בסנת וחידי נ. מנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה

8 בבית המשפט העליון עע"מ 57604-10-24 עע"מ 15091-12-24 לפני: כבוד השופט יוסף אלרון כבוד השופט אלכס שטיין כבוד השופטת רות רונן המערערים בעע"מ 57604-10-24: המערערת בעע"מ 15091-12-24 1. בסנת וחידי 2. פלוני 3. פלוני נגוה ביארי נגד המשיבים: 1. מנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה 2. מתאם פעולות הממשלה בשטחים ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי ירושלים (השופט א' נחלון) שניתן ביום 8.9.2024 בעת"מ 47584-08-24; ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי ירושלים (השופט נ' פלקס) שניתן ביום 6.11.2024 בעת"מ 48005-08-24 תאריך ישיבה: ט' בטבת תשפ"ה (9 בינואר 2025) בשם המערערים: עו"ד מוריה פרידמן שריר; עו"ד אסנת כהן-ליפשיץ בשם המשיבים: עו"ד יונתן ציון מוזס פסק-דין השופט אלכס שטיין: הערעורים לפנינו ערעורים על פסקי דין של בית המשפט המחוזי ירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים, אשר במסגרתם נדחו עתירות שהגישו המערערים על החלטות המשיבים שלא להתיר, בשלב זה, את כניסתם מרצועת עזה (להלן גם: עזה) לישראל. הערעור מושא עע"מ 57604-10-24 מכוון כלפי פסק הדין בעת"מ 47584-08-24 מיום 8.9.2024 (השופט א' נחלון); ואילו הערעור מושא עע"מ 15091-12-24 מכוון כלפי פסק הדין בעת"מ 48005-08-24 מיום 6.11.2024 (השופט נ' פלקס). הרקע לערעורים ופסקי הדין קמא עע"מ 57604-10-24 המערערת 1 בעע"מ 57604-10-24 (להלן: וחידי), בת 24, נולדה בישראל והיא אזרחית ישראלית, אשר חדלה להיות תושבת ישראל ועברה להתגורר ברצועת עזה בשנת 2006. על-פי הנטען, המערערים 3-2 הם ילדיה הקטינים של וחידי (להלן: הקטינים), אשר מתגוררים עמה ברצועת עזה. הקטינים אינם רשומים במרשם האוכלוסין הישראלי כילדיה של וחידי. וחידי, כאזרחית ישראלית, זכאית להיכנס לישראל ועל כך אין מחלוקת. בחודש יוני 2024, על-מנת לאפשר את כניסתם של הקטינים לישראל, הגישה וחידי תובענה בישראל בה ביקשה הצהרה בדבר היותה אמם של הקטינים. במסגרת התובענה, ניתן צו לביצוע בדיקה גנטית לצורך בירור קשרי המשפחה הנטענים. עמדתם הראשונית של המשיבים הייתה כי המצב המלחמתי ברצועת עזה אינו מאפשר את נטילת הדגימה הגנטית מהקטינים במעברים בין ישראל לעזה. בעקבות זאת, הגישו המערערים עתירה מינהלית לבית המשפט המחוזי (להלן: עתירת וחידי). במהלך בירור העתירה, הודיעו המשיבים כי הם נכונים לאפשר את ביצוע הבדיקה הגנטית במעבר כרם שלום, בכפוף לאילוצים ביטחוניים. המערערים מיאנו לקבל פתרון זה, ועמדו על דרישתם כי הקטינים יוכלו להיכנס לישראל ולשהות בה יחד עם וחידי עד לקבלת תוצאות הבדיקה. לנוכח עמדתם העדכנית של המשיבים, דחה בית המשפט המחוזי (השופט נחלון) את עתירת וחידי (עע"מ 57604-10-24). בית המשפט המחוזי קבע כי אין מקום להתערב בהחלטת המשיבים שלא להתיר את כניסת הקטינים לישראל עד לבירור קשרי המשפחה. זאת, בהתחשב בכך שוחידי בחרה להתגורר עם הקטינים במשך שנים ארוכות ברצועת עזה, על-אף המורכבות הנובעת מכך במעברים לישראל; בשים לב לכך שוחידי נמנעה מלרשום את הקטינים כדין במרשם האוכלוסין, וגם לאחר פרוץ מלחמת "חרבות ברזל" (להלן: המלחמה) היא המתינה חודשים ארוכים עד אשר נקטה בהליכים להסדרת מעמדם; ומשלא הוכח כי בפרק הזמן הקצר יחסית עד לבירור קשרי המשפחה ייחשפו הקטינים לסכנה חריגה, בהינתן שהותם הנמשכת בעזה. עע"מ 15091-12-24 המערערת בעע"מ 15091-12-24 (להלן: ביארי), בת 23, תושבת רצועת עזה אשר לדבריה, נולדה בישראל לאב אזרח ישראלי שאינו עוד בין החיים, ועברה להתגורר ברצועת עזה בהיותה בת 3 שנים, ולה, לטענתה, שני אחים אזרחי ישראל. בסוף חודש מרץ 2024 ביקשה ביארי להיכנס מרצועת עזה לישראל בטענה כי היא אזרחית ישראלית. לשם כך, הגישה ביארי בקשה להנפקת דרכון ישראלי, שכן אין באמתחתה כל מסמך מזהה ישראלי. בהיעדר מסמכים המאפשרים לקבוע את זהותה כאזרחית ישראל, דחו המשיבים את בקשת ביארי להנפקת הדרכון ודרשו כי זהותה תאושר בגדרי פסק דין הצהרתי בהתבסס על בדיקה גנטית. נגד החלטה זו של המשיבים עתרה ביארי לבית המשפט המחוזי (להלן: עתירת ביארי). בית המשפט המחוזי (השופט פלקס) דחה את עתירת ביארי בהיעדר עילה להתערבות בשיקול דעת המשיבים (עת"מ 48005-08-24). נקבע כי החלטת המשיבים שלא לאפשר את כניסתה לישראל בטרם תוכח זהותה כאזרחית ישראלית היא סבירה והגיונית. זאת, מאחר שאין במסמכים שהוצגו על-ידי ביארי כדי לאמת את זהותה; ובשים לב לשהותה הממושכת מאד ברצועת עזה, מבלי שנכנסה בעבר לישראל. טענות הצדדים טענות וחידי וחידי טוענת בערעורה כי החלטת המשיבים שלא לאפשר את כניסת הקטינים לישראל לאחר ביצוע הבדיקות הגנטית, עוד בטרם יתקבלו תוצאותיהן, מציבה אותם בפני סכנה ממשית, פוגעת בזכויותיהם ומנוגדת לטובת הקטינים. כמו כן, וחידי טוענת כי מדובר בהחלטה בלתי-סבירה, בפרט משום שעסקינן בקטינים רכים בשנים באופן ששהותם בישראל אינה יכולה להוות סיכון ביטחוני. לטענתה, ההגעה למעבר כרם שלום לצורך עריכת הבדיקות, חזרה ממנו למקום מושבה בעזה עד לקבלת התוצאות, והגעה נוספת למעבר לצורך הכניסה לישראל – כרוכים בסיכון רב עבורה ועבור הקטינים, סיכון אשר ניתן לצמצמו באמצעות הגעה בודדת למעבר וכניסה לישראל עד לבירור קשרי המשפחה. בנוסף, נטען כי בשלבים מוקדמים יותר של המלחמה אפשרו המשיבים לקטינים מבקשי כניסה לערוך בדיקה גנטית במעבר טאבה ולשהות בישראל עד לקבלת תוצאות הבדיקה, בכפוף להפקדת ערובה כספית (להלן: "מתווה איה וחידי"). טענות ביארי בערעורה של ביארי נטען כי דרישת המשיבים לביצוע בדיקה גנטית היא בלתי-מידתית, בלתי-סבירה, ומעמידה את ביארי בסכנה לחייה בשל המשך שהותה בעזה. לטענתה, דרישה זאת אף אינה עולה בקנה אחד עם נוהל המשיבים בעניין זה, לפיו יש לברר את זהותו של מבקש הכניסה לישראל באמצעות ביצוע ראיונות ובדיקת מסמכים, ללא צורך בבדיקה גנטית (ראו: נוהל 3.2.0012 "ניסויי לבירור זהותם של תושבי רצועת עזה הטוענים כי הינם אזרחי ישראל לצורך קבלת דרכון ישראלי וכניסה לישראל" (24.9.2015) (להלן: נוהל הבירור)). עוד נטען, כי ביחס לבקשות שהתבררו לפני המלחמה, לרבות בקשותיהם של אחיה של ביארי, לא דרשו המשיבים לערוך בדיקה גנטית. לחלופין, מבקשת מאתנו ביארי כי אם המשיבים יעמדו על דרישתם לביצוע הבדיקה הגנטית, אזי היא תורשה לשהות בישראל עד לקבלת תוצאות הבדיקה. טענות המדינה המדינה מצדה סבורה כי דין הערעורים להידחות בהיעדר עילה להתערבות בשיקול דעת המשיבים. המדינה מטעימה כי למשיבים נתון שיקול דעת רחב במתן היתרי כניסה לישראל, אשר מופעל בכל מקרה ומקרה בהתאם לנסיבותיו. המדינה מציינת כי "מתווה איה וחידי", אשר עליו נסמכו המערערים, אינו בגדר מתווה מחייב ואין להפעילו במקרים דכאן. עניין איה וחידי, כך נטען, היה מקרה יחיד אשר ההחלטה בו התקבלה על רקע נסיבותיו הייחודיות מבלי לחייב את המדינה במקרים אחרים. מכל מקום, נטען, כי בעניין איה וחידי הניסיון להסדיר כניסה של קטינים לישראל החל עובר למלחמה – כך שאין בו כדי להשליך על המקרים שלפנינו. באשר לקטינים, המדינה טוענת כי אין לאפשר את כניסתם לישראל בטרם הוכח קשרם המשפחתי לוחידי. זאת, בהיעדר ראיות לקשר משפחתי לוחידי או לניסיון קודם לתעד באופן פורמלי את הקשר המשפחתי; ובהתחשב בקשיים אשר עלולים להתעורר אם יתברר בדיעבד כי הקטינים אינם ילדיה של וחידי ועליהם להיות מועברים אל מחוץ לגבולות ישראל. עם זאת, כאמור, המדינה נכונה לאפשר את ביצוע הבדיקות הגנטיות במעבר כרם שלום, אחת לחודש, אחרי המצאת צו שיפוטי לביצוע הבדיקה. המדינה מציינת, כי לאור הערכת-מצב עדכנית, הגם שלא כל הסיכונים הביטחוניים מצויים בשליטתה, אין מניעה ביטחונית לקיום הבדיקה במתווה זה, בכפוף לתיאום מול רשויות הצבא שייעשה מבעוד מועד. בנוגע לבקשתה של ביארי להנפקת דרכון ישראלי – המדינה טוענת כי ביארי לא הרימה את הנטל המוטל עליה, בהתאם לנוהל הבירור, להוכיח את זהותה הוודאית כאזרחית ישראלית. ביארי התגוררה בעזה במשך שנים רבות ופנתה לראשונה בבקשה להנפקת דרכון ישראלי רק כחצי שנה אחרי תחילת המלחמה. כך גם המסמכים המעטים שהגישה אינם מלמדים על זהותה. בנסיבות אלו, ובהתאם להוראות נוהל הבירור, הופנתה ביארי לקבלת פסק דין הצהרתי בהתבסס על בדיקה גנטית (ראו: סעיף ד.13. לנוהל הבירור). המדינה מוסיפה כי משלא הוצגו מסמכים רלבנטיים, ממילא אין כל טעם בעריכת הריאיון הנדרש על-פי נוהל הבירור – ראיון אשר נועד להצגת המסמכים המקוריים, שבמקרה של ביארי אינם בנמצא. הדיון בערעורים בדיון שנערך לפנינו ביום 9.1.2025 חזרה המדינה על עמדתה לפיה הגעת הקטינים למעבר כרם שלום לצורך ביצוע הבדיקות הגנטיות הינה אפשרית, בכפוף לתיאום מראש. כמו כן, במהלך הדיון, הודיעה באת-כוחה של ביארי כי היא אינה מתנגדת עוד לעריכת בדיקה גנטית, אך היא חולקת על הצורך להמתין עם ביצוע הבדיקה עד לסיום המלחמה. בהמשך לכך, מסרה המדינה כי ביארי תוכל לפנות לתיאום בדיקה גנטית במעבר כרם שלום, בכפוף לקבלת צו שיפוטי לעריכת הבדיקה ובהתאם להערכת-מצב מבצעית עדכנית במועד הספציפי שייקבע. המדינה התנתה נכונותה זו בכך שלא יחול שינוי נסיבות אשר ינבע מהגשת בקשות מרובות לתיאום בדיקות. כמו כן, שבה המדינה והדגישה כי לאחר ביצוע הבדיקה במעבר תשוב ביארי לרצועת עזה עד להמשך הבירור. דיון והכרעה לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים בכתב ובעל-פה, הגעתי למסקנה כי דין הערעורים להידחות. זאת, בהיעדר עילה מבוררת להתערבות בשיקול דעת המשיבים. נקודת המוצא לדיוננו היא כי למי שאינו אזרח ישראלי או עולה מכוח שבות אין זכות קנויה לכניסה ולישיבה בישראל (ראו, למשל: בג"ץ 1765/22 משרד תומר ורשה עורכי דין נ' שרת הפנים, פסקה 19 (3.7.2022)). זכות זאת צומחת רק עם הכרה רשמית באזרחותו של מבקש הכניסה (ראו: סעיף 6(ב) לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו). בענייננו, אם תראה ביארי כי נולדה בישראל לאזרח ישראלי דומה כי תוכר כאזרחית מכוח לידה; ואם תראה וחידי כי הקטינים, שנולדו מחוץ לישראל, הם ילדיה הביולוגים גם הם יהיו צפויים לזכות למעמד של אזרח המדינה (ראו: סעיף 4 לחוק האזרחות, התשי"ב-1952). ודוק: לא יכולה להיות מחלוקת בנוגע לצורך להוכיח כדבעי נתונים אישיים כאמור לשם קבלת האזרחות. בעניינים הנוגעים להסדרת מעמד אזרחי ישנה חשיבות רבה לקיומו של הליך קפדני המגובה בראיות מינהליות מספקות; וברי הוא כי לא ניתן להעניק מעמד של אזרח לכל דורש מבלי לערוך בדיקה נאותה (ראו: בג"ץ 2597/99 רודריגז-טושביים נ' שר הפנים, פ"ד נט(6) 721, 755 (2005); וכן ראו לעניין רישום מעמדם של קטינים: בג"ץ 6483/05 קעדאן נ' שר הפנים, פסקאות 16-11 (9.8.2010)). הטעם לכך נעוץ, בין השאר, בצורך לקיים את דברו של המחוקק אשר הסדיר באופן מפורט וקפדני את התנאים לקבלת האזרחות הישראלית, וכן לאור ההשלכות מרחיקות-הלכת הכרוכות בהכרה באדם כאזרח המדינה. ביארי הלינה לפנינו, תחילה, על דרישת המשיבים כי זהותה תוכח באמצעות פסק דין הצהרתי בהתבסס על בדיקה גנטית. אולם, כזכור, היא אינה עומדת עוד על התנגדותה לביצוע הבדיקה בהתאם למתווה שהציעה המדינה בדיון. עם זאת, אשוב ואעיר כי הענקת אזרחות ישראלית חייבת להתבסס, מטבע הדברים, על נתונים מוכחים להנחת דעתם של הגורמים המוסמכים. על-כן, נקבע בנוהל הבירור כי במסגרת בחינת בקשה לקבלת דרכון תיערך "בדיקה מעמיקה ככל הניתן, לצורך זיהויו הוודאי [של מבקש הדרכון – א.ש.] כאזרח ישראלי הרשום במרשם האוכלוסין"; וכי "נטל הוכחת הזהות הנטענת מוטל על המבקש" (ראו: סעיף ב.5. לנוהל הבירור, ההדגשה במקור; סעיפים ד.10. ו-ד.12. לנוהל הבירור). באשר להליך הבדיקה הדרוש, בידי הגורמים המוסמכים שיקול דעת להתוות את טיבו ולקבוע את תנאיו (וממילא לצורך הנפקת דרכון ישראלי יש להחזיק באזרחות ישראלית, ראו: סעיף 2(א) לחוק הדרכונים, התשי"ב-1952). בעניינה של ביארי, לא מצאתי כי נפל פגם כלשהו באופן בו הפעילו המשיבים את שיקול הדעת המסור להם במסגרת הליך הבקשה להנפקת דרכון. בגדרו של הליך זה, המשיבים רשאים להעריך את דיות המסמכים המוגשים אליהם ואינם חייבים להסתפק בכל מסמך שהוא כראיה אותנטית או מספקת (ראו והשוו: בג"ץ 708/06 גורסקי נ' משרד הפנים, פסקה 6 (23.9.2007)). בענייננו, רשאים היו המשיבים לקבוע כי המסמך הבודד שהוגש על-ידי ביארי, אשר הונפק על-ידי ארגון הטרור חמאס ושבו נפלה טעות ביחס למיקום הלידה, אינו מספק כדי להוכיח באופן משכנע את זהותה הנטענת כאזרחית ישראלית; וכי בהיעדר מסמכים או ראיות אחרות נדרשת ביארי להוכיח את זהותה באמצעות בדיקה גנטית. דרישה אחרונה זאת עולה גם מהוראות נוהל הבירור, וכאמור, לא נפל בה כל פגם (ראו: סעיף 13.ד. לנוהל הבירור). בהקשר זה, אדגיש כי גם וחידי אינה חולקת על עצם הצורך בביצוע בדיקה גנטית. טענותיה, כמו גם טענתה החלופית של ביארי, מופנות כלפי האפשרות להיכנס לישראל ב"תקופת הביניים" שבין עריכת הבדיקה ועד לקבלת תוצאותיה. בהיעדר מעמד רשמי – כבעניינה של ביארי ובעניינם של הקטינים – הכניסה לישראל כפופה לקבלת רישיון ישיבה בישראל שיינתן לפי חוק הכניסה לישראל (ראו: סעיף 1 לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952). בהחלטות כגון דא מסור לגורמים המוסמכים שיקול דעת רחב שבמרכזו שיקולים מקצועיים שונים (ראו, מיני רבים: עע"מ 4614/05 מדינת ישראל נ' אורן, פ"ד סא(1) 211, 219 (2006); בג"ץ 7803/06 אבו ערפה נ' שר הפנים, פסקה 44 לפסק דינו של השופט ע' פוגלמן (13.9.2017)). מושכלות יסוד הן כי בית המשפט לא יחליף את שיקול דעתם בשיקול דעתו-שלו, כל עוד לא נפל בהחלטת הרשות פגם היורד לשורש העניין (ראו: עע"מ 7088/03 מחאמיד נ' שר הפנים, פסקה 4 (1.3.2004); בג"ץ 10609/07 זועבי נ' שר הפנים, פסקה 32 (17.5.2011)). בכלל זאת, המשיבים מוסמכים לקבוע את מדיניות הכניסה לישראל מרצועת עזה, כאשר, כפי שהטעימו המשיבים, השיקולים הביטחוניים הם נדבך מרכזי בעניין זה. בתוך כך, עוד בטרם המלחמה, הוגבלה בחוק הכניסה לישראל מרצועת עזה (ראו: סעיפים 3-2 לחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשפ"ב-2022; בג"ץ 4047/13 חדרי נ' ראש הממשלה (14.6.2015)). המדינה הטעימה כי על יסוד שיקול דעת זה הוחלט – בעקבות המלחמה הנוכחית ולאור המצב הביטחוני השורר במדינה – כי ככלל לא יינתנו היתרי כניסה מרצועת עזה לישראל. במקרים שלפנינו, המשיבים החליטו שלא לחרוג מהמדיניות האמורה ולא לאפשר את כניסת המערערים לישראל בטרם הוכח הקשר המשפחתי לאזרח ישראלי באמצעות בדיקה גנטית אמינה – זאת, בהיעדר הוכחות מספקות אחרות לקיום הקשר כאמור. המשיבים מבקשים למנוע, לעת-עתה, את בואם של המערערים בשערי המדינה כמי שלא סיפקו אפילו ראשית ראיה לכך שהם זכאים לאזרחות ישראלית. החלטה זו, שנטועה, בין השאר, בדרישות ראייתיות, מצויה במתחם שיקול הדעת הרחב הנתון למשיבים; ולא מצאתי עילה להתערב בה. כאמור, הדרישה להוכחת הקשר המשפחתי באמצעות זיהוי וודאי של המערערים – אשר עשוי לזכותם באזרחות ישראלית – היא דרישה שקשה עד-מאד להפריז בחשיבותה. זאת, בין היתר, בהתחשב בהשלכות מרחיקות-הלכת של הענקת המעמד של אזרח לאדם שמתגורר ברצועת עזה בנסיבות המלחמה השוררות כעת; וכאשר בעניינם של הקטינים – המערערים בעע"מ 57604-10-24 – ניתן משקל נוסף לקשיים אשר עשויים להתעורר עם העברתם אל מחוץ לגבולות ישראל, אם יתברר שאינם ילדיה של וחידי. המשיבים הפעילו אפוא את שיקול דעתם ללא פגם שגורר אחריו התערבות שיפוטית; וכאמור, אין כל עילה מבוררת להתערב בהחלטותיהם. באשר לטענה כי החלטת המשיבים – המחייבת את המערערים להגיע למעבר כרם שלום ולשוב ממנו למקום מגוריהם בעזה – מעמידה את המערערים בסכנה, הרי שחזקה על המשיבים, כפי שציינו לפנינו, כי על-אף שמכלול הסיכונים בשטח אינו בשליטתם, המצב הביטחוני באזור המעבר מאפשר לבצע את הבדיקות הנדרשות בדרך זו, בכפוף לתיאום מראש שיש לעשותו עם גורמי הצבא הרלבנטיים. כעת, בעקבות הפסקת האש באזור, דברים אלה נכונים ביתר שאת; ומכל מקום, חזקה על המשיבים כי אם יתאפשר להם לבצע את הבדיקות הנדרשות במקום בטוח יותר, כך ייעשה. סוף דבר מהטעמים שפירטתי לעיל, אציע לחבריי כי נדחה את הערעורים. בנסיבות העניין, אציע כי לא נעשה צו להוצאות. בפני המערערים פתוחה הדרך לפעול לתיאום הבדיקות הגנטיות במתכונת שאושרה על-ידי המדינה, כולל פנייה לערכאות המוסמכות לשם הוצאת הצווים הנדרשים. אלכס שטיין שופט השופט יוסף אלרון: אני מסכים. יוסף אלרון שופט השופטת רות רונן: 1. קראתי את חוות דעתו של חברי השופט א' שטיין. אילו היה מצב הדברים היום זהה למצב הדברים במועד בו ניתנו פסקי הדין נושא הערעורים - קרי מצב דברים של מלחמה עצימה ברצועת עזה, הייתה עמדתי שונה משלו. ואולם, בעת מתן פסק דין זה על ידינו השתנו פני הדברים. החל מאתמול, 19.1.2025, ובהתאם להחלטה מספר 2689 של ממשלת ישראל מיום 17.1.2025 – חלה הפוגה בלחימה. משכך, ונוכח השינוי האמור, החלטתי בסופו של דבר לצרף את עמדתי לזו של חבריי. 2. כפי שהבהיר חברי, מדובר בשני ערעורים שהדיון בהם אוחד. באשר לביארי, המערערת בעע"מ 15091-12-24 – כעולה מפרוטוקול הדיון שנשמע לפנינו, היא הסכימה שתיערך לה בדיקה גנטית במעבר כרם שלום כתנאי לכניסתה לישראל. המשיבה הסכימה כי היא תוכל לפנות לתיאום בדיקה כזו במעבר כרם שלום בכפוף למתן צו שיפוטי לעריכת הבדיקה ולהערכת מצב עדכנית שתיעשה במועד הרלוונטי. משכך, דומה כי אין עוד הכרח להכריע בערעורה, והצדדים יפעלו בהתאם למתווה המוסכם ביניהם. 3. באשר לוחידי, המערערת 1 בעע"מ 57604-10-24 (להלן: וחידי), מדובר כאמור במי שאין מחלוקת שהיא אזרחית ישראלית; שככזו היא זכאית להיכנס מעזה לשטחי מדינת ישראל; וכי ככל שהמערערים 3-2 בעע"מ 57604-10-24 (להלן: הקטינים; ובמאוחד עם וחידי: המערערים) הם ילדיה הביולוגיים – הם זכאים להיכנס יחד עמה. אין גם מחלוקת כי וחידי צריכה להוכיח כי הקטינים הם ילדיה הביולוגיים; כי הדרך להוכיח זאת היא באמצעות בדיקה גנטית; וכי כל עוד לא יתקבלו תוצאותיה של בדיקה כזו – לא תתגבש זכותם של הקטינים לשהות בישראל. 4. המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשאלת המקום בו הבדיקה תתקיים: האם במעבר כרם שלום, כפי שטוענים המשיבים (להלן: המדינה); או בתוך שטחי מדינת ישראל (וכנגד הפקדה שתבטיח שאם יסתבר מהבדיקה כי וחידי אינה אמם של הקטינים – יהיה עליהם לצאת מהארץ), כפי שמבקשת וחידי. 5. המדינה הבהירה כי לפי חוק מרשם אוכלוסין, התשכ"ה-1952, על אזרח ישראלי שנולד לו ילד בחוץ-לארץ – לרשום אותו במרשם האוכלוסין תוך 30 יום מיום הלידה. בהיעדר ראיות מספקות להוכחת זיקת ההורות, יוכל ההורה לעתור למתן פסק דין לפיו הילד הוא ילדו הביולוגי; ובמסגרת ההליך לא מן הנמנע כי יתבקש לערוך בדיקה גנטית לצורך הוכחת זיקת ההורות. בהיעדר רישום של היילוד במרשם האוכלוסין, הילד אינו אזרח, ולכן על כניסתו לישראל חל חוק הכניסה לישראל – והוא נדרש לקבל רישיון ישיבה בישראל. אין חולק כי הקטינים לא נרשמו במרשם האוכלוסין הישראלי, ולכן לגישת המדינה נקודת המוצא היא כי אין לאפשר את כניסתם לישראל. המדינה הוסיפה כי במקרה דנן, וחידי אף לא הציגה ראיות שדי בהן כדי להצדיק ולו באופן לכאורי (ועד לקבלת תוצאות הבדיקות) את המסקנה לפיה הקטינים הם ילדיה. עוד נטען כי עמדת המדינה הציגה פתרון ישים לבעיה המתעוררת, אשר יאפשר למערערים כולם – בהנחה שהבדיקות אכן יאשרו כי הקטינים הם ילדיה של וחידי – להיכנס לישראל, וזאת תוך פרק זמן של לכל היותר חודשיים וחצי. באשר לעיקרון טובת הילד לו טענו המערערים, הבהירה המדינה כי הוא בא לידי ביטוי יחד עם עקרונות חשובים אחרים. 6. וחידי מנגד, הדגישה את הקושי והסיכון המשמעותיים שהיו כרוכים במסע למעבר כרם שלום; את העובדה שהיא רשמה את הקטינים במרשם הפלסטיני כילדיה עוד לפני המלחמה; ואת העובדה שהמדינה התירה במקרים קודמים כניסה של קטינים לישראל לצורך ביצוע הבדיקה. היא התייחסה בהקשר זה למה שהיא כינתה "מתווה וחידי" על שמה של איה וחידי - העותרת בעת"מ 58928-12-23 בבית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים (להלן: עניין איה ויחידי). באותו ענין ניתנה לעותרת, כאזרחית ישראלית, אפשרות להיכנס עם מי שטענה כי הם ילדיה לצורך ביצוע בדיקות גנטיות. זאת, בכפוף להפקדת ערובה כספית משמעותית על ידיה שתבטיח את יציאת הילדים בהנחה שיסתבר כי היא אינה אמם הביולוגית. עוד ציינה וחידי כי יש להביא בחשבון גם את עיקרון טובת הילד. 7. לטעמי, לצורך קבלת החלטה בעניינם של המערערים, היה מקום לאזן בין האינטרסים שלהם, לבין החששות שאליהם התייחסה המדינה. מהצד האחד, אין מחלוקת כי במועד מתן החלטות המדינה, המסע למעבר כרם שלום היה כרוך בסיכון לא מבוטל מבחינת המערערים. זו הייתה גם עמדתה המקורית של המדינה כאשר היא ציינה כי היא מתנגדת למתווה הכרוך בצורך להגיע למעבר זה, שכן היא אינה יכולה לדאוג לביטחונם של המערערים ולאפשר לקיים משלחות חילוץ דרך המעבר. כך, בהליך שהתנהל בבית המשפט לענייני משפחה (תמ"ש 21347-06-24) בו פנתה וחידי לבית המשפט לצורך קבלת צו המורה על בדיקה לקשרי משפחה בינה ולבין הקטינים, ציינה ב"כ היועצת המשפטית לממשלה בתשובתה כי "נמסר לנו מאת הגורמים הרלוונטיים במתפ"ש כי בעת הזו ולאור הלחימה המתקיימת בעזה, לא ניתן יהיה לתאם את הגעתם וחזרתם בבטחה של המבקשים (הם המערערים, ר.ר.) למעברים לצורך נטילת דגימה" (סעיף 6 לתשובת ב"כ היועצת המשפטית לממשלה מיום 24.7.2024). זאת ועוד. בסעיף 45 לתשובתה לעתירה נושא הערעור טענה המדינה כי "המלחמה ברצועת עזה הכוללת פעילות עצימה של כוחות צה"ל, לצד המשך מתקפות הטרור לעבר ישראל, נמשכת בימים אלה במלוא עוזה. במצב דברים זה קיים סיכון ביטחוני משמעותי בביצוע תנועות של אזרחים בין ישראל לרצועת עזה לכל מטרה". עוד טענה המדינה בפסקה 47 לכתב התשובה כי "תיאום פעילות דרך מעבר כרם שלום הינו דבר מורכב ביותר, בעוד נמשך ירי רקטי לעבר המעבר באופן תדיר, ולאור תמונת האיומים המשפיעה על פעילות כלל הגורמים במרחב". מהדברים הללו עולה כי ביצוע המתווה על פי עמדתה של המדינה בערעור הייתה חושפת את המערערים לסיכון כל עוד המלחמה נמשכה; וכי ההסדר שהוצע על ידיה עלול היה להיות כרוך בקושי מבצעי גם מבחינתה, בשל הצורך לתאם את הגעתם וחזרתם בבטחה של המערערים. לקושי זה עשויה הייתה להיות עלות במשאבי כוח אדם ובמשאבים כספיים. 8. לגישתה של וחידי, לצורך ביצוע הבדיקה במעבר כרם שלום, יהיה עליה לבצע את המסע הזה ולהיחשף לסיכונים הללו יחד עם הקטינים שלוש פעמים: יהיה עליה להגיע ממקום מגוריה למעבר יחד עם הקטינים לצורך ביצוע הבדיקה; יהיה עליהם לחזור למקום המגורים שלהם לצורך המתנה לתוצאותיה; ולאחר מכן, אם יסתבר כי הקטינים הם אכן ילדיה הביולוגיים של המערערת, לחזור פעם נוספת למעבר כרם שלום כדי להיכנס לישראל. נראה כי כתוצאה מהקושי האמור (הן מבחינת המדינה והן מבחינת המערערים), הסכימה המדינה במספר מקרים בעבר לכניסה לשטחי מדינת ישראל של קטינים שהיו לגביהם ראיות ראשוניות לכך שהם ילדיה הביולוגיים של אזרחית ישראלית לצורך ביצוען של בדיקות גנטיות, חלף קיום הבדיקות הללו במעבר כרם שלום. 9. אכן, מקובלת עלי עמדת המדינה לפיה המקרים הקודמים בהם התאפשרה כניסה של קטינים יחד עם אמם לצורך ביצוע בדיקות גנטיות, אינם עולים כדי "מתווה" המחייב את המדינה. אולם, גם בהנחה זו, ניתן ללמוד מהמקרים הקודמים אליהם הפנו המערערים על אודות האופן בו נשקלו על ידי הרשויות השיקולים הללו ואיך נערך האיזון ביניהם. את האיזון הזה ניתן היה אפוא לערוך גם במקרה דנן. כך, גם במקרה דנן מדובר במי שרשמה את הקטינים כילדיה עוד לפני המלחמה (אף שלא במרשם האוכלוסין הישראלי). לטעמי, די בכך כדי לקבוע כי וחידי הרימה את הנטל הראשוני לקיומו של קשר בינה לבין הקטינים. 10. זאת ועוד – מול הסיכון שהמערערים היו עלולים להיחשף אליו והקושי שהמדינה עשויה להידרש להתמודד עמו אם תתקבל עמדתה – קשה לראות סיכון מקביל בקבלת עמדת המערערים. וחידי היא כזכור אזרחית ישראלית ולכן אין מחלוקת על אודות זכותה להיכנס למדינה. באשר לקטינים – מדובר בשני ילדים בני 3 ו-5. מובן שנוכחותם בשטחי המדינה למשך פרק הזמן המוגבל עד לקבלת תוצאות הבדיקות הגנטיות, אינה יוצרת כל סיכון ביטחוני או אחר; והמדינה לא טענה אחרת. זאת, בעיקר אם כניסתה של וחידי לישראל הייתה מלווה בהפקדת ערובה משמעותית שהייתה מבטיחה כי היא תצא עם הקטינים מישראל אם יסתבר כי הם אינם ילדיה הביולוגיים. ואכן, בעניין איה וחידי הוטל על העותרת להפקיד פיקדון כספי בסכום גבוה (30,000 ש"ח) שיבטיח את יציאתה מישראל עם הקטינים, אם הבדיקות הגנטיות לא יוכיחו את העובדה שהיא אמם של הקטינים. כאמור, ניתן היה גם במקרה דנן לחייב את וחידי בהפקדת ערבות כזו (ואף בתנאים נוספים כמו מסירת כתובת המגורים שלה בזמן שהייתה בישראל וכדומה). 11. ב"כ המדינה התייחס בדיון לפנינו לקושי אפשרי הטמון בכך שאם יסתבר שהקטינים אינם ילדיה הביולוגיים של וחידי, לא ניתן יהיה להשיבם לרצועת עזה. זאת, מאחר שלא ברור איך ניתן להשיב לעזה שני קטינים כה צעירים בלא שברור מי הם הוריהם. ואולם, קושי זה קיבל מענה בדיון, כאשר ב"כ המערערים הסכימה כי וחידי תתחייב לפני כניסתה לישראל כי אם יסתבר שהקטינים אינם ילדיה הביולוגיים – היא תצא עמם את גבולות המדינה. 12. לטעמי, מכלול האמור לעיל – העובדה שהקטינים נרשמו כילדיה של וחידי עוד לפני המלחמה; העובדה שמדובר בילדים צעירים ביותר שלא נטען כי נשקף חשש כלשהו משהותם בישראל; העובדה כי וחידי תתחייב לצאת עמם מישראל אם יסתבר כי הם אינם ילדיה; והעובדה שניתן להתנות את כניסת המערערים לישראל בתנאים של הפקדה כספית משמעותית ובתנאים נחוצים נוספים – מביא למסקנה כי לא קיים חשש – ודאי לא חשש משמעותי – מכניסתם של המערערים לישראל לצורך ביצוע הבדיקה. כאמור, מנגד ניצב החשש, שגם המדינה מודעת אליו, הנובע מהצורך של הקטינים (שיתכן שהם זכאים לאזרחות ישראלית) לעבור שלוש פעמים את הדרך ממעבר כרם שלום לבית מגוריהם בעזה, מעבר שהיה כרוך, כל עוד המלחמה נמשכה, בסיכון מבחינתם, ואף בקושי מבצעי מבחינת המדינה. כאשר שוקלים את הדברים זה מול זה, וכאשר מביאים בחשבון את התנהלותה של המדינה עצמה במקרים דומים בעבר – דומה שכל עוד נמשך מצב המלחמה, היה מקום להעדיף את האפשרות של ביצוע הבדיקה בישראל. 13. ואולם, כפי שהבהרתי בראשית הדברים, אתמול בשעות הבוקר החלה הפוגה בלחימה ברצועת עזה. לכן, משקלן של טענות המערערים ביחס לסיכון שהם יהיו חשופים אליו – פחת באופן משמעותי לעומת המצב כפי שהוא היה קודם לכן. משכך, ולאור עמדתם של חבריי – אני סבורה כמותם כי נכון לעת הזאת דין הערעורים להידחות. רות רונן שופטת הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' שטיין. ניתן היום, ‏כ' בטבת התשפ"ה (‏20.1.2025). יוסף אלרון שופט אלכס שטיין שופט רות רונן שופטת