דוד אליהו נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 5803/13 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 5803/13 לפני: כבוד המשנָה לנשיא מ' נאור כבוד השופט י' עמית כבוד השופט נ' סולברג המערער: דוד אליהו נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ירושלים מיום 27.06.2013 ב-ת"פ 13747-01-12 שניתן על ידי כבוד השופט י' נועם תאריך הישיבה: כ"ה בטבת התשע"ד (28.11.201) בשם המערער: עו"ד אלי פוקסברומר בשם המשיבה: עו"ד תמר פרוש בשם שירות המבחן למבוגרים: גב' ברכה וייס פסק-דין 1. השאלה הטעונה הכרעה בערעור זה הנה האם יש לבטל את הרשעתו של המערער, אשר הודה, במסגרת הסדר טיעון, בקשירת קשר לפשע, עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. תשובתנו על כך בשלילה. המערער אינו עונה על הקריטריונים הנדרשים לאי-הרשעה. 2. בכתב האישום המתוקן במסגרת הסדר טיעון בו הודה המערער, יוחסה למערער ולארבעה אחרים קשירת קשר לניהול מוקד טלפוני שנועד לרכז מידע על הכנות של המינהל האזרחי לביצוע צווי הריסה כנגד מאחזים ביהודה והשומרון. ביום 7.3.2011 ממשלת ישראל הודיעה לבית המשפט העליון על כוונתה להסיר מבנים בלתי חוקיים על קרקעות פרטיות ביהודה והשומרון, לגביהן הוגשה עתירה לבית המשפט. דובר, בין היתר, במבנים ביישובים מצפה יצהר ורמת גלעד. המדינה התכוונה לממש את התחייבותה בענין היישוב מצפה יצהר בלילה שבין יום 12.12.2011 ל-13.12.2011. המערער ומי שהיו נאשמים 4-1 בכתב האישום שהוגש התגוררו באזור יהודה והשומרון. חלק מהנאשמים האחרים והמערער עברו לגור בדירה שכורה בקרית משה בירושלים. בכתב האישום נטען, כי בשנת 2011 קשרו חלק מהנאשמים, ובהם המערער, קשר להפעיל מוקד טלפוני, שכונה על ידם "חמ"ל מאחזים" (להלן: החמ"ל). מטרתו של החמ"ל היתה לאסוף דיווחים על תנועת כוחות "חשודה" של צה"ל ומשטרת ישראל באזור יהודה והשומרון, שיש בה כדי ללמד על כוונה לפנות מבנים או מאחזים שהממשלה החליטה לפנותם, והכל על מנת לסכל פינוי מאחזים באמצעים בלתי חוקיים. חלק מהנאשמים רכשו לשם כך טלפון סלולארי שאת מספרו הפיצו האחרים, על מנת לאפשר לציבור להתקשר ולדווח על תנועות הצבא והמשטרה וכן על כל מידע הקשור לפינוי מאחזים. נציין, כי כתב האישום מייחס לנאשמים אחרים איסוף בפועל של מידע כזה והפעלה של החמ"ל. לגבי המערער לא צוין כי נטל חלק מעשי בביצוע העבירות מושא הקשר, למעט הפעלה חד-פעמית של מכשיר הטלפון של החמ"ל ביום 2.11.2011, לבקשת אחד הנאשמים האחרים, כפי שהוצהר לפרוטוקול במסגרת הסדר הטיעון (ראו עמוד 545 לפרוטוקול מיום 26.12.2012). לאחר מכן לא הפעיל המערער את החמ"ל, וזאת בניגוד לנאשמים האחרים. לאור המתואר לעיל, הואשם המערער בקשירת קשר לפשע, עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין. במסגרת הסדר הטיעון הוסכם, כי שאלת ההרשעה בעניינו של המערער ושל נאשם נוסף תוכרע לאחר קבלת תסקיר משירות המבחן בעניינו. 4. בית המשפט קמא התבקש להימנע מהרשעתו של המערער. נטען, כי לאור חלקו השולי בהפעלת חמ"ל המאחזים ולאור העובדה שהמעשים שביצע נמצאים ברף התחתון של חומרת העבירה, יש להימנע מהרשעה אשר תפגע באפשרויות תעסוקתו בעתיד ולהסתפק בהטלת שירות לתועלת הציבור. בתסקיר שירות המבחן אשר הוגש לבית המשפט המחוזי הומלץ להימנע מהרשעת המערער, וזאת על רקע גילו הצעיר והעובדה שמדובר במעורבותו הראשונה בפלילים. בית המשפט קמא דחה את הבקשה וקבע כי אין המדובר במקרה חריג ויוצא דופן שבו ניתן לסיים הליך פלילי ללא הרשעה בדין. בנוסף להרשעה, ולשלושה חודשי מאסר על-תנאי, שלא יעבור בתוך שנתיים את העבירה בה הורשע, הוטל על המערער שירות לתועלת הציבור בהיקף של 220 שעות. בענין זה לא ארחיב, מפני שבמהלך הדיון בעל-פה לפנינו שהתקיים ביום 28.11.2013 חזר בו ב"כ המערער מן הערעור בשאלת היקף השירות לתועלת הציבור, והעמיד את הערעור על ענין ההרשעה בלבד. 5. יצוין, כי בעוד שבערכאה הדיונית תמך שירות המבחן באי-הרשעתו של המערער, בדיון לפנינו ציינה נציגת השירות, גב' ברכה וייס, בלשונה המאופקת, כי "אנו לא רואים היום נסיבה מיוחדת לחזור להמלצה". נבהיר עם זאת, כי כשם שבית המשפט המחוזי לא חייב היה לקבל את המלצת שירות המבחן להימנע מהרשעה, כך אנו איננו כבולים לעמדה החדשה של שירות המבחן, ושקלנו את הדברים לגופם. 5. ב"כ המערער עו"ד פוקסברומר עשה כמיטב יכולתו לשכנענו לבטל את ההרשעה, אך לא עלה בידו לעשות כן. כשם שקבע בית המשפט המחוזי, המערער לא הראה קושי מיוחד הצפוי לו מההרשעה אשר הצדיק הימנעות מהרשעה. די בכך כדי לא להתערב בקביעותיו של בית המשפט המחוזי. נתנו דעתנו לגילו הצעיר של המערער, שהוא יליד שנת 1992, ולחלקו המצומצם בעבירה. עם זאת, הכלל הוא הרשעה, ואי-הרשעה היא החריג (ע"פ 2669/00 מדינת ישראל נ' פלוני, פ"ד נד(3) 685 (2000)). המערער החל לעבוד בחברה העוסקת בבניה ובשיפוץ ובכוונתו ללמוד, ולא עלה בידו להוכיח בערכאה הראשונה או בפנינו כיצד הוא עלול להיפגע באופן קונקרטי מההרשעה (ראו למשל ע"פ 8528/12 אלירן ציפורה נ' מדינת ישראל (3.3.2013)). מעבר לכך, ובבחינת למעלה מן הצורך, אציין כי איני רואה את קשירת הקשר שתוארה בכתב האישום כענין של מה בכך. יש במעשים משום קריאת תיגר על מוסדות השלטון ופגיעה בהשלטת הסדר הציבורי. 6. לא ראינו עילה בדין להתערב בשאלת ההרשעה ואנו דוחים את הערעור. ניתן היום, ‏ב' בטבת התשע"ד (‏5.12.2013). המשנָה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 13058030_C01.doc עע מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il