סבטלנה רוזינובסקי נ. שר הפנים

פסק-דין בתיק עע"מ 5807/14 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים בעניינים מינהליים עע"מ 5807/14 לפני: כבוד הנשיאה מ' נאור כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט ח' מלצר המערערת: סבטלנה רזינובסקי נ ג ד המשיבים: 1. שר הפנים 2. משרד הפנים 3. רשות האוכלוסין וההגירה 4. משטרת הגבולות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים ירושלים מיום 22.07.2014 בתיק עת"מ 13811-03-14 שניתן על ידי כבוד השופטת נ' בן אור תאריך הישיבה: כ"ט בתשרי התשע"ו (12.10.2015) בשם המערערת: עו"ד סלביק רודנקו בשם המשיבים: עו"ד יונתן ברמן פסק-דין הנשיאה מ' נאור: 1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (השופטת נ' בן אור) ב-עת"מ (מחוזי - י-ם) 13811-03-14 רזינובסקי נ' שר הפנים ואח' (22.7.2014). במסגרת פסק הדין נדחתה עתירתה של המערערת כנגד החלטת יו"ר ועדת ההשגה לזרים מיום 20.1.2014 לדחות את השגתה של המערערת כנגד החלטת הוועדה הבינמשרדית לעניינים הומניטריים (להלן: "הוועדה הבינמשרדית") שלא להעניק לה מעמד בישראל. רקע 2. המערערת היא אזרחית אוקראינה אשר נכנסה לישראל ביום 28.8.2001 על מנת לעבוד בסיעוד. ביום 31.10.2001 פנתה מעסיקתה למשיב והודיעה כי המערערת עזבה את ביתה לאחר שגנבה ממנה. בשלב זה נותרה המערערת בישראל שלא כדין משך כ-3 שנים. ביום 20.8.2004 נישאה המערערת למר רזינובסקי (להלן: "הבעל"). ביום 10.11.2004 הגיש הבעל בקשה למתן מעמד למערערת מכוח הנישואין. לאחר מכן שהתה המערערת בישראל כחוק משך כ-4 שנים נוספות בהתאם לאשרות שהייה שונות שקיבלה. ביום 4.12.2008 פנה הבעל למשיב וביקש לעצור את הליך קבלת האזרחות של המערערת שכן הפסיק את הקשר עמה. במקביל פנה לבית המשפט לענייני משפחה בבקשה להתרת נישואיו למערערת (ביום 17.10.2010 ניתן פסק דין בבית המשפט לענייני משפחה הקובע כי המערערת ובעלה גרושים החל ממועד פסק הדין). בעקבות כך זומנה המערערת ביום 26.1.2009 לשימוע במשרדי המשיבים בו נתבקשה לעזוב תוך 30 יום את ישראל. 3. ביום 27.1.2009, למחרת השימוע שנערך לה, פנתה המערערת למשיב וביקשה לקבל אשרת שהייה זמנית מסוג ב/1 בטענה שמרכז חייה הוא בישראל. ביום 25.3.2009 נדחתה הבקשה בשל הפסקת קשר הנישואין בינה לבין הבעל. ביום 2.4.2009 הגישה המערערת ערר על החלטה זו. ביום 19.4.2009 נשלח מכתב נוסף מטעמה של המערערת אל המשיב, לאחר שהחליפה ייצוג, ובו נטען לראשונה כי "החל משנת 2007 לערך החלה מסכת התעללות פיזית, מילולית ומינית" של הבעל במערערת, וכי היא הותקפה, נאנסה והושפלה על ידו פעמים רבות. ביום 22.4.2009 דחה המשיב את פניית המערערת לאחר שמצא שאין בה כדי להצדיק את שינוי החלטתו, תוך שהוא מתייחס ל"נוהל טיפול בהפסקת הליך מדורג להסדרת מעמד לבני זוג של ישראלים כתוצאה מאלימות מצד בן הזוג הישראלי" (להלן: "הנוהל"). 4. ביום 7.2.2009 עתרה המערערת לבית משפט זה כנגד החלטת המשיב לדחות את בקשתה לקבל מעמד בישראל (בג"ץ 5508/09 פלוני נ' שר הפנים (9.9.2009)). ואולם עתירה זו נמחקה בשל קיומו של סעד חלופי בבית המשפט לעניינים מנהליים. משכך, הגישה המערערת ביום 11.11.2009 עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים (עת"מ (מחוזי – י-ם) 1799/09 רזינובסקי נ' שר הפנים (4.1.2010)). בית המשפט דחה את העתירה לאחר שמצא כי החלטת המשיב שלא להעביר את עניינה של המערערת לבחינתה של הוועדה הבינמשרדית על יסוד הנוהל היא החלטה סבירה, שכן המערערת לא הוכיחה, כנדרש על פי הנוהל, כי סבלה מאלימות מצד בן זוגה. המערערת ערערה על פסק הדין (עע"מ 721/10 פלוני נ' שר הפנים (30.8.2011)). במהלך הערעור הודיע המשיב כי חל שינוי בעמדתו נוכח העובדה שבינתיים (ביום 15.10.2010) הוגש כתב אישום נגד הבעל, שייחס לו עבירת אלימות כלפי המערערת. לפיכך הסכים המשיב כי עניינה יובא לבחינת הוועדה הבינמשרדית, והערעור התקבל במובן זה. 5. זמן קצר לאחר קבלת הערעור חזרה בה המדינה מהאישום נגד הבעל, וזאת לאחר שעדותה של המערערת נשמעה (ת"פ (י-ם) 40551-04-10 מדינת ישראל נ' רזינובסקי (4.10.2011)). כתוצאה מהחזרה מהאישום זוכה הבעל. 6. זמן קצר לאחר מכן ביום 18.12.2011 דנה הוועדה הבינמשרדית בעניינה של המערערת והחליטה שיש להמתין עד שיסתיימו הליכי עדכון לנוהל, שהיו אותה עת על הפרק, וכי רק לאחר שיעודכן הנוהל יובא עניינה של המערערת לדיון. ביום 5.7.2012 נערך למערערת ראיון נוסף על-ידי המשיב. המערערת טענה כי האלימות מצד בן זוגה החלה בדצמבר 2007 וכי היא לא דיווחה על האלימות בשל חששה כי תגורש מישראל. עוד דיווחה המערערת כי בתה בת ה-25 מתגוררת בקייב שבאוקראינה וגם הוריה חיים באוקראינה. בנוסף יש לה אח המתגורר בסמוך להורים. היא אינה עובדת ובתה שבאוקראינה תומכת בה. ואולם לטענת המערערת, "אוקראינה בשבילי מדינה זרה, אני לא יכולה לחזור לשם. מה מחכה לי שם אין לי שם כלום אני חיים שלי פה אני רוצה להיות מועילה לישראל". 7. ביום 22.7.2012, ולאחר שעודכן הנוהל, הובא תיקה של המערערת לדיון לפני הוועדה הבינמשרדית, שמצאה כי אין בנסיבותיה טעם הומניטארי מיוחד המצדיק מתן מעמד בישראל. החלטה זו אומצה על-ידי הגורם המוסמך אצל המשיבים, אשר הודיע על כך למערערת ביום 27.11.2012. ביום 20.12.2012 הגישה המערערת השגה על החלטת הוועדה הבינמשרדית. ביום 20.1.2014 נדחתה ההשגה. על ההחלטה לדחות את ההשגה עתרה המערערת לבית המשפט לעניינים מינהליים. 8. לשם השלמת התמונה העובדתית יצוין כי לפני כשנה הוגשה עבור המערערת בקשה נוספת לאיחוד משפחות על-ידי גבר נוסף. בקשה זו נדחתה לאחר שהרשות לא השתכנעה מכנות הקשר. השגה שהוגשה בנדון נדחתה אף היא. פסק דינו של בית המשפט קמא 9. ביום 22.7.2014 דחה בית המשפט לעניינים מינהליים את עתירת המערערת לאחר שלא מצא עילה להתערב בהחלטת יו"ר ועדת ההשגה ולאחר שקבע כי אין טעם הומניטרי מיוחד המצדיק את הישארותה של המערערת בישראל. בהחלטתו התייחס בית המשפט לשהותה הארוכה של המערערת שלא כדין בישראל; לקשיים שהעלו טענותיה בדבר האלימות שהפגין בעלה נוכח גרסאות שונות שהעלתה בעניין ותזמונן; ולכך שלא הוכחה זיקה עודפת של המערערת לישראל על פני אוקראינה. טענות הצדדים 10. המערערת מיקדה את ערעורה בשני טיעונים מרכזיים. הראשון – כי האלימות שחוותה מצד בעלה מצדיקה, על אף מחיקת כתב האישום נגדו, דיון בעניינה בוועדה הבינמשרדית בהתאם לנוהל. השני – כי זיקתה לישראל והיעדר זיקה לאוקראינה מצדיקות כי הוועדה הבינמשרדית תעניק לה מעמד בהתאם לנוהל. לעניין זה הדגישה המערערת את שהייתה הארוכה בישראל; העובדה שרכשה מקצוע ייחודי לישראל (מורה דרך בישראל); התערותה בחברה הישראלית; היעדר קשר עם קרובי משפחתה באוקראינה; היעדר זכויות סוציאליות באוקראינה ועוד. 11. המשיבים סמכו ידיהם על פסק-דינו של בית המשפט קמא. לטענתם, התנהלות המערערת לוקה בחוסר תום-לב ובחוסר ניקיון כפיים, והכל בניסיון להשיג מעמד בישראל. לגופם של דברים טענו המשיבים כי לא נפל כל פגם בהחלטתם וכי שיקול הדעת שניתן להם בהחלטות מעין אלה הוא רחב ואין להתערב בו. דיון והכרעה 12. קשה שלא להעיר על חוסר תום-לבה של המערערת במהלך ניהול ההליכים לאורך השנים. כך, למשל, אין כל אזכור בכתבי הטענות של המערערת לכך ששהתה שלא כדין בישראל משך כ-3 שנים, אף שהדבר אינו במחלוקת. גם בעדותה בהליך הפלילי כנגד בעלה טענה המערערת כי הכירה אותו כאשר הייתה "תיירת", בעוד למעשה שהתה בישראל שלא כדין. לכך יש להוסיף את גרסאותיה השונות והמתפתחות של המערערת בנוגע לאלימות שהופעלה כנגדה, המגלות "תהיות ופרכות" ו"באות לשרת תכליות שונות" כדברי בית המשפט קמא. 13. לגופם של דברים והוא עיקר - הנוהל קובע כי כאשר קיימת טענה לאלימות מצד בן הזוג הישראלי, במקרה בו פקעו הנישואים ואין לבני הזוג ילד משותף, יועבר הדיון לוועדה הבינמשרדית רק אם טענת האלימות הוכחה (סעיף ג.6.2 לנוהל). הוכחת טענת האלימות תהיה, בין היתר, אם קיימות ראיות לכאורה בידי המשטרה כי בוצעה עבירת אלימות (סעיף ג.6.1.3.ב לנוהל). במקרה זה היו קיימות ראיות לכאורה בידי המשטרה ואף הוגש כתב אישום כנגד הבעל. מסיבה זו הסכימו המשיבים להעביר את עניינה של המערערת לוועדה הבינמשרדית. ואולם בסופו של דבר המאשימה חזרה בה מן האישום, ולאחר עיון בעדות המערערת נראה שלא בכדי. לכן המערערת לא עומדת בתנאי הנוהל בדבר הוכחת האלימות. כך או אחרת, לדבר אין נפקות ממשית שכן הוועדה הבינמשרדית דנה בעניינה של המערערת גם לגופה. לעניין זה אפנה עתה. 14. בהנחה שאכן הוכחה האלימות, על הוועדה הבינמשרדית לבחון את זיקתו של המבקש לישראל ביחס לזיקתו למדינת מוצאו (סעיף ג.6.2.5 לנוהל). בעניין זה לא מצאתי מקום להתערב בקביעות העובדתיות של הוועדה הבינמשרדית ושל בית המשפט קמא לפיהן לא קיימת זיקה עודפת של המערערת לישראל על פני אוקראינה. למערערת קרובי משפחה רבים באוקראינה, כולל בתה התומכת בה כלכלית. המערערת אינה עובדת בישראל ולא הציגה קשרים חברתיים משמעותיים בישראל מלבד זוג שכניה. "אני לבד כאן אין לי חברים", כך העידה בעצמה בהליך הפלילי כנגד בעלה (עמוד 12 לפרוטוקול הדיון ב-ת"פ 40551-04-10; מוצג ב' לתיק המוצגים של המערערת). אין בעובדה כי המערערת בחרה ללמוד מקצוע בעל זיקה לישראל (לאחר הגירושים מבעלה) כדי לשנות מכך. המערערת לא עבדה במקצוע זה בפועל. ביכולתה לעסוק במקצוע משיק או ללמוד מקצוע חדש באוקראינה. 15. עוד אעיר, כי בנסיבות העניין אין לתת משקל לטענת המערערת בעניין משך שהייתה הארוך בישראל. המערערת שהתה תחילה בישראל באופן לא חוקי משך כ-3 שנים. בהמשך שהתה בישראל 7 שנים נוספות מתוקף צווים שיפוטיים בלבד ולאחר שמיצתה כל הליך אפשרי בעניינה (ועודה מנסה לפנות בהליכים נוספים). מכאן שמתוך 14 שנים שבהן שוהה המערערת בישראל - 4 שנים בלבד היו מתוקף מעמד כדין. את טענת המערערת לפיה לאחר שנות חייה הרבות בישראל יש לה "חוסר יכולת של ממש לחזור ולהסתגל לסביבה החברתית באוקראינה שהפכה לסביבה זרה" עליה להפנות בעיקר לעצמה. כך גם טענת המערערת בדבר היעדר זכויות סוציאליות באוקראינה אינה ברורה, שעה שלמערערת אין זכויות סוציאליות בישראל והיא נתמכת כלכלית על-ידי בתה. 16. לסיכום, טענות המערערת אינן מגלות עילת התערבות, אשר ממילא שמורה למקרים חריגים, בהחלטת הוועדה הבינמשרדית. 17. סוף דבר: הערעור נדחה. על המערערת לעזוב את ישראל תוך 30 יום. המערערת תישא בהוצאות המשיבים בסך של 2,000 ש"ח. ה נ ש י א ה השופט ס' ג'ובראן: אני מסכים. ש ו פ ט השופט ח' מלצר: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק-דינה של הנשיאה מ' נאור. ניתן היום, ב' בחשון התשע"ו (‏15.10.2015). ה נ ש י א ה ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 14058070_C07.doc עע מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il