שחאדה אבו-שחאדה נ. פרקליטת מחוז המרכז-רחל שיבר

פסק-דין בתיק בג"ץ 5807/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5807/07 בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן העותר: שחאדה אבו-שחאדה נ ג ד המשיבות: 1. פרקליטת מחוז המרכז-עו"ד רחל שיבר 2. מדינת ישראל עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותר: פרופ' קנת מן, עו"ד, עו"ד אבי חימי בשם המשיבות: עו"ד יובל רויטמן פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: עניינה של העתירה שבפנינו הינה בקשתו של העותר להורות למשיבות לקיים את הסדר הטיעון שנכרת בינו לבין המשיבה 1 במסגרת תפ"ח 1226/04 המתנהל בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, וזאת בעקבות הליך גישור שנוהל על-ידי השופט ז' כספי. בנוסף, מבקש העותר כי המשיבות יימנעו מלהציב את הסכמתם של יתר הנאשמים בתיק כתנאי לקיום הסדר הטיעון בעניינו. כנגד העותר הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, ביחד עם 24 נאשמים נוספים, המייחס לו עבירות של פעילות בארגון פשיעה, לפי חוק מאבק בארגוני פשיעה, התשס"ג-1003 (להלן: חוק המאבק בארגוני פשיעה) וכן עבירות רבות של סחר בסם מסוכן, לפי פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג-1973, בנסיבות חוק מאבק בארגוני פשיעה. בקיץ 2005 התקיים הליך גישור בפני השופט בדימוס נ' עמית, אך הליך זה הופסק מבלי שהניב תוצאות כלשהן, ובדצמבר 2005 החלה שמיעת הראיות בתיק. ביום 20.7.06 התקיימה ישיבת ההוכחות האחרונה וישיבות נוספות נקבעו לתחילת חודש נובמבר 2006. בהמלצת בית המשפט, הסכימו הצדדים לקיים הליך גישור במהלך הפגרה בניהולו של השופט כספי (להלן: המגשר). בסיומו של הליך הגישור בחודש אוקטובר 2006, העביר המגשר מסמך המפרט את העונשים המוצעים על-ידו ביחס לכל אחד מהנאשמים וכן טיוטה לכתב אישום. לגבי העותר נכתב במסמך כי "הצדדים הגיעו להסדר טיעון בענייננו על-פי הצעת המגשר". בדיון במהלכו נמסרו המסמכים הנ"ל, הודיעה באת-כוחה של המשיבה 2 כי טרם קיבלה את הסכמתה של המשיבה 1 להסדרים המוצעים בהם. בשלב מאוחר יותר, קיבל העותר הודעה האומרת כי הסכמת המשיבה 1 להסדר טיעון שייחתם בעניינו, מותנית בהסכמתם של יתר הנאשמים להצעתו של המגשר, והיות והם לא נתנו את הסכמתם, לא ייחתם עמו הסדר טיעון. ביום 25.2.07, פנה בא-כוח העותר למשיבה 1 וביקש כי תשקול מחדש את סירובה לקיים את הסדר הטיעון עם העותר. בתשובתה, אשר נמסרה ביום 25.3.07, הודיעה המשיבה 1 כי היא עומדת בסירובה לקיים את הסדר הטיעון עם העותר. ביום 21.6.07 נפגשו באי-כוחו של העותר עם המשיבה 1 וביקשו ממנה בשנית לקיים את הסדר הטיעון, אך בקשתם סורבה. לטענת העותר, לאחר שהביע את הסכמתו להצעתו של השופט כספי, ולאחר שבאי-כוחה של המשיבה 2 הבהירו כי הצעת השופט מקובלת עליהם באופן עקרוני, נכרת למעשה הסדר טיעון בין הצדדים אשר הינו בעל תוקף משפטי מחייב. לטענתו, הסדר זה לא כלל תנאי בדבר הסכמת יתר הנאשמים להצעות בענייניהם ויתרה מכך, העותר אף הביע את עמדתו בפני המגשר, לפיה הוא מעוניין שההצעה בעניינו תהיה בתוקף גם אם תושג הסכמה רק לגבי חלק מהנאשמים. מאחר וכבר הוסכם על הסדר טיעון בעניינו, סירובה של המדינה לקיימו הינו, לטענתו, סירוב בלתי סביר, לא הגיוני ופוגע בזכויותיו החוקתיות ובאמון הציבור בשלטון. לחלופין, טוען העותר, כי אף אם ייקבע כי הסדר הטיעון לא נכרת בשל אי הסכמתה של המשיבה 1, לא ניתן להשאיר על כנו את התנאי שהציגה המשיבה 1 להסכמתה, והוא התנאי הדורש כי יתר הנאשמים יסכימו להצעתו של המגשר. לטענתו, תנאי זה פוגע בזכויותיו ומהווה ניהול הליך של משא ומתן בחוסר תום לב והגינות היות והוא תולה את גורלו בהחלטות של אחרים, עליהן אין לו כל השפעה. בנוסף, טוען העותר, כי המשיבה 1 הסכימה לערוך הסדרי טיעון עם שלושה נאשמים אחרים בתיק, לאחר שהסתיים הליך הגישור, ובכך למעשה פגעה בזכותו לשוויון. מנגד, טוענות המשיבות כי דין העתירה להדחות על הסף מחמת השיהוי בהגשתה, וזאת לאור העובדה כי הליכי הגישור הסתיימו בחודש אוקטובר 2006. למצער, הן טוענות, היה על העותר להגיש את עתירתו לאחר שבקשתו לקיום הסדר הטיעון נדחתה על-ידי המשיבה 1 בחודש מרץ. אף לגופו של עניין, טוענות המשיבות, דין העתירה להדחות היות ואין עילה להתערבותו של בית משפט זה בהחלטה האם לערוך הסדר עם העותר או בתנאים שהוצבו לעריכתו. לטענתן, לא נכרת הסדר מחייב עם העותר היות ואין מסמך בכתב החתום על-ידי הצדדים והגורם היחידי המוסמך לאשר הסדר עמו הינו המשיבה 1. עובדה זו הובאה לידיעתו במהלך ההליכים, כפי שעולה גם מכתב העתירה. כמו-כן, טוענות המשיבות, כי התנאי לפיו ההסדר ייחתם רק במידה וכל הנאשמים ייתנו לו את הסכמתם, אף הוא הובא לידיעת העותר במהלך הליך הגישור. מעבר לכך, לטענתן לא מדובר במקרה קיצוני אשר יצדיק את התערבותו של בית משפט זה בשיקול דעתן של רשויות התביעה. בתגובתו לתגובת המשיבות, חוזר העותר על עמדתו לפיה היה משוכנע כי נכרת עמו הסדר טיעון וכי לא היה מודע לכך שהסכמת יתר הנאשמים להסדר הטיעון היוותה תנאי לכריתתו, תנאי אשר לדעתו אינו סביר. לאחר שעיינתי בעתירה, בתגובת המשיבות ובתגובת העותר לתגובת המשיבות, הגעתי למסקנה כי דין העתירה להדחות על הסף. טענתו של העותר, לפיה חתמו עמו המשיבות על הסדר טיעון מחייב מבחינה משפטית אינה מבוססת ועל-כן דינה להדחות. העותר לא הציג מסמך הכולל הסדר טיעון פורמלי אשר חתום על-ידי הצדדים, והצעתו של המגשר אינה מהווה תחליף למסמך מסוג זה היות והיא אינה אלא בגדר המלצה בלבד (לעניין הצורך במסמך ממנו ניתן ללמוד באופן ברור על הסכמת הצדדים ראו ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (לא פורסם)). יתרה מכך, העותר כותב בעתירתו כי הובהר לו שלא ניתן לכרות עמו הסדר טיעון מבלי הסכמתה של המשיבה 1 וכי הסכמתה של המשיבה 2 הינה הסכמה עקרונית בלבד. היות והמשיבה 1 לא נתנה את הסכמתה להסדר, לא ניתן לומר כי נכרת הסדר מחייב בין הצדדים. הפרק השני בעתירה, העוסק בתנאי שהציבה המשיבה 1 להסכמתה להסדר, לפיו יש צורך בהסכמתם של כל הנאשמים בתיק להצעת ההסדר של המגשר, אף הוא דינו להדחות. כידוע, בית משפט זה יתערב בשיקול דעתן של רשויות התביעה בניהול ההליך הפלילי, ובכלל זה בכל הקשור להסדרי הטיעון, במקרים חריגים בלבד המצדיקים את התערבותו. בסמכותה של התביעה לשקול את השיקולים הרלוונטיים ולהציב תנאים להסכמתה להסדר טיעון (בג"ץ 1540/07 סאמי אבו חסירה נ' פרקליטות מחוז תל-אביב (טרם פורסם)). איננו סבורים כי התנאי שהציבה המשיבה 1 הינו בלתי סביר באופן אשר מצדיק את התערבותו של בית משפט זה. כמו-כן, העובדה שהמשיבה 1 הסכימה לערוך הסדרי טיעון עם שלושה נאשמים אחרים, אין בה כדי להצביע על הפליה כלפי העותר היות ובאותם מקרים, כפי שמפורט בתגובת המשיבות, קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת. אשר על כן, דין העתירה להדחות על הסף מחמת היעדר עילה. ניתן היום, כ"ה בתמוז תשס"ז (11.7.2007). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07058070_H03.doc /צש מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il