פסק הדין המלא
פסק-דין בתיק בג"ץ 5790/17
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 5790/17
לפני:
כבוד השופט ע' פוגלמן
כבוד השופטת ד' ברק-ארז
כבוד השופטת ע' ברון
העותר:
נתן יאגודייב
נ ג ד
המשיבים:
1. הוועדה המקומית לתכון ובניה - קריות
2. בית משפט לעניינים מקומיים בקרית ביאליק
3. מאזה מאשייחוב
4. דוד ביטון
5. פנינה ביטון
6. יעקב יהודה זילברליכט
7. רחל זילברליכט
8. ג'ולי יוספוב
9. איטה טבגר
10. דימטרי ארנברג
11. טאטיאנה ארנברג
12. סופיה סיגה
13. ולדימיר ז'לקובר
14. ריטה ונדרוב
15. שמואל עדיקה
16. בתיה רות עדיקה
17. גרשון צימרמן
עתירה למתן צו על-תנאי
בשם העותר:
בעצמו
בשם המשיבה 1:
עו"ד מיכאל סיגל
פסק-דין
השופטת ד' ברק-ארז:
1. העתירה שבפנינו מכוונת נגד מחדלים נטענים של הוועדה המקומית לתכנון ובניה קריות (להלן: הוועדה או הוועדה המקומית), היא המשיבה 1, בעניין מחסנים שנבנו בשטח שעליו עומד בית משותף המצוי בקרית ים (להלן: הבית המשותף). העתירה הוגשה גם נגד בית המשפט לעניינים מקומיים בקרית ביאליק, שצוין בה כמשיב 2. העותר והמשיבים 17-3 הם דיירים בבית המשותף.
2. העתירה כוללת שורה של טענות כלפי התנהלות הוועדה ביחס לבניית מחסנים על-ידי המשיב 4, וכלפי פסק דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים אשר, לטענת העותר, ניתן "בהתאם להגשת כתב אישום לוקה בחסר". יוער, כי העתירה מתייחסת הן למחסן ישן שנבנה לפני כ-16 שנה, ובעניינו הוגש כתב האישום, והן למחסנים חדשים, שהיתר לבנייתם ניתן ביום 22.5.2017. הסעדים שאותם מבקש העותר הם כלהלן: להורות לוועדה המקומית להרוס את המחסן החדש שבנה המשיב 4; להורות על הקטנת המחסן הישן שבנה המשיב 4; להורות על ביטול ההיתר שניתן לבניית מחסנים נוספים; למנוע אפליית דיירים אחרים אשר יבקשו להקים מחסנים בעתיד; וכן להורות לוועדה המקומית להשיב לפניותיו של העותר בעתיד.
3. ראוי לציין כי כבר על פני הדברים ניתן היה להתרשם כי לפחות חלק מן הסעדים המצוינים בעתירה אינם מתאימים לדיון בבית משפט זה. עם זאת, בהתחשב בהליכים קודמים בין הצדדים ואי-בהירות הנוגעת לחלק מן העובדות שפורטו בעתירה, ביום 19.7.2017 הוריתי לוועדה המקומית להגיש תגובה מקדמית לעתירה.
4. בתגובתה מיום 2.8.2017 טענה הוועדה כי טענות העותר כבר נדונו והוכרעו בפני בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית המשפט לעניינים מינהליים, ועל-כן יש לדחותה על הסף. כן נטען כי שניים מהסעדים המבוקשים הם תיאורטיים ועתידיים, וכי את יתר הטענות היה על העותר להעלות בהליכים מתאימים אחרים.
5. בבקשה מיום 20.8.2017 ביקש העותר להגיב על תגובת הוועדה, ולפנים משורת הדין עיינו בבקשתו, שבה הוא התייחס לתגובת הוועדה לגופה. בבקשתו חזר העותר על טענותיו הרבות נגד התנהלות הוועדה וטען לאי-דיוקים עובדתיים בתגובתה לעתירה. כן נטען כי הגשת העתירה לבית משפט זה נועדה למנוע "משיכת זמן מיותרת... מאחר וכלו כל הקיצים" וכי סמכויותיו של בית משפט זה אינן מוגבלות.
6. לאחר שעיינו בטענות שני הצדדים הגענו לכלל דעה כי דין העתירה להידחות על הסף מחמת קיומו של סעד חלופי. אכן, סמכותו של בית משפט זה היא רחבה ביותר, אך דווקא משום כך כאשר קיימת ערכאה שיפוטית אשר מוסמכת לדון בטענותיו של העותר וליתן לו את הסעד המבוקש, לא יידרש להן בית משפט זה בשבתו כבג"ץ (ראו למשל: בג"ץ 4814/15 מחאמיד נ' משרד הפנים, פסקה 4 (7.10.2015)). בענייננו, העותר הגיש שתי עתירות לבית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית המשפט לעניינים מינהליים (עת"ם 61104-05-16; עת"ם 121-12-16), ובהן העלה טענות דומות במהותן לטענות שהעלה בעתירה דנן. שתי עתירות אלה נדחו או נמחקו.
7. לא למותר לציין כי בפסק הדין שניתן בעת"ם 121-12-16 אף העיר בית המשפט המחוזי (סגן הנשיא ר' שפירא) כי על אף שביקש מבא-כוחו של העותר להגדיר את הסעד המבוקש בצורה ברורה, הוא לא עשה כן, וביקש אך "סעד כללי שיורה ל[וועדה] לפעול כחוק". בית המשפט המחוזי אף הציע לעותר לפנות בהליך מתאים לממונה על הבתים המשותפים או להגיש תביעה אזרחית שתתמקד בטענותיו ביחס להשתלטות שלא כדין על הרכוש המשותף.
8. דומה, כי טוב יעשה העותר אם יפעל בהתאם להמלצת בית המשפט המחוזי, במובן זה שיפנה להעלאת טענותיו בהליכים המשפטיים המתאימים לכך. עוד יוער, מבלי לחוות דעה, כי בעתירה עצמה צוינה רשימת סעדים מפורטת, להבדיל מן הסעד הכללי שפורט בעתירה המינהלית שהוגשה לבית המשפט המחוזי, אלא שלא בית משפט זה הוא הפורום המתאים לדון בטענות שהעלה העותר.
9. סוף דבר: העתירה נדחית. בהתחשב במכלול נסיבות העניין אין צו להוצאות.
ניתן היום, כ"ט באב התשע"ז (21.8.2017).
ש ו פ ט
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט ת
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 17057900_A03.doc עכ
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il