אבישי יעקב נ. סהר ציון חברה לביטוח בע"מ

פסק-דין בתיק ע"א 5782/05 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 5782/05 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופטת ד' ברלינר המערערים: 1. אבישי יעקב 2. דגי איכות בע"מ 3. פלגי הדן בע"מ נ ג ד המשיבה: סהר ציון חברה לביטוח בע"מ ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, מיום 2.5.05, בתיק אז' 1308/01, שניתן על ידי כבוד סגן הנשיא טימור ידין תאריך הישיבה: י"א בחשון התשס"ז (02.11.06) בשם המערערים: עו"ד משה קפלנסקי בשם המשיבה: עו"ד מור תגר עו"ד תגר מרדכי פסק-דין השופט א' א' לוי: רקע עובדתי 1. למערערים אשר עסקו בגידול, שיווק ומכירת דגים למאכל, היתה חווה לגידול דגים בכלובים בנמל אשדוד. בסערה שהתרחשה בתאריך 20.2.01, שטפו הגלים רכוש השייך למערערים על החוף, וכן את המתקנים והדגים שהיו בים. הפוליסה שהנפיקה המשיבה למערערים לשנת 2001 הוצאה כחודש לאחר קרות הנזק, ואין מחלוקת כי לא נאמר בה שהכיסוי הביטוחי חל גם על הכלובים ומלאי הדגים שבים. חרף זאת, גרסת המערערים היא שבמהלך שנת 2000 הם החלו להגדיל את מספרם של הכלובים ואת מלאי הדגים באופן משמעותי, ועל כן החל תהליך של חיתום לעניין פוליסה מתאימה. נטען, כי הדבר נעשה על ידי סוכן הביטוח, ובעקבות כך נשלח סוקר כדי להעריך את שווי הרכוש. טענת המערערים היא אפוא, כי נוסחה של הפוליסה לשנת 2001, שכאמור הוצאה לאחר קרות הנזק, אינו משקף נאמנה את היקפו של הרכוש המבוטח, ועל כן הם עתרו לחייב את המשיבה לשלם להם פיצוי על נזקיהם – הן אלה שהתרחשו על היבשה והן אלה שנגרמו בים. פסק דינו של בית משפט קמא 2. בית המשפט המחוזי, בהסכמת הצדדים, החליט לדון ולהכריע תחילה בשאלת החבות, קרי, אם הביטוח כלל גם את הציוד ומלאי הדגים שבים, ובהמשך, וככל שיידרש, להכריע גם בשאלת שיעור הנזק. לאחר שבחן את ראיות הצדדים, קבע בית המשפט המחוזי, כי לא עלה בידי המערערים להוכיח שהם ביקשו להרחיב את הכיסוי הביטוחי כך שיכלול גם את הרכוש שבים, ובעקבות זאת דחה את התביעה כולה, וחייב את המערערים בהוצאות המשיבה ושכ"ט עו"ד בסך 100,000 ש"ח. נימוקי הערעור 3. בפתח דבריהם, טענו המערערים כי שגה בית-משפט קמא עת הסיק מן ההסכמה הדיונית שהושגה בין הצדדים, כי הם זנחו את תביעתם בכל הנוגע לרכוש היבשתי. לטענתם, כל שהוסכם הוא כי בשלב הראשוני תידון שאלת החבות בלבד, ותו לא. לגופם של דברים טוענים הם, כי הפוליסה שהופקה עבור שנת 2001 – לאחר קרות הסערה – הינה פוליסה חדשה, אשר אינה מהווה המשך ישיר לפוליסות הקודמות. את כוונת המשיבה לבטח במסגרתה של פוליסה זו גם את הציוד שבים, למדים המערערים מעצם עריכתו של סקר הרכוש החדש בתאריך 25.1.2001. עוד טוענים המערערים, כי כיוון שהמשיבה לא יידעה אותם בדבר החריגים המנויים בפוליסה, ובהם גם הסערה הנדונה, היא מנועה מלהסתמך על קיומם ועליה לפצותם. נוסף לכך, מלינים המערערים כי לא הועבר לידיהם כתב ביטוח זמני עבור התקופה שבין מועד סיומה של הפוליסה הקודמת - 31.12.00 - ועד למועד בו הועברה לידיהם הפוליסה החדשה - 21.3.01. ועוד, המערערים מייחסים משמעות ראייתית רבה לכך שלא נמצא בידם העתק מן הפוליסה בעת שארע מקרה הביטוח, וטוענים כי הדבר מצדיק, מניה וביה, את העברת נטל הראיה למשיבה כדי שזו תוכיח כי היא פטורה מאחריות. עוד משיגים המערערים על כך שהערכאה קמא העניקה משקל רב מדי לאמירות המעידות, כביכול, על ידיעתם אודות העדר הכיסוי הביטוחי לרכוש שבים. עוד נטען, כי הם לא ביטחו את הרכוש המצוי בים עובר לשנת 2001, בשל העלות הגבוהה הכרוכה בכך, ולא בשל כך שלא נמצאה אף חברת ביטוח שהייתה מוכנה לעשות כן. את טענתם זו תומכים המערערים בפוליסת ביטוח לשנת 2002, אשר הפיקה עבורם אליהו חברה לביטוח בע"מ, המקיפה את גם הרכוש שבים (מוצג 7 למוצגי המערערים). דיון 4. נקדים ונאמר, כי דחיית התביעה כולה על ידי בית משפט קמא היתה שגויה, הואיל וגם אם החליט להעדיף את גרסת המשיבה לעניין היקפו של הביטוח, עדיין נותרה שאלת שיעור הנזק שנגרם, אם בכלל, לציוד שעל המזח. מאידך, בשאלת היקפו של הביטוח, מסקנתנו לאחר שבחנו את טענות הצדדים בכתב ועל-פה, היא שלא הוכחה בפנינו עילה לשנות מהתוצאה אליה הגיעה הערכאה הראשונה. לעניין זה נזכיר כי מרביתן של השגות המערערים מכוונות כנגד ממצאים שבעובדה, וכידוע ההלכה הנוהגת היא כי מידת התערבותו של בית משפט שלערעור בתחום זה מצומצמת, והיא יוחדה למקרים בהם מתגלה בפסק הדין פגם היורד לשורשו של עניין או כאשר הממצאים אינם מבוססים על פניהם (השוו ע"א 78/84 עזבון המנוח חג' קאסם אחמד סווילם נ' פתחיה בדווי אלג'ילאני, פ"ד מב(2) 142, 145; ע"א 3601/96 בראשי נ' עזבון המנוח קלמן בראשי ז"ל, פ"ד נב(2) 582, 594). אינני סבור כי עניינם של המערערים נמנה על חריגים אלה, נהפוך הוא, להשקפתי, נוכח הראיות שהונחו בפניו, לא היה יכול בית משפט קמא להגיע לתוצאה שונה מזו אליה הגיע. להלן אפרט את הנמקתי: א) מר איתי רביד, שהגדיר את עצמו כסוכן הביטוח של המערערים, מסר בתצהירו לבית המשפט, כי "בשום שלב במהלך שנות ביטוחם באמצעותי לא היתה ל[מערערים] סיבה להאמין או לחשוב שהציוד ומלאי הדגים שבים מבוטח בחווה באשדוד, נהפוכו (כך במקור), לאורך כל הדרך נאמר להם מפורשות ובמועדים שונים ... שאין להם כיסוי ביטוחי לציוד ומלאי כאשר הם מצויים בים" (ראו סעיף 5 לתצהיר). על דברים דומים חזר העד בעדותו בבית המשפט, כאשר תאר את המפגש שהתקיים ביום 25.1.01 לרגל עריכתו של סקר סיכונים חדש ("חזרנו והדגשנו שהציוד בים אינו מבוטח ואף לא היה מבוטח. אני דיברתי והשמאי חיזק את דברי", ראו עמ' 13 וכן עמ' 17 לפרוטוקול הדיון). ובעמ' 17 הוסיף העד: "רק לאחר האירוע פנה אלי ישראל אמיר וביקש לברר אפשרות לביטוח ימי באשר לציוד שתחת המים", "אני אמרתי במפורש שהציוד במים איננו מבוטח". העד תאר את מאמציו לאתר בשנים 97 ו-98 חברות שיאותו לבטח את הציוד שבים, וכאשר נמצאה כזו (אטלס ביטוחים), והוא שלח למערערים את הטפסים הדרושים, הם לא השיבוהו דבר. ב) מי שניהל את סוכנות הביטוח והיה נציג חברת סהר, מר יורם סקיאן, העיד כי הוא שלח את הסוקר בינואר 2001 מתוך הנחה כי מדובר בחידוש פוליסה בתנאים של זו שקדמה לה בשנת 2000 ("אנחנו הבנו כי מדובר רק בחידוש פוליסה לפי התנאים של השנה שעברה", עמ' 20). ג) מר רביב לדנסברג, שמאי, שהשתתף בעריכת הסקר של שנת 2001, חיזק את גרסתו של איתי רביד, לאמור "הסוכן אמר למבוטחים על ידי באתר שאין להם כל ביטוח לדגים", והעד הוסיף כי הוא עצמו המליץ למשיבה "שלא לבטח כל ציוד בים". ובאשר למטרת הסקר כפי שהוגדרה על ידי המזמינים, השיב לנדסברג: "צויין במפורש שעלי לבדוק רק סכומי ביטוח המופיעים בפוליסה הקודמת שנערכה. עפ"י פוליסה קודמת לא היו כלל דגים באשדוד". ד) ואם תאמר כי דברי העדים שהובאו עד כה, הם דברים של בעלי-עניין, כיצד ניתן ליישב את העובדה כי גם מעשיהם של המערערים ואמרותיהם לאחר קרות הנזק, אינם תומכים בגרסתם. וכך לדוגמה שלחו המערערים, עם שוך הסערה, רשימה לסוכן הביטוח ובה פרטי הנזק, ולא כללו בה את הציוד והדגים שהיו בים (ראו נספח ח' לתצהיר יובל איתי, מוצג 3 למוצגי המשיבה). יתרה מכך, בראיון שהעניק בנו של מערער 1 לעיתון "מעריב", הוא אמר "אבל בדגים אכלנו אותה" (עמ' 9 לפרוטוקול). בתכתובת שניהלו המערערים עם רשויות המדינה השונות, הם ציינו כי לא נמצאה ולו חברת ביטוח אחת אשר הייתה מוכנה לבטח את הרכוש והדגים שבים (מוצגים 9 ו-10 למוצגי המשיבה), וכתוצאה מכך, רכוש זה לא בוטח כלל. וכך לדוגמה הם כתבו למשרד החקלאות (ראו נספח ו' למוצג 1 של מוצגי המשיבה): "הכלובים והדגים לא היו מבוטחים.בזמנו בדקנו את עניין הביטוח ולאור העובדה שנדרש מאיתנו ביטוח ימי מיוחד שהתאפיין בעלויות פרמיה ובגובה השתתפות עצמית גבוהים במיוחד, החלטנו, בלית ברירה, לא לבטח". דברים דומים עולים מעיון בדו"ח כספי שנערך על ידי רואה חשבון מטעם המערערים ליום 31.12.2000 (ראו מוצג 8 של המשיבים). בדו"ח זה, שנערך בחודש יוני 2001, הוערך הפיצוי אשר עשוי להתקבל מהביטוח בעקבות הסערה בסכום של 600,000 ש"ח בלבד, סכום שהנו רחוק משיעור הנזק שנגרם להם בים, ובאותו עמוד נאמר עוד: "מלאי הדגים שבכלובים אינו מבוטח ב'קרן לנזקי טבע בחקלאות' או כל ביטוח אחר". ה) במהלך הדיון בבית-משפט קמא, הודה מערער 1 כי אין בידו כל מסמך בכתב המעיד על בקשתו להרחיב את היקף הביטוח לרכוש שבים, וכי לא העביר לידי הסוקר פרטים אודות מלאי הדגים (עמ' 4 ו-7 לפרוטוקול). אף בנו של מערער 1, עינם אבישי, אשר נכח בעת ביצוע הסקר, העיד כי מלאי הדגים לא נספר במהלכו (עמ' 9 לפרוטוקול). נוכח כל אלה, לא היה מקום לשעות לטענתם לפיה דבריהם הוצאו מהקשרם, שכן מכלול פעולותיהם מעיד על ידיעתם כי רכוש זה לא היה מבוטח בעת ההיא. ו) קיומה של פוליסה המבטחת את הציוד המצוי בים לשנת 2002, אינה מעלה ואינה מורידה לעניין יכולתם של המערערים לקבל פוליסה מעין זו עבור שנת 2001, ובניגוד לטענת המערערים, לא ניתן להסיק הימנה דבר. השאלה השנויה במחלוקת אינה מה עשו המערערים לאחר קרות הסערה, אלא אם ניתן היה לבטח את הדגים עובר לה. על כך השיב, כאמור, מערער 1 במכתב ששלח לראשי ענף הדיג: ".. לא נמצאה בארץ חברת ביטוח שהייתה מוכנה לבטח את הציוד" (מוצג 9 למוצגי המשיבה). 5. נוכח האמור, וגם אם נכונה טענת המערערים כי למשיבה עבר הנטל להוכיח כי אינה חבה על פי הפוליסה, סבורני כי עניין זה הוכח כדבעי. מכאן מסקנתי הנוספת, כי מתייתר הדיון בטענותיהם האחרות של המערערים, ולפיכך, ולצורך ההכרעה בשאלת החבות על פי הפוליסה, סבורני כי דינו של הערעור להדחות. עם זאת, בית המשפט המחוזי לא דן כאמור, וממילא לא הכריע, בתביעת המערערים ביחס לשיעורו של הנזק שנגרם לציוד היבשתי וגובה הפיצוי, ולצורך כך יוחזר הדיון לערכאה קמא להשלמה. בנסיבות אלו, ונוכח התוצאה אליה הגעתי, אני מציע להותיר את סכום ההוצאות שנפסק על ידי בית המשפט המחוזי על כנו, אולם הוא יכלול גם את ההוצאות בערכאתנו. ש ו פ ט השופט ס' ג'ובראן: אני מסכים. ש ו פ ט השופטת ד' ברלינר: אני מסכימה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' א' לוי. ניתן היום, ט"ז בכסלו תשס"ז (07.12.06). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05057820_O05.doc אז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il