פסקי דין בית המשפט העליון

כל כרטיס מציג בקצרה את עיקרי פסק הדין. הנה דוגמה מהפסיקה הראשונה בעמוד — ריחוף/לחיצה על תווית הסבר מדגיש את האזור המתאים בכרטיס.

בג"ץ 5767/01

אופנת גטייה 2000 בע"מ נ. ליסאן די סחר בע"מ

ערעור על החלטת רשמת בית משפט השלום שלא לפסול עצמה מלדון בתיקים של המערערים.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?
תאריך פרסום 15/08/2001 — תאריך פרסום פסק הדין על ידי בית המשפט.
סוג התיק בג"ץ — עתירה לבית משפט גבוה לצדק.
מספר התיק 5767/01 — פורמט ישן: מספר סידורי / שנה.
נושא/קטגוריה פסלות שופט — לחיצה על התווית מציגה את כל פסקי הדין באותה קטגוריה.
שם התיק (הצדדים) שם התיק כולל את שמות הצדדים. הקיצור "נ׳" שביניהם = "נגד".
תמצית הטענה / עתירה / ערעור ערעור על החלטת רשמת בית משפט השלום שלא לפסול עצמה מלדון בתיקים של המערערים.
החלטת בית המשפט נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) — בית המשפט דחה את ההליך לטובת הצד שכנגד (הנתבע/המשיב).

הסבר זה לא ייפתח אוטומטית בביקורים הבאים. תמיד אפשר לפתוח אותו שוב מהפס בראש הרשימה.

בג"ץ 5767/01

אופנת גטייה 2000 בע"מ נ. ליסאן די סחר בע"מ

ערעור על החלטת רשמת בית משפט השלום שלא לפסול עצמה מלדון בתיקים של המערערים.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?

סיכום פסק הדין

המערערים ביקשו לפסול את רשמת בית משפט השלום מלדון בעניינם, בטענה שהיא מוטה לטובת המשיבה וגיבשה דעה קדומה נגדם, בין היתר בשל הערות שהשמיעה במהלך הדיון ודרך קביעת ההוצאות. הרשמת דחתה את הבקשה בקובעה כי אין חשש למשוא פנים. בערעור שהוגש לבית המשפט העליון, קבע הנשיא ברק כי טענות המערערים לגבי החלטות הרשמת (כמו גובה ההוצאות) אינן עילה לפסלות אלא עניין לערעור על ההחלטה עצמה. עוד נקבע כי המבחן לפסלות הוא אובייקטיבי ולא סובייקטיבי, וכי הערות ביקורתיות של שופט, גם אם נאמרו בחריפות, אינן מהוות עילה לפסלות כל עוד לא הוכחה דעה קדומה ממשית. הערעור נדחה.

סוג הליך עתירה לבית משפט גבוה לצדק (בג"ץ)
הרכב השופטים א' ברק
בדעת רוב 1/1

ניתוח פסק הדין

תובעים

  • אופנת גטייה 2000 בע"מ
  • אגרונוב אורי

נתבעים

  • ליסאן די סחר בע"מ

טענות הצדדים

טיעוני התביעה
  • הרשמת גיבשה דעה קדומה כלפי המערערים.
  • הרשמת מוטה לטובת המשיבה.
  • התנהלות הרשמת בדיון והערותיה מעידות על חוסר אובייקטיביות.
  • קביעת מועדי דיון והוצאות נעשתה בתיאום עם צד אחד בלבד.
טיעוני ההגנה
  • טענות המערערים לגבי אמירות הרשמת הן שקריות.
  • אין חשש למשוא פנים.
  • אין היכרות מוקדמת עם הצדדים.
  • החלטות הרשמת התקבלו כדין.
מחלוקות עובדתיות
  • האם נאמרו אמירות המעידות על דעה קדומה מצד הרשמת.
  • האם סכום ההוצאות נקבע בתיאום עם המשיבה.

הדגשים פרוצדורליים

  • הגשת בקשת פסלות לרשמת שנדחתה.
  • הגשת ערעור על החלטת הפסלות.
  • הגשת השלמת נימוקים מטעם המערערים.

הפניות לתיקים אחרים

פרטי התיק המקורי
מספר התיק בערכאה הקודמת
בש"א 1550/01, בש"א 1504/01, בש"א 1549/01, בש"א 1696/01
בית המשפט שנתן את ההחלטה המקורית
בית משפט השלום ברמלה
תקדימים משפטיים
  • ע"פ 344/99 בשן נ' מדינת ישראל
  • ע"א 5089/01 תאופיק נ' מנהיים
  • ע"פ 619/82 כדורי נ' מדינת ישראל
  • ע"פ 28/98 אסרף נ' בן דורי

תגיות נושא

  • פסלות שופט
  • סדר דין אזרחי

שלב ההליך

ערעור

סכום הוצאות משפט

0
שאל עם ChatGPT

פסק הדין המלא

בבית המשפט העליון ע"א 5767/01 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערערים: 1. אופנת גטייה 2000 בע"מ 2. אגרונוב אורי נגד המשיבה: ליסאן די סחר בע"מ ערעור על החלטה בבקשה לפסילת רשם בשם המערערים: א' לבון בשם המשיבה: א' חסונה פסק-דין לפני ערעור על החלטת רשמת בית משפט השלום ברמלה (כבוד הרשמת ד' גינדיק) שלא לפסול עצמה מלדון בבש"א 1550/01, בבש"א 1504/01, בבש"א 1549/01 ובבש"א 1696/01. 1. המשיבה פתחה כנגד המערערים שלושה תיקים בלשכת ההוצאה לפועל ברמלה. המערערים הגישו התנגדויותיהם בתיקים אלה וכך נפתחו ההליכים מושא הערעור בבית משפט השלום ברמלה בפני כבוד הרשמת ד' גינדיק. במהלך ההתדיינות בין הצדדים התקיימו כמה וכמה דחיות במועדי הדיון. מועד דיון נוסף בין הצדדים נקבע ליום 9.7.01 אך באי כוחם של המערערים לא יכולים היו להתייצב לדיון והגישו בקשתם לדחייה ביום 8.7.01. הרשמת קבעה כי ניתן היה לבקש את הדחייה קודם לכן, והורתה למערערים לשלם לבא כוחה של המשיבה 2,000 ש"ח בתוספת מע"מ היות וזה התייצב לדיון. לטענת המערערים אמרה כבוד הרשמת בעת הדיון: "אני מסכימה...שזה תרגיל, אבל אם יש אישור אני לא רופאה ולא יכולה לקבוע...". עוד טוענים המערערים כי כבוד הרשמת קבעה את המועד לדיון חדש רק בתיאום עם בא כוחה של המשיבה ולא עם באי כוחם של המערערים וכי גם סכום ההוצאות נקבע בתיאום עם בא כוחה של המשיבה. 2. לנוכח זאת הגישו המערערים בקשה כי הרשמת תפסול עצמה מלדון בעניינם. לטענתם, דרך התנהלות הדברים במהלך הדיון בפני הרשמת מלמדת על כך כי היא גיבש דעה קדומה לגביהם וכי היא מוטה לטובת המשיבים. ביום 11.7.01 דחתה הרשמת את הבקשה לפסלות בקבעה כי "הבקשה נדחית - אין חשש אמיתי למשוא פנים. אין היכרות מוקדמת עם מי מהצדדים." לאור זאת הגישו המערערים (ביום 19.7.01) ערעור זה על החלטת הרשמת שלא לפסול עצמה מלדון בעניינם. המשיבה הגישה את תשובתה לערעור ביום 2.8.01. טוענת המשיבה כי הטענות המפורטות לגבי האמירות שהשמיעה הרשמת כביכול הן טענות שקריות, וכי לא היו הדברים מעולם. כך גם לא נכונות הטענות, לטענת המשיבה, כאילו סכום ההוצאות שנפסק בהחלטה מיום 9.7.01 נפסק בעצה אחת עימה. ביום 6.8.01 הגישו המערערים "השלמת נימוקים" בה הלינו כי רק במועד הגשת ההשלמה קיבלו הם את הנוסח המלא של דחיית הבקשה לפסלות השופט שהגישו. כותבים המערערים בהשלמת נימוקיהם כי כבוד הרשמת התייחסה בהחלטתה לטענה שכלל לא הועלתה על-ידם וכי "המערערים לא טענו למשוא פנים כי אם לפגיעה במראית פני הצדק עת אמר כב' ביהמ"ש את מה שאמר." 3. לאחר שקראתי את טענות הצדדים נחה דעתי כי דין הערעור להידחות. כידוע על בית המשפט לפסול עצמו מלשבת בדין "אם קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט" (סעיף 77א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984). עיון בערעור מעלה כי שורת טענות המצויות בו מופנות כלפי החלטות שהחליטה כבוד הרשמת שהן מוטות, לטענתם, כלפי המשיבים. כך, למשל, לגבי גובה סכום שנדרשו להפקיד במהלך אחד הדיונים (ע' 4 לערעור), וכך לגבי סכום ההוצאות שנפסק להם בדיון מיום 9.7.01. אך טענות אלה, מבלי להידרש להן לגופן, אין מקומן להתברר בהליך של פסלות שופט אלא בהליך של השגה על החלטות הרשם. אשר לטענת המערערים כאילו יש בהן להצביע על משוא פנים לרעתם הרי שהמבחן לקיומו של חשש ממשי למשוא פנים הוא מבחן אובייקטיבי ואין הוא מבחן סובייקטיבי. כפי שציינתי: "החשש הממשי אינו נבחן מזווית הראייה הסובייקטיבית (של השופט או של הצד). החשש הממשי נבחן על-פי ראייה אובייקטיבית. אכן, דיני הפסילה אינם סובבים סביב תחושתו הסובייקטיבית של השופט או של הצד. דיני הפסילה מבוססים על אפשרות ממשית לדעה קדומה...בראייה אובייקטיבית כוללת."(ע"פ 344/99 בשן נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(2) 599, 612). העובדה כי תחושתם של המערערים היא כי הרשמת מוטה לרעתם אינה מספקת כדי להצדיק פסלות. לא התרשמתי כי טענות אלה מקימות חשש למשוא פנים בעניינם של המערערים. אשר לאמירות, שטוענים המערערים כי הרשמת אמרה בעניינם - ויודגש כי קיימת מחלוקת בין הצדדים אם בכלל נאמרו אמירות אלה מלכתחילה - גם בהן אין כדי להצדיק את פסילת הרשמת מלשבת בעניינם. כבר נאמר כי אין באמירה ביקורתית כשלעצמה, אפילו נאמרה בחריפות, כדי לפסול את השופט הדן בתיק מלדון בו (ראו ע"א 5089/01 תאופיק נ' מנהיים (טרם פורסם); ע"פ 619/82 כדורי נ' מדינת ישראל, פ"ד לז(1) 52,56). האמירות להן טוענים המערערים, גם אם נאמרו, אינן מצביעות על כך כי לרשמת קיימת דעה קדומה בעניינם לגופה. לאור זאת אין בהן כדי להצדיק את פסלותו של בית המשפט. אשר לטענת המערערים כי מראית פני הצדק נפגמת בעניינם כבר נאמר כי "אין מקום להרחיב את השימוש בטענת 'מראית פני הצדק', אם וככל שיש לה מקום, לכל מקרה בו מועלה טענת פסלות שאין לה ביסוס אובייקטיבי ממשי, שאם לא כן נמצאנו מרוקנים מתוכן את הלכות הפסלות שפותחו בבית משפט זה" (ע"פ 28/98 אסרף נ' בן דורי (לא פורסם)). 4. לאור כל אלה הערעור נדחה. ניתן היום, כ"ו אב תשס"א (15.8.2001). ה נ ש י א העתק מתאים למקור 01057670.A01 נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו בקובץ פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל. שמריהו כהן - מזכיר ראשי בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444