פלוני נ. מדינת ישראל

6 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 5778/21 לפני: כבוד המשנה לנשיאה נ' הנדל כבוד השופט ג' קרא כבוד השופט י' אלרון המערער: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. מדינת ישראל 2. המתלונן ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע ב-ת"פ 60835-07-19 מיום 14.7.2021 שניתן על ידי השופט יואל עדן תאריך הישיבה: כ' בחשון התשפ"ב (26.10.2021) בשם המערער: עו"ד רחאל מוחמד בשם המשיבים: עו"ד רוני זלושינסקי בשם שירות המבחן לנוער: עו"ס טלי סמואל פסק-דין השופט י' אלרון: לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע ב-ת"פ 60835-07-19 (השופט י' עדן) מיום 14.7.2021, בגדרו נגזרו על המערער 15 חודשי מאסר בפועל לצד ענישה נלווית, בשל הרשעתו על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בעבירת חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין). העובדות הצריכות לעניין כמתואר בכתב האישום המתוקן, ביום 19.7.2019 סמוך לשעה 03:00, ישבו המתלונן וחבריו בפארק. בשלב מסוים הגיעו למקום שני קטינים, כאשר אחד מהם בגילופין. האחרון פנה למתלונן וחבריו וטען "כי הם מסתכלים עליו", ולאחר שהשיבו כי הם אינם מסתכלים עליו, חברו הקטין הרחיקו מהמקום. לאחר מספר דקות שבו הקטינים, ואחד מהם פנה בשנית למתלונן וחבריו וטען כי הם "מסתכלים עליו", ואלו השיבו פעם נוספת כי אינם עושים זאת. לאחר כחצי שעה, שב אחד מהקטינים יחד עם המערער וחבר נוסף, והשלושה ניגשו למתלונן וחבריו. או אז, פנה הקטין למתלונן וחברו ודרש כי "ידברו" עמו בצד, תוך שהוא מכה במתלונן בכתפו. בד בבד, המערער השליך לעבר המתלונן וחבריו בקבוק, אשר התנפץ על האדמה. בהמשך למתואר, המערער עמד מול המתלונן כשהוא אוחז "בחפץ חד", ולאחר שנדחף על ידי חברי המתלונן, חתך את המתלונן בפניו ונמלט מהמקום. המתלונן הובהל לבית החולים כשהוא סובל מחבלות שונות, ובכלל זה מחתך עמוק באזור הפנים ומעל קו הלסת, אשר תוצאתו פגיעה בעצב הפנים. ההליך בבית המשפט המחוזי המערער הודה במיוחס לו בכתב האישום המתוקן בהסדר טיעון, אשר לא כלל הסכמה לעניין העונש. בהחלטתו מיום 3.6.2020, בית המשפט המחוזי קבע כי המערער ביצע את העבירה המיוחסת לו מבלי להרשיעו בדין, בשל היותו קטין. בנוסף, הורה על עריכת תסקיר שירות מבחן לנוער בעניינו, ועל הגשת תסקיר נפגע עבירה ביחס למתלונן. המשיבה הפנתה בטיעוניה לעונש לחומרת מעשי המערער, והדגישה את תוצאות החבלות הקשות שנגרמו למתלונן – הן בהיבט הפיזי והן בהיבט הנפשי, וכן את החומרה היתרה בכך שהעבירה בוצעה ללא כל התגרות או היכרות מוקדמת בין הצדדים. משכך, עתרה המשיבה לעונש מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח למשך 18 חודשים, וכן מאסר על תנאי ופיצוי למתלונן. מנגד, המערער טען כי עובר לביצוע העבירה נדחף על ידי חברי המתלונן, ועל כן אין מדובר באירוע שהתרחש ללא רקע כלשהו, כנטען על ידי המשיבה. עוד טען לקולה את דבר הודייתו במעשיו; חיסכון בזמן שיפוטי; גילו הצעיר; ו"ההתקדמות הממשית" בהליך הטיפולי אותו עובר. בעניינו של המערער הוגשו ארבעה תסקירי מבחן. בתסקיר האחרון ציין שירות המבחן כי דפוסי חשיבת המערער שעמדו בבסיס העבירה שביצע ממשיכים להשתקף בהתנהגותו, וכי חרף הכרתו בנזק שגרם למתלונן הוא מתקשה להביע אמפתיה לפגיעה בו, וכן ממוקד בעצמו ו"במחירים" אותם הוא ומשפחתו נדרשים לשלם. שירות המבחן סבר כי יש להרשיע את המערער ולגזור עליו עונש מאסר מותנה, צו מבחן, של"צ ופיצוי למתלונן. בית המשפט המחוזי בגזר דינו הדגיש את החומרה הרבה שבמעשי המערער, אשר חבל בפני המתלונן במפתיע, באופן שחייב טיפול רפואי ממושך וגרם לפגיעה קשה בחיי המתלונן בשלל היבטים נוספים. נפסק, כי חרף היותו קטין בעת ביצוע העבירה, האלימות החמורה שהפגין המערער והפגיעה הקשה שגרם למתלונן מחייבים את הרשעתו בדין – ובפרט לאור המלצת שירות המבחן להרשיעו כאמור. לפיכך, בית המשפט המחוזי הרשיע את המערער על יסוד הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן. עוד ציין בית המשפט המחוזי את מנעד הענישה הרחב בעבירות אלימות, אשר העונש בצידן נקבע לפי נסיבותיו של כל אירוע, מידת האלימות שהופגנה במסגרתו, תוצאותיה וחומרתה. כמו כן הודגש כי מתסקירי שירות המבחן לא משתקפת תמונה "של שינוי מהקצה אל הקצה", וכי אמנם המערער קיבל "תובנות מסוימות" ושינה חלק מדפוסיו, אך מידת השפעתם של תהליכים אלו מוגבלת. בנסיבות דנן נקבע כי חרף קטינות המערער, יש לדחות את המלצת שירות המבחן כאמור לעיל, מאחר והיא "לא מהווה מענה עונשי ראוי לחומרה של העבירה ולמידת הפגיעה בערכים המוגנים במסגרתה". בית המשפט נתן דעתו לשיקולי שיקום המערער ושהותו הממושכת במעון, ובסופו של דבר החליט לגזור על המערער 15 חדשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו; 9 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור עבירת אלימות מסוג "פשע", למשך 3 שנים; וכן פיצוי בסך 50,000 ש"ח למתלונן. עיקרי טענות הצדדים בערעור בנימוקי הערעור בא כוח המערער שב והפנה למכלול היבטים משפחתיים ואישיים אשר באו אף בפני בית המשפט המחוזי. לטענתו, גזר הדין מחמיר עמו תוך שהוא מתבסס "על פסיקה מחמירה שעוסקת בעניינים של בגירים", ועונש המאסר בפועל שנגזר עליו עלול "לגדוע את התהליך השיקומי" בו הוא מצוי. עוד נטען כי לא ניתן משקל הולם להמלצות שירות המבחן על היות המערער קטין, נעדר עבר פלילי, השוהה פרק זמן ניכר בחלופת מעצר, וכי קיומו של ההליך הפלילי מסכל את רצונו להתגייס לצה"ל. על האמור לעיל שב בא כוח המערער אף בטיעוניו בפנינו תוך שהפנה לתסקיר משלים מטעם שירות המבחן ולהמלצה המובאת בו. מנגד, בא כוח המשיבה הדגיש את חומרת מעשי המערער, שהובילו לנזק חמור עד מאוד – המערער חתך את פני המתלונן ללא הכרות או התגרות מוקדמת, ומעשיו מחייבים עונש מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח לתקופה משמעותית, זאת במיוחד בהיעדר הליך שיקומי משמעותי. בפנינו הונח תסקיר משלים בעניינו של המערער מיום 20.10.2021, ובו שירות המבחן שב והתייחס בהרחבה לקורות המערער מאז מתן גזר הדין בעניינו, לקשר עם שירות המבחן ולנכונותו להמשיך את התהליך הטיפולי במעון בו נמצא. בסיומו של התסקיר הומלץ להורות על החזקת המערער במעון נעול לתקופה של 15 חודשים כחלופה למאסר. בתקופה זו ימשיך את התהליך הטיפולי בהתאם לתוכנית הטיפול אשר הוכנה עבורו, ובכך ראה שירות המבחן איזון בין דרכי טיפול וענישה. היות והוטל על המערער פיצוי המופנה ישירות למתלונן, לא ראה שירות המבחן מקום להטלת של"צ בעניינו. דיון והכרעה הלכה היא כי לא בנקל תתערב ערכאת הערעור בחומרת העונש שנקבעה על ידי הערכאה הדיונית, אלא בנסיבות חריגות שבהן נפלה טעות מהותית ובולטת בגזר הדין, או שעה שהעונש שהוטל חורג באופן קיצוני מהענישה המקובלת במקרים דומים (ע"פ 4185/19 בשתאוי נ' מדינת ישראל (17.3.2020)). עניינו של המערער לא נמנה עם מקרים חריגים אלו. לא אחת עמד בית משפט זה על חומרתה הרבה של עבירת החבלה בכוונה מחמירה, הפוגעת באופן קשה בזכותו של הפרט לשלמות גופו, בכבודו העצמי ובתחושת ביטחונו האישי, כמו גם בביטחונו של הציבור. על כן, בית המשפט שב והדגיש כי יש לגזור עונש מאסר בפועל משמעותי על עבריינים המבצעים עבירות אלימות בכלל, ועבירות חבלה בנסיבות מחמירות בפרט (ע"פ 8420/19 בורגרקאר נ' מדינת ישראל (18.2.2020)). מסכת האירועים המתוארת בכתב האישום היא חמורה וקשה במיוחד. בפנינו מערער אשר תחילת התנהלותו העבריינית בהשלכת בקבוק זכוכית לעבר המתלונן וחבריו, זאת לאחר שחברו טען בפניו כי אלו "הסתכלו לעברם", לאחר מכן, חתך את פני המתלונן באכזריות רבה, כאשר "כל חטאו" היה ישיבתו בפארק עם חבריו במהלך חופשת סוף השבוע משירותו הצבאי. אף לאחר מעשיו כמתואר לעיל, בעוד המתלונן שותת דם משהמערער חבל בפניו, בחר זה האחרון להימלט מהמקום מבלי שסייע בידו. המתלונן נדרש לטיפול רפואי דחוף, שנגרם מהחפץ החד בו חתך המערער את פניו לאורך קו הלסת (בפנינו הונח תצלום המתעד חתך זה), וכתוצאה מכך נפגע עצב הפנים של המתלונן, עם אבחנה מבדלת לפגיעה בשריר. עורכת תסקיר נפגע העבירה מציינת בתסקירה כי בפגישתה עם המתלונן התרשמה מתמונת נזק קשה, תולדה של פגיעה אכזרית ולא צפויה על ידי אדם [המערער – י' א'] שאינו מכיר, מבלי שזיהה סימני סיכון מקדימים ולא הצליח להגן על עצמו עובר לפגיעה בו. תסקיר נפגע העבירה מלמד עד כמה חמורה הפגיעה במתלונן, פגיעה המהווה עבורו אירוע טראומתי, אשר לאחריה התקשה לשוב לחיי השגרה בבסיס הצבאי בו שירת, ועל החלטתו בשל כך להשתחרר בתום השירות ולא להמשיך לשירות קבע. נדמה כי הפגיעה במתלונן והצלקת שנותרה בפניו "צרובה בגופו ובנפשו", ומשפיעה על דימוי הגוף שלו. לא אשוב על מכלול הפרטים שבאו לידי ביטוי בתסקיר נפגע העבירה, אולם דברים אלו מבטאים עד מאוד את הפגיעה במתלונן, הן פיזית והן נפשית. בנסיבות אלו אני סבור כי עונשו של המערער אינו חמור כלל ועיקר – אלא אף מקל עימו. התרבות האלימה המשתקפת ממעשי המערער הפכה לחזון נפרץ, ויש להוקיעה באמצעות ענישה מחמירה, שיהא בכוחה להרתיע עבריינים פוטנציאלים מנקיטת דרך דומה (ע"פ 4454/19 פלוני נ' מדינת ישראל (30.7.2020)). מבלי להמעיט בחשיבות התהליך השיקומי שהמערער עודנו עובר, אין בכך כדי להוות שיקול מכריע לסטייה כה משמעותית מהעונש ההולם למעשיו. אף בתסקירי המבחן בעניינו אין כדי לשנות מהאמור. כפי שנקבע זה מכבר, שירות המבחן הוא גורם משמעותי בהליך הפלילי, אשר בכוח המלצתו לספק חוות דעת מקצועית באשר למצבו של נאשם – אלא שהתסקיר והמלצותיו מהווים שיקול אחד, המצטרף למכלול השיקולים המונחים בפני בית המשפט, והסמכות הסופית בהכרעה נתונה למותב היושב בדין (1167/21 חוג'יראת נ' מדינת ישראל (31.5.2021)). כך גם בהתייחס לגילו של המערער. אמנם מובן כי השפעת הענישה על קטין עשויה להיות קשה ומשמעותית יותר מענישה זהה המוטלת על בגיר, אך יש לזכור כי "קטינות איננה חסינות". למרות קטינותו של נאשם ונסיבותיו האישיות, נוכח חומרת העבירה והמעשים המיוחסים לו, לעיתים יגברו שיקולי גמול והרתעת היחיד והרבים (ראו ע"פ 1465/20 מדינת ישראל נ' פלוני (19.3.2020)). במקרה דנן, וכמפורט לעיל – חרף גילו של המערער, שיקולי שיקום ונסיבותיו האישיות, מעשיו מחייבים עונש מאסר מרתיע, הכולל מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח. הפגיעה ותוצאותיה הקשות ימשיכו כאמור וילוו את המתלונן, וכבר כעת הסיטו את חייו ממסלולם. על המערער לתת את הדין על מעשיו. יש לקוות כי המערער יוסיף להתמיד בהליך הטיפולי בו החל אף בין כותלי הכלא, וחזקה על שירות בתי הסוהר כי יעשה כל שניתן כדי לסייע לו בכך. סיכומו של עניין, אציע לחבריי לדחות את הערעור, ולהותיר את העונש שנגזר על המערער בבית המשפט המחוזי על כנו. ש ו פט המשנה לנשיאה נ' הנדל: אני מסכים. ש ו פ ט השופט ג' קרא: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' אלרון. המערער יתייצב לשאת בעונש המאסר בפועל שהוטל עליו ביום 21.11.2021 עד השעה 10:00 בבית סוהר דקל, או על פי החלטת שירות בתי הסוהר, כשברשותו תעודת זהות או דרכון. על המערער לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שירות בתי הסוהר, בטלפונים: 08-9787377 או 08-9787336. ניתן היום, ‏כ"ט בחשון התשפ"ב (‏4.11.2021). המשנה לנשיאה ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 21057780_J07.docx עע מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1