מדינת ישראל נ. פישל ביטון

פסק-דין בתיק ע"פ 5778/11 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 5778/11 בפני: כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט ע' פוגלמן המערערת: מדינת ישראל נ ג ד המשיב: פישל ביטון ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה בת"פ 52519-02-11 מיום 19.7.11 שניתן ע"י כב' השופט י' כהן תאריך הישיבה: ח' באלול התשע"א (7.9.11) בשם המערערת: עו"ד אפרת גולדשטיין בשם המשיב: בשם שירות המבחן: עו"ד יאיר נדשי גב' ברכה וייס פסק-דין השופט א' גרוניס: 1. הערעור שבפנינו מופנה נגד קולת העונש שהוטל על המשיב. סבורים אנו כי יש ממש בערעור. 2. המשיב הודה בעובדות של כתב אישום מתוקן והורשע בבית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט י' כהן) בביצוע העבירות הבאות: סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, לפי סעיף 332 לחוק העונשין, תשל"ז-1977; הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק העונשין; נהיגת כלי רכב מנועי ללא פוליסת ביטוח חובה, לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש), תש"ל-1970; נהיגה ללא רישיון רכב לאחר שתוקף הרישיון פקע, לפי סעיף 2 לפקודת התעבורה (נוסח חדש), תשכ"א-1961; נהיגה תוך חציית קו הפרדה רצוף, לפי תקנה 36(ג) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 וסעיפים 62 ו-68 לפקודת התעבורה; אי השארת פרטים לבעל רכב אחר שנגרם לו נזק בתאונה, לפי תקנה 145(א) לתקנות התעבורה וסעיפים 62 ו-68 לפקודת התעבורה; וגרימת נזק לרכב אחר בתאונת דרכים, לפי תקנה 21 לתקנות התעבורה וסעיפים 62 ו-68 לפקודת התעבורה. בעקבות הרשעתו של המשיב גזר עליו בית המשפט את העונשים הבאים: 10 חודשי מאסר לריצוי בפעול (בניכוי תקופת המעצר); 10 חודשי מאסר על-תנאי לשנתיים שלא יעבור עבירה מן העבירות בהן הורשע, ופסילה מלהחזיק רישיון נהיגה במשך שלוש שנים מתום המאסר. נוסף על כך חויב המשיב לשלם פיצוי בסך 4,000 ש"ח. 3. העובדות בהן הודה המשיב הן בקצרה אלה: ביום 17.2.11 התקבלה במשטרה תלונה לגבי המשיב. המשטרה החלה לחפש אחריו. קצין משטרה הבחין במשיב כשהוא נוהג באחד הכבישים בצפון הארץ, בקרבת העיר עכו. הקצין נסע ברכבו במקביל למכונית בה נהג המשיב. במכוניתו של המשיב נמצא אף בנו. קצין המשטרה הורה למשיב לעצור בצד הדרך, המשיב האט את מהירות הנסיעה אך בשלב מסוים הוא האיץ את מהירות רכבו והחל להימלט. המשיב נסע במהירות תוך שהוא מחליף נתיבים, עוקף כלי רכב ואף נוסע בשולי הכביש. שוטר אחר, שחסם צומת מסוים על מנת לעצור את המשיב, סימן למשיב לעצור אך המשיב המשיך בנסיעה לכיוון השוטר. כתוצאה מכך נאלץ השוטר לקפוץ על מנת שלא ייפגע. בכל אותה עת המשיך הקצין במרדף אחרי המשיב כשהוא מפעיל את הסירנה בניידת המשטרה. המשיב חצה צמתים בהם סומן אור אדום ברמזור בכיוון נסיעתו וכן עקף כלי רכב תוך חצייה של פס הפרדה רצוף. בשלב מסוים התנגש המשיב ברכב אחר ואף על פי כן המשיך להימלט. בשלב מסוים נגרם תקר באחד מהגלגלים במכוניתו של המשיב וחרף זאת הוא המשיך בבריחתו מן אנשי המשטרה. ניידות נוספות הצטרפו למרדף עד שהצליחו לחסום את דרכו של המשיב והוא נעצר. יצוין, כי המשיב נהג ברכב בלא שהחזיק ברישיון בר תוקף ואף בלא פוליסת ביטוח. 4. המערערת טענה בערעורה כי עונש המאסר לריצוי בפועל שהושת על המערער סוטה במידה ניכרת מרף הענישה הנהוג והמקובל במקרים דומים. המשיב טוען מצידו הוא כי העונש תואם את נסיבות העניין וכי אין להחמיר עמו לאור נסיבותיו האישיות. הכוונה לכך שהמשיב הינו אב לשני ילדים קטנים, בעל מאפייה המופעלת בעת מאסרו על ידי אשתו. עוד נטען, כי המשיב עומד לסיים את תקופת המאסר שהושתה עליו בימים הקרובים וכי גם מטעם זה לא יהא זה נכון להחמיר עמו ולהוסיף תקופה נוספת למאסר שקצב לו בית המשפט המחוזי. 5. כאמור, דעתנו היא כי בית המשפט המחוזי חרג במידה משמעותית לקולה בעונש המאסר שהטיל על המשיב. אין צורך להכביר מילים על הסיכון המופלג הטמון בהימלטות מאנשי משטרה תוך כדי נהיגה פראית בכלי רכב, בלא התחשבות במשתמשים בדרך ובהתעלמות מדיני התעבורה. רק בנס נסתיים המרדף בפגיעה ברכוש, היינו נזק למכונית אחרת. המרדף נמשך זמן לא קצר ולאורך קילומטרים לא מעטים. אף אין להתעלם מכך שברכבו של המשיב נמצא בנו הקטן. במקרים מעין אלה, ובהיעדר נסיבות מיוחדות לקולה, רף הענישה שקבע בית משפט זה עומד על מספר שנות מאסר (ראו למשל: ע"פ 2410/04 מדינת ישראל נ' אבולקיעאן (לא פורסם, 11.11.04); ע"פ 4882/06 טרטורה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.5.07); ע"פ 5847/09 מדינת ישראל נ' אלאטרש (לא פורסם, 14.1.2010) ורבים אחרים). השאלה הנשאלת היא האם קיים צידוק במקרה דנא לסטייה מן הרף האמור. 6. שירות המבחן למבוגרים הגיש תסקיר לבית המשפט המחוזי. מן התסקיר עולה, כי המשיב הינו בן 36 שנים ואב לשני ילדים. הוא ואשתו מפעילים מאפייה בנהרייה. מתברר, כי הייתה זו אשתו של המשיב שהתלוננה במשטרה על כך שהוא לא חזר הביתה עם בנם מגן הילדים. בעקבות זאת, חיפשה המשטרה אחר המשיב. השירות התרשם, כי המשיב מגלה דאגה ואכפתיות רבה כלפי משפחתו וכי חרטתו על מה שקרה הינה כנה. עם זאת, כך לפי שירות המבחן, המשיב נוטה להגיב באופן אימפולסיבי כאשר הוא מאוים או חש פגוע. בסיומו של התסקיר נמנע שירות המבחן מליתן המלצה טיפולית והציע לערכאה הדיונית לשקול הטלתו של עונש שיציב גבול ברור בכל הנוגע להתנהגות הסוטה מן החוק. בתסקיר נוסף, שהונח בפנינו, לא התבררו נתונים משמעותיים נוספים, פרט לכך שהמשיב לא עבר עבירות משמעת מאז נקלט בבית הכלא. נתונים נוספים שראוי להזכירם נוגעים לעברו הפלילי והתעבורתי של המשיב. התברר, שהמשיב ביצע בעבר הרחוק עבירות אלימות כשהרשעותיו האחרונות הינן משנת 2003 וזאת בגין תקיפה של בת זוג והפרעה לשוטר במילוי תפקידו. בנוסף לכך נרשמו לחובת המשיב הרשעות לא מעטות בעבירות תעבורה. 7. הנתונים שצוינו אינם מצדיקים חריגה משמעותית לקולה מן הרף שקבע בית משפט זה לגבי עבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, כאשר מדובר בהימלטות בכלי רכב תוך נהיגה פראית. לפיכך, ראוי היה שהערכאה הדיונית תטיל עונש מאסר משמעותי יותר מזה שהוטל. כדרכנו שעה שאנו מקבלים ערעור של המדינה על קולת העונש, לא נמצה את הדין עם המשיב ולא נוסיף תקופת מאסר כאילו היינו יושבים כערכאה ראשונה. כמו כן, רואים אנו לנכון להתחשב במידה מסוימת בכך שציפייתו של המשיב הייתה, לאור גזר הדין המקורי, כי ישתחרר מן המאסר בזמן הקרוב. 8. לפיכך, הערעור מתקבל כך שתקופת המאסר לריצוי בפועל תועמד על 18 חודשים תחת 10 חודשים. לא יחול שינוי במרכיבים האחרים של הענישה שהושתה. ניתן היום, י"ד באלול תשע"א (13.9.2011). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11057780_S04.doc גק מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il