מובילי הורדים נ. אמנון מסילות בע"מ

פסק-דין בתיק ע"א 5802/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 5802/09 לפני: כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט ע' פוגלמן המערערת: מובילי הורדים בע"מ נ ג ד המשיבות: 1. אמנון מסילות בע"מ 2. אפיקים - שירותי תחבורה מתקדמים בע"מ ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט א' קיסרי) מיום 14.6.2009 בה"פ 13261-05-09 תאריך הישיבה: כ"א בכסלו התשע"ב (7.12.2011) בשם המערער: עו"ד ענן ח'יר בשם המשיבות: עו"ד עמית גור פסק-דין השופט ע' פוגלמן: 1. בשנת 2008, חברו המערערת והמשיבה 1 (להלן: המשיבה) וניגשו ביחד למכרז משרד התחבורה לקבלת זיכיון להפעלת קווי תחבורה ציבורית באוטובוסים בשומרון, לתקופה של 10-8 שנים. לאחר הזכייה במכרז, ולצורך קיום ההתחייבויות הכרוכות בו, הקימו השתיים את החברה "אפיקים – שירותי תחבורה מתקדמים בע"מ" (להלן: אפיקים או החברה), שמניותיה נחלקו שווה בשווה בין המערערת והמשיבה. 2. על רקע חילוקי דעות בין הצדדים – שקצרה היריעה מלפרטם – ביקשה המשיבה להביא לפירוק השיתוף בין הצדדים בחברה. במכתב מיום 8.4.2009, הציעה המשיבה כי אחד מהצדדים ירכוש את חלקו של השני תמורת סכום של מיליון ש"ח, או לחלופין, כי הצדדים יסכימו על מנגנון התמחרות אחר. המערערת לא השיבה על הצעה זו, והציעה "לפנים משורת הדין" לקבל את חלקה של המשיבה בחברה, ללא תמורה. בעקבות זאת, ולאחר שהמערערת לא הסכימה להצעה נוספת מטעם המשיבה (בסכום של 1.1 מיליון ש"ח), פנתה האחרונה לבית המשפט המחוזי בחיפה בבקשה לפי סעיף 191 לחוק החברות, התשנ"ט-1999, לפירוק השותפות בחברה בדרך של התמחרות בין הצדדים. ההליך בבית המשפט המחוזי 3. המשיבה טענה כי על רקע משבר אמון בין בעלי החברה, לא עלה בידיה להשלים את היערכותה להפעלת קווי התחבורה הציבורית נושא המכרז. בשל כך, קיים חשש שמא יבטל משרד התחבורה את זכיית החברה במכרז, דבר אשר יסב לה ולבעליה נזקים כספיים משמעותיים. כאמור, הסעד שנתבקש על-ידי המשיבה הוא ניהול התמחרות בין הצדדים לרכישת הזכויות בחברה, לשם היפרדותם. רק כך, לשיטת המשיבה, תוכל החברה להמשיך להתנהל באופן תקין. 4. במסגרת דיון בבקשה לסעד זמני מטעם המשיבה, הורה בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט א' קיסרי) על קיום התמחרות בין הצדדים שתתחיל מהצעת המשיבה בסכום של מיליון ש"ח, במדרגות של מאה אלף ש"ח. בהחלטתו מיום 8.6.2009, עמד בית המשפט על תנאי ההתמחרות, שנקבעה לדיון שיתקיים שבוע לאחר מכן, וקבע כי קבלת הצעה על-ידי מי מהצדדים תיחשב ככריתת הסכם "למכירת כל המניות והזכויות באפיקים שתועברנה מן הצד המוכר לצד הרוכש כנגד תשלום הסכום הנקוב בהצעה (בצירוף מע"מ) ... כנגד שחרור סופי מלא ומוחלט של הצד המוכר מכל ערבות או התחייבות...". המערערת הלינה על פרק הזמן הקצר שהוקצב, וביקשה את דחיית ההתמחרות לשם בחינת שווי החברה, גיוס משקיעים וכיו"ב. בית המשפט דחה את הבקשה, והפנה למכתבה של המערערת שבמסגרתו הציעה לקבל את חלקה של המשיבה בחברה ללא תמורה, תוך שחרורה מכל התחייבויותיה. ממכתב זה, למד בית המשפט כי נושא ההתמחרות עומד על הפרק כבר זמן מה, וכי המערערת אינה יכולה לטעון שאינה יודעת מה שווי החברה לצורך ביצוע הליך התמחרות. בשלב זה, הצהיר בא-כוח המערערת כי הוא אינו מתכוון להציע למשיבה לרכוש את חלק בחברה, והסכים לביצוע העסקה תמורת סכום של 1.1 מיליון ש"ח. המשיבה הסכימה לשלם את הסכום האמור תמורת חלקה של המערערת בחברה, וביקשה שהחלטת בית המשפט בעניין זה תכלול הוראה בדבר ויתור הדדי על תביעות. בא-כוח המערערת הסכים לתנאי העסקה בכללותם, אבל לא הסכים לכך שההחלטה תכלול הוראה בדבר היעדר תביעות עתידיות. בתום הדיון האמור, החליט בית המשפט כי המשיבה תרכוש מהמערערת את כל מניותיה וזכויותיה בחברה, תמורת הסכום המוסכם. עוד נקבע כי עם ביצוע כל ההתחייבויות הכרוכות בעסקת הרכישה, לא יהיה למי מהצדדים טענות או תביעות כלפי רעהו, או כלפי החברה. טענות הצדדים בערעור 5. המערערת טוענת כי בית המשפט קמא התעלם מכך שלא הסכימה לוויתור על תביעותיה כלפי המשיבה והחברה. לדבריה, הסכמת הצדדים הוגבלה אך ורק לעסקה בדבר העברת המניות בחברה. לטענתה של המערערת, היא הוציאה סכומים גדולים לטובת פעולת החברה (מעל 570 אלף ש"ח), ומעולם לא הסכימה לוותר על החזר ההוצאות הללו, מה גם שסעד זה כלל לא נתבקש על-ידי המשיבה במסגרת התביעה שהגישה, אלא רק בשלהי ההליך שהתנהל בבית המשפט המחוזי. 6. המשיבה טוענת כי סכום התמורה שעליו הוסכם (1.1 מיליון ש"ח) מגלם בחובו את שווי המניות והזכויות של המערערת בחברה, ולא רק את שווי המניות. לדבריה, הדבר עולה במפורש מהחלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 8.6.2009, שעל בסיסה התנהל המשך הדיון בין הצדדים. לטענת המשיבה, המערערת אינה יכולה לאחוז את המקל בשני קצותיו – גם להסכים להצעת הרכישה תמורת 1.1 מיליון ש"ח, וגם לבקש לשמור על זכויותיה לתבוע את המשיבה והחברה. זאת ועוד, המערערת הייתה יכולה לחזור בה מהסכמתה, ולקיים התמחרות בהתאם להחלטת בית המשפט, אלא שהיא ביקשה "ליהנות מכל העולמות". המשיבה מדגישה, כי אפילו הייתה נכונה טענת המערערת כי השקיעה סכום של 570 אלף ש"ח בחברה (והמשיבה חולקת על נתון זה), הרי שהיא הכפילה את השקעתה, תוך השתחררות ממחויבות עסקית ארוכת שנים. דיון והכרעה 7. לאחר בחינת הודעת הערעור, סיכומי הצדדים ושמיעת טענות על-פה, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. אמנם, נראה כי בית המשפט קמא לא נתן משקל לאי הסכמתו של בא-כוח המערערת לוויתור על תביעות עתידיות במסגרת העסקה (אותה העלה עובר למתן ההחלטה), ולא התייחס לכך במסגרת החלטתו. בנסיבות אחרות, אילו הייתה המערערת משיגה על ההחלטה כמכלול ועותרת לעיכוב ביצועה, לא מן הנמנע כי היינו מורים על החזרת הדיון לבית המשפט המחוזי כדי שייתן דעתו לעניין זה. עם זאת, המערערת לא ביקשה ואינה מבקשת כעת את ביטול החלטת בית המשפט המחוזי והשבת המצב לקדמותו, אלא מתייחסת אך ורק לשאלת הוויתור על התביעות. דא עקא, שהדברים כרוכים זה בזה, ואינם ניתנים להפרדה, לא כל שכן לאחר שהעסקה כבר יצאה אל הפועל מבלי שהמערערת ביקשה לעכבה. זאת ועוד, ההחלטה ניתנה במתווה ההתמחרות שאותו קבע בית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 8.6.2009. בסעיף ז' להחלטה נקבע במפורש כי הליך ההתמחרות יתנהל ביחס לכל המניות והזכויות בחברה. המערערת, כאמור, הסכימה לעסקה שהתנהלה על בסיס החלטה זו ממש, ואף אינה מבקשת לחזור בה מהסכמתה זו. בנסיבות אלה, נראה כי לא ניתן לשנות בדיעבד את "כללי המשחק", ולאפשר למערערת לשמר בכיסה את מלוא התמורה שקיבלה בשעתו על בסיס המתווה שנקבע להתמחרות, תוך יצירת מתווה אחר שיבטיח לה אפשרות לקבלת סעדים נוספים. המתווה החדש שאותו מנסה המערערת ליצור בדיעבד, הינו "אחיזת המקל בשני קצותיו", ולכך אין עילה להיעתר. הערעור נדחה. בנסיבות העניין, ובשל כך שמלכתחילה יסודו של הערעור בהיעדר הנמקה מלאה של הערכאה קמא, איננו עושים צו להוצאות. ניתן היום, ‏י"ב בכסלו התשע"ב (‏8.12.2011). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09058020_M08.doc יב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il