מדינת ישראל נ. ויקטור פנפילוב

פסק-דין בתיק ע"פ 5794/14 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 5794/14 לפני: כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופט מ' מזוז המערערת: מדינת ישראל נ ג ד המשיב: ויקטור פנפילוב ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 24.06.2014 בת"פ 322-11-12 שניתלן על ידי כבוד השופט א' ביתן תאריך הישיבה: כ"ח בטבת התשע"ה (19.1.2014) בשם המערערת: עו"ד דפנה שמול בשם המשיב: עו"ד עוזי נקש פסק-דין השופטת ד' ברק-ארז: 1. המשיב עזב את הדירה שבה התגורר עם חברתו לשעבר בחרי אף, על רקע סכסוך שנגע למעורבות רומנטית שלה עם המתלונן, לשעבר חברו מן הכלא. כששב לדירה בשעת לילה מאוחרת ומצא אותה נעולה, התדפק על הדלת באיומים, וכשלא נענה חדר לדירה דרך המרפסת ותקף את המתלונן. כתוצאה מן העימות האלים שהתפתח בין השניים ושבו המשיב עשה שימוש גם בסכינים, נגרמה למתלונן חבלה חמורה. לאחר מכן, המשיב השמיע איומים, כולל כלפי שוטרים שהוזמנו למקום. שאלת עונשו של המשיב בגין מעשיו אלה עמדה במרכז הערעור שנדון בפנינו. עיקרי התשתית העובדתית 2. המשיב והמתלונן הכירו בכלא, בעת שריצו עונשי מאסר. המשיב שימש למתלונן כ"אסיר תומך" וסייע לו בדרכים שונות. עם שחרורו של המתלונן מן הכלא הוא יצר קשר עם חברתו של המשיב, שהיה במאסר באותה עת, לבקשת האחרון, כדי לסייע לה. מהון להון התפתחה ביניהם מערכת יחסים זוגית. עם שחרורו של המשיב מעונש המאסר שריצה, הוא חזר להתגורר עם חברתו, אולם זו המשיכה להתראות עם המתלונן. כאשר נודע למשיב שחברתו בילתה עם המתלונן בלילה קודם שבו נעדרה מדירתם המשותפת, התגלע ביניהם ויכוח, והוא אסף את חפציו ועזב את הדירה. מאוחר יותר באותו היום חזר המשיב לדירה, שבה שהו באותה עת חברתו לשעבר והמתלונן. האירועים שעליהם נסב כתב האישום נולדו על רקע זה, לאחר שהמשיב פעל באלימות כנגד המתלונן בהמשך לאירועים אלו. כתב האישום וההליכים עד כה 3. נגד המשיב הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי באר-שבע (ת"פ 322-11-12, השופט א' ביתן) שכלל שני אישומים. האישום הראשון נסב על התנהגותו האלימה של המשיב נגד המתלונן, וכן נגד חברתו לשעבר ובתה. על-פי הנטען בגדרו של אישום זה, המשיב הגיע בשעת לילה מאוחרת אל הדירה שבה גרה חברתו לשעבר, בעת שהיא שהתה בה עם המתלונן. המשיב ביקש שתפתח לו את הדלת, תוך שהוא שואל אם המתלונן נמצא שם עמה והשמעת איומים ביחס לשניהם. כשלא נענה, המשיב חדר לדירה מן המרפסת, והחל לנוע במהירות לעבר המתלונן. המתלונן התרחק ממנו ושלף סכין, תוך שהוא אומר למשיב לא לגשת אליו. בתגובה, המשיב הכה בפניו והצטייד אף הוא בסכינים שהיו בדירה. גם כאשר הסכין שבו אחז המתלונן כבר לא היה בידיו המשיב המשיך לתקוף את המתלונן בסכינים וגרם לו חתכים רבים, לרבות חתך שפגע בעצב הרדיאלי של ידו השמאלית. ניסיונותיהן של חברתו לשעבר של המשיב ובתה הקטינה, שהתעוררה משנתה למשמע האירועים, להתערב בנעשה – לא צלחו. בגין מעשים אלה יוחסו למשיב עבירות של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) וכניסה למקום מגורים לפי סעיף 406(א) לחוק העונשין. האישום השני נסב על התנהגותו של המשיב לאחר שיצא מן הדירה. לפי אישום זה, כאשר ראה את בתה של חברתו לשעבר, אשר הזעיקה את המשטרה, איים עליה שיהרוג אותה. לאחר מכן, כשנעצר על-ידי שוטרים, איים באוזניהם כי יהרוג את המתלונן, וכן הטיח בהם איומים ודברי עלבון. בגין מעשיו אלה יוחסו למשיב עבירות של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין והעלבת עובד ציבור לפי סעיף 288 לחוק העונשין. 4. לאחר ששמע את עדויותיהם של המעורבים באירועים המתוארים הרשיע בית המשפט המחוזי את המשיב בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה ושל איומים. עם זאת, בית המשפט המחוזי זיכה את המשיב מן העבירה של העלבת עובד ציבור, שהמדינה ביקשה בסיכומיה שלא להרשיעו בה, וכן מהעבירה של כניסה למקום מגורים. הזיכוי מן העבירה האחרונה התבסס על כך שלא הוכח כי המשיב נכנס לדירה במטרה לבצע פשע, בשים לב לעובדה שהוא לא הביא עמו סכין ואף לא ידע שהמתלונן ישלוף כנגדו סכין. בהרשיעו את המשיב בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה דחה בית המשפט המחוזי את טענת ההגנה העצמית שהעלה המשיב לאחר שקבע כי גם אם המתלונן תקף את המשיב (ומבלי להכריע בעניין זה) הרי שהיה זה רק בשלב הראשון של האירוע. מכל מקום, כך נקבע, גם לאחר שהמשיב הצליח להוציא את הסכין מידו של המתלונן, הוא הוסיף לתקוף אותו ללא הרף, חרף חולשתו היחסית בהשוואה אליו. 5. בבואו לגזור את דינו של המשיב קבע בית המשפט המחוזי מתחם ענישה שנע בין שנתיים לחמש שנות מאסר בפועל. בהמשך לכך, בית המשפט המחוזי השית על המשיב עונש מאסר בפועל של 30 חודשים, ובנוסף לכך הפעיל עונשי מאסר על-תנאי שהיו תלויים כנגדו (והצטברו לכלל 30 חודשי מאסר) כך שיחפפו בחלקם את עונש המאסר בפועל האמור, ורק 10 חודשי מאסר נוספים יצטברו לעונש החדש שהושת עליו. כך, בסך הכול, נגזר על המשיב עונש מאסר בפועל של 40 חודשים. כמו כן, נגזר עליו עונש מאסר על תנאי של ששה חודשים למשך תקופה של שנתיים מיום שחרורו של המשיב ממאסר, בתנאי שלא יעבור עבירת אלימות המסווגת כפשע, והוא אף חויב בתשלום פיצוי למתלונן בסך 10,000 שקל. הערעור 6. ערעורה של המדינה בפנינו מכוון כנגד קולת עונשו של המשיב. לטענת המדינה, גזר דינו של בית המשפט המחוזי אינו מבטא באופן הולם מספיק את חומרת המעשים שבהם הוא הורשע. 7. באת-כוח המדינה ציינה בטיעוניה כי רף הענישה הנוהג לגבי העבירה של חבלה בכוונה מחמירה הוא מחמיר בהרבה, ולא כל שכן בשים לב לעברו הפלילי העשיר של המשיב ולנזקים שנגרמו למתלונן. היא הצביעה על כך שבנסיבות העניין לא זו בלבד שהעונש אשר הוטל על המשיב היה נמוך, אלא שהוא נהנה ממידה רבה מאד של חפיפה בין עונשו החדש לבין עונשי המאסר על-תנאי שהופעלו. באת-כוח המדינה אף הפנתה אותנו לפסיקתו של בית משפט זה במקרים שבהם הורשעו נאשמים בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה, ואשר במסגרתה העונשים המחמירים פחות עמדו על שש שנות מאסר (ע"פ 1552/08 פרטוש נ' מדינת ישראל (29.10.2008) (להלן: עניין פרטוש)) או מעט יותר מכך (ע"פ 2415/11 מדינת ישראל נ' קוקולייב (17.4.2012)). 8. מנגד, בא-כוחו של המשיב ציין כי נכון היה להתחשב במכלול הנסיבות, ובהן תפקודו של המשיב כ"תומך" אסירים, ואף של המתלונן עצמו, וכן העובדה שהדירה אשר אליה חדר הייתה למעשה גם דירתו שלו, דירה בה התגורר יחד עם חברתו לשעבר בשכירות. בא-כוחו של המשיב אף ציין כי נכון היה להתחשב במסגרת ענישתו בכך שהתנהגותו "קרובה" להגנה עצמית גם אם חורגת מתחומיה. ביחס לענישה הנוהגת, טען בא-כוחו של המשיב כי המקרים שעליהם מסתמכת המדינה חמורים בהרבה מעניינו של המשיב. הוא אף חזר והצביע על כך שבנסיבות העניין המתלונן הוא שנשא עמו סכין ושלף אותו מול המשיב. דיון והכרעה 9. לאחר ששקלנו את הדברים הגענו לכלל דעה שדין ערעור המדינה להתקבל. אכן, התערבותה של ערכאת הערעור בעונש שהשיתה הערכאה הדיונית אינה נעשית כעניין שבשגרה, ולא כל שכן כאשר הערעור מוגש על-ידי המדינה. אולם, בהתקיים פער משמעותי בין העונש שהוטל לבין מדיניות הענישה הראויה יש מקום להתערבות כזו (ראו למשל: ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי, פסקה 8 (3.7.2006); ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל, פסקה 11 (291.2009); ע"פ 4815/13 מדינת ישראל נ' אלעוקבי, פסקה 10 (1.1.2014)). 10. התנהגותו האלימה של המשיב תוך שימוש בסכין, ללא כל היסוס ובפראות, היא התנהגות שבית המשפט צריך להציב בצדה סימן עצור המלווה בסימן קריאה. בית משפט זה עמד לא אחת על התופעה הקשה של אלימות תוך שימוש בנשק קר, והדגיש כי יש לנהוג בה בחומרה (ראו למשל: עניין פרטוש, בפסקה 21; ע"פ 5360/12 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 14 (28.3.2013); ע"פ 8242/13 מוראד נ' מדינת ישראל, פסקה י"א (7.5.2014)). 11. אנו סבורים כי גם אם מתחשבים באופן מרבי במשיב נוכח נסיבות המקרה – היינו שהאירוע התרחש בדירה שבה התגורר עד זמן קצר קודם לכן יחד עם בת זוגתו ולכאורה היה זכאי להיכנס אליה, וכן שהופתע מכך שהמתלונן אחז בסכין – ליבת מעשיו היא קשה וחמורה. הדברים מקבלים משנה עוצמה בשים לב לעברו הפלילי, אשר בעינו עומד גם כאשר מביאים בחשבון את התנהגותו החיובית כאסיר. למרבית הצער, לא התלוותה אליה התנהגות חיובית המפנימה קודים חברתיים של הימנעות מאלימות גם בחייו מחוץ לכלא. 12. לטענת ההגנה העצמית לא הייתה כל אחיזה באירוע כפי שהתפתח, להבדיל מאשר אולי בתחילתו. אנו סבורים כי קשה לראות קרבה בין התנהגות הכוללת איומים, חדירה לדירה דרך המרפסת ומעשי אלימות קשים ומתמשכים לבין הסייג של הגנה עצמית. 13. כידוע, אין זו דרכה של ערכאת הערעור למצות עם נאשם את חומרת הדין. מטעם זה, אין אנו צריכים להידרש במקרה זה לקביעת מתחם הענישה, כאשר על פני הדברים נראה שעונש המאסר שהושת על המשיב הוא קל אף ממה שנראה לכאורה כרף המתאים למתחם התחתון של מתחם כזה (ראו: ע"פ 2597/08 יוזינסקי נ' מדינת ישראל (26.2.2009); ע"פ 273/14 מדינת ישראל נ' פארס, פסקה 9 (23.12.2014)). 14. בשים לב לכל אלה, החלטנו על קבלת הערעור במובן זה שלעונש המאסר בפועל של המשיב יתווספו 12 חודשים, כך שבסך הכול הוא ירצה 52 חודשי מאסר בפועל, ובנוסף לכך עונש המאסר על תנאי שלו יעמוד על 18 חודשי מאסר למשך תקופה של שנתיים מיום שחרורו ממאסר, בתנאי שלא יעבור עבירת אלימות המסווגת כפשע. הפיצוי שהמשיב חויב לשלם למתלונן, כמפורט לעיל בפסקה 5, יעמוד בעינו. ש ו פ ט ת השופט ע' פוגלמן: אני מסכים. ש ו פ ט השופט מ' מזוז: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת ד' ברק ארז. ניתן היום, ‏ז' בשבט התשע"ה (‏27.1.2015). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 14057940_A02.doc עכ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il