חליל פאדי נ. שר הפנים

פסק-דין בתיק בג"ץ 5800/17 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5800/17 לפני: כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופט א' שטיין העותר: חליל פאדי נ ג ד המשיב: שר הפנים עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותר: עו"ד אמיר חסן בשם המשיב: עו"ד שרון אבירם פסק-דין השופטת ד' ברק-ארז: 1. עניינה של העתירה שבפנינו בבקשת העותר, תושב קבע בישראל, לקבל אזרחות ישראלית מכוח סעיף 5 לחוק האזרחות, התשי"ב-1952 (להלן: חוק האזרחות או החוק). 2. נפתח בהצגתם של השלבים הקודמים בטיפול בעניינו של העותר. בקשת ההתאזרחות של העותר הוגשה למשרד הפנים ביום 17.2.2016. בהמשך, בחודש אוקטובר 2016, הגיש העותר בקשה לאיחוד משפחות עבור אשתו, אזרחית אמריקנית שלה נישא במהלך שנת 2015. 3. בחודש ינואר 2017 העותר הגיש עתירה שכוונה למתן החלטה בבקשת ההתאזרחות שלו (בג"ץ 968/17, להלן: העתירה הקודמת). בהמשך לכך, זומן העותר לריאיון במשרד הפנים ובו התבקש להמציא מסמכים להוכחת מרכז חייו. הריאיון האמור התקיים ביום 14.6.2017. 4. ביום 26.6.2017 נמסר לעותר כי לאחר בחינת בקשתו החליט המשיב להשהות את מתן ההחלטה בה לתקופה של שנה או עד לבירור מצבו האישי. במכתב צוין כי מהריאיון שנערך עם העותר עלה כי הוא מתגורר בבית הוריו וכי אשתו עזבה את ישראל לבית הוריה בארצות הברית ללא "אשרת חוזר", ואף הטיפול בבקשה לאיחוד משפחות עמה הופסק. כן צוין כי עלה מהריאיון שבין העותר לאשתו ניטשת מחלוקת באשר למקום המגורים שלהם, וכי עקב כך לא ברור מה יעלה בגורל נישואיהם. על רקע זה, נקבע כי לא ניתן לקבוע בעת הזו שמרכז חייו של העותר הוא בישראל וכי יש לו כוונות להשתקעות עתידית בישראל, כנדרש על פי החוק. 5. העותר הגיש ערר על החלטתו האמורה של המשיב, אולם זה נדחה ביום 6.7.2017. בהחלטה נמסר כי העותר אכן עומד בחלק מהתנאים הקבועים בסעיף 5 לחוק האזרחות, אך לנוכח נסיבותיו האישיות הנוכחיות לא ניתן לבחון האם בכוונתו להשתקע בעתיד בישראל, כפי שמורה סעיף 5(א)(4) לחוק. כן צוין כי מעמדו של העותר כתושב קבע בישראל מעניק לו את מרבית הזכויות המוקנות לאזרח, ולכן דחיית מתן ההחלטה בבקשה עד לסיום הבירור בעניין זה אינה פוגעת בו באופן ממשי. 6. באותו שלב נמחקה העתירה הקודמת שהגיש העותר, לבקשתו. אולם, בסמוך לאחר מכן, הגיש העותר את העתירה דנן, במסגרתה הוא מלין על החלטתו של המשיב. 7. העותר טוען כי הוא מתגורר בישראל מאז לידתו ועד היום, כך שהשתקעותו בה אינה מוטלת בספק. הוא מוסיף ומציין כי בני משפחתו הגרעינית מתגוררים בישראל וכי הוא אף עובד בישראל. על רקע זה, העותר טוען כי החלטת המשיב לדחות את ההכרעה בבקשתו לתקופה של שנה או עד לבירור מעמדו היא בלתי סבירה. באשר לסכסוך בינו לבין אשתו, טוען העותר כי העובדה שהוא עומד על כך שמקום מגוריהם של בני הזוג יהיה בישראל ולא בארצות הברית דווקא מעידה על כוונתו להשתקע בארץ. מכל מקום, לטענת העותר אין בסכסוך אישי זה כדי להצדיק את החלטת המשיב. 8. בתגובה המקדמית שהגיש המשיב ביום 29.3.2018 נטען כי יש לדחות את העתירה בהיעדר עילה להתערבות בהחלטתו. בפתח התגובה עדכן המשיב, כי לפי העולה מרישומיו העותר יצא מישראל ביום 4.12.2017 ומאז לא שב. 9. לגוף הדברים, המשיב טוען כי החלטתו נסמכת על מצבו האישי של העותר, שלגביו אין מחלוקת, ולפיו העותר מתגורר כיום בבית הוריו אך נשוי לאזרחית אמריקנית המתגוררת בארצות הברית שעמה יש לו מחלוקת של ממש בעניין מקום מגוריהם המשותף. עוד ציין המשיב כי הטיפול בבקשה שהגיש העותר לאיחוד משפחות עבור אשתו הופסק לאחר שזו עזבה את הארץ ללא "אשרת חוזר", ומאז הגיעה לישראל לצורך ביקור בודד וקצר. בצד זאת, המשיב מדגיש כי בקשתו של העותר להתאזרחות לא נדחתה לגוף הדברים, אלא אך הושהתה על רקע נסיבות אלה ולצורך המשך בירור עניינו של העותר. בסיכומו של דבר, המשיב טוען כי החלטה זו היא סבירה ומידתית, בהתחשב גם בכך שהעותר מחזיק במעמד של תושב קבע בישראל. 10. בעקבות הגשת התגובה המקדמית, ובפרט לנוכח האמור בה באשר לכך שהעותר אינו שוהה עוד בישראל, התבקש העותר להשלים התייחסותו לעניין זה. בחלוף הזמן התבקש גם המשיב להגיש הודעה מעדכנת מטעמו, בשים לב לכך שחלפה שנה מיום מתן ההחלטה מושא העתירה. 11. השלמת תגובתו של העותר נעשתה באיחור, על יסוד בקשות להארכת מועד שהוגשו אף הן באיחור. מכל מקום, וזה העיקר, העותר לא מסר תשובה ברורה באשר למקום מגוריו הנוכחי, חרף העובדה שניתנו מספר החלטות שבהן הודגש כי היבט זה טעון הבהרה מצדו. בהודעתו האחרונה שהוגשה בחודש נובמבר 2018 ציין העותר כי הוא "כעת שוהה בארץ. נמצא בחו"ל מזה כחצי שנה" (כך במקור) וכי הוא "אמור לשוב לארץ בחודש הקרוב". 12. בהודעה המעדכנת מטעם המשיב שהוגשה בחודש יולי 2018 נמסר כי לפנים משורת הדין הוחלט בעת הנוכחית להקפיא את בקשתו של העותר למתן אזרחות, וכי זו תחודש עם חזרתו ארצה, עת ייבחנו נסיבות עניינו העדכניות ובפרט מרכז חייו וכוונת השתקעותו. בצד זאת צוין כי החלטה זו עשויה להשתנות בהתאם לפרק הזמן שבו ישהה העותר מחוץ לישראל. לנוכח האמור, חזר המשיב על עמדתו כי דין העתירה להידחות. 13. לאחר עיון הגענו למסקנה כי יש לדחות את העתירה. בעיקרו של דבר, אנו סבורים כי ההחלטה להשהות את מתן ההחלטה בבקשתו של העותר עד לשובו לישראל על מנת לברר את מצבו האישי מצויה במסגרת שיקול דעתו של המשיב (באופן כללי, ראו: בג"ץ 9147/08 פלוני נ' שר הפנים, פסקה ו' (28.12.2009); בג"ץ 5894/16 גבארין נ' רשות האוכלוסין וההגירה (16.7.2017)). כפי שצוין בהחלטותיו של המשיב, נסיבותיו האישיות של העותר בעת הזו אינן מאפשרות לקבוע האם הוא עומד בתנאי הקבוע בסעיף 5(א)(4) לחוק האזרחות ("השתקע בישראל או שיש בדעתו להשתקע בה"). על רקע זה, איננו סבורים שיש הצדקה להתערבותנו. אין בהחלטת המשיב כדי לסגור את הדלת בפני העותר, המחזיק כאמור במעמד של תושבות קבע, והוא רשאי לפנות עם חזרתו לארץ למשיב, לעדכן אותו במצבו האישי הנוכחי ולבקש את חידוש הטיפול בבקשת האזרחות. 14. לא למותר להוסיף כי ההודעות שהגיש העותר בהליך דנן לקו בעמימות וחוסר בהירות (כמתואר בפסקה 11 לעיל), באופן שהקשה על הבנת העובדות הרלוונטיות להכרעה. ככל שיהיה בדעתו של העותר לפנות בעתיד למשיב ולבקש את חידוש הטיפול בעניינו, יש לצפות כי הוא יפיק את הלקחים הנדרשים בהקשר זה. 15. סוף דבר: העתירה נדחית. בנסיבות העניין, העותר יישא בהוצאות המשיבים בסך 1,500 שקלים. ניתן היום, ‏י"ח בכסלו התשע"ט (‏26.11.2018). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ 17058000_A21.doc עכ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, supreme.court.gov.il