בבית המשפט
העליון בירושלים
רע"א 578/95
בפני: כבוד
השופט ת' אור
כבוד
השופטת ט' שטרסברג-כהן
כבוד
השופטת ד' ביניש
המערער: מורג
גבריאל
נגד
המשיבים: 1.
קריתי בנימין, עו"ד מנהל עיזבון המנוחה אליס
המר ז"ל
2.
שקל משה, עו"ד מנהל עיזבון המנוחה אליס
המר ז"ל.
3.
המר חיה
4.
שחם מיכל
5.
בן משה עדנה
6.
מיטלר דוד
7.
מיטלר סילביה
8.
מיטלר יוטה
9.
מימון דוד
תאריך הישיבה: ו' בטבת
תשנ"ז (16.12.96).
בשם
המערער: עו"ד סהר אלון
בשם המשיב 1: : עו"ד קריתי
בשם
המשיב 2: עו"ד שוחט
בשם
המשיבים 3-7: עו"ד דלמן
בשם
המשיב 9: עו"ד גולן ועו"ד פרי
פסק-דין
השופטת ט' שטרסברג-כהן:
זוהי בקשת רשות ערעור שאנו מורים בזה כי תדון
כערעור. ב"כ המשיבים 3-7 בקשו לאפשר להם להוסיף טעונים בכתב אם יוחלט לדון
בבקשה כבערעור. לאחר שעיינו בכל הטענות בכתב ושמענו השלמת טעון בעל-פה, אין אנו
מוצאים מקום לטעונים נוספים בכתב.
עיקרי העובדות
1. המנוחה אליס המר הותירה אחריה צוואה. בצוואה
זו, מיום 12.7.88, מפרטת המנוחה את יורשיה, את חלקיהם, ועוד מוסיפה על הוראות אלה
הוראות שונות. החשובות שבהן לענייננו:
"2. א.
...
ב.
...
ג. מנהל העיזבון שלי ימכור את הבית והמשק... ברמות
השבים בתוך שנה מיום מותי.
ד. באם אחד מנכדיי ירצה לרכוש את
הבית והמשק... ברמות השבים, תהא לו זכות קדימה לגבי צדדים שלישיים, והוא ישלם ליתר
היורשים את חלקם."
2. לימים מונו לעיזבונה של המנוחה שני מנהלי
העיזבון, הם המשיבים 1 ו2- בבקשה זו. השניים פנו במסגרת תפקידם זה לבית המשפט קמא
במספר הזדמנויות, בבקשות לקבלת הוראות לעניין ניהול העיזבון. לעניין מכירת המשק
הורה אותם בית המשפט, כי יקוים הליך של מכרז, ובעקבותיו הליך של התמחרות. ואמנם,
השניים פנו לציבור במעין מכרז (שיכונה להלן - המכרז), בו הם מבהירים שתוצאותיו
כפופות עדיין לזכות הקדימה של נכדי המנוחה על פי האמור בצוואתה.
בסופו של ההליך שקבע בית המשפט קמא (מכרז
והתמחרות) הייתה הצעתו של מר מימון (הוא המשיב 9 בענייננו) הגבוהה ביותר, ואף
הייתה גבוהה באורח ניכר מהערכתו של השמאי מטעם בית המשפט. או-אז ראה המבקש - אחד
מנכדיה של המנוחה - לממש את זכותו על פי צוואתה, והודיע למנהלי העיזבון (אם גם
באיחור מה, אשר אינו עוד ממין העניין כאן) על כוונתו לעשות כן. בהצעתו הוסיף ואמר:
"למעלה
מהצורך, אני מבקש לידע אתכם כי אני מבקש לממש את זכותי, לרכוש את הנכס בעצמי, גם
כנאמן עבור אחר או אחרים כפי שאמצא לנכון לעשות."
עוד יצוין, כי אין חולק על כך שהמבקש מתגורר
בבית נשוא המחלוקת עם משפחתו, וכי איש מבין נכדיה האחרים של המנוחה אינו חפץ לממש
את זכות הקדימה המעוגנת בצוואתה.
לנוכח התנגדותם של שאר נכדיה של
המנוחה (אשר על טעמי התנגדותם עוד אעמוד להלן) פנו שוב מנהלי העיזבון לבית המשפט
קמא, שקבע בזו הלשון:
"...לאור
האמור לעיל ולאחר ששקלתי טענות הצדדים ומטעמי צדק, החלטתי לראות בזוכה על פי
המכרז, מר דוד מימון [המשיב 9], שהוא זכאי לרכוש את הנכס על פי ההצעה הגבוהה
שניתנה לו... שהיא לטובת העיזבון, ואני דוחה את בקשתו של המשיב -1יורש [הוא המבקש
בענייננו] באשר הצעתו לא עמדה בתנאים הנדרשים המקבילים להצעתו של המציע האמור, וכן
הצעתו הייתה מסויגת."
על החלטה זו נסובה בקשת רשות הערעור, שראינו לדון
בה כבערעור.
בית המשפט קמא
3. שני טעמים עיקריים הביאו את בית המשפט קמא
למסקנתו. ראשית, בית המשפט סבר ש"כוונת המצווה היא לאפשר לאותו יורש-נכד
המתגורר בנכס, לרכוש הוא עצמו את הנכס על פני יורשים אחרים וכך שהנכס לא יעבור
לידי ידיים זרות...". מכיוון שכך, פירש בית המשפט את זכות הקדימה המעוגנת
בצוואת המנוחה כזכות שחלה אך על הצעה לרכישה בשם אותו הנכד בלבד; הצעתו של המבקש,
אם כן, לא עמדה בתנאי זה, וממילא - לא נמצאה על-ידי בית המשפט קמא ראויה למעמד
המיוחד אותו קבעו הוראות צוואתה של המנוחה. טעם שני בגינו ראה בית המשפט לדחות את
הצעתו של המבקש, הוא שיכולת המימון של המבקש מוטלת בספק, ושאין בטחון שרשויות המס
תכרנה בהצהרותיו של המבקש לעניין רכישה בנאמנות עבור אחר; מטעם זה, שב וקבע השופט
קמא, אין הצעתו של המבקש זהה להצעתו של הזוכה במכרז, שכן קבלת הצעתו של המבקש
חושפת את שאר היורשים לסיכון של התדיינות נוספת ומיותרת בעתיד.
טענות הצדדים בבית משפט זה
4. פותח המבקש וטוען, כי נימוקו השני של בית
המשפט קמא - הנימוק על-פיו אין הצעתו של המבקש שוות ערך להצעתו של המשיב 9 שזכה
במכרז - לא ברור מאין בא, ועל-כל-פנים לא נדון כלל בבית המשפט קמא, וכלל לא היה
במחלוקת. לטענתו, המחלוקת היחידה שנתגלעה בין מנהלי העיזבון, ושנדונה בפני בית
המשפט קמא, הייתה אם פירושה של הצוואה מאפשר למבקש לרכוש את המשק והבית - תוך
ניצול זכות הקדימה - גם ביחד עם אחר ועבורו, או שמא רק בעצמו. נימוקו הנוסף של בית
המשפט, אם כן, אין לו על מה לסמוך, באשר אף העובדות עליו הוא מבוסס לא הוכחו
מעולם, פשוט משום שלא נטענו על-ידי מי מהצדדים.
המבקש מפנה לס' 6.3 בהצעתו לרכישת הנכס,
שלשונו:
"במקרה
ואכן תובא השאלה [האם רשאי המבקש לעשות שימוש בזכות הקדימה שלו בצוואה גם כשהוא
קונה ביחד עם אחר או בעבורו] להכרעה שיפוטית, הרי שלא יהא בכך כדי לפגוע בהצעתי
לרכוש את הנכס בעצמי, אלא שרכישה כאמור תהיה עבורי בלבד."
המסקנה המתבקשת מדברים אלה, לטענת המבקש, היא
שלכל היותר היה על בית המשפט לשלול את תוקפה של הצעתו ככל שהיא נעשתה אף בשם אחר,
ואולם אין כל טעם לשלילת ההצעה החלופית שביטויה הובא לעיל.
בהמשך הדברים שב ומבהיר המבקש, כי כוונתה של
המנוחה הייתה לאפשר לו ליהנות מהפריבילגיה על פני צדדים שלישיים אפילו רצה לרכוש
את הנכס ביחד עם אחר, כי אין בהצעתו כדי לפגוע כהוא זה בשאר היורשים, כי אין
בהצעתו משום חוסר תום לב, וכי - בתגובה לאחת מטענות המשיב 9 - אין מקום להחיל
בענייננו את דיני המכרזים על המכרז נשוא המחלוקת.
המבקש שב ומדגיש את רצונו הכן להמשיך ולהתגורר
- ביחד עם משפחתו - בבית נשוא המחלוקת. לטענתו, מטרת מעורבותו של גורם אחר הינה אך
להקל על מימון העסקה; הוא מוסיף וטוען, שעתה יש ביכולתו הכלכלית לממן את העסקה
בעצמו, וכי מן הראוי - על פי כוונת המנוחה - לאפשר לו לעשות כן.
5. עמדות המשיבים אינן עשויות מקשה אחת. המשיבים
3-7 - הלוא הם שאר יורשיה של המנוחה - מתנגדים לבקשתו של המבקש. הם חוזרים על
עיקרי נימוקיו של בית המשפט קמא, ומדגישים כי ייצאו נפסדים אם ייענה בית משפט זה
לבקשת המבקש, שכן אין הם יכולים לדעת על פי הצעתו ממי יקבלו את חלקם (המבקש עצמו,
או "אחר" אלמוני) ומתי. כן מוסיפים הם, שאין בבקשה זו אלא ניסיון נוסף
להאריך את משך ההליכים, ואגב כך להגדיל את נזקיהם שלהם, וכי יש לדחות ניסיון זה.
6. המשיב 9 - הוא הזוכה במכרז - מתנגד אף הוא
לבקשתו של המבקש. גם נימוקיו שלו מחזיקים אחרי נימוקיו של בית המשפט קמא - המבקש
לא עמד בתנאי הצוואה (כשזו מפורשת בדרך שבה בחר לפרשה בית המשפט קמא); המבקש מנסה
לעשות שימוש לרעה ושלא בתום לב באמור בצוואה, עת הוא מנסה לרכוש את הנכס בעבור
אחר: מן הסתם, אותו אחר מוכן לשלם יותר מהמחיר שהמשיב 9 התחייב לשלם (שאם לא כן,
מדוע יסכים למחיר נמוך יותר המבקש, שזכאי לחלקו בנכס אם יימכר למשיב 9?), ואם אמנם
כך הוא, הרי שהמבקש מנסה להתעשר שלא כדין על חשבונם של שאר היורשים. כן מעלה המשיב
9 טיעונים מתחום דיני המכרזים, שעיקרם - המשיב 9 הוציא הוצאות ניכרות על מנת לזכות
במכרז; כמובן, היה מודע לזכות הקדימה שיש לנכדי המנוחה, והוא לקח סיכון זה
בחישוביו, אלא שלא היה אמור לכלול בחישוביו אף שימוש חריג זה בזכות הקדימה האמורה;
היענות לבקשתו של המבקש תותיר את המשיב 9 נפסד, אם כן, ללא צידוק ראוי לכך.
7. המשיבים 1 ו2- הינם מנהלי עיזבונה של המנוחה.
המשיב 1 אינו מביע עמדה ברורה בשאלה שבמחלוקת, אך מעלה סוגייה שונה - לטענתו,
לנוכח התמשכות ההליכים ועיכוב הביצוע, יש להתנות את מכירת הנכס - למבקש או למשיב 9
- בשערוך הסכום שנקבע במכרז המקורי. המשיב 2 אף הוא מבקש להבטיח את זכויות היורשים
כולם, וזאת בדרך של עריכת מכרז חדש; עוד הוא מבקש, לקבל את טענותיו של המבקש
לעניין פרשנות צוואת המנוחה, וזאת משום ש- "ככל הנראה ניתן יהיה לבנות שש עד
שמונה יחידות דיור במקרקעי העיזבון, וככל הנראה, אף אחד מנכדי המנוחה אינו מעוניין
ואינו מסוגל ליזום באשראי עצמי בניה בהיקף הנ"ל."
מעמדו של המשיב 9
8. מעמדו של המשיב 9 - הזוכה במכרז - שונה מזה של
שאר הצדדים להליך זה. שהרי אין לו כל קשר עם המנוחה או עם עיזבונה, זולת הקשר
שנוצר בעקבות הצעתו במכרז. זכויותיו - כמו גם חובותיו - יונקות, אם כן, ממסמך
המכרז (שכותרתו - "הזמנה להציע הצעה לרכישת נכס ברמות השבים"), עליו חתם
המשיב 9 עם הגשת הצעתו. וזו לשונו של סעיף 12 לאותו מסמך:
"מובהר
בזאת כי על פי צוואת המנוחה אליס המר ז"ל ("הצוואה") לכל אחד מן
היורשים ע"פ הצוואה זכות קדימה לרכישת הנכס וזאת במחיר הגבוה ביותר שיוצע
למנהלי העיזבון עבור הנכס ע"י מי שאינו יורש כאמור. מבלי לגרוע מן האמור
בסעיף 11 לעיל [הבהרה שאין המסמך בגדר הצעה, אלא הזמנה להציע הצעות, על המשתמע
מכך], בכל ההליכים עד לכניסתו לתוקף של הסכם למכירת הנכס כאמור, לכל אחד מן
היורשים כאמור הזכות ליתן הצעה השווה להצעה הגבוהה ביותר כפי שתהיה קיימת מעת לעת
ובמקרה זה ובהעדר הצעה גבוהה יותר, יהיה אותו יורש/ים זכאים לרכוש את הנכס במחיר
זה."
מקטע זה עולה, כי המשיב 9 היה ער ומודע
לאפשרות של מימוש זכות הקדימה על-ידי מי מהיורשים. לעניין היקפה של זכות קדימה זו
- אין בדברים האמורים אינדיקציה של ממש שיש בה כדי ליצור מצג כאילו זכות הקדימה
הזו מסויגת בדרך כלשהי. המשיב 9 לא יכול היה לפתח ציפייה סבירה שזכות הקדימה לנכדים
בצוואתה של המנוחה תהיה מסויגת יותר מהאמור בצוואה. שמע מניה - גדר הסתמכותו
הסבירה של המשיב 9 אינו אלא גדר הפירוש של היקף זכות הקדימה בצוואה.
מן האמור לעיל יוצא, שאין לדיני המכרזים
ולענייננו ולא כלום - לאו דווקא משום שאין להחילם בענייננו (אם במישרין ואם בדרך
של היקש) - אלא פשוט משום שאין הם יכולים לקדם את הדיון בשאלה היחידה שבמחלוקת
משפטית - מהי הפרשנות הראויה לצוואת המנוחה, ובפרט לזכות הקדימה הקבועה בה.
פרשנות הצוואה והצעתו של המבקש
9. כך פירש בית המשפט קמא את ההוראה הרלבנטית
בצוואתה של המנוחה:
"על-כן
נראה לי כי הכוונה הייתה ללא ספק, שאם אחד הנכדים יבקש להמשיך ולהחזיק בנכס אבותיו
וכך להמשיך בשושלת, שמורה לו הזכות לעשות כן. ואולם אם כל מטרתו ברכישה הינה למכור
מיד לאחר הקניה, תוך פגיעה ביתר היורשים, לא ניתן להעלות על הדעת, כי פירוש כזה
הוא לפי אומד דעתם של המצווים."
המבקש, מאידך גיסא, משליך יהבו בראש ובראשונה
על לשונו של סעיף 2(ד) בצוואת המנוחה, הוא הסעיף המעניק את זכות הקדימה לנכדי
המנוחה ביחס לצדדים שלישיים. לטענתו, אין הוראת הסעיף מכילה כל מגבלה או סייג על
זכות הקדימה שבה, ואין זה מן הראוי שבית המשפט יוסיף סייג מקום שם המנוחה - מנסחת
הצוואה - לא ראתה להוסיף סייג שכזה.
דומה, שלא יהיה זה מן הצורך לשוב ולבחון כאן
את ההלכות הידועות לעניין פרשנות צוואה, ובפרט את הוראתו של ס' 54(א) לחוק הירושה
תשכ"ה1965-, שכן איני סבורה שיש סתירה בין אומד דעתה של המנוחה כפי שהיא עולה
מלשונה של הצוואה, לבין אומד דעתה של המנוחה כפי שהיא משתמעת מן הנסיבות.
10. לשונה של הצוואה ברורה היא וכך גם תכליתה.
הצוואה מבקשת להבטיח שתי מטרות: הראשונה, שוויון מלא בין נכדי המנוחה, והשניה,
ניסיון להותיר את המשק והבית "בתוך המשפחה"; מבין שתי מטרות אלה, ברור
הוא שהמנוחה העדיפה את הראשונה, שהרי לו העדיפה את השניה, יכולה הייתה לקבוע
הוראות שתבטחנה אותה (כמו, למשל, למנוע את מכירת הנכס, וליצור הליך התמחרות
"פנימי" בין היורשים בלבד). זוהי כוונת המנוחה, כפי שזו עולה מלשונו של
ס' 2(ד) הנ"ל, ואף כפי שהיא עולה מ "בדיקת הצוואה כולה על כל הוראותיה,
כפי שהן משתלבות זו בזו" (דברי השופטת ביניש בע"א 5500/94 בלאו נ'
פרידמן (טרם פורסם), פסקה 6 לפסק הדין; וכן ראו האסמכתאות המצוטטות שם) לא
מצאתי דבר בנסיבות המקרה שיש בו כדי להציג את כוונתה של המנוחה באור שונה.
המשימה הניצבת בפני פרשן הצוואה ברורה, אם כן
- יש לפרשה כך שייווצר שוויון בין נכדיה של המנוחה, ובמידה שהדבר ניתן - ללא פגיעה
בשוויון - להותיר את הנכס ברשות המשפחה. יש לבחון את שתי האפשרויות הניצבות בפני
מנהלי העיזבון - מכירת הנכס למשיב 9, שזכה במכרז, או מכירתו למבקש - ולראות באיזו
מידה מגשימה כל אחת מהן את המטרות הנ"ל.
שוויון בין נכדיה של המנוחה
11. מכירת הנכס למשיב 9 תקיים, כמובן, שוויון מלא
בין הנכדים, שהרי כל סכום שיתקבל ממנו יחולק בין הנכדים בחלקים שווים, על פי הוראת
המנוחה בצוואתה. האם מכירתו של הנכס למבקש תפגום בשוויון בין הנכדים?
אם יימכר הנכס למבקש, ישלם המבקש לנכדים
האחרים את חלקם, בסכום זהה לחלקם מפדיון מכירת הנכס למשיב 9. אף הוא עצמו יזכה
בסכום דומה (שכן יותיר את הנכס בבעלותו, אך ישלם לכל שאר היורשים את חלקם). על מה
ילינו שאר הנכדים? אמנם נכון הוא, שהמבקש ייהנה מכך שהוא מתגורר בנכס - הנאה שתהיה
מנת חלקו בלבד; אך האם לא זו הייתה כוונת המנוחה? והאם לא יכול היה כל אחד מהם
לעשות שימוש דומה בזכות הקדימה שלהם?
12. טוען המשיב 9, שבמכירת הנכס למבקש תהיה גם תהיה
פגיעה בשוויון בין היורשים. לטענתו, ברור הוא שהמבקש מתעתד לקבל מאותו אחר אלמוני
סכום שהוא גבוה יותר מסכום ההצעה של המשיב 9 (ליתר דיוק - סכום שבהתחשב בחלק היחסי
שרוכש אותו אחר הינו גבוה יותר מהחלק היחסי בהצעת המשיב 9). ואם כך הם פני הדברים,
הרי שהמבקש מנסה ליטול את ההפרש בין הסכומים לעצמו, שעה שמן הראוי היה לחלק הפרש
זה בין היורשים כולם.
טענה זו לא הוכחה בראיות. המשיב 9 סומך טענתו
על הגיון הדברים בלבד - מדוע, הוא שואל, יתנגד המבקש להצעתו של המשיב 9 (שתזכה אף
את המבקש בסכום כסף נכבד) אם לא בעבור "דמי מימוש זכות הקדימה" שחזקה כי
הוא מקבל מהגורם האחר? אכן, שאלה חשובה היא, אלא שבמקרה דנן מיטיב המבקש לענות
עליה - המבקש מצהיר, כי בכוונתו להמשיך ולהתגורר בבית שבו הוא מתגורר מזה זמן עם
משפחתו. מטעם זה, אין הוא רוצה אך את חלקו בערך הכלכלי של הנכס, אלא הוא מעוניין
להותיר את הנכס ברשותו ממש. מעורבותו של הגורם הנוסף נדרשה, כך אומר המבקש, על מנת
לפתור בעיות מימון שנוצרו למבקש.
טוען המשיב 9 כי "בעיות המימון" -
כמו גם הדרך לפתרונן - לא הוכחו בבית המשפט קמא. אמנם כך הוא. אלא שאף טענתו -
השערתו של המשיב 9 כאילו יוצא המבקש עושה עושר ולא במשפט לא הוכחה כלל. בפני בית
המשפט קמא ניצבה הצהרתו של המבקש, ולא הייתה לו לבית המשפט סיבה שלא להאמין לו.
המסקנה היא, איפוא, שאין השוויון בין היורשים
מבחין בין שתי האפשרויות שבפניהן ניצבים מנהלי העיזבון: בין אם יימכר הנכס למשיב
9, ובין אם יימכר למבקש, לא ייפגע השוויון בין היורשים. האם ניתן להגשים אף את
המטרה השנייה לה נתנה המנוחה ביטוי בצוואתה?
הותרת הנכס בידי המשפחה
13. כאמור, המנוחה לא ראתה במטרה זו מטרה עליונה,
והיא ראתה לכפוף אותה לשוויון בין נכדיה. יחד עם זאת, ברי שהמנוחה נתנה ביטוי
להעדפתה מצב בו ייוותר הנכס בידי בן (או בת) המשפחה על פני מכירתו לגורם זר.
בענייננו, המשיב 9 הוא גורם זר, ואילו המבקש - נכדה של המנוחה. מתבקש, אם כן,
להעדיף את הצעתו של המבקש. אלא שהמשיבים המתנגדים למסקנה זו טוענים, שאין בהצעתו
של המבקש כדי להותיר את הנכס בתוך המשפחה - שהרי המבקש הציע לקנות בשם אחר, זר אף
הוא. על טענה זו יש להשיב בשני אלה: ראשית, לטענת המבקש (שכאמור, אין כל סיבה
נראית לעין שלא להאמין לה) אין הוא מבקש למכור לאחר, אלא להמשיך ולהתגורר בבית עם
משפחתו. שנית, בשלב מוקדם הודיע המבקש כי הוא מוכן לרכוש את הנכס בעצמו ולעצמו ללא
גורם זר.
משמצאנו שאין מכירת הנכס למבקש פוגמת בשוויון
בין היורשים ויש בה כדי לקדם את המטרה של הותרת הנכס בידי המשפחה, לא נותר עוד אלא
לקבל את בקשתו של המבקש.
טענות נוספות של המשיבים המתנגדים למבקש
14. טוענים המשיבים, שאם תתקבל בקשתו של המבקש דבר
לא ימנע ממנו למכור את הנכס מיד לאחר בסכום גבוה יותר, וליהנות לבדו מהרווח. גם
טענה זו - דינה להידחות. שהרי לא הוכח שיש אחר שמוכן לרכוש את הנכס במחיר גבוה
יותר מזה שהציע המשיב 9, לאחר שזכה במכרז ובהליך ההתמחרות שאחריו. יתרה מזאת -
בהנחה שהליך המכרז וההתמחרות היה יעיל, סביר להניח שהמחיר בו הציע המשיב 9 לרכוש
את הנכס הוא המחיר הגבוה ביותר שניתן להשיג בעבורו. זאת ועוד - אמנם ייתכן, שאם
יימצא קונה שיהיה מוכן לשלם סכום גבוה יותר, יוכל המבקש למכור לו את הנכס, וליהנות
מהרווחים בעצמו. ואולם, אין בכך כדי לסכל את כוונת המנוחה - לו רצתה להגביל את
סחירותו של הנכס, יכולה הייתה לעשות כן (למשל - בדרך של הורשת הנכס כולו ליורשים
כולם, במקום בדרך של מכירתו). אין, איפוא, באפשרות המכירה לאחר אחרי שתושלם העסקה
נשוא המחלוקת כדי להשפיע כהוא זה על תוצאת הדיון.
15. עוד טוענים המשיבים, כי קבלת הצעתו של המבקש
תחשוף אותם לסיכונים שלא יהיו חשופים להם אם תתקבל הצעתו של המשיב 9; לטענתם,
יכולת הפירעון של המבקש מוטלת בספק, ועוד ייתכן שהצהרתו של המבקש על רכישה בנאמנות
עבור אחר תיתקל בחוסר אמון (או לפחות חוסר שיתוף פעולה) מצד רשויות המס. יצוין, כי
אף טענות אלה לא נתמכו בראיות כלשהן. יתרה מזאת, לא הוכח - ואף לא נטען - שהצעתו
של המשיב 9 מחוסנת מפני כל סיכון שכרוך, למשל, ביכולותיו הכלכליות של המשיב 9. די
בכך כדי לדחות את טענת המשיבים. יחד עם זאת, דומני שיש מקום להבטיח את התשלום לו
יהיו זכאים היורשים האחרים; יש להניח, שמנהלי העיזבון ממילא לא היו מותירים את
היורשים האחרים ללא הנכס וללא בטוחה כלשהי לתשלום בעבור חלקם, וברור שיש מקום
להסדר דומה אף כשיימכר הנכס למבקש.
16. כפי שצוין לעיל, שני מנהלי העיזבון מבקשים להסב
את תשומת ליבו של בית המשפט לכך שהזמן שחלף השביח את ערך הנכס, וכי מן הראוי שערכה
של השבחה זו יחולק בין כל היורשים. אחד ממנהלי העיזבון מבקש להבטיח זאת בדרך של
שיערוך, ואילו השני מבקש לעשות זאת בדרך של מכרז חדש. איני רואה טעם להיענות
לדרישת השני - שהרי לאור האמור לעיל היה המבקש זכאי לרכוש את הנכס כבר לפני התמשכות
ההליכים המשפטיים בעניין, ואין סיבה שייגרם לו נזק (או שתימנע ממנו תועלת) כתוצאה
מההליכים שנכפו עליו. יחד עם זאת, דומני שיש מקום לשערך את סכום התמורה, באופן
שייתן ביטוי לכך שאף היורשים האחרים לא קיבלו את חלקם בתמורה לידיהם עד כה.
17. בשולי הדברים יצוין, כי אין בהחלטת בית המשפט
קמא טעם מספיק לדחיית הצעתו החלופית של המבקש, על-פיה הציע לרכוש את הנכס בעצמו אם
לא תתקבל הצעתו לרכוש ביחד עם אחר. דומה, שאין חולק על כך שלו היה מציע המבקש רק
את הצעתו החלופית, היה בית המשפט קמא נעתר לה.
18. אני מציעה, איפוא, לקבל את ערעורו של המבקש,
ולקבוע כי הנכס שבמחלוקת יימכר למבקש בהתאם לתנאים שבהצעתו של המשיב 9, ובשנויים
המתחייבים מחלוף הזמן. המחיר בשקלים יוצמד למדד יוקר המחיה מיום מתן ההצעה על-ידי
המבקש ועד ליום התשלום בפועל, בצרוף ריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה
תשכ"א1961-. מנהלי העיזבון יעשו להבטחת זכויותיהם של היורשים האחרים (בדרך של
רישום הערת אזהרה או עיקול או בכל דרך שיראו לנכון). מנהלי העיזבון ידווחו לבית
משפט קמא על המשך הפעולות בעניין עיזבונה של המנוחה ויבקשו את אשורו ככל שהדבר
נדרש.
המשיבים 7,6,5,4,3 ו9- ישלמו למערער הוצאות
בסך 15,000 ש"ח, יחד ולחוד.
ש ו פ ט ת
השופט ת' אור:
אני מסכים.
ש
ו פ ט
השופטת ד' ביניש:
אני מסכימה
ש
ו פ ט ת
הוחלט כאמור בפסק דינה של כבוד השופטת ט'
שטרסברג-כהן.
ניתן היום, ח' באדר ב' תשנ"ז (17.3.97).
ש ו פ ט ש ו פ ט
ת ש ו פ ט ת
העתק מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
חז57895/
95005780.J02