בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ
5793/97
בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן
כבוד
השופט י' אנגלרד
כב'
השופט א' א' לוי
המערער: אליהו
נעים
נגד
המשיבה: מדינת ישראל
ערעור
על גזר-דינו של בית המשפט
המחוזי
בירושלים מיום 18.8.97 בת"פ
208/95
שניתן על-ידי כבוד השופט
ד'
חשין
תאריך הישיבה: כ"ב
בחשוון תשס"א (20.11.00)
בשם
המערער: עו"ד פלדמן אביגדור
בשם המשיב: עו"ד בינוויל דפנה
פסק-דין
השופטת ט' שטרסברג-כהן:
1. המערער הורשע בבית המשפט המחוזי בירושלים
(כבוד השופט ד' חשין) בעשיית עיסקה בסם מסוכן, בסחר בסם מסוכן ובאספקת סם מסוכן.
המעשים שיוחסו לו אירעו בתאריכים שונים ביולי אוגוסט 95 כאשר באחד מהם עשה המערער
הסכם עם סוכן משטרתי לפיו ימכור לו המערער חצי ק"ג סם מסוג קוקאין תמורת
35,000$; בשני, מכר הוא לסוכן קוקאין במשקל 188.66 גרם במחיר של 40,500 ש"ח
כשעל חשבון המחיר קיבל 22,500 ש"ח; ובשלישי, מסר לסוכן הירואין במשקל 1.8998
גרם לשם בדיקת איכות הסם, על מנת שיודיעו אם הוא מעוניין לקנות ממנו סם מסוג זה.
בית המשפט המחוזי הרשיע את המערער בעבירות
שיוחסו לו וגזר עליו 9 שנות מאסר, מתוכן 7 שנים לנשיאה בפועל החל מיום מעצרו
ב7.8.95- ושנתיים מאסר על תנאי. כמו כן הפעיל בית המשפט במצטבר מאסר על תנאי בן
שנה, בר הפעלה, באופן שתקופת המאסר בפועל היא, 8 שנים. כן חויב המערער לשלם קנס
בסך 22,500 ש"ח, או שישה חודשי מאסר תמורתם.
2. הערעור הוגש מלכתחילה הן על הכרעת הדין והן על
גזר הדין וצומצם על-ידי הסניגור המלומד עו"ד א. פלדמן לגזר הדין בלבד. הערעור
מתמקד בשניים אלה: האחד, מחדלי שירות בתי הסוהר בשילוב המערער בתוכנית גמילה בתוך
כותלי בית הסוהר, תוך אי קיום מצוותו של בית משפט זה. השני, חומרת העונש שאיננו
עולה בקנה אחד עם רמת הענישה הנקוטה במקרים כגון אלה, לא מבחינת חומרת העבירות ולא
מבחינת נסיבותיו האישיות של המערער.
3. משנקבע הערעור לשמיעה, ביקש הסניגור לדחות את
הדיון מאחר והמערער המכור לסמים מגיל 14, מתכוון להשלים טיפול גמילה שמעולם לא עבר
קודם לכן ולהגיש חוות דעת לבית המשפט על מנת שזו תבוא במניין השיקולים לעונש.
ואכן, הוגשה חוות דעת של ד"ר ירמיהו אביעד מטעם המערער שהתקבלה בהסכמה ובית
משפט זה נענה לבקשה להורות לשירות המבחן להגיש תסקיר משלים שאכן הוגש. לאור המלצת
שירות המבחן, ניתנה על-ידי בית משפט זה ביום 10.2.00 החלטה לפיה נדחה הדיון למשך
שישה חודשים, על מנת לאפשר למערער לפנות בבקשה לקבל טיפול גמילה במסגרת הכלא.
שירות המבחן התבקש להגיש תסקיר משלים. דיון נוסף התקיים באוקטובר לאחר שהוגש
התסקיר המשלים. בהחלטת בית המשפט מ24.10.00- נקבע, כי התסקיר איננו ברור וכי לא
עולה ממנו מה נעשה במשך התקופה מאז החלטת בית משפט זה מחודש פברואר, בניסיון לשלב
את המערער בתהליך גמילה. שירות המבחן התבקש למסור דו"ח משלים מפורט וברור
ולהשיב על שאלות שהועלו באותה החלטה. לפיכך, נדחתה שוב שמיעת הערעור.
4. ב14.11.00- התכנס שוב בית המשפט על מנת לקבל
את הדו"ח המשלים ובו התשובות לשאלותיו. שמענו מפי הגב' ז' מור משירות המבחן,
כי לא נמסר לה המידע המבוקש בהחלטה מ24.10.00- פרט לכך שהמערער עבר עבירת משמעת
חמורה והושם בהפרדה בצינוק. גם הפרקליטה המלומדת גב' ד' בינוויל, מסרה לנו כי
בשיחות טלפוניות עם גורמים בבית הסוהר ועם העובדת הסוציאלית שם, לא קיבלה את המידע
הדרוש והעובדת הסוציאלית סירבה להמציא לה אותו. לפיכך, הורינו כי הפרקליטות תדרוש
ותקבל את החומר משלטונות בית הסוהר ותמציא אותו לבית המשפט תוך 7 ימים. חומר זה
הומצא ביום הדיון שהתקיים ב20.11.00-.
5. בפתח דברנו מוצאים אנו לנכון להביע את מורת
רוחנו מהתנהגות שירות בתי הסוהר בכל הנוגע למסירת המידע שהיה על השירות למסור
לשירות המבחן ובהמשך, לבאת כוח המשיבה. התנהגות זו היא בלתי תקינה, בלתי מובנת
ובלתי מוסברת. משקבע בית משפט זה את שקבע בהחלטתו מחודש פברואר, היה על שירות בתי
הסוהר לעשות את כל הדרוש כדי לשלב את המערער בתוכנית גמילה, הגם לאחר בירור מידת
התאמתו לכך ואם יימצא מתאים. מכל מקום, היה על שירות בתי הסוהר למסור לשירות המבחן
את המידע המלא באשר לצעדים שננקטו ולסיבות להפסקת ההליך, מידע שנמסר רק לאחר הוראת
בית משפט זה, כעולה ממכתב היועץ המשפטי של שירות בתי הסוהר לפרקליטה מ19.11.00-.
לא מצאנו גם במכתב זה הסבר לתמיהה בדבר אי מסירת המידע לשירות המבחן ולפרקליטה, אף
לא לקראת ישיבת בית המשפט מ24.10.00-, מידע שלא מצאנו בו שום דבר חסוי שמנע
מסירתו. הנושא דורש בדיקה מתאימה על-ידי מנהל שירות בתי הסוהר. תוצאותיה תובאנה
לידיעת פרקליטת המדינה ובית משפט זה.
נשאלת השאלה האם בהשתלשלות האמורה, יש כדי
להשליך על שיקולי בית משפט זה לעניין חומרת העונש. תשובתי לכך היא בשלילה. דבר אחד
הוא אי התקינות במסירת המידע לשירות המבחן ולבית המשפט; דבר שני הוא אם המידע
שבמכתב מסביר את אי שילובו של המערער בתוכנית גמילה בתוך כותלי בית הסוהר. עיון
במכתב מלמד כי אכן ניתן בו הסבר מלא לאי ההשתלבות כאמור. במה דברים אמורים?
6. המערער פנה ב21.2.00- בבקשה לקבלת טיפול גמילה
במסגרת בית הכלא. אותה עת שהה הוא בהפרדה ארצית. ועדת הפרדות ארצית בראשות סגן
נציב בתי הסוהר, החליטה עוד לפני פנייתו של המערער בבקשה לעבור לאגף גמילה, על
החזקתו של המערער בתנאי הפרדה לאור התנהגותו השלילית. התנהגות זו התבטאה בהברחת
סמים וטובין אחרים, ניצול אסירים אחרים ואילוצם לבצע הברחות עבורו, ניצול מבקרים
להברחות, איומים על אסירים ועל אנשי סגל, כוונות פגיעה באחרים וכוונות פגיעה בו
מצד אחרים על רקע חיסול חשבונות בין כנופיות. המערער הועבר מעת לעת מהפרדה להפרדה
בבתי סוהר שונים על מנת למנוע ביסוס קשרים שליליים. הוא הוגדר כאסיר בקטגוריה א',
שמשמעותה, מניעת חופשות. אף על פי כן, החליט ב14.6.00-, סגן הנציב בשבתו כראש ועדת
ההפרדות הארצי, על ניסיון לשלב את המערער באגף 3 (מיון) בבית סוהר אשל. המערער שהה
באותו אגף במשך חודש וחצי החל מ18.6.00- ונבדק על ידי רופא סמים. עד מהרה הצטבר
אודותיו מידע רב על מעשים מסוג אלה שהביאו להחזקתו בתנאי הפרדה. הגורמים המקצועיים
התרשמו כי מדובר באסיר המעורה בעולם העברייני וכי לאור שהותו בתנאי הפרדה, אינו
רגיל לחיים באגפים רגילים. עם זאת, ישבה ועדת הקבלה על המדוכה על מנת לבדוק את
האפשרות לקבלו לאגף גמילה. בטרם התקבלה החלטת ועדת הקבלה לעניין קבלת המערער לאגף
הגמילה, הוחזר הוא לתנאי הפרדה ב1.8.00-, מאותן סיבות שבעטיין הושם באגף זה
מלכתחילה. הועדה החליטה כי משום שהמערער לא החזיק מעמד באגף 3 והגורמים הטיפוליים
סברו כי אין בו כוחות מספיקים להשתלב באגף פתוח כאגף הגמילה, הוחלט שלא לקבלו. עם
זאת, ניתנה לו הזדמנות להוכיח עצמו במשך חצי שנה, שאז ידונו שוב בבקשתו.
7. מכתב היועץ המשפטי מבהיר - איפוא - את הסיבות
שבעטיין לא שולב המערער באגף גמילה, סיבות התלויות כל כולן בו ובהתנהגותו. אכן,
התברר כי אין עדות על כך שהמערער נשפט על עבירת משמעת חמורה בתקופה בה שהה באגף 3
כפי שצוין בדו"ח תסקיר המבחן מפי גורמים בבית הסוהר, אולם התברר - לעומת זאת
- כי בתקופת שהותו בבית הסוהר הורשע המערער שלוש פעמים בבית משפט השלום בגין
עבירות שבצע בעת שהותו בבית הסוהר. בית משפט השלום בבאר-שבע הרשיעו באיומים והשית
עליו עונש מאסר למשך 5 חודשים בחופף לעונש שריצה ומאסר על תנאי לשלוש שנים. בית
משפט השלום בירושלים הרשיעו בהחזקת סכין למטרה לא כשרה ודן אותו לקנס בסך 1,000
ש"ח. בית משפט השלום בנתניה הרשיעו באיומים ובהעלבת עובד ציבור, והטיל עליו ערבות
כספית ומאסר על תנאי. למרות כל אלה לא נסגרה בפניו הדלת לניסיון גמילה ועניינו
ידון שוב כעבור חצי שנה מאז החלטת ועדת הקבלה, בהתאם לנסיבות.
8. אשר לחומרת העונש, בגזר הדין פרט בית המשפט
באריכות ובפרוטרוט את כל השיקולים לעונש שהטיל על המערער. העונש שהושת עולה בקנה
אחד עם מדיניות הענישה הראויה בעבירות מסוג זה שביצע המערער. גם הנסיבות האישיות
של המערער אינן מצדיקות התערבות להפחתה בעונש. בהשיתו את עונש המאסר בפועל של 7
שנים ובהפעילו את המאסר על תנאי של שנה במצטבר, הזכיר בית המשפט את העובדה כי
המערער ביצע את העבירות בהיותו אסיר ברשיון. התברר מתגובת באי כוח הצדדים לשאלת
בית המשפט, כי משנתפס המערער כשהוא מבצע את העבירות נשוא הערעור שלפנינו, או איזו
מהן, בהיותו אסיר ברישיון, הופקע רשיונו ונוספה לתקופת המאסר שנקבעה על-ידי השופט
קמא תקופת מאסר נוספת, מצטברת, בת שנה וחודש וחמישה ימים. גם בעובדה זו איננו מוצאים
טעם להתערב בעונש שהושת על המערער בבית המשפט המחוזי.
הערעור נדחה.
ש
ו פ ט ת
השופט י' אנגלרד:
אני מסכים.
ש
ו פ ט
השופט א' א' לוי:
אני מסכים.
ש
ו פ ט
הוחלט כאמור בפסק דינה
של כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן.
ניתן היום, י"ג
בכסלו תשס"א (10.12.00).
ש ו פ ט
ת ש ו פ ט ש ו פ ט
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
97057930.J09