אכרם אבו סנימה נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 5778/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 5778/09 בפני: כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופטת ע' ארבל המערער: אכרם אבו סנימה נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בתפ"ח 1124/06 מיום 16.6.09 שניתן על ידי כב' השופטות: רות אבידע, חני סלוטקי ומיכל ברנט תאריך הישיבה: ט"ו באדר התש"ע (1.3.2010) בשם המערער: עו"ד ח' יונס בשם המשיבה: עו"ד א' קדוש פסק-דין השופט א' גרוניס: 1. בעקבות הודאתו הורשע המערער, תושב רצועת עזה, בעבירה של חברות בארגון טרור ובעבירה של סיוע לניסיון רצח. בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופטות ר' אבידע, ח' סלוטקי ומ' ברנט) השית על המערער שש וחצי שנות מאסר לריצוי בפועל וכן 24 חודשי מאסר על תנאי לשלוש שנים שלא יעבור עבירה מסוג פשע נגד ביטחון המדינה. הערעור שבפנינו מופנה נגד חומרת העונש. 2. לאחר שהוגש לבית משפט קמא כתב אישום הגיעו הצדדים להסדר טיעון. הסדר הטיעון התייחס לניסוחו של כתב האישום אך לא לסוגיית העונש. כתב האישום המתוקן שהוגש בעקבות ההסדר כלל שני אישומים. באישום הראשון נטען, כי בשנת 2002 הצטרף המערער לארגון הג'יהאד האיסלאמי (להלן – הארגון), אשר הוכרז כארגון טרור עוד בשנת 1989. בשנים 2003-2002 תלה המערער כרוזים מטעם הארגון ברחבי העיר רפיח. האישום השני מתייחס למספר אירועים שאירעו בשנת 2003. פעיל של הארגון פנה אל המערער וביקש ששניהם יתצפתו על פעילותם של כוחות צה"ל במחסום סופה וזאת במטרה לאסוף מידע לצורך פיגוע נגד חיילי צה"ל. ואכן, כך לפי כתב האישום, המערער והאחר תיצפתו על פעילות של כוחות צה"ל. מספר חודשים לאחר מכן פגש המערער את אותו אדם שתיצפת יחד עימו וכן אדם נוסף, שאף הוא פעל בארגון. השניים הביאו עימם מטען חבלה. המערער חבר לאותם שניים במטרה להניח מטען שמיועד היה לפגוע בחיילי צה"ל ולגרום למותם. המטען הונח כ-200 מטרים מן הגבול. השלושה המתינו במקום, אך משהבחינו במטוס זעיר ללא טייס, פורק המטען על ידי שני האחרים שלקחו אותו עימם. כאמור, המערער הודה בעובדות, הורשע בעבירות הנזכרות ודינו נגזר כפי שפורט לעיל. 3. בערעור שבפנינו טוען המערער, כי בית המשפט המחוזי התעלם מכך שמעורבותו באירוע של הנחת המטען היתה שולית, כי מדובר במעשים שבוצעו לפני מספר שנים, כי הוא לא המשיך בפעילות במסגרתו של הארגון וכי העונש שהושת חורג מן העונש שנגזר במקרים דומים על ידי בית המשפט המחוזי בבאר שבע. המשיבה מצידה היא גורסת שאין להקל בעונש שהושת. 4. עיון בגזר הדין מלמד כי בית משפט קמא נתן דעתו למידת המעורבות המוגבלת יחסית של המערער לעומת המעורבים האחרים. בית המשפט אף לא התעלם מכך שחלפו מספר שנים מאז האירועים וכי אין טענה שהמערער המשיך בפעילות במסגרתו של הארגון. אשר לטענה כי במקרים אחרים הוטלו עונשים קלים יותר: עיינו בחומר שהוצג לנו ולא מצאנו בסיס להתערבות של ערכאת הערעור. אפשר שבמקרים אחרים הושת עונש קל במידת מה. דא עקא, מדובר בפערים קלים, מה גם שקשה לערוך השוואה מדויקת, שכן קיימים הבדלים מסוימים בין המקרה דכאן לבין המקרים האחרים. מכל מקום, בחינה של העונש לגופו מגלה שאין בו פן מיוחד של חומרה. יש לזכור, כי המערער נטל חלק באירוע בו הונח מטען חבלה במטרה לפגוע בחיילי צה"ל. למרבה המזל, אף אדם לא נפגע. עם זאת, פוטנציאל הפגיעה קיים. כתב האישום עצמו ייחס למערער עבירה של סיוע לניסיון רצח ולא ניסיון רצח, והעונש שהושת בהחלט תואם את חומרת העבירה ונסיבות העניין. 5. אשר על כן, היננו מחליטים לדחות את הערעור. ניתן היום, ט"ו באדר התש"ע (1.3.2010). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09057780_S01.doc גק מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il