פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 58101-12-24
לפני:
כבוד השופטת דפנה ברק-ארז
כבוד השופט דוד מינץ
כבוד השופטת יעל וילנר
העותרת:
אלאוסרת אלאסלמיה מדיק בע"מ
נגד
המשיבים:
1. עו"ד חן רביב, הייעוץ המשפטי למשרד הבריאות
2. עו"ד דנה נויפלד, היועצת המשפטית למשרד הבריאות
3. היועצת המשפטית לממשלה
4. מנכ"ל משרד הבריאות
5. רן רידניק, ראש חטיבת הרגולציה במשרד הבריאות
6. יובל לנדשפט, מנהל היחידה לקנאביס רפואי
7. מדינת ישראל
עתירה למתן צו על תנאי
בשם העותרת:
עו"ד חץ דוד
פסק-דין
השופט דוד מינץ:
בעתירה שלפנינו מבקשת העותרת כי נורה על ביטול "חוות דעת" שניתנה על ידי משיבה 1 ביום 7.9.2023, לפיה חוק איסור פרסומת והגבלת השיווק של מוצרי טבק ועישון, התשמ"ג-1983 (להלן: החוק) "בטל ואינו תקף ביחס לפרסום ושיווק הסם המסוכן מסוג קנבוס, למרות שאין מחלוקת שהינו משווק כמוצר עישון". כן התבקש כי נורה למשיבים 7-4 לאכוף את הוראות החוק על "תאגידים שקיבלו רישיון לעיסוק בסם המסוכן 'קנבוס' לצרכי מחקר ורפואה ובמיוחד אך לא רק בכל הנוגע לעיצוב אריזות המוצר" וכן "להתאים את הנהלים הרלוונטיים".
דין העתירה להידחות על הסף.
ראשית, "חוות הדעת" כלפיה מופנית העתירה – שהלכה למעשה אינה אלא מענה לפניית בא-כוח העותרת – ניתנה כבר ביום 7.9.2023. מאז חלפה למעלה משנה שבה שקטה העותרת על שמריה. לשיהוי זה לא ניתן כל הסבר זולת אמירה כללית לפיה בשל המלחמה המתרחשת עלינו העותרת "בחרה להמתין... על מנת לא להכביד על הייעוץ המשפטי" של משרד הבריאות, שאין בה כדי להניח את הדעת. שיהוי זה מתעצם על רקע העובדה שכבר בחודש אפריל 2023 היו בפי העותרת טענות לאי-אכיפה של החוק, שכן היא הגישה בגינן בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד תאגידים שונים שפעלו לשיווק ופרסום מוצרי קנביס (ת"צ 25114-04-23). די בכך כדי לדחות את העתירה (בג"ץ 4524/21 לוי נ' המרכז לגביית קנסות, פסקה 2 (8.7.2021); בג"ץ 5693/20 אברמוב נ' ממשלת ישראל, פסקה 14 (18.11.2020)).
שנית, אין חולק כי הסעדים המבוקשים בעתירה עשויים להשליך על גורמים רבים העוסקים בענף הקנביס, ובפרט על אותם תאגידים המפרים לשיטת העותרת את הוראות החוק. בנסיבות אלה ברי כי היה עליה לצרף גורמים אלה לעתירתה, ובפרט את אותם תאגידים שנגדם היא הגישה בקשה לאישור תובענה ייצוגית והחולקים על עמדתה. גם בכך יש כדי להביא לדחיית העתירה (בג"ץ 4782/23 שרר נ' שר הבריאות, פסקה 12 (20.11.2023); בג"ץ 623/24 גאבר נ' לשכת עורכי הדין מחוז צפון, פסקה 4 (22.1.2024); בג"ץ 702/05 בצרה, כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ נ' המועצה הארצית לתכנון ובניה, פסקה 6 (3.6.2007)). יוער כי לא נעלמה מעינינו טענת העותרת כי "לא תתנגד" שאותם נפגעים פוטנציאלים יגישו תגובה מטעמם, אולם אין בכך כדי לרפא את הפגם שנפל באי-צירופם.
שלישית, העתירה מנוסחת בלשון משתלחת כלפי המשיבים. כפי שציינתי בעבר:
"תרבות דיון משפטי נאותה מאפשרת דיון ענייני, הוגן ומכובד בהליך, על אף היותו לעתים טעון ועתיר לחצים. בית המשפט אינו יכול לפעול כהלכה ללא דרך ארץ וכבוד מצד עורכי הדין המופיעים לפניו, אחד כלפי יריבו ושניהם כלפי בית המשפט. מסגרת זו לא מונעת מהם לייצג את שולחיהם בנאמנות. אפילו תוך הבעת ביקורת קשה כלפי התנהגות והתנהלות הצד שכנגד. אך עליהם לעשות כן בלשון מדודה ובאופן מרוסן ומכבד. לעתים ביקורת מכבדת אף יכולה להיות נוקבת יותר וקשה יותר מביקורת משתלחת, כך שה'הפסד' עשוי לצאת דווקא בשכר. 'דברי חכמים בנחת נשמעים' (קהלת, ט, י"ז)" (בג"ץ 9666/17 SKS עמותה לצרכי דת המאוגדת במדינת ניו יורק שבארה"ב נ' הרבנות הראשית לישראל, פסקה 22 (28.6.2020)).
טעם זה אף הוא מצטרף לטעמים לדחיית העתירה על הסף (בג"ץ 9208/20 עוה"ד עודד הוכהאוזר נ' שר המשפטים, פסקה 6 (10.1.2021); בג"ץ 4740/20 פלונית נ' הלשכה לסיוע משפטי – מחוז ירושלים, פסקה 1 (6.9.2020)).
ולבסוף יוער, כי בניגוד לטענת העותרת לפיה "חוות הדעת" קובעת כי החוק בטל ביחס לפרסום ושיווק מוצרי קנביס, עמדת משרד הבריאות אינה כי החוק בטל אלא כי פרשנותו מעלה שאינו חל על מוצרי קנביס לשימוש רפואי.
העתירה נדחית.
ניתן היום, כ"ה כסלו תשפ"ה (26 דצמבר 2024).
דפנה ברק-ארז
שופטת
דוד מינץ
שופט
יעל וילנר
שופטת