התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' היועץ המשפטי לממשלה ואח'

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5796/21 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופטת ע' ברון כבוד השופט א' שטיין העותרת: התנועה למען איכות השלטון בישראל נ ג ד המשיבים: 1. היועץ המשפטי לממשלה 2. פרקליט המדינה 3. משטרת ישראל 4. משרד ראש הממשלה 5. חבר הכנסת בנימין נתניהו עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרת: עו"ד אליעד שרגא; עו"ד תומר נאור; עו"ד רותם בבלי דביר בשם המשיבים 4-1: עו"ד ערין ספדי-עטילה בשם המשיב 5: עו"ד מיכאל ראבילו; עו"ד אופק ברוק פסק-דין השופטת ע' ברון: 1. במסגרת העתירה שלפנינו ביקשה העותרת כי נורה למשיבים 3-1 לפתוח בהליך של בדיקה מקדמית ולחלופין בחקירה פלילית, על מנת למצות את הדין ב"פרשת גריסת המסמכים" שאירעה לפי הנטען במשרד ראש הממשלה בעת חילופי הגברי שנערכו בחודש יוני 2021. בתוך כך נטען כי על פי פרסומים בתקשורת בעת הרלוונטית, המשיב 5 הורה לכאורה על גריסה של מסמכים רבים בלשכתו טרם כניסת מחליפו לתפקיד. העתירה הוגשה ביום 24.8.2021, כחודשיים לאחר שהעותרת פנתה לראשונה בנושא למשיבים 3-1 ולדבריה לא זכתה למענה; ומשכך, הסעד העיקרי שנתבקש בעתירה הוא צו המורה למשיבים 3-1 להשיב תשובה מנומקת לפנייתה. בתגובה מקדמית לעתירה הודיעו המשיבים 4-1 (להלן: המשיבים) ביום 29.12.2021, כי הם "פועלים מזה זמן על מנת לברר את העובדות הקשורות עם האירוע נשוא הפניה". ביום 2.10.2022 עדכנו המשיבים כי לאחר שקיבלה היועצת המשפטית לממשלה את עמדות פרקליט המדינה וראש אגף חקירות ומודיעין במשטרת ישראל, הוחלט על ידה באופן סופי שאין מקום לפתוח בחקירה פלילית בקשר עם פרשת גריסת המסמכים. כך, בהיעדר תשתית ראייתית המגבשת חשד סביר ובשל תוחלת נמוכה של המשך הבירור במישור הפלילי. 2. לנוכח האמור לעיל, ומשהתברר כי העתירה מיצתה את עצמה והסעד העיקרי שנתבקש בה אינו רלוונטי עוד, ביום 10.11.2022 הגישה העותרת בקשה למחיקת העתירה. לצד זאת, העותרת ביקשה כי ייפסקו לזכותה הוצאות ותושב לה האגרה ששילמה. על פי הנטען, המשיבים התעלמו באופן מוחלט מפניותיה המרובות של העותרת בנוגע לפרשה; גררו רגליים בקבלת החלטה; ואף התנהלו באופן בלתי חוקי שעה שנקטו בקשר עם הפרשה בהליך של "בדיקה מקדמית שלפני בדיקה מקדמית", ולפי הנטען מדובר בהליך שאין לו כל עיגון סטטוטורי. לאחר מספר ארכות שניתנו למשיבים לבקשתם, ביום 28.12.2022 הוגשה התנגדותם לבקשת העותרת לפסיקת הוצאות. בתמצית, נטען כי פתיחה בבדיקה מקדימה או בחקירה פלילית של איש ציבור היא החלטה מקצועית ורגישה, וכי בנסיבות המקרה החלטה זו נתקבלה בפרק זמן סביר בשים לב למורכבות הסוגיה ולקושי בגיבוש תשתית עובדתית מתאימה. המשיב 5 ציין כי מאחר שאינו צד למחלוקת בין העותרת למשיבים הוא מותיר את ההחלטה לשיקול דעת בית המשפט; ועם זאת ציין, כי לנוכח תוצאת העתירה ראוי היה לפסוק הוצאות לטובתו. 3. לאחר עיון בבקשה לפסיקת הוצאות ולהשבת אגרה ובתגובות לה, לא מצאנו מקום להיענות למבוקש. לדברי המשיבים, וכפי שאף נמסר על ידם לעותרת בזמן אמת, בירור הטענות בנוגע לפרשת גריסת המסמכים החל עוד לפני הגשת העתירה. בהיבט זה, לא נראה אפוא שנפל פגם באופן התנהלות המשיבים 3-1 שהצדיק את הגשת העתירה במועד שבו היא הוגשה. כפי שצוין לעיל, לעותרת טענות אף בנוגע לאי-חוקיות שדבקה בהליך ה"בדיקה מקדמית שלפני הבדיקה המקדמית" שהוביל לקבלת החלטת היועצת המשפטית לממשלה בפרשת גריסת המסמכים; ואולם לנוכח הסכמת הצדדים בדבר מחיקת העתירה, ברי כי לא זאת המסגרת המתאימה להידרש לטענות אלה לגופן, ולמען הסדר יצוין כי לעמדת המשיבים לא נפל כל פסול בבדיקה שנערכה. אשר להתמשכות הבירור – על פני הדברים לא נראה שנפל פגם בהתנהלות המשיבים גם בהיבט זה; וברי כי אין די בכך שבירור הנושא והמענה לפנייתה של העותרת התארך מעבר לציפיותיה, כדי להקים לה עילה לחיוב המשיבים בהוצאות. 4. התוצאה היא שאנו מורים על מחיקת העתירה. אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏ה' בטבת התשפ"ג (‏29.12.2022). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ 21057960_G22.docx רפ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il