פלוני נ. פלוני

פסק-דין בתיק בע"מ 5794/03 בבית המשפט העליון בע"מ 5794/03 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט א' גרוניס המערערת: פלונית נ ג ד המשיבים: 1. פלוני 2. היועץ המשפטי לממשלה ערעור ברשות על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, מיום 21.4.2003 בתיק ע"מ 207/02, שניתן על ידי כבוד השופט י' יעקבי-שווילי תאריך הישיבה: י"ב באייר התשס"ד (03.05.2004) בשם המערערת: עו"ד חלים מח'ול בשם המשיב מס' 1: בשם היועץ המשפטי לממשלה: עו"ד עלא איראני עו"ד ד"ר חיה זנדברג פסק-דין הנשיא א' ברק: האם החלטה שיפוטית לפירוד בין בני זוג המשתייכים לעדה הנוצרית-קתולית שקול כנגד "פקיעת הנישואין עקב גירושין" לעניין הוראת סעיף 5(א) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973 (להלן: חוק יחסי ממון) – זו השאלה הניצבת לפנינו בערעור זה. רקע עובדתי 1. המערערת והמשיב, בני העדה הנוצרית-קתולית, נישאו בשנת 1980. עם נישואיהם עברה המערערת להתגורר בדירה בה התגורר המשיב בתמורה לתשלום דמי מפתח ודמי שכירות (משנת 1976). לזוג נולדו שלושה ילדים (בשנים 1981, 1984 ו- 1985). הדירה בה התגוררו השניים הינה הקומה הראשונה בבניין בן שתי קומות אשר שוכן על חלקה בעיר חיפה (להלן: החלקה). הבעלות על החלקה נרכשה במקור על ידי סבו וסבתו של המשיב. במרוצת השנים הועברו רבע מהזכויות בחלקה לאביו של המשיב. האב הוריש (בשנת 1987) את זכויותיו לאם המשיב, המתגוררת בקומה השנייה, תוך שהוא מורה בצוואתו על העברתן למשיב עם פטירת היורשת (תבדל"א). סבתו של המשיב, אשר נפטרה בשנת 1988, ציוותה להעביר רבע נוסף מכלל הזכויות בחלקה למשיב. ואכן, המשיב רשם (ביום 30.6.94) את זכויותיו מכוח צוואת סבתו במרשם המקרקעין. 2. במהלך נישואיהם, ובעקבות לידת ילדי בני הזוג, ביצעו המערערת והמשיב שיפוצים מקיפים בדירתם שכללו הוספת חלק מקומת הקרקע לדירתם. משעלו יחסי בני הזוג על שרטון עברה המערערת (בשנת 1994), עם ילדיה, להתגורר בנפרד מחוץ לחיפה. היא הגישה (בשנת 1995) תביעה לפירוד ולמזונות לבית הדין הפטריאכלי הלטיני (להלן: בית הדין). בית הדין הצהיר בפסק דינו (ביום 1.9.00) על פירוד בין בני הזוג. 3. בסמוך לכך הגישה המערערת (ביום 8.8.2000) תביעה לבית המשפט לענייני משפחה ובה עתרה להצהרה על זכויותיה במחצית מזכויותיו של המשיב בחלקה. זאת הן מכוח הסדר איזון המשאבים המצוי בסעיף 5 לחוק יחסי ממון והן מכוח הילכת השיתוף בנכסים. לטענתה, קיים חסר בסעיף 5 לחוק יחסי ממון לפיו הזכות לאיזון משאבים קמה עם פקיעת הנישואין עקב גירושין או עקב מותו של בן הזוג: עניינם של בני העדה הנוצרית-קתולית לא עמד לנגד עיניו של המחוקק בעת שחוקק את חוק יחסי ממון. לפיכך, המערערת טוענת כי יש לראות את צו הפירוד שנתן בית הדין כפקיעת נישואין לצורך החלת הסדר איזון המשאבים. כן נטען כי נסיבות חייהם המשותפים של בני הזוג מעידות על כוונתו של המשיב לחלוק עם המערערת את זכויותיו בחלקה באופן שוויוני. כך, בני הזוג נישאו כקתולים בידיעה כי לא ייפרדו עד יום מותם; השקיעו במשותף את כל כספם בשיפוץ הדירה בה התגוררו; נהגו ברכושו של המשיב כרכוש המשותף בין בני הזוג. על בסיס נסיבות עובדתיות אלה נטען, כי בין בני הזוג חלה הילכת השיתוף לצידו של הסדר איזון המשאבים או כהסדר נפרד וממצה. לחילופין, המערערת טענה כי היא זכאית, מכוח הסדר איזון המשאבים ולאור הילכת השיתוף בנכסים, למחצית מערך השבחת הדירה ולמחצית מהמיטלטלין שנרכשו על ידי בני הזוג. המשיב טען, כי בני הזוג אינם גרושים ולכן אין מקום להחיל את הסדר איזון המשאבים שבחוק יחסי ממון. מכל מקום, הסדר זה אינו יכול לחול על הזכויות אותן קיבל בירושה, כן טען המשיב כי חייהם המשותפים לא מגיעים לכדי מאמץ משותף ואורח חיים הרמוני המצדיקים את החלתה של הילכת השיתוף בעניינם. לטענתו, המערערת לא לקחה חלק בשיפוץ דירת המגורים. בית המשפט לענייני משפחה 4. בית המשפט לענייני משפחה (השופטת צ' קינן) דחה (ביום 29.8.2004) את תביעתה של המערערת בכל הקשור לחלקה בזכויות המשיב בחלקה. נקבע, כי על בני הזוג לא ניתן להחיל את הילכת שיתוף הנכסים בשל העובדה שנישאו לאחר חקיקת חוק יחסי ממון. בו בעת נקבע, כי לא ניתן להחיל את הסדר איזון המשאבים שבחוק יחסי ממון, מאחר ונישואיי בני הזוג לא פקעו כנדרש בסעיף 5(א) לחוק זה. כן נקבע, כי לא הונחה תשתית עובדתית המאפשרת את בחינת טענת המערערת למחצית מהזכויות במיטלטלין שרכשו בני הזוג. בנוגע לחלקה של המערערת בשיפוץ הדירה, קבע בית המשפט כי המערערת זכאית למחצית מעלויות השבחת הנכס אשר הועמדו על 27,000 דולר. נקבע, כי תרומת המערערת לשיפוץ הדירה היתה משמעותית וכי שלילת זכאותה במחצית מעלות השיפוץ מהווה התעשרות שלא כדין מצד המשיב. בית המשפט המחוזי 5. על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה הגישה המערערת (ביום 27.11.2002) ערעור לבית המשפט המחוזי. היא חזרה על טענותיה בעניין זכאותה למחצית מזכויותיו של המשיב בחלקה מכוח הסדר איזון המשאבים ומכוח הילכת השיתוף. בית המשפט המחוזי (סגן הנשיא י' יעקבי-שווילי) דחה (ביום 21.4.2003) את הערעור. בית המשפט סבר, כי יתכן שקיים חסר בחוק יחסי ממון בכל הקשור בפקיעת נישואיהם של בני זוג קתוליים. אולם, בית המשפט לא הכריע בעניין זה, מאחר ולדבריו גם אילו היה חל חוק יחסי ממון, המערערת לא היתה זכאית לאיזון משאבים לגבי הנכס. בית המשפט נימק את קביעתו בכך שהמשיב התגורר בדירה עוד לפני נישואי הזוג ומכיוון שהזכויות בחלקה הועברו לידי המשיב בירושה, הרי הן הוצאו מחובת איזון המשאבים (בהתאם לסעיף 5(א)(1) לחוק יחסי ממון). 6. על פסק הדין הוגשה בקשת רשות הערעור שלפנינו. המערערת התמקדה בטענותיה בקיומו של חסר בסעיף 5 לחוק יחסי ממון, אשר מונע את החלת הסדר איזון המשאבים על חברי העדה הנוצרית-קתולית. לטענתה, יש להחיל בעניינה את הסדר איזון המשאבים מכוח חוק יחסי ממון ובמקביל או לחלופין את הילכת השיתוף. לחלופין, היא מבקשת להצהיר על מחצית חלקה בזכויות המשיב בנכס מכוח דיני החוזים, הנאמנות, עשיית עושר ותום לב. המשיב מבקש לקיים את פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה. 7. החלטנו ליתן רשות ערעור (ביום 3.5.2004). הפנינו את תשומת ליבו של היועץ המשפטי לממשלה לשאלת החלתם של ההסדרים בחוק יחסי ממון על בני עדות נוצריות קתוליות. היועץ המשפטי לממשלה העביר (ביום 19.8.2004) את חוות דעתו בנוגע לשאלה האמורה. עמדתו היא, כי ניתן להחיל את הסדר איזון המשאבים שבחוק יחסי ממון על חברי העדה הקתולית עם מתן צו פירוד קבוע. מעמדתו של היועץ המשפטי לממשלה – אשר נתמכה בסקירה שהכין נשיא בית הדין הלטיני קתולי בירושלים, האב א' עיסא – עולה, כי העילות להפקעה מוחלטת של קשר הנישואין בדין הקתולי מצטמצמות למצב בו ניתן להכריז על הנישואין כבטלים מעיקרם. דוגמה היא במצב בו בני הזוג לא חיו חיי אישות. לעומת זאת, הדין הקתולי מכיר בפירוד זמני או קבוע של בני הזוג. במצב דברים זה, בני הזוג הפרודים אינם רשאים להינשא בשנית ואיסור הניאוף הדתי ממשיך לחול עליהם. לגישתו של היועץ המשפטי לממשלה, יש לפרש את סעיף 5 לחוק יחסי ממון ככזה החל גם על בני זוג קתולים אשר ניתן בעניינם צו פירוד קבוע. ללא פרשנות זו, טוען היועץ המשפטי לממשלה, העדות הקתוליות מופלות, במסגרת הסדר איזון המשאבים, ביחס לכל חברי הדתות השונות אשר אינם מנועים מלהתגרש. 8. המערערת הגישה (ביום 2.9.2004) טיעונים משלימים ובהם היא חוזרת על טענתה לקיומו של חסר בסעיף 5 לחוק יחסי ממון. כן היא תומכת בעמדת היועץ המשפטי לממשלה לפיה לשון הסעיף יוצרת אפליה שאינה מוצדקת בין עדות קתוליות לבין שאר העדות. המשיב הגיב (ביום 1.11.2004) לעמדת היועץ המשפטי לממשלה ולטיעוניה המשלימים של המבקשת. בתגובתו הוא חוזר על קביעת בית המשפט לענייני משפחה לפיה פירוד בין בני זוג קתולים אינו שקול לגירושין ולפיכך מונע את החלתו של הסדר איזון המשאבים בינו לבין המערערת. המתווה הנורמטיבי 9. המערערת והמשיב נישאו לאחר כניסתו לתוקף של חוק יחסי ממון. הם לא ערכו הסכם ממון. במצב דברים זה חוק יחסי ממון מסדיר את יחסי הממון בין הצדדים (סעיף 3א). סעיף 5(א) לחוק יחסי ממון קובע: "עם פקיעת הנישואין עקב גירושין או עקב מותו של בן-זוג (להלן – פקיעת הנישואין) זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שוויים של כלל נכסי בני הזוג...". האם חלה הוראה זו על בני העדה הנוצרית-קתולית? כידוע, הדין האישי של בני העדה הנוצרית-קתולית אינו מכיר בגירושין. עם זאת, הדין הקאנוני מכיר ב"פירוד" (separation) מסיבה מוצדקת. הפירוד יכול שיהא זמני (temporary) ויכול שיהא קבוע (permanent). סיבה מוצדקת לפירוד זמני יכולה להיות, למשל, פגיעה רוחנית קשה בחיים המשותפים או בילדים (ראו סעיף 1193 לקאנון הקתולי). הפירוק הקבוע מפרק את הקשר, הלכה למעשה, בין בני הזוג. בני הזוג אינם מחוייבים ואינם זכאים לחיי אישות משותפים. עם זאת, הם נשארים נשואים זה לזה. הם אינם יכולים להינשא לאדם אחר. איסור הניאוף ממשיך לחול עליהם. יצויין, כי פרט לעניין המזונות, אין הדין הקאנוני מסדיר את יחסי הממון בין בני הזוג. הבעלות ברכוש נקבעת על פי הדין האזרחי. על רקע זה ניתן לקבוע כי פירוד זמני בין בני זוג קתולים, בוודאי אינו מהווה "פקיעת הנישואין עקב גירושין". גדר הספיקות היא אם הפירוד הקבוע נופל למסגרת זו? 10. הדיבור "פקיעת הנישואין" והתיבה "גירושין" אינם בעלי משמעות אחת ויחידה החלה בכל המקרים והמצבים. כמו כל דיבור שבחוק, משמעותם נקבעת על פי הקשרם. עמד על כך השופט זוסמן בציינו: "דיבור שבחוק הוא יצור החי בסביבתו. הוא מקבל את צביונו מהקשר הדברים" (בג"ץ 58/68 שליט נ' שר הפנים, פ"ד כג(2) 477, 513). הקשרו של החוק הוא התכלית המונחת ביסודו. "ההקשר הראוי או הרלוואנטי, אשר במסגרתו נבחרת, מתוך שלל המשמעויות הלשוניות, המשמעות המשפטית, הינה התכלית או המטרה של הנורמה המשפטית" (ע"א 674/89 "אליהו" חברה לביטוח בע"מ נ' ז'ק, פ"ד מג(1) 356, 364; א' ברק, פרשנות תכליתית במשפט 156 (2003)). מהי תכליתו של חוק יחסי ממון ככל שהדבר נוגע לענייננו? התשובה הינה, כי חוק יחסי ממון בא להסדיר את המשטר הקנייני בין בני זוג נשואים. הסבר זה נועד להגשים שלוש מטרות עיקריות: ראשית, הסדרה שיוויונית של ההיבט הרכושי בחיי בני הזוג, במהלך נישואיהם ועם פקיעתם; שנית, יצירת שקיפות וביטחון; שלישית, עריכת ההסדר בין בני הזוג במועד הגירושין או המוות ולא לפני כן. על רקע תכליות אלה של חוק יחסי ממון, קמה ועומדת השאלה אם צו פירוד קבוע בין בני זוג המשתייכים לעדה הנוצרית-קתולית מהווה "פקיעת הנישואין עקב גירושין"? תשובתי לשאלה זו היא בחיוב. הטעם המונח ביסוד גישה זו הוא זה: 11. חוק יחסי ממון חל על בני כל העדות והדתות. על בית דין דתי לנהוג על פיו (סעיף 5). הפעלתו של החוק על כל בני העדות והדתות צריכה להיעשות באופן שיוויוני. אין לפרש את החוק באופן המפלה עדה או דת. חוק יחסי ממון הניח קיומם של שני מצבים המפעילים את הסדר איזון המשאבים שבחוק. המצב האחד הוא גירושין והשני הוא מוות של בן זוג. אין לפרש את החוק באופן שלגבי בני העדה הנוצרית-קתולית קיים רק מצב אחד (מוות) המפעיל את הסדר האיזון. אכן, חוק יחסי ממון לא בא לקבוע דין אישי לעניין בני זוג. הוא בא לקבוע לגביהם דין ממוני. אשר לזה, אין כל סיבה לקבוע כי על בני זוג, השייכים לעדה הנוצרית-קתולית ואשר בית דין דתי נתן לגביהם צו פירוד קבוע, לא יחול הסדר איזון המשאבים שבחוק. אכן, צו הפירוד הקבוע מהווה אקט דתי-שיפוטי, הנערך על ידי בית דין והמפרק את התא המשפחתי באופן קבוע. לעניין המטרות המונחות ביסוד חוק יחסי ממון יש לנהוג בהם דין שווה. בהיבט הממוני – והוא ההיבט הרלבנטי לענייננו – אין שוני שהוא רלוונטי לעניין הסדר איזון המשאבים בין בני זוג שהתגרשו לבין בני זוג שניתן לגביהם צו לפירוד של קבע (בדין הקתולי). על שניהם יש להחיל את משטר חוק יחסי ממון לעניין איזון משאבים. ודוק: מקובל עלינו כי הדין הקאנוני מבחין בין גירושין לבין פירוד קבוע. אילו היה עלינו לקבוע פירושו של מונח זה לעניין סמכותו של בית הדין של העדה הנוצרית-קתולית, היינו בוודאי מפרשים אותו על פי הדין של העדה. אך שאלה זו כלל לא עומדת לפנינו. אין לנו עניין בדיני סמכות אלא בדיני איזון משאבים. לעניין דין זה הכרעה שיפוטית המפרקת את התא המשפחתי באופן קבוע נכללת (גם אם איננה ממצה) בדיבור "פקיעת הנישואין עקב גירושין". מן הכלל אל הפרט 12. הצדדים לערעור שלפנינו פרודים מכוח צו פירוד שנתן בית הדין הפטריארכלי הלטיני. בפני בית המשפט לענייני משפחה לא נבחנה מהותו של הצו האם הוא קבוע או זמני. יש, איפוא, להחזיר התיק לבית המשפט לענייני משפחה. יהא עליו לבחון אם קיים בין הצדדים צו פירוד קבוע (בין הצו שהובא בפני בית המשפט לעניין משפחה ובין צו חדש). על רקע בחינתו זו יינתן פסק הדין בעניינם של הצדדים, תוך שיבחנו מחדש כל שאר ההיבטים הקשורים לעניין, בלא שבית המשפט יראה עצמו קשור לקביעותיו של בית המשפט המחוזי בעניין זה. התוצאה היא כי דין הערעור להתקבל. פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה ופסק דינו של בית המשפט המחוזי מתבטלים. המשיב יישא בהוצאות המערערת בסכום כולל של 20,000 ₪. אנו מתירים את פרסום פסק הדין, ללא שמות וללא פרטים מזהים של הנוגעים בדבר. ה נ ש י א השופט א' א' לוי: אני מסכים. ש ו פ ט השופט א' גרוניס: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של הנשיא א' ברק. ניתן היום, י"א בכסלו התשס"ו (12.12.2005). ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 03057940_A09.doc/דז/ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il