עואד אסיל נ. המרכז האקדמי רופין

3 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5788/22 לפני: כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט א' שטיין כבוד השופט ח' כבוב העותר: עואד אסיל נ ג ד המשיב: המרכז האקדמי רופין עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים בשם העותר: עו"ד מוחמד אמון פסק-דין השופט ח' כבוב: עניינה של עתירה זו בבקשת העותרת להורות למשיב, המרכז האקדמי רופין – מכללה אקדמית, "לאפשר לעותרת ולאחרים כדוגמתה אשר נכשלו ביותר מקורס אחד להיבחן במועדים המיוחדים שיקבעו על ידי המשיב". העותרת הינה סטודנטית בשנה השלישית במסלול לימודי חשבונאות וכלכלה. כעולה מכתב העתירה, על-מנת להשלים בהצלחה את לימודיה, נדרשת העותרת לצלוח בחינותיה בשני קורסים אותם למדה במהלך השנה החולפת. בכל קורס, ניגשה העותרת לשני מועדים נפרדים ונכשלה בשני מועדי הבחינות. ביום 06.06.2022, היינו; מספר ימים לפני סיום הסמסטר השני לשנת הלימודים, פרסם המשיב הודעה הנוגעת לשינוי מדיניות בעניין הזכאות ל"מועד בחינה חריג". במסגרת ההחלטה נקבע כי כישלון בקורס אחד יזכה סטודנטים במועד בחינה חריג לצורך שיפור הציון, ואילו כישלון בשני קורסים או יותר לא יזכה במועד בחינה חריג – אלא יאלץ את הסטודנטים לשוב על הקורסים בהם נכשלו במסגרת שנת הלימודים הבאה. עוד נקבע כי על סטודנטים החוזרים על קורסים בשנת הלימודים תשפ"ג החובה לעמוד בדרישות הקורס כפי שיוגדרו בסילבוס המעודכן לשנה זו, וכי כישלון בקורס חוזר יגרור הפסקת לימודים. למעלה מחודשיים לאחר קבלת הודעת המשיב האמורה, פנתה העותרת, ביום 24.08.2022, למשיב בבקשה לאפשר לה להיבחן במועד חריג בשני הקורסים בהם נכשלה. פנייה זו לוותה בפנייה מטעם בא-כוחה, שנשלחה למשיב באותו היום. ביום 04.09.2022, ובהיעדר תשובה לפנייתה, הוגשה העתירה שבכותרת. בעתירתה, ממקדת העותרת טענותיה בסעיף 15(ב) לחוק זכויות הסטודנט, התשס"ז-2007, אשר קובע כי "סטודנט זכאי להיבחן בכל בחינה .. בשני מועדים שקבע המוסד", וטוענת כי פרשנות סבירה לסעיף מחייבת כי כוונת המחוקק היא לא לשני מועדים בלבד אלא – "בכל מועד נוסף שייקבע". עוד נטען כי המשיב מחויב לנהוג בשוויון, וכי המשיב גובה שכר לימודים גבוהה "לפחות כפליים מיתר המוסדות הממשלתיים". טענות אלה, לעניין החובה לנהוג בשוויון, וגובה שכר הלימודים – אינן מבוארות מעבר למילים אלה, והעותרת לא סיפקה הסבר מדוע טענות אלה מעלות או מורידות לעניין ההחלטה על שינוי מדיניות הזכאות לבחינות במועד חריג. לאחר עיון בכתב העתירה וצרופותיה, נחה דעתנו כי דין העתירה להידחות על הסף מחמת היעדר סמכות, שיהוי ואי-מיצוי הליכים; וכן בהיעדר עילה להתערבות שיפוטית. כידוע "הלכה היא, כי מוסד להשכלה גבוהה, דוגמת מכללה או אוניברסיטה, אינו ממלא תפקיד ציבורי על פי דין" (עע"מ 7151/04 הטכניון - מכון טכנולוגי לישראל נ' דץ, פסקה 14 (14.03.2005)). הֲוֵי אוֹמֵר כי, העתירה שבכותרת אינה מופנית כלפי גוף הממלא תפקיד ציבורי על פי דין (בהתאם לחלופה שבסעיף 15ד(2) לחוק יסוד: השפיטה), ועל כן מקרה זה אינו נופל בגדר סמכותנו, ויש לדחות את העתירה, מטעם זה, על אתר. וכפי שכבר נפסק בהקשר אחר: "הלכה היא, כי פעילותם האקדמית של מוסדות להשכלה גבוהה, ובכלל זה החלטות בדבר קבלת תלמידים ללימודים, אינה מהווה משום מילוי תפקיד ציבורי על פי דין (עע"מ 7151/04 הטכניון - מכון טכנולוגי לישראל נ' דץ (טרם פורסם) והאסמכתאות הנזכרות שם; וראו במיוחד בג"ץ 5682/97 אטרי נ' רקטור אוניברסיטת חיפה (לא פורסם)). משכך, אין עניינים אלו נתונים לסמכותו של בית משפט זה לפי סעיף 15(ד)(2) לחוק יסוד: השפיטה. אשר לסעיף 15(ג) לחוק יסוד: השפיטה, הרי פתוחה בפני העותר האפשרות לפנות לבית המשפט האזרחי, ודי בכך על מנת שבית המשפט הגבוה לצדק יימנע מהתערבות" (בג"ץ 9167/05 מלחם נ' ועדת הקבלה לפקולטה לרפואה (6.10.2015)). אשר לשיהוי שדבק בעתירתה של העותרת. כזכור, ההודעה מטעם המשיב נשלחה לכלל ציבור הסטודנטים ביום 06.06.2022, ולטענת העותרת, היא לא קיבלה את ההודעה במועד זה. בכתב העתירה לא ננקב מועד מדויק בו קיבלה העותרת את הודעת המשיב. אין בידינו לקבל טענת העותרת שלא קיבלה את ההודעה במועד, מבלי שסיפקה כל ראיה או נימוק משכנע לכך. אשר על כן עתירתה לוקה בשיהוי ניכר, שכן כידוע בית-משפט זה, אינו מגיש סעד למי שישן על זכויותיו (בג"ץ 4129/22 ל.לוי נדל"ן בע"מ נ' משטרת ישראל, פסקה 8 (23.06.2022) (להלן: עניין ל. לוי)). בהמשך לכך, ובשים לב לעובדה שעד ליום 24.08.2022 לא פעלה העותרת בכל אפיק נגד החלטת המשיב – ניתן רק להניח כי בתקופה זו ניגשה העותרת לבחינות, על שני מועדיהן, בהן נכשלה ומאותה עת שמה יהבה בביטול שינוי המדיניות. אשר לאי-מיצוי ההליכים. כאמור, ביום 24.08.2022, פנתה העותרת בפנייה עצמאית למשיב, במקביל לפנייה באמצעות בא-כוחה. לשון אחר, פנייתה העצמאית של העותרת למשיב לא הוגשה מתוך ניסיון כֵּן להגיע לפתרון מול המשיב, שכן העותרת כבר החלה לפעול באפיק משפטי בטרם ביררה מול המשיב את עניינה הפרטני. בסופו של דבר, כאמור, הוגשה העתירה ביום 04.09.2022, היינו; בחלוף פחות משבועיים מפנייתה הראשונה והאחרונה של העותרת למשיב. כידוע, מיצוי הליכים אינו בגדר שלב טכני אלא מהותי – ניסיון כֵּן ללבן את הסוגיה ולפתור המחלוקת. ניסיון כֵּן לא ניתן למצוא במקרה דנא, אלא 'יריית פתיחה' להליך המשפטי, הבולט עוד יותר משליחת מכתב מבא-כוחה של העותרת יחד עם פנייתה הראשונה למשיב. בנסיבות אלה, מצאנו כי לא מוצו ההליכים מול המשיב, וראוי היה כי העותרת תפנה בשנית למשיב בטרם הגשת עתירתה (עניין ל.לוי, פסקה 9). ומעניין לעניין. העותרת מצביעה על סעיף חוק אשר מקנה לכל סטודנט זכות לגשת לשני מועדי בחינה בלבד, ומציעה כי פרשנות "סבירה", כלשונה, שתוביל לשינוי לשון הסעיף. לשיטתה, לכל סטודנט הזכות לגשת, לא לשני מועדי בחינה, אלא לכלל המועדים שיקבעו במוסד האקדמי בו הסטודנט רשום. מסקנה זו, לכל הפחות אינה תולדה של פרשנות סבירה ומובנת מאליה, לא כל שכן של לשון החוק. העותרת לא סיפקה אף נימוק או בסיס נורמטיבי לטענה מרחיקת לכת זו אשר סופה להשפיע על כלל ציבור הסטודנטים והסטודנטיות בישראל. לצורך חיזוק טענה זו, הוסיפה העותרת לטעון לחובת המשיב לנהוג בשוויון, מבלי לפרש מדוע שינוי מדיניות הזכאות למועדים חריגים יש בו משום סטייה משוויון בין הסטודנטים. לבסוף, הוסיפה העותרת לטעון כי שכר הלימודים המשולם למשיב הינו גבוה מזה הנהוג ביתר המוסדות להשכלה גבוהה בישראל. ניתן אך לקוות כי לא משתמע מדברי העותרת כי כוונתה שהתמורה הראויה על עלות כספית גבוהה במוסד להשכלה גבוהה - הינה הקלה בתנאי הבחינות ביחס למוסדות אחרים. ומאסופת הטענות המובאת לעיל, לא עומד טעם אחד מבורר להתערבות בית משפט זה בשיקול דעת המשיב בקביעת מדיניות זכאות גישה לבחינות. זאת, ביתר שאת מכיוון שמדיניות זו עולה בקנה אחד עם סעיף החוק אליו מפנה העותרת בעצמה. סוף דבר: העתירה נדחית אפוא על הסף ובהעדר כל עילה להתערבות שיפוטית. בנסיבות העניין, ומשלא התבקשה תגובה – אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏ט' באלול התשפ"ב (‏5.9.2022). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 22057880_C01.docx מא מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1