פסק הדין המלא
החלטה בתיק רע"א 5761/07
בבית המשפט העליון
רע"א 5761/07
בפני:
כבוד השופטת א' פרוקצ'יה
כבוד השופט א' רובינשטיין
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
פלוני
נ ג ד
המשיב:
משהב"ט - קצין התגמולים
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי
בחיפה בתיק עש 894/07 שניתן ביום 18.6.07 על-ידי
סגן הנשיא ש' ברלינר
בשם המבקש: עו"ד מ' סובול
בשם המשיב: עו"ד ד' דומיניץ
פסק דין
השופט א' רובינשטיין:
רקע והליכים
א. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (סגן הנשיא ברלינר) מיום 18.6.07 בע"ש 894/07, בגדרה נדחה ערעורו של המבקש על החלטת הועדה הרפואית העליונה לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 (להלן חוק הנכים), שקבעה למבקש דרגת נכות כוללת של עשרים אחוזים (20%), מתוכם נזקפים על חשבון השירות הצבאי שמונה אחוזים (8%).
ב. (1) המבקש, יליד 1950, הוכר כנכה לפי חוק הנכים בגין תסמונת פוסט-טרואמטית כרונית (P.T.S.D). מצבו הנפשי הוחמר, בין היתר, על רקע השתתפותו, כאיש צוות טנק, במאורעות מלחמת יום הכיפורים. במסגרת הסכם פשרה בין הצדדים (בהליך ע"נ 208/01) נקבע, כי נכותו הוחמרה בשיעור 40% על חשבון השירות. ביום 1.5.06 קבעה ועדה רפואית לפי חוק הנכים, כי דרגת נכותו הכוללת עומדת על 20%, מתוכם נזקפים, על פי הסכם הפשרה הנזכר, 8% על חשבון השירות. המבקש עירער על ההחלטה לועדה הרפואית העליונה וצירף לערעורו חוות דעת מאת הפסיכיאטר המומחה פרופ' עמיחי לוי, שלפיה על שיעור הנכות הכללית של המבקש לעמוד על 70%. בהחלטתה מיום 30.1.07 דחתה הועדה את הערעור, בציינה כי " אינה מקבלת את מסקנותיו של פרופ' ע. לוי. ממצאי הועדה בבדיקה אינם דומים לתיאורו של פרופ' לוי, והועדה דוחה את הערעור".
(2) המבקש עירער על החלטת הועדה בפני בית המשפט המחוזי בחיפה. ביום 18.6.07 דחה בית המשפט את הערעור, בקבעו כי בדיקת הועדה הרפואית (מדרג ראשון) היתה עניינית ומדוקדקת, ובציינו כי ישבו בה שלושה פסיכיאטרים ובועדה הרפואית העליונה ישבו שני פסיכיאטרים. כן קבע בית המשפט כי תוצאות הבדיקה לא תאמו את ממצאיו של פרופ' לוי, וכי המבקש לא קופח בהחלטת הועדה. מכאן הבקשה שבפנינו.
ג. (1) בבקשה נטען כי טעתה הועדה הרפואית העליונה בהחליטה לדחות את חוות דעתו של פרופ' לוי ובאי הנמקת החלטתה כראוי, וכי טעה בית המשפט המחוזי בהעניקו "גיבוי" – כך נטען – להחלטת הועדה. עיקר הבקשה מופנה כלפי היבטים דיוניים ופרוצדורליים של עבודת הועדה הרפואית העליונה, תוך העלאת טענות משפטיות, רפואיות ועובדתיות. נטען, כי בפני הועדה הרפואית (הדרג הראשון) לא ניתנה הזדמנות מספקת לרעיית המבקש להשמיע טענותיה; כי שגתה הועדה בהתייחסותה להופעתו החיצונית המסודרת של המבקש כראיה למצבו הנפשי; ואף כי אחד מחברי המותב לא היה נוכח כלל במרבית מהלך הדיון. כן נטען, כי הועדה הרפואית העליונה לא התייחסה בכובד ראש לחוות הדעת של פרופ' לוי שהוגשה מטעם המבקש; כי לא התייחסה כלל לחוות דעת נוספת – של הפסיכיאטרית המומחית ד"ר בלנארו – שנזכרה בחוות הדעת של פרופ' לוי; וכי הדיון בעניינו של המבקש נמשך דקות ספורות בלבד, בלא בדיקה. עוד נטען, כי טעה בית המשפט המחוזי בקבעו, כי עיקר הערעור מופנה כלפי ההערכה הרפואית של הועדה – בעוד שהטענות מבוססות, כנטען, על טעויות משפטיות, ובראשן העדר ההנמקה. עוד נטען כלפי הידרשותו של בית המשפט למספר הרופאים הפסיכיאטרים שישבו בועדות הרפואיות. בשולי הדברים כוללת הבקשה טענה בדבר השלכותיו העקרוניות והכלליות של הנושא, בהיותה משקפת, כך נאמר, את טיב ההתנהלות בועדות הרפואיות ובמותבי הערעור עליהן בהליכים על פי חוק הנכים.
(2) נתבקשה תשובה באשר להיבטים הדיוניים שהעלה המבקש. בתשובתו טוען המשיב כי דין הבקשה להידחות. נטען, כי אין הבקשה מעלה שאלה ציבורית או משפטית; וגם לגופו של עניין, נטען כי הועדה הרפואית העליונה שמעה בהרחבה את דברי המבקש ואת רעייתו, פירטה את התרשמותה ואת ממצאיה, והחליטה בהתאם לאמות מידה רפואיות-מקצועיות, תוך התייחסות לחוות הדעת של פרופ' לוי. עוד נטען, כי הטענה בדבר היעדרותו של אחד מחברי המותב ממהלך הדיון עולה לראשונה בבקשה הנוכחית, ללא שנטענה קודם לכן; וכי ההתייחסות להופעתו החיצונית של המבקש היא חלק לגיטימי מן הבדיקה הרפואית, והיא ננקטת גם על ידי המומחה מטעמו. לבסוף נטען, כי המדובר בקביעות עובדתיות-רפואיות שנקבעו על ידי שתי ועדות רפואיות, ועברו את ביקורתו של בית המשפט המחוזי, מה עוד שהערעור בפניו מוגבל על פי דין לשאלה משפטית בלבד.
הכרעה
ד. (1) לא בלי התלבטות החלטתי להציע לחברי ליתן רשות ערעור, לדון בבקשה כאילו הוגש ערעור על פי הרשות שניתנה, ולקבל את הערעור במובן זה שהתיק יוחזר לועדה הרפואית העליונה לשם הנמקה מלאה. סברתי כי נושא ההנמקה עשוי להיות רחב מעניינם של הצדדים לתיק ולהצדיק במקרה דנא גלגול שלישי. עם זאת עלי לציין תחילה, כי הבקשה מנוסחת באופן בוטה, שאינו נחוץ כדי להציג את הטיעונים המועלים, הן כלפי הועדה הרפואית העליונה הן כלפי בית המשפט קמא. היא כתובה בידי עורך דין – שתפקידו לנסות לשכנע את ערכאת הערעור, אך עליו לעשות כן באופן ראוי, ובלא ביטויים שמתוך כבוד כל הנוגעים בדבר לא אחזור עליהם, גם אם מלווים הם בתוספת השגורה "בכל הכבוד". חרף האמור הצעתי היא לקבל את הערעור, וזאת בהיבט הדיוני – שלגביו בלבד נתבקשה כאמור התשובה, נוכח מצוות המחוקק בסעיף 12א לחוק הנכים, לפיה הערעור לבית המשפט המחוזי (וממילא גם ההשגה לבית משפט זה) הוא בשאלה משפטית בלבד. בית משפט זה כבר נדרש בעבר לא אחת להנמקה בועדות הרפואיות (ראו למשל רע"א 10629/04 אזולאי נ' קצין התגמולים (טרם פורסם) (השופטת פרוקצ'יה); רע"א 7919/06 חגאי נ' קצין התגמולים (טרם פורסם) (השופטת ארבל)). אוסיף כאן, כי המחלוקת המהותית בין הצדדים ביסודה היא בשאלה הרפואית – קרי, האם נכונה חוות דעתם של רופאי הועדות הרפואיות בשתי דרגותיהן או שמא חוות דעת פרופ' לוי מטעם המבקש; לכך כשלעצמו אין בידנו, על פי מצוות המחוקק, להידרש. נדרשים אנו לשאלה משפטית בלבד, ובמקרה דנן – ההיבט הדיוני. ער אני לכך שבאת כוח המשיב ביקשה שלא לראות בתגובתה סיכומים בכתב, ואולם על פי תוכן ההכרעה, המחזירה את הדיון לועדה הרפואית, לא סברתי כי תיפגע זכותו של המשיב (ראו רע"א 7919/06 הנזכר), ועל כן ניתן פסק דין זה.
(2) כאמור, נטען בין השאר כי הנמקת הועדה הרפואית העליונה לאקונית, אל מול חוות דעת מפורטת שהוגשה מטעמו של המבקש; כי לא היתה הידרשות לחוות דעת נוספת שהיתה בפני הועדה; כי לא הוקדש זמן די הצורך למבקש ולטענותיו. כל אלה טענות דיוניות שאליהן נשוב. אשר לטענה כי יוחסה חשיבות להופעתו החיצונית של המבקש, בשעה שלאמיתו זו נובעת ממאמצי רעייתו ואינה מעידה על מצבו, לגביה נטען על ידי המשיב כי לא היה דופי בהתיחסות הועדה לכך, והנושא גם עלה בחוות דעתו של המומחה מטעם המבקש. על פני הדברים אכן אין פגם בהתיחסות לנושא זה, כשהמדובר במצב נפשי. אוסיף כאן, כי גם לא ראיתי כל דופי בכך שבית המשפט המחוזי ציין את מספר הפסיכיאטרים שדנו בעניינו של המבקש. דבר זה לגיטימי, מתישב עם השכל הישר, וכל בר דעת מבין כי יש טעם בציון שאנשי מקצוע אחדים בדקו את המבקש. אוסיף כי נטען (בלא תצהיר) שאחד מחברי המותב לא נכח בדיון ברובו והצטרף לבסוף לחתימה; אך משלא הועלה דבר זה בבית המשפט המחוזי, ובהיעדר תצהיר, אין בידי להידרש לכך.
(3) הנושא העיקרי שבגינו סברתי כי יש מקום לקבלת הבקשה והערעור הוא כאמור ההנמקה, ואני מבקש לכרוך זאת גם בזמן המוקדש לבדיקה. פשיטא שאינני מביע דעה לגוף ההכרעה, שבמישור הרפואי מסורה היא לועדה; אך כיוון שלפניה עמדה חוות דעת רפואית מטעם המערער, וכן נמסר מסמך רפואי נוסף (שאליו לא היתה התיחסות, כאמור), סבורני כי היה מקום שההנמקה המתיחסת לממצאים שבמסמכים הללו תהא ברורה יותר ומפורטת יותר מאשר היתה במקרה דנן. יתכן, ואיני קובע מסמרות בכך, שהדבר נעוץ בזמן המוקצב לועדה לגבי כל תיק שבפניה, המכתיב את אורך הבדיקה גופה ואת מידת הפירוט בהנמקה. אם אכן אין די בזמן שניתן, יש מקום כי הועדה תציין זאת, או תקבע דיון המשך. לכן מוחזר הדיון לועדה הרפואית העליונה. איני רואה צורך ומקום להורות על הרכב אחר כפי שעתר המבקש, מאין כל סיבה להטיל דופי בועדה ולהניח כי לא תהא פתוחה למלוא הדיון הנחוץ, לאחר בדיקה נוספת של המבקש ותוך הנמקה מפורטת יותר. הועדה תוכל גם להידרש לשאלה שהוצבה מעלה, קרי אם הזמן המוקצב לה די היה בו לשם עשיית מלאכתה כראוי.
(4) הערעור מתקבל על פי האמור, בלא צו להוצאות.
ניתן היום, כ"ט בתשרי תשס"ח (11.10.07).
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט
ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07057610_T02.doc מפ+מה
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il