פלוני נ. היועץ המשפטי לממשלה

פסק-דין בתיק בע"מ 5807/10 בבית המשפט העליון בע"מ 5807/10 בפני: כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט י' עמית המבקשת: פלונית נ ג ד המשיב: היועץ המשפטי לממשלה בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי מרכז בעמ"ש 26565-04-10 שניתן ביום 27.7.2010 על-ידי סגן הנשיא א' שילה והשופטות מ' נד"ב ו- ו' פלאוט תאריך הישיבה: ח' בתשרי התשע"א (16.09.10) בשם המבקשת: עו"ד עמיקם הדר בשם המשיב: עו"ד דינה דומיניץ פסק-דין השופטת א' חיות: זוהי בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (כב' סגן הנשיא א' שילה והשופטות מ' נד"ב ו- ו' פלאוט) מיום 27.7.2010, אשר דחה את ערעור המבקשת על פסק-דינו של בית המשפט לענייני משפחה בכפר-סבא (כב' השופטת מ' קראוס) מיום 16.11.2009 בדבר הכרזת בתה הקטינה בת אימוץ, והורה על אימוץ סגור (להלן, בהתאמה: הקטינה ו- צו האימוץ). הרקע העובדתי ופסק-דינו של בית המשפט המחוזי 1. המבקשת, ילידת אתיופיה, הינה רווקה בת 33 שהוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כנכה בשיעור 100% בשל מחלת הסכיזופרניה ממנה היא סובלת. המבקשת מתקיימת מקצבת נכות ואף אושפזה בעבר מספר פעמים במוסד פסיכיאטרי. הקטינה, ילידת אוגוסט 2007, היא בתה הביולוגית של המבקשת אך סמוך לאחר הולדתה ועל רקע מצבה הרפואי של המבקשת, הועברה הקטינה למשפחת קלט וביום 29.5.2008 הועברה למשפחה אומנת (להלן: המשפחה האומנת). כעשרה חודשים לאחר מכן, ביום 17.3.2009 הגיש המשיב לבית המשפט לענייני משפחה בכפר-סבא בקשה להכריז על הקטינה בת אימוץ, על-פי העילה הקבועה בסעיף 13(א)(7) לחוק אימוץ ילדים, התשמ"א-1981 (להלן: חוק אימוץ ילדים או החוק), שעניינה היעדר מסוגלות הורית של האם ובשל חוסר אפשרות לברר את זהותו של האב הביולוגי. בבקשה נטען כי לא נמצאו קרובי משפחה המתאימים לגדל את הקטינה והודגש כי התפתחותה של הקטינה תקינה וכי היא שוהה אצל משפחה אומנת המטפלת בה היטב. עוד נטען בבקשה כי אין לצמצם את תוצאות האימוץ ויש להורות על אימוץ סגור בשל החשש שמא הקשר בין הקטינה למבקשת לא יאפשר לקטינה להתקשר אל הוריה המאמצים ולהפנים את דמותם כהוריה. 2. במהלך הדיון בפני בית המשפט לענייני משפחה לא היתה מחלוקת על כך שמצבה הרפואי של המבקשת מקים את יסודות עילת האימוץ שבסעיף 13(א)(7) לחוק אימוץ ילדים בדבר חוסר מסוגלות הורית. משכך התמקד הדיון בזהות המאמצים וכן בשאלה האם יש לצמצם את תוצאות האימוץ ולהורות על מתכונת של "אימוץ פתוח" אשר יאפשר קיומו של קשר בין המבקשת לקטינה תוך כדי האימוץ. אשר לזהות המאמצים - בתסקיר מיום 31.8.2009 ציינה פקידת הסעד שאין זה בטובת הקטינה כי תאומץ על-ידי משפחתה המורחבת של המבקשת ולמרות זאת, קבע בית המשפט לענייני משפחה (כב' השופטת מ' קראוס) כי יש לבחון את האפשרות לפיה היא תאומץ על ידי אחותה של המבקשת. אולם, ביום 16.11.2009 הודיע ב"כ המבקשת לבית המשפט כי לא עלה בידו לאתר את האחות וציין בהודעתו כי הוא משאיר לשיקול דעתו של בית המשפט את ההחלטה ואת המשך הטיפול בהליך. בו ביום ניתן פסק-דינו של בית המשפט לענייני משפחה הקובע כך: "בנסיבות כאמור לעיל לאחר עיון בבקשת היועמ"ש והודאת האם שאין היא מסוגלת לגדל הבת – ובהעדר תכנית מצד משפחת האם לגידולה של הקטינה – ניתן צו כמבוקש. האימוץ יהיה סגור. ב"כ היועמ"ש רשאית להגיש פסיקתא לחתימתי שכן בשל שביתת הקלדניות אין אפשרות ליתן פס"ד מודפס. פסק הדין יומצא לב"כ הצדדים. התיק ייסגר". [ההדגשה במקור] 3. המבקשת הגישה לבית המשפט המחוזי מרכז ערעור על פסק-הדין והוא הופנה נגד ההכרזה על הקטינה בת אימוץ וכן נגד הקביעה בדבר אימוץ סגור. עם זאת, צויין בערעור כי המבקשת מודעת לכך שאין ביכולתה לגדל את הקטינה. בדיון מיום 12.5.2010 הסכימו הצדדים כי הערעור יצומצם לסוגיית תוצאות האימוץ בלבד. כמו כן הוסכם כי ימונה מומחה שיחווה דעתו בנושא זה ועוד הוסכם, כי הדיון בערעור לא יעכב את הליך מסירתה של הקטינה למשפחה שביקשה לאמצה (להלן, בהתאמה: ההסדר הדיוני מיום 12.5.2010 ו- המשפחה המאמצת). בהתאם להסדר הדיוני הועברה הקטינה בו ביום מן המשפחה האומנת אל המשפחה המאמצת. בחוות-דעתה של הפסיכיאטרית ד"ר אנייס ליאור מיום 28.6.2010 (להלן, בהתאמה: המומחית ו- חוות הדעת) בחנה המומחית את השתלבותה של הקטינה במשפחה המאמצת ואת האפשרות לאימוץ פתוח וקבעה כי על רקע מצבה החרדתי של הקטינה אשר זקוקה ל"כל התנאים המאפשרים לה ליצור קשר יציב והמשכי לאורך זמן ללא הפרעות פוטנציאליות", אין מקום לאפשר "אימוץ פתוח" במקרה דנן. המומחית הוסיפה והדגישה כי הקשר בין המבקשת לקטינה לא היה רציף וכי המבקשת מרוכזת בצרכיה שלה ולא הזכירה בפניה את עמדת הקטינה וצרכיה. עוד ציינה המומחית כי המשפחה המאמצת זקוקה אף היא לשקט על מנת לבנות את הקשר עם הקטינה. באמצו את חוות-דעתה של המומחית, קבע בית המשפט המחוזי (כב' סגן הנשיא א' שילה והשופטות מ' נד"ב ו- ו' פלאוט) בפסק-דין מיום 27.7.2010, כי דין הערעור להידחות. בית המשפט המחוזי הפנה בעניין זה להלכה הקובעת כי ככלל יטה בית המשפט לאמץ ממצאים ומסקנות שנקבעו בחוות-דעת של מומחים והדגיש כי אימוץ פתוח מהווה חריג לכלל לפיו האימוץ אמור ליצור נתק בין ההורים הביולוגיים לקטין וכי במקרה דנן לא הובאו טעמים המצדיקים אימוץ פתוח, תוך סטייה מחוות-דעתה של המומחית ומן הכלל הנוהג בענייני אימוץ. מכאן בקשת רשות הערעור דנן. 4. במהלך הדיון שקיימנו בבקשה ביום 16.9.2010, הסכים המשיב למתן רשות ערעור ומשכך דנו בבקשה כבערעור. כמו כן, חזרה בה המבקשת במהלך הדיון בפנינו מן הטענות שהעלתה בבקשת רשות הערעור נגד עצם הכרזת הקטינה בת אימוץ והדיון התמקד גם בפנינו (בהתאם להסדר הדיוני מיום 12.5.2010 בבית המשפט המחוזי) בשאלה האם שגה בית המשפט המחוזי בקובעו כי אין לצמצם את תוצאות האימוץ ולהורות על אימוץ פתוח (ראו לעניין זה ההחלטות מיום 16.9.2010). טענות הצדדים 5. לטענת המבקשת נפלו פגמים בחוות-דעתה של המומחית ובגינם ראוי היה, לגישתה, שלא לאמץ את המסקנות הכלולות בה. כך למשל טוענת המבקשת כי המומחית הסתמכה על מכתב מיום 17.9.2008 של העובדת הסוציאלית במרכז הקשר (להלן: המכתב הראשון של מרכז הקשר) בו צוין כי הקשר בין הקטינה למבקשת אינו רציף וכי המבקשת זקוקה להשגחה ולהדרכה במהלך המפגשים, אך התעלמה ממכתב נוסף של העובדת הסוציאלית מיום 10.11.2009 (להלן: המכתב השני של מרכז הקשר) בו תואר קשר רציף בין המבקשת והקטינה וממילא, לא ניתן לדעתה משקל להתקדמות שעשתה בכל הנוגע ליצירת קשר עם הקטינה, כעולה מן המכתב השני. המבקשת סבורה כי זהו פגם יסודי שנפל בפסק-דינו של בית המשפט המחוזי המצדיק את ביטולו מטעם זה בלבד. עוד טוענת המבקשת כי בקובעה שהמבקשת "מתייחסת בעיקר לצרכים שלה... ולא הזכירה את עמדת הילדה עצמה וצרכי הילדה בעניין", פירשה המומחית פירוש דווקני את דבריה ולגישתה פעולותיה עד כה מעידות כי היא מעדיפה את צרכי הקטינה על פני צרכיה שלה ומשתפת פעולה עם הגורמים הרלבאנטיים. בנוסף טוענת המבקשת כי הנזק שייגרם כתוצאה מאימוץ סגור יהא גבוה מהנזק הצפוי אם יוחלט על אימוץ פתוח, נוכח הקשר שפיתחה עם הקטינה ובשל נסיבותיה האישיות של המבקשת. עוד מדגישה המבקשת כי לא ניתן משקל בפסק-הדין לכך שהמשפחה המאמצת אינה נמנית עם העדה האתיופית ולגישתה קיים חשש לפיו תנותק הקטינה ממורשתה העדתית ככל שיוחלט על אימוץ סגור. 6. מנגד סבור המשיב כי אין מקום להתערב בפסק-דינו של בית המשפט המחוזי. לטענתו לא נפלו בחוות-הדעת פגמים המצדיקים התערבות בפסק-הדין ובהקשר זה הוא מדגיש כי האמור במכתב השני של מרכז הקשר הובא לידיעת המומחית לפני שהכינה את חוות-דעתה, אף שלא עיינה במסמך עצמו. המשיב מוסיף ומדגיש כי אין במכתב השני כדי לשנות את המסקנות אליהן הגיעה המומחית וכי לא הוצגו במקרה דנן טעמים המצדיקים אימוץ פתוח בהינתן הכלל לפיו יש להעדיף אימוץ סגור על פני אימוץ פתוח. המשיב מציין כי עסקינן בקטינה שהוצאה מחזקת אימה מיד עם לידתה וכי המפגשים ביניהן שנתקיימו במרכז הקשר פסקו לפני כעשרה חודשים. עוד מציין המשיב כי מחוות-הדעת של המומחית כמו גם מן התסקיר המעדכן מיום 15.8.2010 (שהוגש לקראת הדיון בפנינו) ניתן ללמוד כי אימוץ פתוח עלול לגרום נזק בלתי הפיך לתהליך קליטתה של הקטינה במשפחה המאמצת ולאימוץ כולו. המשיב מדגיש בהקשר זה כי הקטינה מצויה בקבוצת סיכון גנטית לחלות במחלת הסכיזופרניה וכי נעשו על-ידו מספר נסיונות לאתר משפחה מאמצת במשפחתה המורחבת של המבקשת אך הדבר לא הסתייע ומשכך, היא עתידה לגדול בסביבה משפחתית שבה לבני המשפחה האחרים צבע עור שונה משלה. כל אלה טומנים פוטנציאל משברי ולכן, ראוי לטענת המשיב שלא לחשוף את הקטינה למצבים טעונים נוספים הכרוכים באימוץ פתוח. לבסוף מציין המשיב כי אין לגישתו באימוץ סגור כדי לנתק את הקטינה ממורשת העדה האתיופית. דיון 7. בהיעדר הסכמה לאימוץ מצד ההורה הביולוגי נחלקים ההליכים על פי חוק אימוץ ילדים לשני שלבים נפרדים. בשלב הראשון נבחנת השאלה האם יש להכריז על הקטין בר אימוץ כלפי הוריו על פי אחת העילות הקבועות בסעיף 13(א) לחוק אימוץ ילדים. בשלב השני בוחן בית המשפט האם יש מקום ליתן צו אימוץ וכן הוא בוחן האם יש לנתק את הקשר בין הקטין ובין ההורים הביולוגיים (ראו: ע"א 2169/98 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נג(1) 241, 260-258 (1999); בע"מ 377/05 פלונית ופלוני ההורים המיועדים לאימוץ הקטין נ' ההורים הביולוגיים, פ"ד ס(1) 124, 149 (2005); בע"מ 778/09 היועץ המשפטי לממשלה נ' פלוני, פיסקאות 25-23 לפסק-דינה של השופטת ע' ארבל (טרם פורסם, 29.11.2009) (להלן: עניין פלוני)). הערעור שלפנינו מתמקד כל כולו בשלב השני שכן המבקשת אינה משיגה עוד על הכרזתה של הקטינה בת אימוץ. וביתר פירוט - עניינו של הערעור בטענת המבקשת כי אין לנתק במסגרת האימוץ את הקשר בינה ובין הקטינה וכי יש לאפשר מפגשים קבועים ביניהן במתכונת שבה התקיימו מפגשים אלה מאז לידתה של הקטינה ועד לפני כעשרה חודשים. 8. מודל האימוץ הקבוע בדין הישראלי הוא, ככלל, מודל של אימוץ סגור לפיו מנותק עם מתן צו האימוץ הקשר בין הקטין לבין הוריו הביולוגיים. כך קובע סעיף 16 לחוק אימוץ ילדים, כי "[האימוץ] מפסיק את החובות והזכויות שבין המאומץ לבין הוריו ושאר קרוביו והסמכויות הנתונות להם ביחס אליו" (ראו בע"מ 1845/07 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה, פיסקה 19 (טרם פורסם, 16.4.2008) (להלן: עניין פלונית) (אך ראו סעיף 30(ב) לחוק אימוץ ילדים הקובע כי בהגיע המאומץ לגיל 18, רשאי פקיד הסעד להתיר לו לעיין ברישום המתייחס אליו בפנקס האימוצים). עם זאת, מכיר החוק בחריג לכלל האמור. חריג זה קבוע בסעיף 16(1) לחוק והוא מאפשר לבית המשפט להורות במקרים מתאימים על אימוץ פתוח. וזו לשון הסעיף: "ואולם - (1) רשאי בית משפט לצמצם בצו האימוץ את התוצאות האמורות" [ההדגשה הוספה]. הפסיקה עמדה בהרחבה על יתרונותיו וחסרונותיו של האימוץ הפתוח (ראו: עניין פלונית, בפיסקה 20 וכן עניין פלוני, בפיסקה 61 לפסק-דינה של השופטת ע' ארבל) והודגש כי בבואו לבחון אפשרות של אימוץ פתוח, על בית המשפט לשקול גם שיקולים הנוגעים להורים הביולוגיים ולהורים המאמצים. אולם, דומה כי קשה לחלוק על כך שהשיקול המרכזי בהקשר זה הוא השיקול הנוגע לטובת הקטין המאומץ. את מרכזיותו של שיקול זה בהליכי האימוץ הדגיש המחוקק בסעיף 1(ב) לחוק אימוץ ילדים, הקובע כי "צו אימוץ וכל החלטה אחרת לפי חוק זה יינתנו אם נוכח בית-המשפט שהם לטובת המאומץ", ובית המשפט בפסיקתו עמד על כך אף הוא בקובעו כי יש "להידרש לתכלית האימוץ בשים לב לנסיבותיו המשתנות של כל מקרה, כאשר במוקד ההתייחסות נמצאים לעולם הקטין, וקידום טובתו ורווחתו" (עניין פלונית, בפיסקה 21). 9. במקרה דנן קבע בית המשפט המחוזי כי טובת הקטינה מחייבת את ניתוק הקשר בינה ובין המבקשת וקביעותיו בעניין זה נסמכו בראש ובראשונה על חוות-דעתה של המומחית מיום 28.6.2010, אותה ערכה לאחר שנפגשה עם האם הביולוגית, עם ההורים המאמצים ועם הקטינה. המומחית המליצה, כאמור, על אימוץ סגור וציינה כי במהלך המפגש שערכה עם המבקשת היא סיפרה שהיא מתגעגעת לקטינה ומעוניינת לשמור עמה על קשר כלשהו. אולם, כך ציינה המומחית, המבקשת התייחסה "בעיקר לצרכים שלה (מתגעגעת) לראות את בתה ולא הזכירה את עמדת הילדה עצמה וצרכי הילדה בעניין". כמו כן תיארה המומחית בחוות דעתה את המפגש שערכה עם הקטינה וההורים המאמצים וציינה כי הקטינה כינתה את הוריה המאמצים "אבא ואמא". היא הדגישה כי "בבדיקה לצד הנאה מהמשחקים עם [ההורים המאמצים], בלט אפקט חרדתי שהתבטא[] בין הש[א]ר כאמור בהצמדות להורים המאמצים מעבר למצופה לגיל[ה]", ככל הנראה משום שהקטינה ששהתה עד כה אצל לא פחות משלוש משפחות שונות "לא הצליחה ליצור קשר... עם אף דמות הורית עד עכשיו". המומחית סיכמה את חוות-דעתה באומרה: "להערכתי המקצועית יש לתת את כל הסיכויים למשפחה המועמדת לאימוץ ולהצליח במשימה זו ולתת לילדה את כל התנאים המאפשרים לה ליצור קשר יציב והמשכי לאורך זמן ללא הפרעות פוטנציאלית. [הקטינה] זקוקה למעשה לשיקום ביצירת קשר יציב אמיתי, קשר הכרחי לבנית אישיות בריאה. הילדה למעשה זקוקה לשיקום רגשי". (ראו עמ' 7 לחוות-הדעת). 10. בחנו את הטענות שהעלו הצדדים במקרה דנן ולא מצאנו כי יש עילה להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי המורה על אימוץ סגור. על מנת להצדיק התערבות כזו היה על המבקשת לצלוח שתי משוכות השלובות זו בזו. האחת – נוגעת לנטייתו של בית המשפט שלא לסטות מהמלצתם של המומחים בסוגיות של אימוץ אלא במקרים חריגים המצדיקים זאת (ראו עניין פלוני, בפיסקה 62 לפסק-דינה של השופטת ע' ארבל, והשוו לעניין הסתמכות על חוות-דעת מקצועיות בסוגיות הנוגעות לטובת הקטין, בע"מ 9358/04 פלונית נ' פלוני, פיסקה 10 (טרם פורסם, 2.5.2005), והאסמכתאות שם). והשניה – נוגעת לכך שאימוץ סגור הוא הכלל ואילו אימוץ פתוח הוא היוצא מן הכלל, עליו יורה בית המשפט רק במקרים חריגים המתאימים לכך. במקרה דנן מדובר בקטינה בסיכון ובאימוץ מורכב המתאפיין בנתונים ייחודיים. למרבה הצער אין האם הביולוגית מסוגלת לגדל את הקטינה בשל מחלת הנפש ממנה היא סובלת וכתוצאה מכך, נאלצה הקטינה מיום שנולדה ואף שהיא כבת שלוש שנים בלבד, לעבור עד כה לא פחות משלוש מסגרות משפחתיות. כפי העולה מחוות-דעתה של המומחית הותירו בה מעברים אלה חרדות וקשיים עימם תידרש המשפחה המאמצת להתמודד ויש חשש ממשי עליו הצביעה המומחית כי מתכונת של אימוץ פתוח אשר ישמר ערוץ של קשר עם אימה הביולוגית עלול בנתונים אלה לפגום בשיקומה הרגשי של הקטינה ולחבל בהצלחת תהליך האימוץ. התסקיר המעדכן שצורף לתגובת המשיב בפנינו תומך אף הוא במסקנה אליה הגיעה המומחית ולפיה טובת הקטינה מחייבת אימוץ סגור במקרה דנן. מן האמור בתסקיר זה עולה כי ניתן לזהות ניצנים של התמודדות מוצלחת מצד המשפחה המאמצת עם החרדות והקשיים של הקטינה. כך צוין בתסקיר המעדכן כי הקטינה "מרגישה בטוחה במחיצת המשפחה [המאמצת] ומתחילה לזהות עצמה כשייכת אליהם"; "מעדיפה שהביקורים של פקידת הסעד יהיו קצרים ככל שניתן ומחכה כל פעם לשמוע שמקומה במשפחה המאמצת הוא סופי"; וכי היא "נקלטה יפה במשפחה הגרעינית ובמשפחה המורחבת, היא אהובה מאד, ומטפלים בה במסירות וברגישות רבה התואמת את צרכיה". עוד הודגש בתסקיר כי במהלך התקופה בה הופסקו הביקורים בין הקטינה ובין המבקשת (כשמונה חודשים נכון למועד עריכת התסקיר) לא הזכירה הקטינה את המבקשת. אשר לחשש שהעלתה המבקשת כי האימוץ הסגור "ינתק את הקטינה משורשי עדתה בנוסף לניתוקה מאמה", ציינה בפנינו פקידת הסעד שטיפלה בקטינה, הגב' רעיה אגמון, כי בכוונת ההורים המאמצים לחשוף את הקטינה לתרבות העדה האתיופית ולא לנתק אותה מן העולם ממנו באה. היא הוסיפה וציינה כי בכוונת ההורים המאמצים להיעזר בעניין זה בהורים שאימצו קטינים הנמנים עם העדה האתיופית ואין אנו רואים סיבה לפקפק בכך. על כן, טענה זו אף היא אינה מצדיקה במקרה דנן סטיה מן הכלל בדבר אימוץ סגור. בשל כל הטעמים המפורטים לעיל, אציע לחבריי לדחות את הערעור בלא צו להוצאות. ש ו פ ט ת השופט ע' פוגלמן: אני מסכים. ש ו פ ט השופט י' עמית: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת א' חיות. ניתן היום, י"ח תשרי תשע"א (26.9.2010). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10058070_V04.doc רג מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il