מפלגת כל אזרחיה נ. משרד הבריאות

3 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 58064-11-25 לפני: כבוד הנשיא יצחק עמית כבוד השופט אלכס שטיין כבוד השופט חאלד כבוב העותרת: מפלגת כל אזרחיה נגד המשיבים: 1. משרד הבריאות 2. הסתדרות הרוקחים בישראל 3. הסתדרות הרופאים 4. ההסתדרות לרפואת שיניים בישראל 5. המועצה להשכלה גבוהה/המשרד הראשי עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותרת: עו"ד מוחמד יחיא פסק-דין השופט אלכס שטיין: בגדרה של עתירה זו, מבקשת העותרת כי נוציא מלפנינו צו על-תנאי אשר יחייב את המשיבים לבוא וליתן טעם מדוע לא יקפיאו את יישום החוק לתיקון פקודת הרוקחים (מס' 38), התשפ"ה-2025 (להלן: התיקון לפקודת הרוקחים או החוק). זאת, עד לבדיקה מחדש של הוראות החוק על ידי ועדה מקצועית שתוקם, ולחלופין, עד שתִקבעַ, במסגרת הנחיות או חוזר מנכ"ל, תכנית הסמכה רחבה יותר לטכנאי בית מרקחת. החוק, שפורסם ברשומות ביום 2.2.2025, ונכנס לתוקף ארבעה חודשים מאוחר יותר, מסדיר, בין היתר, את העיסוק במקצוע טכנאי בית מרקחת. החוק מגדיר את דרישות ההכשרה, העיונית והמעשית, של טכנאי בית מרקחת; התנאים לרישום במרשם הייעודי; הפעולות המותרות לטכנאי בית מרקחת; היחס הנדרש בין רוקח לטכנאי בית מרקחת; ועוד. העותרת טוענת כי "מדובר במהלך שטומן בחובו סכנה לבריאות הציבור", שכן לדידה, תקופת ההכשרה, העיונית והמעשית, קצרה מידי, ואין בה כדי לאפשר מתן מענה מקצועי לבאי בתי-מרקחת. עוד נטען, כי אין בפעולות המותרות לטכנאי בית מרקחת – אשר מעוגנות בסעיף 7ו לחוק – כדי להביא להקלה בעומס המוטל על הרוקחים. למעשה, כך נטען, החוק טומן בחובו פגיעה במעמד הרוקחים, ומטרתו אינה הקלה על העומס המוטל על הרוקחים או מתן מענה למחסור ברוקחים, כי אם "חסכון בעלויות רוקחים בבתי המרקחת". עוד נטען, כי הוראות החוק אינן ישימות או ברורות, וגם מטעם זה יש חשש לסיכון הציבור. לאחר עיון בעתירה, על נספחיה, הגעתי למסקנה כי דין העתירה להידחות, על הסף ואף לגופה, וזאת מבלי לקבל את תגובת המשיבים. בראש ובראשונה, אציין כי העתירה הוגשה בשיהוי המצדיק כשלעצמו את דחייתה על הסף – זאת, בשים לב למועד פרסום החוק בספר החוקים, וביתר שאת, נוכח מועד כניסתו לתוקף (ארבעה חודשים מאוחר יותר). בהקשר זה, אדגיש ואציין כי לא ניתן להסביר את השיהוי בענייננו בבקשת העותרת למצות הליכים מול הגורמים השונים, שכן מנספחי העתירה עולה כי העותרת פנתה למשיב 1 (להלן: משרד הבריאות) רק בספטמבר 2025, כשבעה חודשים לאחר חקיקת החוק וכשלושה חודשים לאחר מועד כניסתו לתוקף (בג"ץ 3231/19 מירי יולזרי נ' שר המשפטים (23.6.2019); בג"ץ 4550/13 מתן בהט נ' שרת הבריאות (6.10.2013) (להלן: עניין בהט)). ניתן להניח כי במועד פנייתה של העותרת למשרד הבריאות (5.9.2025), ובוודאי במועד הגשת העתירה (23.11.2025), מוסדות לימוד כבר נערכו לפתיחת לימודי התעודה; המעוניינים בתעודת טכנאי בית מרקחת נרשמו ללימודים; ובהחלט ייתכן כי בשלב זה כבר יש בנמצא כאלו שהחלו את לימודי ההכשרה, העיונית או המעשית. אלו גם אלו עלולים להיפגע ממתן הסעד המבוקש בעתירה. העתירה גם לוקה בפגם של אי-צירוף משיבים רלבנטיים. האמור לא נוגע רק למוסדות הלימוד שנערכו להכשרת טכנאי בית מרקחת או תלמידים שנרשמו ללימודים, אלא גם לכנסת עצמה, שאף היא לא צורפה כמשיבה לעתירה. הלכה למעשה, גם אם הדברים לא נאמרו "ברחל ביתך הקטנה", תוקפת העותרת את חוקתיות החוק. בנסיבות אלו, מן הדין היה לצרף את הכנסת כמשיבה לעתירה (ראו: בג"ץ 62792-01-25 פיראס מנסור נ' משרד הבריאות (17.6.2025); וכן עניין בהט, פסקה 22). זאת ועוד: טענות העותרת לא פורטו די הצורך, וודאי לא באופן המאפשר היעתרות למבוקשהּ. טענות העותרת הן כלליות ועמומות, וגם מקום בו הועלו טענות ספציפיות לכאורה – למשל, כי משך ההכשרה קצר מידי – אלו לא כללו שום הסבר או תימוכין. הדברים מקבלים משנה תוקף נוכח תשובת הייעוץ המשפטי במשרד הבריאות לפניית העותרת, ממנה עולה כי "לגיבושו של חוק זה קדמה עבודת מטה מקצועית ויסודית במשרד הבריאות, שכללה דיונים מקצועיים במועצה הלאומית לרוקחות, בה חברים נציגים של ארגוני הרוקחים השונים, הרוקחים הראשיים של קופות החולים, גורמי אקדמיה בכירים בתחום הרוקחות, נציגי ציבור ועוד". העתירה נעדרת אפוא תשתית עובדתית ומשפטית לצורך ביקורת חוקתית. גם מטעם זה דין העתירה להידחות על הסף. גם לגופם של דברים, דין העתירה להידחות. כאמור, בגדרה של העתירה ביקשה העותרת כי בית משפט זה יורה על השהיית תוקפו של חוק עד לבחינתו מחדש ותיקונו, באופן הנראה לעותרת. הלכה היא עמנו משכבר הימים שבית משפט זה יימנע מלהורות למחוקק לתקן את חוקיו באופן כזה או אחר (ראו: בג"ץ 1724/18 שמיר נ' שרת המשפטים (11.6.2019); בג"ץ 5677/04 עמותת "אלערפאן" נ' שר האוצר (16.3.2005)). הסמכות לחוקק חוקים וליזום תיקונים בחקיקה מסורה לרשות המחוקקת. אין זה מתפקידו של בית משפט זה להיכנס בנעלי הכנסת, להחליף את שיקול-דעתה בשיקול-דעתו, ולהורות לה לתקן דבר חקיקה קיים על פי ראות עיניו, או במקרה שלפנינו – להשהות את יישומו של חוק שנכנס לתוקף זה מכבר (ראו: בג"ץ 8676/18 ‏‏כבהה נ' שרת המשפטים, פסקה 8 (14.5.2019); בג"ץ 926/17 מכנס נ' שרת המשפטים, פסקאות 18-17 (30.3.2017); בג"ץ 8735/13 שטנגר, עו"ד נ' שרת המשפטים, פסקה 17(א) (14.12.2017)). דברים אלו חלים ביתר שאת בענייננו, שכן העותרת מבקשת מאתנו להתערב בהסדרים הנוגעים להסדרת העיסוק ודרישות ההכשרה של טכנאי בית מרקחת – עניינים מקצועיים מובהקים, שביחס אליהם בית משפט זה אינו נוהג לשים את שיקול דעתו תחת שיקול דעתם של הגורמים המקצועיים המוסמכים (ראו: בג"ץ 6215/12 באסטאקאר נ' שר האוצר, פסקה 29 (16.6.2015); בג"ץ 4904/04 ותד נ' לשכת עורכי הדין בישראל, פ"ד נח(5) ,473 477 (2004)). העתירה נדחית אפוא בזאת. מאחר שלא התבקשה תגובה, לא נחייב את העותרת בתשלום הוצאות. הרבה לפנים משורת הדין, לא נחייב את העותרת בהוצאות לטובת אוצר המדינה. ניתן היום, ‏ה' בטבת, התשפ"ו (‏25.12.2025). יצחק עמית נשיא אלכס שטיין שופט חאלד כבוב שופט