמות הצדדים. הקיצור "נ׳" שביניהם = "נגד".
תמצית הטענה / עתירה / ערעור ערעור המדינה על קולת העונש שהוטל על המשיב בגין שורה של עבירות חמורות שבוצעו על רקע גזעני.
החלטת בית המשפט התקבל במלואו (לטובת התובע/העותר/המערער/המבקש) — בית המשפט קיבל את ההליך לטובת הצד הפותח (התובע/העותר/המערער).

הסבר זה לא ייפתח אוטומטית בביקורים הבאים. תמיד אפשר לפתוח אותו שוב מהפס בראש הרשימה.

ע"פ 5813/02

מדינת ישראל נ. דוד אמויאל

ערעור המדינה על קולת העונש שהוטל על המשיב בגין שורה של עבירות חמורות שבוצעו על רקע גזעני.

התקבל במלואו (לטובת התובע/העותר/המערער/המבקש) ?

סיכום פסק הדין

המשיב הורשע על פי הודאתו בשורה של עבירות חמורות, ביניהן שלוש עבירות של ניסיון לרצח, שבוצעו על רקע גזעני נגד ערבים. בית המשפט המחוזי גזר עליו 10 שנות מאסר. המדינה ערערה על קולת העונש בטענה כי הוא אינו משקף את חומרת המעשים ואת הצורך בהרתעה מפני פשעי שנאה. בית המשפט העליון קיבל את הערעור, קבע כי מדובר בתופעה מזעזעת שיש לעקרה מהשורש, והחמיר את עונשו של המשיב ל-18 שנות מאסר בפועל.

השלכות רוחב

פסק הדין מהווה תקדים מחמיר ביחס לענישה בעבירות המבוצעות על רקע גזעני ומדגיש את חובת בתי המשפט להילחם בתופעות של פשעי שנאה.

סוג הליך ערעור פלילי (ע"פ)
הרכב השופטים ד' ביניש, א' ריבלין, א' א' לוי
בדעת רוב 3/3

ניתוח פסק הדין

תובעים

  • מדינת ישראל

נתבעים

  • דוד אמויאל

טענות הצדדים

טיעוני התביעה
  • חומרת העבירות וריבוין
  • ביצוע העבירות על רקע גזעני מובהק
  • הצורך בהרתעה מפני פשעי שנאה
  • השוואה לענישה מקובלת בפסיקה במקרים דומים
טיעוני ההגנה
  • השפעת סמים על המשיב
  • העבירות בוצעו בפרץ חד-פעמי
  • הבעת חרטה מצד המשיב ושליחת מכתב התנצלות

ראיות משפטיות

ראיות מרכזיות שהתקבלו
  • הודאת המשיב בכתב האישום

הפניות לתיקים אחרים

פרטי התיק המקורי
מספר התיק בערכאה הקודמת
ת.פ.ח. 1067/01
בית המשפט שנתן את ההחלטה המקורית
בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו
תקדימים משפטיים
  • ע"פ 399/89 מדינת ישראל נ' זלום
  • ע"פ 5064/93 ח'לף נ' מדינת ישראל
  • ע"פ 1296/90 סולב נ' מדינת ישראל

תגיות נושא

  • עבירות גזענות
  • ניסיון לרצח
  • החמרת עונש
  • פשעי שנאה

שלב ההליך

ערעור

גזר הדין

חודשי מאסר בפועל
216
חודשי מאסר על תנאי
0
חודשי שירות עבודה
0
שעות שירות לתועלת הציבור
0
גובה הקנס למדינה
0
סכום הפיצוי שנפסק שהתובע ישלם לנפגע
0
שאל עם ChatGPT

פסק הדין המלא

פסק-דין בתיק ע"פ 5813/02 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 5813/02 בפני: כבוד השופטת ד' ביניש כבוד השופט א' ריבלין כבוד השופט א' א' לוי המערערת: מדינת ישראל נ ג ד המשיב: דוד אמויאל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 23.5.02 בת.פ.ח. 1067/01 שניתן על ידי כבוד השופטים: נ' עמית, מ' סוקולוב ות' שפירא תאריך הישיבה: ב' באדר ב' התשס"ג (6.3.2003) בשם המערערת: עו"ד רבקה לוי גולדברג בשם המשיב: עו"ד בנימין נהרי ועו"ד הילה נאוי פסק-דין המשיב הורשע על פי הודאתו בשורה של עבירות שיוחסו לו בכתב האישום שכלל שמונה אישומים. מדובר בשרשרת עבירות חמורות ביותר. בהן אחזקת נשק שנגנב בהתפרצות לבנין מגורים; שלוש עבירות של נסיון לרצח תוך שימוש באקדח הגנוב; גניבת רכב, לאחר שסולקו מתוכו באיום שתי נוסעותיו; נסיון להצתת רכב ועבירות נוספות הקשורות בעבירות אלה. בגין הרשעתו הטיל בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו על המשיב 10 שנות מאסר בפועל ושנתיים מאסר על תנאי. המדינה מערערת על קולת העונש, וטיעוניה מבוססים על חומרת העבירות, על ריבוי העבירות ובעיקר על הרקע לביצוען, שכן כל נסיונות הרצח בוצעו כלפי ערבים ועל-פי תכנית עליה הצהיר המשיב "לחסל ערבים". בית המשפט המחוזי עמד על כך כי המשיב תכנן את מעשיו הנפשעים מראש וביצע אותם על-פי תכנון מוקדם ובקור רוח. כחודש לאחר שגנב אקדח ומחסנית, יצא למסע "ציד" כדי לקטול ערבים שלטענתו מהווים סכנה למדינה. המשיב שוטט ממקום למקום כדי לחפש ערבים ובשלוש הזדמנויות, לאחר שווידא כי אכן עומדים מולו ערבים, ירה על כל אחד בחזהו ופצע אותו, ורק בדרך נס לא נגרם מותו של אדם. הירי בוצע כלפי קרבנות שפגש המשיב באקראי. כך בפרשה המתוארת באישום השני, ירה המשיב יריה בחזה באדם שעבד במסעדה. בפרשה המתוארת באישום החמישי, שעה שישב ברכבו פנה המשיב לאדם שישב ואכל במסעדה ביפו וביקש ממנו להתקרב אליו כדי להסביר לו כיצד להגיע למחוז חפצו. לפתע שאל אותו אם הוא ערבי ואז ירה בחזהו ופצע אותו ולאחר מכן נמלט מהמקום. באישום השביעי שהמשיב הודה בעובדותיו, תואר כיצד ירה המשיב בחזהו של חאלד אבולעפיה, שישב ליד הקופה במסעדתו. לאחר הירי נמלט מן המקום ואילו קרבנו אושפז ונותח. לילה לפני שורת הארועים המזעזעים הללו, הגיע המשיב לבית החולים אסף הרופא לאחר שהתנגש ברמזור תוך כדי נהיגה. הוא השתולל בבית החולים בטענה כי תשומת לבו של הצוות הרפואי מופנית לחולים ערבים במקום אליו, תקף אחות והתפרע במקום. וכאמור, אלה הם רק העבירות החמורות שבגינן הורשע המשיב. בגזר דינו ציין בית המשפט כי אין ספק שהעבירות בוצעו על ידי המשיב על רקע גזעני וכי התנהגותו בארועים השונים שהיה מעורב בהם נבעה משנאה מוצהרת לבני מיעוטים. מטעם זה הדגיש בית המשפט כי יש לגזור על המשיב עונש חמור מן הסוג המוטל על ערבים המבקשים לרצוח יהודים חפים משפע רק באשר הם יהודים, מטעמים לאומניים, ועמד על כך כי "אין לעשות הבחנה בין אדם לאדם במקרים דנן". עם זאת, לא נתן בית המשפט קמא ביטוי הולם לדבריו אלו. שכן העונש אשר גזר על המשיב חורג במידה ניכרת מהעונשים המוטלים בדרך כלל בעבירות של נסיון לרצח ומן העונשים המוטלים במקרים דומים על ערבים המבצעים מעשים דומים כלפי יהודים. באת-כוח המדינה, בטיעוניה, הציגה בפנינו את רמת העונשים המקובלת בעבירות דומות והפנתה תשומת לבנו לפסקי הדין ע"פ 399/89 מ"י נ' זלום, פ"ד מו(2) 187; ע"פ 5064/93 ח'לף נ' מ"י (לא פורסם); ע"פ 1296/90 סולב נ' מ"י, פ"ד מו(5) 859, אשר הובאו גם לידיעת בית המשפט קמא. בכל המקרים הללו, הייתה רמת הענישה גבוהה יותר מהעונש אשר נגזר על המשיב ולוּ גם בשל הרשעה בעבירה אחת של נסיון לרצח. שקלנו את כל הנימוקים לקולא ששטח בפנינו סנגורו של המשיב, הטענה, כי המשיב פעל בהשפעת סמים, הטענה ששלושת נסיונות הרצח בוצעו בלילה אחד, וכי הם בגדר פרץ חד-פעמי, וכן את הטענה כי המשיב הביע חרטה על מעשהו ואף שלח מכתב התנצלות לאחד הקרבנות, ולא מצאנו כי יש בהם כדי להצדיק את העונש המופרז לקולא שהוטל עליו. המשיב הוא אדם אלים, בריון אשר פגע באנשים וביקש את נפשם רק בשל מוצאם ולאומם. זוהי תופעה חמורה ומזעזעת אשר בית המשפט חייב להלחם בה ולעקרה משורש. העונש המוטל בגין מעשי עבירה המבוצעים על רקע גזעני צריך לתת ביטוי לסלידת החברה בישראל ממעשים מסוג זה, ולבטא באופן חד-משמעי מסר מרתיע לבל יעז איש להצית את אש הגזענות בקרבנו, ולפגוע באדם תמים, בשל מוצאו. אשר על כן, החלטנו להתערב ולהחמיר בעונשו של המשיב ולהטיל עליו עונש המקובל על בתי המשפט בישראל במקרים דומים. בשים לב למספר העבירות שביצע המשיב, חומרתן ואופיין, אנו מקבלים את הערעור, מבטלים את גזר הדין שהוטל בבית משפט קמא, ומטילים על המשיב עונש של 18 שנות מאסר לריצוי בפועל. ניתנה היום, ב' באדר ב' התשס"ג (6.3.2003). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 02058130_N01.doc/צש מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il